יום חמישי, 29 בינואר 2009

כמה חדשות שהייתי חייב להתייחס אליהן



או שלי היה יותר מדי זמן פנוי היום, או שהיה מקבץ של דברים. כך או כך - הרגשתי שלכולם ביחד יש משקל שמצדיק התייחסות:

הרכבת
כל הסאגה מפורטת בגלובס, והרכבת יוצאת שם לא רק לא אחראית ולא רצינית, אלא גם ממש לא ישרה. חבל שאני אתחיל לפרט לכם - כדאי לקרוא.

סידורי תנועה חדשים בבוכארים
במיינט כתוב על סגירת יחזקאל לרכב פרטי, ונראה לי שזה המבחן הראשון למנהיגות העירונית החדשה. קונפליקט בין תושבים לעירייה, כאשר המינהל הקהילתי עם התושבים.

130,000 יחידות דיור בירושלים וסביבה
לא שמעתי על "מועצת ירושלים ובנותיה". לפי מיינט, המועצה הוקמה על-ידי התנועה להעצמת ירושלים (אל תנסו את האתר שלהם - יש אתו איזו בעיה), והיא טוענת שיש פוטנציאל ל-130,000 יחידות-דיור בירושלים ובישובים סביבה. למי שלא זוכר, הדוח של אורי בר שישת (כאן) דיבר על כ-111,000 לשנת 2020 בתוך ירושלים.

עוד
הולנת"ע עוצרת את הפאוורסנטרים מחוץ לערים (כאן וכאן).
ואמנם לא מהיום ולא מירושלים, אבל עוד בניין שהיה ראוי לשימור - יהרס. (התמונה מווקיפדיה)

יום שלישי, 27 בינואר 2009

יש חנייה בבצלאל


(רחוב בצלאל, יום שני בערב)

לא קורה לי הרבה שאני רואה את ההיסטוריה מתרחשת לנגד עיני, אבל הנה - הבטון עוד רטוב, ועוד לא גזרו את הסס"ל האדום-לבן.

אולי למישהו נמאס מכל הבצלאלניקים שקושרים את האופניים לכל עמוד רענן, ואולי פשוט הגיע הזמן.

תוספת מאוחרת: העירו לי שממש לא ברור מה אני רוצה לומר... מדובר בחניות חדשות לאופניים ברחבה שממול גרפוס.

יום ראשון, 25 בינואר 2009

מפת האופניים של ניו-יורק סיטי



אני ממש מקווה שאני לא מחדש כלום למי שמקדם את נושא שבילי האופניים בירושלים, אבל לכל היתר כדאי להסתכל במפת האופניים של ניו-יורק סיטי (למי שרוצה לינק ישיר, אז הנה צד א', והנה צד ב' - כל אחד מהם קצת יותר מ-4MB).

אני קצת מכור למפות, אבל בלי קשר - תסתכלו - כנראה שכשבנו את מנהטן לא שילבו בתכנון שבילי אופניים, והנה - אפשר להקים שבילים גם במקומות מאוד צפופים בבינוי ובתחבורה. זה כנראה לא קורה ביום אחד - הם מפרסמים מהדורות של המפות האלו מאז שנת 1997.

תראו מה עושים בגשרים ובמחלפים - יש הוראות מפורטות לרוכבים איפה ואיך לעבור.


אין בעייה לעלות עם האופניים לתחתית, וכשהעיר נותנת תנאים סבירים לרוכבים - היא גם דורשת לעמוד בחוקים.

מפת האופניים היפה של תל-אביב ירדה, ובמקומה שמו באתר את המפה כשכבה בממ"ג העירוני (לא נגיש לפיירפוקס). זה בטח יותר עדכני...

ואצלנו - דווקא הממ"ג של העירייה נגיש לפיירפוקס, אבל אין בו שבילים. את הקצת שיש מצאתי דרך גוגל, כך שלא ברור לי איפה זה באתר העירייה. מה שבטוח זה שלא מתייחסים לאופניים כאל תחבורה, אלא במקרה הטוב כאל ספורט בלבד. בינתיים אתם יכולים לעדכן את מסלולי הרכיבה שלכם לטובת כולנו, במפת נתיבי האופניים.

יום שני, 19 בינואר 2009

מה אומרים לבני, ברק וביבי על תכנון?

