כפל ארנונה

זה נשמע כמעט כמו הצעה תמימה שעולה בשיחת סלון ביום שישי, או בתגובות לכתבה על דירות רפאים: "אז שיכפילו להם את הארנונה!".

אבל הנה זה בדוח טרכטנברג, וזה בדיוק מה שהעירייה רוצה לעשות. היום (16:00) ועדת הכספים של העירייה דנה (גם) על הארנונה לשנת 2012, ובין היתר אמורה לאשר את הסעיף הזה (עמוד 53 בסדר היום, לחובבי הז'אנר). כל מדיניות הארנונה צריכה גם להתאשר במשרד הפנים, ולכן אישור וועדת הכספים היום לא יהיה סוף פסוק.

תל-אביב עושה בדיוק את אותו דבר. לגבי האפקטיביות של זה - הדעות חלוקות. רינה דגני (גיאוקרטוגרפיה) טענה בגלובס שהנזק התדמיתי יהיה רב בהרבה מהתועלת באיכלוס דירות ריקות.

לא ראיתי דיון בלגיטימיות של המהלך הזה. גביית מיסים לא אמורה להיות שוק חופשי, ואמור להיות קשר כלשהו בין מטרת המס לבין צורת הגבייה לא? מה הייתם אומרים על כפל ארנונה לנהגים שביצעו עבירות תנועה חמורות? או הנחה במס הכנסה לעובדי עירייה? בארנונה, דרך אגב, הם כן מקבלים הנחה קטנה. חיפשתי את הבסיס החוקי לגביית הארנונה. חשבתי שאמצא את מטרת הגבייה בפקודת העיריות - אם, לדוגמה, מטרת הארנונה היא מימון שרותים עירוניים, אז יש כאן בעיה קלה - הדירות הריקות צורכות פחות שרותים. מצד שני יש עלויות עקיפות גבוהות של דירות ושכונות ריקות - החל מתדמית, דרך הספקת דירות במקומות אחרים, ועד לשמירת הסדר ברחובות ריקים מאדם (ג'יין ג'ייקובס). כך או כך, לא מצאתי שם את הבסיס החוקי לגביית הארנונה...

אבל יכול להיות שבינתיים זה כבר עובד? יש מי שחושב שכן.

ודבר אחרון - יצא פוסט עם הרבה לינקים. אותי הריבועים הקופצים של snap קצת עיצבנו (לקח להם מלא זמן להיטען, אם בכלל), אז ביטלתי אותם, אבל אם לכם הם עזרו לראות אם הלינק שווה קליק, אז תגידו.

מתחם עדן

(ההדמיה מתוך התכנית המופקדת, את הכיתובים להתמצאות למי שלא לגמרי מאופס אני הוספתי. המבט הוא מכוון השוק) 

במתחם עדן, במקום בו נמצא קולנוע עדן הנטוש, הוגשה תכנית למגדל מגורים (24 קומות) ומלון, בשילוב מסחר. התכנית נערכה על-ידי דניאל ליבסקינד (!), בליווי משרד האדריכלים יגאל לוי, וכל הפרטים שלה כאן. מלבד מגדל המגורים והמלון, יש גם מעין רחוב מסחרי פנימי, וקצת שטח ציבורי פתוח. אחד הדברים היפים בפרויקט הוא מעבר בין הכיכר (עליאש-אגריפס) לבין הרחבה שלפני בנק הפועלים שליד המשביר (גלידה קרוול...). בסך-הכל תכנית מעניינת ואפשר לדבר עליה הרבה - אבל לא על זה רציתי לכתוב. 

אנחנו בהתעוררות הגשנו התנגדות, ש(מאוד תומכת בבניין, אבל) מבקשת מספר שינויים והבהרות. בעיקר שני דברים: פתיחת המעבר המדובר, המוגדר בתכנית כשטח עם זיקת הנאה למעבר רגלי, ללא הגבלה, כלומר 24/7 (זוכרים את המאבק על פתיחת ממילא בשבת?); והמרת חלק מהדירות המוצעות, לדירות קטנות המיועדות להשכרה. 

כשהצגתי את ההתנגדות בוועדה המקומית חשבתי שיהיה קל - אנחנו בעצם מבקשים את יישום מדיניות העירייה בפרוייקט הזה - איזו סיבה יש למקומית (= העירייה) להתנגד? אז חשבתי. הצעקות שחטפנו שם מחלק מחברי הוועדה היו פשוט תת-רמה. אלו נבחרי הציבור, ואלו הדיונים שקובעים את העתיד התכנוני של ירושלים. לעומת הצעקות המאוד לא נעימות הללו, קובי כחלון (יו"ר הוועדה) ואחרים ניסו להבהיר את ההיגיון שבדברים שלנו, אחלה שווא.

