יום שישי, 26 בפברואר 2010

דיור בהישג יד אבל לא באקירוב

כל כך הרבה נאמר על דיור בהישג יד. דניאל גת כתב ב"מרחב" לפני כמה ימים שדיור בהישג יד במגדלי אקירוב בתל-אביב הוא שימוש הזוי בכספי המיסים. יש משהו נכון וטבעי בקריאה למי שרוצה לגור במרכז: שלם כסף! או שתתפשר על משהו. כבר בשנת 1973 היו בתל-אביב כאלו שהעדיפו לגור בארון עם ארבעה אנשים ולא לשלם 550 על דירת חדר וחצי, כל עוד היא בפינת רחוב מזא"ה (ורחוב למה). דרך אגב 550 לירות של אז הן בערך 2,600 ש"ח של היום - מחיר סביר לדירת חדר וחצי בתל-אביב.

חזרה לענייננו: אני מסכים שלבקש את המוצר היקר ביותר בחנות במחיר מסובסד זה חצוף, אבל דיור במרכז הוא לא סתם מוצר יקר (דניאל גת משווה אותו למרצדס, רולקס וארוחה במסעדה יקרה), אלא גם אמצעי לפיתוח המרכז, לצמצום פערים ומוביליות חברתית, לצדק מרחבי... חשוב שמי שרוצה יוכל להיחשף למרכז ולתרום לפיתוחו, אבל חשוב גם לשמור על תמחור סביר של המגורים. עושים את זה דרך המערך היפה הקרוי מטרופולין. הרעיון, שכולכם כמובן מכירים, הוא שיגורו בחוץ (לא מעבר להררי חושך - איפושהו בין צור הדסה למעלה אדומים) ויפעלו בפנים. מיליוני אנשים בישראל יודעים את זה היטב. 

אז מה הבעייה? יש כמה כשלים. החשוב בהם הוא התחבורה. 

הרעיון במטרופולין הוא שתוכלו להגיע ביעילות (=מהירות) מהבית למוקדי הפעילות. אם אנשים צריכים לגור במרכז העיר כדי להגיע בזמן לעבודה, הכל קורס. במנהטן מתגוררים בסה"כ פי 4 תושבים מאשר בת"א (על שטח דומה), אבל בכל בוקר נכנסים לאי הקטן הזה עוד 2.3 מיליון עובדים. רובם לא מגיעים ברכב פרטי. בישראל כשלאדם אין רכב הוא יודע שבשביל להגיע בשעה סבירה לעבודה במרכז העיר הוא צריך לצאת מהבית בפרבר בשעה לא סבירה בעליל. אם לרכב אין לו כסף, וגם לא לדירה בעיר אז פשוט אין לו פתרון. בהקשר הזה כדאי לקרוא את מה שיוסי סעידוב כתב על כנס התחבורה עם אגד שהתקיים לא מזמן. ואם מישהו לא שמע - מערכת הסעת ההמונים של ירושלים תגיע לאחד ממרכזי התעסוקה. אריה שחר כבר לא יוכל לתקן את הבחנתו, אבל עדיין קשה לומר שהרכבת תשרת היטב את מי שמחפש תחבורה יעילה למרכזי התעסוקה הגדולים בעיר (גבעת שאול, הר חוצבים, גבעת רם, הר הצופים - את כולם הרכבת מפספסת). מצד שני - היא לפחות נוסעת
אז עכשיו נשאלת השאלה - דיור בהישג יד, תחבורה, או שניהם? ברור ששניהם. תחבורה כדי לקיים את המטרופולין, ודיור בהישג יד כי העיר צריכה לעודד אוכלוסיות מסויימות, מאוד מסויימות, להתגורר במרכז או לפחות בעיר. דוגמה נדושה, אבל סטודנטים במרכז העיר ירושלים - זה דיור בהישג יד. העיר רצתה מרכז סטודנטיאלי ותוסס, והשיגה את זה דרך מגורים.