בגלובס התפרסמו לפני כחודש שתי כתבות שמרימות לאהוד ברק ולציפי לבני (כאן) ולנתניהו (כאן) להנחתה בנושאי תכנון (ביבי התפרסם ביומיים איחור "בשל סיבות טכניות". בכתבה הראשונה דווקא טענו שהוא "בחר הפעם להתחמק"). אני לא בטוח שמי מהם שייבחר באמת יעשה את מה שהוא אומר כאן, אבל שווה לדעת מה הם אומרים.

מוזר לחשוב שמאז פרסום הכתבות האלו התחוללה מלחמה, ושחייהם של אלפים רבים כבר לא יהיו דומים למה שהיו. בישראל פגעה המלחמה, וכל התקופה שלפניה, בעיקר בפריפריה, ששלושת המועמדים כל-כך מרבים לדבר עליה.

אז מה הם אומרים?
השאלה הראשונה הייתה:
תל אביב ומרכז הארץ הפכו בשנים לערים מסוגרות ויקרות שמיועדות אך ורק לעשירי המדינה. האם המדינה צריכה להתייחס לעובדה שזוגות צעירים הנישאים כיום אינם יכולים לקנות דירה בלי עזרה מההורים? האם המדינה צריכה להתערב בתכנון ובתמהיל הערים?
ציפי לבני עונה בצורה דיפלומטית:
1. לעודד רשויות להתייעל אבל לא לתכנן בשבילן.
2. לא לסבסד דירה אבל להצעיר את המרכזים דרך פריסת שרותים מתאימים ואפילו השתתפות בהיטלי השבחה.
3. לעודד בנייה להשכרה אבל גם לעודד צעירים לעבור לפריפריה.
כל אחד יכול למצוא בתשובה הזו את מה שהוא רוצה

אהוד ברק נופל לשטחיות:
1. דווקא בתל-אביב אני רואה צעירים בכל פינה (כשאני שומע מישהו ברמה גבוהה של קבלת החלטות, שמבסס דעה על מה שהוא רואה ליד הבית, אני נבהל.)
2. הצעירים מגיעים למרכז וצריך לדאוג להם למגוון אפשרויות מגורים
3. ככל שמתרחקים מהמרכז מגוון האפשרויות עולה
4. צריך להיות מתואמים היטב עם השלטון המקומי
בעצם לא אומר כלום.

ביבי נתניהו פשוט לא התייחס לשאלה...

השאלה השנייה הייתה באמת הרמה להנחתה:
האם, לאור המצב, יש מקום להחזיר את מענקי המקום לפריפריה או את המשכנתאות המסובסדות?
ציפי לבני דווקא לא בחרה את הפופוליזם הפשוט, ואמרה (בצורה דיפלומטית):
1. צריך לסבסד (הרי היא לא יכולה להגיד אחרת...)
2. אבל הרבה יותר חשוב (כך לבני) היצע התעסוקה והנגישות התחבורתית

שוב קשה להבין מה ברק רוצה מאיתנו:
1. צריך לחזק את הפריפריה מבחינה כלכלית, חינוך, תשתיות, עידוד היוזמה הפרטית, עסקים קטנים, תחבורה, רכבת... (בקיצור הכל - נו, באמת...)
2. יש להקפיד שהנהנים יהיו כל המגזרים, לרבות ערבים ובדווים

ביבי מציע:
1. תשתית תחבורה הכוללת רכבת לכל ישוב המונה 50,000 נפש ומעלה (מרשים אתכם? חוץ מנצרת לא הצלחתי למצוא יישוב אחד מחוץ לאזור המרכז שמתאים לקריטריון הזה, ועדיין לא מחובר לרכבת. אתם מוזמנים לבדוק אותי)
2. סלילת עוד כבישים מהירים לגליל ולנגב
3. הפשרה של קרקעות לבנייה שם
נתניהו מנסה למכור לנו את האתוס של "נלבישך שלמת בטון ומלט", כך ש-"זוגות צעירים יוכלו לחיות בבתים צמודי קרקע בגליל ובנגב ולהגיע בתחבורה מהירה למרכזי תעסוקה בערים מרכזיות". נשמע פופוליסטי, נשמע רע.