(עובדי קולנוע עדן, 1932 - ויקיפדיה) 

מעמדה של החלטת המקומית הוא כהמלצה לוועדה המחוזית, שהיא בעלת הסמכות לגבי התכנית. וכך החליטה המקומית (כאן): לגבי פתיחת המעבר 24/7 היא קיבלה את עמדתנו במלואה. לגבי הבקשה לדירות קטנות להשכרה, המקומית החליטה שאם בשלב היתר הבנייה יבקש היזם להגדיל את מספר הדירות, תהיינה חצי מהדירות שייתוספו מיועדות להשכרה, לתקופה של 7 שנים.

במידה מסוימת יש כאן הישג - גם פתיחת המעבר, וגם עיגון הרעיון של דירות המיועדות להשכרה, בהחלטת הוועדה המקומית. מצד שני - לא נראה שאם המלצת המקומית תתקבל במחוזית, באמת תצא מכאן כמות משמעותית של דירות להשכרה. התחלנו להתכונן לדיון במחוזית.

אבל אז קרה דבר מעניין

קיבלנו טלפון מעורכי הדין של היזם. זה כשלעצמו קצת מוזר, כי לכאורה איזה עניין יכול להיות ליזם גדול בקבוצת צעירים קטנה?

הם הציעו להגיע להסכמה לפני הדיון במחוזית, וההסכמה שהם הציעו הייתה על הנוסח שהוחלט במקומית. אחרי התלבטויות הסכמנו, אבל שימו לב מה קרה כאן: היזם הבין שגם אם הוא מציע פרויקט גדול ויפה, כל עוד הוא מתעלם מדרישות בעלות אופי חברתי, דרכו לאישור התכנית אינה סלולה! כיוון הרוח השתנה.

הדיון במחוזית היה מעניין, ולמרות שהפוסט כבר מתארך - אתן לכם את ההיילייט מבחינתי:

האדריכל יגאל לוי הציג את התכנית ואת בקשותיהם. הוא נתלה, בין השאר, בדרך העבודה המיוחדת של משרד דניאל ליבסקינד, ובכך שהמבנה הוא שלמות, ואי אפשר לקצץ לה טיפה מכאן וקצת משם, כי כך קובעת תכנית המיתאר. תשובתה של מתכננת המחוז הייתה שיכול להיות שיום לאחר אישור התכנית דניאל ליבסקינד עלול להיעלם, ונספח הבינוי של התכנית (שאינו מסמך מחייב אלא רק מנחה) עלול להתפוגג...

וכך ענה יגאל לוי. הוא אמר "אנחנו מוכנים שנספח הבינוי יהיה מחייב, ואנו מוכנים ששמו של דניאל ליבסקינד [כמלווה לאחר שלב האישור] יהיה מחייב" (או משהו כזה). עורכי הדין של היזם נעו באי-נוחות בכסאותיהם. מתכננת המחוז דלית זילבר, ונחמה מונסנגו מלשכת התכנון המחוזית שאלו שוב ושוב להבהרה - אם זה באמת מה שיגאל לוי מציע - שהנספח יהיה מחייב. והוא ענה שכן, כי מדובר כאן בדרך עבודה אחרת - התכנית איננה בסיס לשינויים בשלב ההיתר (כמקובל במקומותינו), אלא היא עומדת להתבצע בדיוק לפי המתוכנן. אמריקה, ורסאנו, אמריקה.

לגבי תכנית העירייה לכפל ארנונה לבתים נטושים - אנסה לכתוב משהו עוד לפני ישיבת ועדת הכספים על כך - ביום ראשון בארבע.

וילה שוקן - בתים מבפנים

לפעמים לא נעים להסתובב בבית שנטשו אותו במהירות (אלא אם אתם שייכים לציידי הבתים הנטושים). כשמדובר בבית-ספר נטוש, זה בטח לא נעים.

במסגרת בתים מבפנים, שנערך בשישבת, ביקרתי בוילה שוקן. בהתחלה הסתובבנו חופשי, וכל בוגרי ומורי תיכון האקדמיה הסתובבו שם כסהרורים "פה למדתי", "פה היה חדר המורים"... כיום בית הספר כאמור, נטוש. כסאות ושולחנות זרוקים בכל מקום, ניירות וספרים מושלכים - לא דברים שקשורים למוסיקה או מחול - כי אחרי האקדמיה שכן שם בית ספר של רשת "שובו". באחת הכיתות מצאתי על הלוח חמשות משורטטות, כהכנה לתווים - אולי זכר לאקדמיה. גם על דמוי-הפרקט אולי עשו פעם פירואטים. בכניסה לאולם תלויים סווטשרטים שנשכחו. אבל זה לא הסיפור המעניין.