עוד מישהו שהגיב לדניאל גת הוא יהונתן הימן. דיון ער היה גם בתגובות. הקואליציה לדיור בהישג יד פנתה לניר ברקת עם הצעה - הם מפרטים אותה בבלוג, ומתייחסים בעיקר לתמהיל גדלים. מעניינת ההתייחסות של תכנית רחביה לעניין הזה - התכנית מגדירה תמהיל באזור ג' בלבד (מדרום לרחוב עזה), אבל לא ברחביה הישנה (יש תקנון וגם תשריט. להזכירכם - התכנית בהפקדה). עוד משהו קטן על ערים בנות השגה או שאינן כאלו היה בCNN. שם יצרו מדד מתוך שכר חציוני ומחיר דירה חציוני. אנחנו במכון ירושלים גם עשינו משהו דומה - אולי זה יגיע בקרוב לטור שלנו בעיתון. 


אמרו כבר המון דברים על התיאטרון הלאומי הבימה. בשבת זכיתי לראות את הפלא בעצמי. זה מאוד הזכיר לי את קניון פסגת זאב, שהדביקו לו את אחד הדברים האלה שמדביקים לקניונים. חבל.

המאבק בקריית יובל עולה דרגה עם מעצר הסטודנט שהוריד חוטי עירוב לא חוקיים (בינתיים הוא שוחרר).אבל שימו לב לזה - העירייה פרסמה שהיא מפרסמת מפה של העירוב החוקי. הנה ההודעה, אבל את המפה לא מצאתי. היא בטח בעיתונים של סוף השבוע.

אני הולך להחזיר את ילדיי המחופשים, הרטובים והמאושרים מבית הספר. שבת שלום ופורים שמח.

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

עיר בטוחה וניוד זכויות

ירושלים היא העיר הבטוחה ביותר להולכי רגל, מצהירים במיינט. אם תבדקו את ההודעה של אור ירוק, תראו שהיא מייחסת לירושלים את הבכורה המפוקפקת רק מבין חמש הערים הגדולות.  בסה"כ הכללי מובילה את הבטיחות ביתר-עילית.
הנתון בירושלים הוא 0.39 נפגעים לכל 1,000 יוממים.
אבל רגע - מה מפוקפק?
בואו נראה מיהן יתר הערים הבטוחות. הנה הרשימה מתוך "אור ירוק": טייבה, ראש העין, יהוד, טירה, מודיעין עילית, מעלות תרשיחא, מודיעין-מכבים-רעות, גבעת שמואל ונהרייה, כולן נמנות על 10 הערים בהן מדד היפגעותם של הולכי הרגל הוא הנמוך ביותר. מה בכלל משותף לערים האלו?

לי נראה שהרשימה מורכבת מערים במעמד חברתי-כלכלי נמוך ומשניים-שלושה פרברי שינה. בפרבר שינה יש פחות מכוניות בעיר במשך היום; ובערים עם מעמד חברתי-כלכלי נמוך - פחות מכוניות גם בערב.
רשימת המקומות הלא-בטוחים מסבכת אותי קצת, אבל הנה היא בכל זאת: בת-ים, קריית ים, בני ברק, קריית אונו, קריית מוצקין, חולון, חדרה, רחובות, מעלה אדומים וראשון לציון.

לכו בזהירות!

ניוד זכויות
קראתי סיפור על מלון ששימר שטח פתוח (דרך פלאנטיזן). בסיאטל משמרים שטח פתוח דרך ניוד זכויות, אבל לא זו הנקודה. הכותב נותן כמה תמריצים אפשריים לניוד זכויות. למה שתושבים באזורים "המקבלים" (את הזכויות) ירצו להצטופף לטובת שימור של אזור או עיר אחרת? חלק מהתמריצים מוכרים, ובאים לידי ביטוי בסופו של דבר בכסף - תמריץ דרך זכויות נוספות, או כסף אחר.
אבל שני דברים נראו לי מעניינים, וכציניקנים אנחנו נוטים להתעלם מהם. אחד הוא השאיפה להקטנת טביעת הרגל האקולוגית. רלוונטי בעיקר לשימור שטחים פתוחים, אבל אם זוהי מדיניות ארצית או אזורית (עד כמה שתהיה מדיניות אזורית לאחר ביטול התכנון המחוזי) יש לזה משמעות.
התמריץ השני הוא המעניין יותר. הכותב טוען שדרך ההזדהות של התושבים באזורים המקבלים עם המטרה ועם האזור "הנותן" (במקרה של סיאטל - עם השטח הפתוח הסובב) - נוצרת המוכנות והמוטיבציה לקבל את הזכויות.
לנו זה נשמע מוזר - רק תנו לי זכויות ואשמח! נסו לספר את זה לתושבי גוננים. אבל אם יהיה קשר בין שימור לבין הזכויות (למשל אם זכויות הבנייה של עמק הצבאים היו יכולות להיקלט בגוננים והעמק היה נשאר פתוח) - זה היה נתפס אחרת.
טוב - כל הדיון בישראל הוא תיאורטי עד שיהיה ניתן לבצע את זה מבחינה חוקית, אבל זו נקודה למחשבה באופן כללי - האם הידיעה שאני תורם יכולה להניע מהלך תכנוני.