מינהל מקרקעי ישראל:
מינהל מקרקעי ישראל נחשב כבר שנים לגוף מונופוליסטי ומסואב השולט על כל קרקעות המדינה ומונע שיווק יעיל של קרקעות. מהי מדיניות הקרקעות הנכונה שעל הממשלה להתוות למינהל?
כאן דווקא ברק דיבר בצורה שקולה:
1. משאב הקרקע נדיר ויש לנהלו בצורה מושכלת, כדי שלא נמצא את עצמנו ברצף אחד בנוי
2. המינהל יכול להיות כלי אפקטיבי לביצוע מדיניות, אך יש לשפר אותו. יש להיזהר מתארים פופוליסטיים כמו "מסואב".
3. מדיניות הקרקעות הממשלתית צריכה להתבסס על חיזוק וציפוף מוקדים עירוניים קיימים, בין השאר על ידי בנייה לגובה, תוך שמירה על השטחים הפתוחים.
4. איזור באר שבע יחוזק כמטרופולין של איזור הדרום

ציפי לבני דיברה פופוליזם נטו: "המינהל הוא גוף אנכרוניסטי ... יש לשנותו מן היסוד ... ולהקים גוף או גופים חדשים, שיטפלו בשיווק ובחטיבות קרקע גדולות" נו, באמת...

ביבי דיבר על רפורמה מקיפה במינהל ובוועדות התכנון, שעיקרה צמצום ההליכים הבירוקרטים.

השאלה האחרונה דיברה על דוח זיילר, שהמליץ על הקמת "מיניסטריון בנייה". לבני וברק דיברו בשבחם של התיאום הבין-משרדי ושל הועדה. נתניהו לא כל-כך התייחס, למעט הרפורמה המקיפה שהוזכרה.

אז מה היה לנו?
נתניהו הכי פשוט להבנה: הוא בעד ייעול, ומנסה לומר שאם נתייעל הכל יסתדר
לבני וברק כנראה חושבים בצורה דומה (ומאוד פוחדים להגיד משהו לא נכון...). נראה שלבני קצת יותר מחוייבת ליישוב הפריפריה כערך, וברק יותר מחוייב לתכנון נכון.

הבעייה העיקרית היא שאת הרעיון שצריך לפזר את האוכלוסייה בפריפריה הם (וכולם) לוקחים כמובן מאליו. לדעתי זה רעיון שאבד עליו הכלח, ותמ"אות 31 ו-35 אפילו העיזו לומר את זה. אבל כנראה שהאתוס הציוני של פיזור האוכלוסייה, מבית מדרשו של אריה שרון, חזק הרבה יותר - בטח ערב בחירות.

יום רביעי, 14 בינואר 2009

אושר מלון פאלאס - אולי תסבירו לי מה זה?


(כן - התמונה היא של בתי סעידוף - תיכף תבינו)

קראתי לפני כמה ימים במיינט שאושרה הקמת מלון במתחם מלון פאלאס. לא הבנתי בדיוק במה מדובר - הרי המלון כבר בבנייה, אבל לא ייחסתי לזה הרבה חשיבות, עד שראיתי את זה גם ב-NRG ואחר-כך גם במקור - הודעה לעיתונות של העירייה (דרך אגב - מה אתם אומרים על העיצוב החדש של הכותרת באתר העירייה? מישהו לא אהב את קו הרקיע של העיר - אולי בגלל הגשר... אז מה קיבלנו - שער יפו ומגדל דוד...)

אז מה הסיפור? המקומית דנה בתכנית חדשה כשהבניין בביצוע לפי התכנית הישנה? אולי מדובר בשינוי להיתר הבנייה? נכון להיום, גם "מידע תכנוני מקיף" (של מערכת ה-GIS באתר העירייה) לא נותן תשובה.

עוד משהו שכנראה קשור לסיפור דומה הוא בתי סעידוף. המקומית החליטה שזה מבנה לשימור אבל שמותר לבנות מאחור. וזה אחרי שהמבנה כביכול עומד מוזנח שנים (כאן). רק שהוא לא עומד מוזנח - נשארה ממנו רק חזית, ומאחור המגדל שכביכול אושר - כבר מזמן בבנייה (בחפירה...). מה קורה כאן?

לא קשור
מי שעוד לא מכיר את האגרג8ור של מסי.בות - כדאי להכיר (ולא בגלל שגם אנחנו במקורות), רק שאני לא מצאתי את הפיד (RSS) שלהם.
ואם בלינקים עסקינן, אז אפס שתיים לינק - אתה הכוכב.

[תוספת מאוחרת]: הכתבה הזו בדמארקר מסבירה שלגבי פאלאס מדובר כנראה בשינוי לתב"ע. כן - שינוי לתכנית כאשר הבניין כבר בבנייה...