וילה שוקן - בית אחד מתוך מעטים שתכנן אריך מנדלסון בישראל. בית מידות מפואר ומיוחד, שכיום רובו מכוסה על-ידי תוספות.

כשהאקדמיה קיבלה את הוילה הזו הוסיפו לה תוספות בנייה בהיקף עצום, בתכנונו של יוסף קלארוויין. המשמעות היא שכבר אז, בסוף שנות ה-1950, לא נשאר הרבה מהמבנה המקורי. כשלאקדמיה נהיה שם לא נוח, היא עברה לגבעת רם, ומינהל מקרקעי ישראל, כמו שאומר אמנון בר-אור - "בלי להתבלבל", מכר את המבנה ליזם פרטי. היזם רצה לבנות שם משהו גדול, ולהרוס את המבנה. חוות דעת של קרויאנקר גרסה שזה אפשרי, אבל מאבק גדול הציל את הוילה מהריסה.

אז מה עושים עכשיו? אמנון בר-אור וירון קופרשטוק שיתפו בהתלבטויות שלהם, ובהחלטה לפרק את כל התוספות, להביא את הבניין למצב בו היה לאחר סיום הבנייה בשנת 1939, ולרכז את הזכויות בבניין נוסף (6 קומות, 2200 מ"ר) שייבנה לצד הוילה (פרטי התכנית כאן).

השימושים המותרים בשטח הציבורי - מוזיאון, ספרייה, או "מרכז תרבות אזורי" (אני מקווה שלא מדובר בישיבה...)
מסחר = בית קפה, חנות ספרים או גלריה

ההנהגה מנותקת מהעם

אתמול, כשעשרות האלפים עמדנו בכיכר פריס, המוזיקה שלפני העצרת הופסקה, היה רגע של שקט עוצמתי מדהים. השקט הופרע בצרחות לתוך המיקרופון: העם -- דורש -- צדק חברתי. באותו רגע רציתי שיהיה קצר במערכת ההגברה. הייתה לי הרגשה שלהמון השקט הזה, שיודע שאם הוא ירקע בכוח האדמה תרעד - להמון הזה מגיע קצת יותר. 

כנראה שעוד הרבה חשבו כמוני, כי רק עשרות ידיים בודדות הורמו במענה לקריאה, והמענה בקושי נשמע. הייתה הרגשה שהציבור עבר פאזה. הלהט שהיה כאן בהפגנה הקודמת נרגע. אנחנו כבר מרגישים מספיק בטוחים בעצמנו כדי להיות שקטים. הציבור בפאזה אחרת, אבל מי שמאחורי המיקרופון עוד נמצאת בהפגנה הקודמת.

אוקיי - התעלמתי מהצעקות וחיכיתי למוצא פיו של הדובר הראשון (אל דאגה - לא יבוא כאן תאור של כל הדוברים - נשברנו והלכנו מהר מאוד). ואז אני שומע שהוא אומר שלנו יש אחריות, ולא נעזוב אתכם. רגע - מתי זה נהיה אנחנו ואתם? חשבתי שכולנו בסיפור הזה ביחד. ומה פתאום יש לו אחריות עלי - מה זה השטויות האלה? בקיצור - מישהו שם שיכור מרוב כוח, אבל לא מסוגל לתת תשובה ל-60 אלף איש שעומדים בשקט ומחכים לשמוע משהו אמיתי. אז הוא שוב צועק - העם -- דורש... בנקודה הזו הצטרפו אליו שני מתופפים מהגג של הבנק - זה היה מביך, כי בקושי ענו להם. 

אני רציתי לשבור את הציניות, אבל בשורה גדולה לא שמעתי שם. 

מוצ"ש

חומת הציניות נסדקה. מונחים שאתמול נשמעו ארכאים - "מדינת רווחה" למשל, נשמעים היום כמו הדבר הכי עדכני שיש. "מדינת רווחה" - איך לא חשבנו על זה קודם! אפילו שטרסלר...

אותה ציניות היא הכלי החזק ביותר להשאיר אותנו בבית. כי באמת - מה יכול להשפיע עוד בנאדם אחד... כי ברור שאין סיכוי שביבי יהפוך את עורו להיות סוציאל-דמוקרט... 

אני מציע שתסדקו קצת גם את הציניות שלכם, וכמו שמדינת הרווחה נשמעת פתאום כמו רעיון עדכני ומרענן, ככה יישמע גם הרעיון שהציבור יכול להשפיע בכלים דמוקרטיים - לא רק בקלפי.

אני לא חושב שנתניהו יהפוך לסוציאל-דמוקרט במוצ"ש, ולא שיהיה כאן סדר חברתי חדש. אבל אני מקווה שההפגנה הזו תהיה מכה אנושה קשה לחומת הציניות שהפכה את המדינה הזו ממדינה עם חזון, למה שהיא עכשיו.