יום חמישי, 11 בפברואר 2010

הצעת החוק לרפורמה בתכנון

רציתי לפרסם היום משהו על זה שירושלים היא העיר הבטוחה ביותר להולכי רגל, אבל זה יידחה לשבוע הבא.
כתבתי לפני כמה ימים שיש עוד כמה שלבים בדרך למימוש הרפורמה - הנה מגיעה הצעת החוק.
"רפורמה סודית" הגדירו אותה בעבודה שחורה, ובחברה להגנת הטבע. הם גם השיגו עבורנו את הטיוטה, אבל כנראה שזמן קצר אחר-כך זה כבר היה באתר של משרד הפנים. לא תמיד הקישורים שם עובדים, אבל ננסה - יש את הצעת החוק (ארוך ארוך), יש דברי הסבר (ארוך) ויש מצגת (עוד לא הסתכלתי).
חשוב לעבור על זה, כדאי גם לקרוא את מה שכתבו בחברה להגנת הטבע, אבל לי אין כרגע את הזמן - למי שיש תובנות מוזמן להשאיר כאן למטה.
שני דברים ראשונים: שימו לב איך כל סמכות שמוקנית לועדה בחוק - מוקנית לה, ולה בלבד. וגם: נציגי הציבור בועדה המקומית כבר לא צריכים להיות "בקיאים בענייני איכות הסביבה".

יום שני, 8 בפברואר 2010

הרפורמה בתכנון - אז מה היה לנו שם?


הרפורמה בתכנון עברה כהחלטת ממשלה. אני לא משפטן, אבל אני משער שיש עוד ערכאה אחת או שתיים שאפשר להשפיע בהן, ואז העניין יתחיל להתגלגל.

אז מה היה לנו שם:

מעבירים הרבה סמכויות לוועדה המקומית, והיא צריכה לעבור לצורך העניין הסמכה. המחוזית (בתום תקופת מעבר) תדון רק בתכניות כוללניות (ליישוב שלם), תכניות ברמה הלאומית, מתקנים בטחוניים ועוד - הכל חוץ מתכניות בתוך הערים, שהן רוב הבנייה בישראל. רוב הבנייה לא תגיע למחוזית, אבל אם המחוזית דנה בתכנית הכוללנית, היא כן מקבלת השפעה על המדיניות בתוך העיר.

הוועדות המחוזיות (וגם המועצה הארצית) יחוייבו להקים וועדות משנה לכל מיני נושאים (בשם הייעול) שלא יהיו כפופות למוסד התכנון שבמסגרתו הן פועלות. בנוסף לכך תבוטל האפשרות להעלאת נושא מוועדת משנה למליאה. צריך להסביר את גודל העיוות? חברי "וועדת משנה  לפרויקטים מחוזיים - תוכניות מפורטות גדולות  ביוזמה  ממשלתית לרבות תוכניות למגורים" יוכלו לקבוע בעצמם לגבי "פרוייקטים מחוזיים", ולחבר וועדת המשנה לא תהיה סמכות להעלות את הנושא למליאת הוועדה המחוזית שבמסגרתה פועלת וועדת המשנה המוזרה הזו. מה משני בוועדות המשנה האלו? זה עוד מסלול עוקף תכנון.

הלאה: ערר על החלטות הוועדה המחוזית? הצחקתם. רק על תכניות מתאר כוללניות, ורק אם אתם שייכים ל-"רשימה מוגבלת של גורמים הרשאים להגיש ערר"

הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים תפורק, ושימו לב: "הסמכויות והערכים התכנוניים בעניין  השמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, יועברו ויוטמעו במסגרת מוסדות התכנון והתכניות" כן - מוסדות התכנון והתכניות הם האחראים החדשים על שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. במיוחד התכניות...