יום רביעי, 7 בינואר 2009

יוצאים מהקופסה 09


זה היה קצת מוזר - בדרום רעמו התותחים, ואנחנו דיברנו על המוזות. אבל נראה לי שהיה טוב. איתן גם כתב על זה משהו, אז הנה פוסט אורח של איתן בלואר. אני הוספתי משהו בסוף בהשראתו.

איתן:

ביום ראשון נערך כנס הצעירים בירושלים, בארגונם של אנשים נפלאים שירושלים יקרה לליבם. הכנס ניסה למצוא פיתרון למצוקות הצעירים בעיר ובעיקר התרכז במרכיבי התרבות העירוניים.

הכנס הורכב משני חלקים - פאנל מרכזי וקבוצות דיון. אני מעוניין להתמקד בקבוצה אחת שבה לקחתי חלק "תרבות הרחוב והמרחב הציבורי". אמנם בתחילה סלדתי מנושא הקבוצה ובעיקר חשבתי שאין לי מה לתרום לה, אולם לשמחתי התבדיתי. מצאתי את הנושא מרתק ומעניין עד כדי כך שאני חושב שחשוב להעביר את ממצאיו לכלל הצעירים ואוהבי התרבות באשר הם.

תרבות מהווה נדבך חשוב ומשמעותי להתפתחות הכלכלית של העיר. היצע וגיוון תרבותי עירוני מושך אנשים כשרוניים ויצירתיים, המשפרים את הצמיחה הכלכלית הארצית ובפרט את הצמיחה הכלכלית העירונית.

בירושלים קיימים 9 מוסדות אקדמיים לאמנות ותרבות הפרוסיים ברחבי העיר (בחישוב מהיר ישנם למעלה מ- 3,000 סטודנטים בשנה). אולם כאשר גורמי הביקוש לתרבות (מפעילי הפסטיבלים,הכנסים ומופעי הרחוב המאורגנים כדוגמת מרכז עמים ונוער במושבה הגרמנית) אינם מצליח לאתר את ההיצע (אמנים ציירים ואנשי תרבות שונים) מתפתחת תחושת מחסור המורגשת היטב בעיר.

הסיבות לכך הם רבות - החל מאטימות וקיבעון של מוסדות האקדמיה שאינם מיידעים את הסטודנטים על הדרישה, דרך חוסר הכרות של הסטודנטים, ועד לבירוקרטיה העירונית המקשה על השגת אישורים, ואיננה מאפשרת תרבות רחוב בלעדיהם.

מתוך רעיון היצירתיות והצורך לפתור את הבעיות הללו העלתה הקבוצה מגוון נקודות, אני בחרתי להתמקד במספר נקודות שנראו לי החשובות ביותר עבור הפיתוח התרבותי והכלכלי של ירושלים.

1. "רישות" על-מנת לחבר בין הסטודנטים לבין דרישת התרבות צריך את עזרתם של אתרי אינטרנט ייעודיים שיפיצו את הדרישה ישירות לסטודנטים. דוגמה לאתר שיכול להיות מעורב היא עיר.אקדמיה. [כדאי להתחיל להתרגל לשם ולאתר - יאיר]

2. מרחבים ציבוריים. בשנים האחרונות הקימו חברת עדן והעירייה מתחמים ציבוריים רבים (בצלאל הקטן וכו'). פתיחת מרחבים אלו לכל "דורש" (אמנים, פתיחת שוק אמנים וכו') תשרת את ייעודם כמרחבי תרבות ציבוריים. הורדת החסמים הבירוקרטים תגדיל את אטרקטיביותם של מרחבים הפתוחים ותביא את התרבות לעיר.

3. סקלת תרבות רחבה לכלל ה-"צעירים". אין תרבות אחת ואין סוג אחד של צעירים. שילובם של תערוכות ציורים, גרפיטי ועירוב תרבותי רחב בכל העיר וכל הזמן (לא רק בתאריכים ספציפיים) תיתן מענה לכלל צרכני התרבות בעיר.

נקודה אחרונה שלצערי לא נידונה כלל: ארבעה סוגים שונים של תרבויות קיימים בעיר (חילונית, דתית לאומית, חרדית וערבית) בכנס נידונו בקושי שני סוגים. צריך להכיר ולפתח את מכלול התרביות העירוניות, ולא רק צעירים חילונים.
בסופו של דבר הגיוון העירוני הוא המושך, המעניין והייחודי. הוא זה שמייחד את ירושלים מייתר ערי ישראל ומהווה פוטנציאל לצמיחה כלכלית.