הר חומה ג

לא מזמן אושרה סופית התכנית של הר חומה שלב ג'. בואו נשים לרגע בצד את הבעייתיות של הר חומה מבחינה מדינית, ונסתכל על התכנון (כל המסמכים כאן). בכל זאת, מדובר ב-930 יחידות דיור (רק בשלב ג'). זה יותר מחצי ממספר היחידות באפרתה הסמוכה. 

טוב, דבר ראשון זה עירוב השימושים. כרגיל במקומותינו, ולא רק בשכונות פרבריות, המסחר מרוכז כולו במגרש אחד - מין מרכז מסחרי של שתי קומות עם ארקדה. אולי משהו שקצת דומה למרכז בגבעה הצרפתית, אבל פונה לשצ"פ. החנייה תת-קרקעית כמובן - שיהיה נוח להגיע עם הרכב... בנימה חיובית אני יכול להגיד לכם בתור הורה לילדים, שחזית מסחרית (=בית קפה) שפונה לשצ"פ (=גינה) זה מעולה. אייס קפה כשהילדים משחקים בדשא זה יותר מסתם אייס... 

יש עוד כמה מקומות ללכת אליהם ברגל, ויש גם איך. השכונה בנוייה על שדרה מרכזית אחת שמקשרת גינות קטנות, גני ילדים, והרבה בתי כנסת (תיכף אגיע לזה), ויש גם שביל אופניים. נראה לי שציפוף המגורים לאורך השדרה, במקום לפזר אותם בכל תחום התכנון, עשוי ליצור חוויה אינטנסיבית וטובה בשדרה. כאן המקום להזכיר שהתכנון הוא של רוזנפלד-ארנס, שברור שקטונתי מלשפוט אותם - אני בסה"כ מהרהר בקול רם. 

ההגיון של ריכוז הבינוי לאורך השדרה, ומבחינה טופוגרפית בראש השלוחה, אולי קשור גם לרצון לא להתקרב לדרך שאתם רואים בתצ"א צמודה לשכונה מדרום-מערב. מישהו מקוראינו שמעבר לשער הגיא מנחש? כן - זו גדר ההפרדה... 

עכשיו לעניין בתי הכנסת - אז נכון שהיתה התקוממות גדולה על זה שאין מספיק בתי כנסת בהר חומה, אבל מאז אושרו כמה. שימו לב - בשכונה החדשה, מתוך 10 מגרשים לצרכי ציבור, 7 מיועדים לבתי כנסת (חלק במשולב עם גן ילדים) ועוד אחד למקווה (במשולב עם מעון יום ומרכז רווחה). שני המגרשים הנותרים מיועדים לבית ספר יסודי ולרזרבה. לא ראיתי את הדיונים בפרוגרמה לשכונה, אבל זה בהחלט נראה שלכל יהודי יש בית כנסת להתפלל בו, ועוד יותר מאחד שכף רגלו לא תדרוך בו. מה זה?? אני בתור אדם חילוני באמת רצוי במקום כזה? (כן, אני מודע לעובדה שאמרו את זה קודם).

ועכשיו למה שקודם שמנו בצד - הרגישות המדינית. אני לא מתכוון לזה שבדיוק בזמן ביקור של מישהו אישרו את התכנית, אלא על היפרדות עתידית משכונות במזרח ירושלים. מי שתומך באופציה של היפרדות משכונות פלסטיניות (עמית כתב על זה יותר מפעם), צריך להבין שאי אפשר לשחרר את השכונות הללו אל המרחב סתם כך, אלא שצריך לתת להן קישור אל מרכזים אחרים כמו בית לחם. ולהרחיב את הר-חומה דרומה ומזרחה זה בדיוק להעמיק את הטריז בין בית-לחם (בית-סחור למעשה) לבין מזרח ירושלים. 

דיור ציבורי - דיון ציבורי

ברור שאחד התחומים שעד לפני חודש התייחסו אליו בזלזול הוא הדיור הציבורי, ואולי מהיום יתייחסו אליו אחרת. 

התמונה למעלה עושה לי משהו בבטן, אבל אולי זה מפני שזכיתי להעביר חלק משנותי כילד בבלוקים טרומיים בשיכונים (שכונה ד' בבאר-שבע). 

בקיצור - התנצלות על ההודעה המאוחרת, אבל מחרהיום ב-19:00 מתקיים כנס על הדיור הציבורי, ביוזמה של שימור אתרים בעיריית תל-אביב ובית העיר. גם ההרצאות וגם הדיונים נראים ממש מעניינים. 

ללחוץ להגדלה, ותודה לנועם.

להתראות בעוד 40 דקות בהפגנה!