"ביטול הדרגתי של רובד תכניות המתאר המחוזיות". אוקיי - בדיוק סיימנו סבב של עדכון תכניות המיתאר המחוזיות בכל המחוזות - וכנראה שזה הזמן להכריז על ביטולן. מה הרעיון? שתכניות המיתאר הרשותיות (כוללניות) יתפסו את מקומן של המחוזיות. מחפשים את ההגיון? גם אני. אבל תחשבו שלדוגמה במחוז ירושלים - מועצה אזורית מטה יהודה תערוך את התכנון שלה ללא שום התחשבות בבית-שמש או בירושלים.

הלאה (זה ארוך...) לוועדות המקומיות יצטרפו שלושה נציגי ציבור, שמתוכם אחד "הבקיא בענייני הגנת הסביבה". זה הנוסח. מיהו בקיא? אנחנו נראה בדיוק מי בקיא ומי לא... הבקרה על התנהלות הוועדות המקומיות שקיבלו פתאום הרבה מאוד כוח, נתונה בעיקר בידי שר הפנים, שמוסמך גם להעביר את תפקידי הוועדה המקומית לוועדה למילוי תפקידי ועדות מקומיות. מה זה?

לוחות הזמנים הם בהחלט מדהימים. 16 חודשים לתכנית מיתאר ארצית נושאית. אחד הסעיפים המעניינים: "תוטל חובה על מוסדות התכנון המחוזיים והארציים להסתייע ביועצים מקצועיים חיצוניים".

מי מממן את כל הסיפור? לא קל לעמוד בלוחות זמנים כאלו. הציבור כמובן! "לצורך  מימון  פעולתם של מוסדות התכנון  ורשויות הרישוי  תיקבע סמכות ויותקנו תקנות להטלת  אגרות על  הגשת  תכניות, היתרי בניה ועררים" כדאי להפנות את האצבע אל האבסורד: האיש הקטן שרוצה לסגור את אותה מרפסת מפורסמת, צריך פתאום לממן את מנגנון הייעול

נקודת אור: הפיצויים יהיו הגיוניים (נמוכים) יותר, ולא יינתנו פיצויים על ציפיות.

אה - הרפורמה גם דואגת לפתרונות דיור ממשלתיים - למשרד הפנים.


ולמי שהגיע עד כאן - עוד החלטת ממשלה - על דוח מבקר המדינה. הממשלה מחליטה שהרפורמה היא בעצם מענה לטענות של המבקר. העניין הוא שהמבקר טען בעיקר נגד אוזלת ידן של הרשויות המקומיות בתכנון (למשל כאן), והמליץ לרכז את התכנון המקומי במינהל התכנון. רק שהרפורמה דווקא מעבירה את הסמכות לרשות המקומית...

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

צריך דמיון, אבל פחות



ברחוב יפו צריך קצת פחות דימיון כדי לראות איך זה יהיה אחרי בוא הרכבת. ממדרכה שבקושי עוברים בה שני אנשים זה מול זה, נוצרה מדרכה של כ-6-8 מטר. תגובת בתי הקפה הייתה מיידית.

אני ממליץ לקרוא את המחקר שכתב לרמן על הולכי רגל. למרות שהוא דווקא לא מצא שרוחב המדרכה הוא משתנה המסביר בצורה טובה את מספר הולכי הרגל ברחוב, לי נראה שרחוב יפו הולך להיות רחוב ידידותי להולכי רגל, וזה יהיה רווח נקי לכולנו.


תכנית רחביה הופקדה
סוף סוף - תכנית המיתאר לרחביה הופקדה. בהארץ הביאו את המאפיינים העיקריים של התכנית - חניונים גדולים (מתחת לרחוב הנשיא ומתחת לגמנסיה), מנהרה מתחת לרחוב רמבן, וסוגיית השימור, שהולכת להטריד רבים בתקופה הקרובה (בטח גם אותי). אשתדל לתת כאן את נקודת המבט שלי על התכנית בימים הקרובים.


וגם אם לא תרצו, תזכו כנראה לראות את קמפיין ההסתה המחליא של "אם תרצו". אם הקמפיין מזכיר לכם קריקטורות אנטישמיות אתם כנראה די לבד. בן כספית ב-NRG מסתפק בהגדרה "נשכני".