[עכשיו כמה מילים שלי]
יאיר:
אני ישבתי בסדנת התכנון. שתי מלים על הסדנה, אבל לפני זה שאפו גדול למארגנים. לא כולם התלהבו מהפאנל, לא כולם נפלו מתאטרון פסיק, ואני (זקן שכמותי) חשבתי שהסדנאות היו צריכות להתחיל יותר מוקדם - אבל בסך-הכל היה ארוע חשוב ומוצלח. חלק מהחשיבות שלו היא גם בעצם זה שהוא התקיים.

אבל הסכמתי עם אורנה אנג'ל כשהיא אמרה שראוי היה שראש העיר ואראל מרגלית ישארו לשמוע. גם חברי המועצה שניר ברקת כל-כך התפאר שבאו - יצאו מוקדם, למעט יקיר שגב שהיה צריך לדבר אחר-כך (ואז יצא), ופפה אללו שהיה מגיע לאירועים כאלו גם כשהיה באופוזיציה. רגע - החלפנו תקליט או לא? (אם פיספסתי ומישהו נשאר ולא ראיתי - אתו הסליחה ומוזמן לכתוב את זה כאן)

סדנת התכנון.
כל הכבוד לדודו ולאיילה שהביאו את אסנת פוסט (מנהלת האגף לתכנון עיר וסגנית מהנדס העיר), ולאסנת שבאה לשמוע ולהשמיע. הדיון סבב סביב תכנית חדשה להתחדשות אזור התעשייה תלפיות. תכנית מאוד מעניינת של אדריכל יעקב מולכו, שבין היתר מציעה להשתמש במבני תעשייה שימוש חוזר - כמגורים למשל. כן, כן - כמו בסוהו ובטרייבקה.

שאלתי את עצמי האם זו המטרה - לקבל אינפורמציה על תכנית (מעניינת ככל שתהיה) שמתגלגלת כבר שנתיים? בלי ששאלתי ענתה לי אסנת פוסט, שהיא רוצה שהפגישות של הקבוצה ימשיכו. באגף לתכנון עיר באמת התחלף התקליט.

יום חמישי, 1 בינואר 2009

איך מסיימים את הכיבוש במזרח ירושלים

התנאים במזרח ירושלים ממש לא משהו. מחסור בלתי-נתפס בכיתות בית ספר ובגנים, תשתיות ודרכים מדורדרות או לא-קיימות, מרחב ציבורי לא מפותח, מוזנח, מלוכלך ורווי מפגעים. כל אלו מונצחים על-ידי מחסור בתכנון הולם לצרכים, או על-ידי אי-תכנון.

עד כאן אני משער שלא חידשתי הרבה. חלקכם כנראה מאמינים שהפתרון לבעיות הללו הוא "התנתקות" ממזרח ירושלים. על החלופות השונות למזרח כתבתי פעם משהו, ועכשיו אני רוצה לנסות ולהבין למה חלק מאיתנו חושבים שלהעביר את מזרח העיר או חלקים ממנה לרשות הפלסטינית (או אולי להתנתק חד-צדדית מהשטח...) זה פתרון.

ראשית, הרבה אומרים שגם כך העיר מחולקת, ולכן צריך לחלק אותה. זה טיעון מוזר. המטרה שלנו בתכנון ערים צריכה להיות לדעתי לגרום למגוון רחב של אנשים, שלא תמיד דומים זה לזה, ולא בהכרח אוהבים זה את זה, להצליח לחיות ביחד. בשביל זה ישנן ערים ובשביל זה, אנחנו כאן. למי שחושב שהתשובה הזו מתחסדת ונשמעת כאילו נלקחה מהגשה של תלמיד אדריכלות שנה ב' - אתם צודקים. אנסה שוב: זה שהעיר מחולקת היום, זו לא סיבה לחלק אותה לתמיד. האם הייתם ממליצים לחלק את חיפה ולהעביר את השכונות הערביות שלה לרשות הפלסטינית? את שיקאגו? ברלין הייתה מחולקת והיום היא כבר כמעט שאינה מחולקת - מהיכן השאיפה הזו לקבע את המצב הקיים? נראה לי שזה לא מחזיק מים.

סיבה נוספת לחלק את העיר היא שתושבי מזרח ירושלים תלויים כאבן ריחיים על תקציב העירייה (והמדינה). זה טיעון שנראה ברגע הראשון גזעני (כי אם כך, מדוע לא להתנתק גם מהעניים האחרים?), או שלקוח מעולם הקפיטליזם הדורסני (אם כי בטווח הארוך יש סיכוי רב שנמצא שהתנתקנו גם ממכונת הכסף שנקראת תיירות). יש כאן אולי מידה של גזענות, ושל קפיטליזם קצר-רואי, אבל הסיבות שהטיעון הזה לא מחזיק מים הן
א. שבכלל לא ברור (לי) אם זה באמת כך. אני לא ראיתי ניתוח של השקעות העתק במזרח ירושלים ובתושביה, מול התוצר הגולמי של תושבי המזרח. נכון - הם מקבלים ביטוח לאומי.
ב. לא "מתנתקים" ממה שעולה הרבה. זה בבסיס החוזה של תושב עם עירו ועם מדינתו. בהקשר הזה אני מאמין שההתנתקות מעזה [מוצדקת, אבל] לא קשורה לעלות של חטיבות הצבא ששמרו על הישובים שם, אלא לזה שישבנו במקום שלא היינו צריכים לשבת בו. זה שההתנתקות חוסכת כסף זה היה שיטה למכור אותה לציבור.

ישנה גם סיבה בטחונית. חלק מהפיגועים קיבלו סיוע במזרח ירושלים. זו באמת סיבה טובה להתנתק, רק שמי שמאמין בהתנתקות מסיבה זו צריך לזכור שאז לא מדובר ב-"עיר פתוחה", אלא בהסטת הגדר אל תוך העיר, וניתוק פיזי ותפקודי מהמזרח. ניתוק כזה יכול להיות קטלני לעיר, גם כלכלית. עניין נוסף הוא מה יקרה מצד שני של הגדר - אולי זה לא מעניין אתכם כרגע, אבל כשיישארו מאות אלפים מתושבי ירושלים הפלסטינים בצד השני, ללא עבודה ועם שרותים לקויים אם בכלל - זה מאוד יעניין את כולנו.

אבל תושבי מזרח ירושלים בעצמם רוצים להתנתק מישראל. זו באמת טענה שאם היא נכונה - קשה להתמודד איתה. השאלה אם זה נכון. תושבי מזרח ירושלים מדברים אחרת לגמרי כשהם מצהירים הצהרות, ובשיחות פרטיות. ההצהרות הן כמובן בעד ניתוק מישראל, והפסקת הכיבוש, ובשיחות מצומצמות יותר מתברר שיש, גם מבחינתם, הרבה יתרונות בלהיות ירושלמים.

אז למה לא לחלק את העיר

למה לא לחלק: מבחינתי ישנה סיבה אחת - זאת עיר, עיר שצריכה לשאוף להיות נורמלית. עיר שיש לה המון מה להרוויח ממגוון, ויותר מזה - זה הייחוד שלה. ה-DNA שלה. מי שנבהל מההגירה השלילית ראוי שיזכור מהן החוזקות של העיר - שבגללן אנשים כן נשארים כאן. אחת החוזקות היא "אווירה מיוחדת" שלדעתי נובעת בעיקר ממגוון של אוכלוסייות, תרבויות ומקומות.

ועוד משהו קטן על המגוון - יש תאוריות שיגידו לנו שהוא נושא עמו גם רווח כלכלי. (בעיקר ריצ'רד פלורידה עם "מדד המגוון" של הערים היצירתיות)

לפני שבועיים ערכה "במקום" כנס על תכנון בירושלים המזרחית, בעקבות פרוייקט שהם עורכים בג'בל-מוכאבר וסוואחרה אל ע'רביה (למי שלא יודע איפה זה - זה כאן), שהפאזה הנוכחית שלו היא סקר תכנוני מקיף. הכנס היה מרתק, ובמיוחד ההרצאה של וונדי פולאן (אתר הפרוייקט conflictincities.org מאוד מומלץ), שדיברה על תרבות של התנגדות. מה שעוד היה מעניין היא צורת ההתבטאות של הפלסטינים ממזרח ירושלים. הם דיברו הרבה על הבעיות והמצוקה, אבל לא הפנו את האצבע המאשימה אל העירייה (כמו שלרוב קורה), אלא לגורם אחר - הכיבוש. אולי אלו היו תוצאות ההפחדה של לפני הבחירות העירוניות, שבהן כנראה שהרשות הפלסטינית איימה על פלסטינים שהתכוונו להצביע.

2009 שמחה


שנת 2009 מוצלחת לכולנו!