‏הצגת רשומות עם תוויות תעסוקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תעסוקה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 11 באוגוסט 2008

המדיניות לבלימת הפיתוח של האוצר

האוצר מתכנן להקפיא את הפיתוח במרכז הארץ - הנה כאן. שימו לב לטרמינולוגיה: התכנית לעצירת התנופה במרכז הארץ.

גושדניאל גת כתב על זה כאן. הוא מזכיר לנו שם כמה עובדות שנשכחו, כגון שמוסדות התכנון הם האמונים על התכנון המרחבי, ושהמדינה אחראית דווקא על תכנון התשתיות, המוסדות הציבוריים והתעסוקה - ושאולי כדאי שיעסקו בזה אם הם באמת רוצים לפזר את האוכלוסייה בפריפריה.

אז את מי חושבים אנשי האוצר להעביר לפריפריה? הרעיון הוא כמובן להעלות עוד יותר את מחירי הדיור במרכז, ובכך לצמצם את חופש הבחירה לאוכלוסייות החלשות מבחינה כלכלית, שייאלצו להעתיק את מגוריהם לפריפריה - רק שם יהיו דירות במחיר סביר. האם זה מזכיר לכם משהו אבל לא זוכרים מה? נסו את שנות ה-50. מדובר בטרנספר שקט של אנשי המעמד הנמוך והבינוני-נמוך לפריפריה, מחוסר ברירה. הטרנספר הזה יגדיל את מידת ההומוגניות של האוכלוסייה במרכז - יותר עשירים ופחות עניים, וגם בפריפריה (יותר עניים ופחות עשירים). העיקר שנפתח את הנגב והגליל.

האם חשבתם על אמצעי מדיניות קצת יותר חיוביים? כאלו שגם יעלו לכם קצת כסף? למשל בניית מגורי יוקרה בפריפריה על-ידי סבסוד ליזמים שיבנו בסטנדרט גבוה? האם המושג "דוגמה אישית" עלה בדיונים? האם נראה חברי כנסת עוברים לנגב ולגליל? אולי פקידים של האוצר? יש לי הרגשה שלא.

ומה עם ירושלים? האם היא מרכז או שוליים? יקר כאן בטירוף אבל האוכלוסייה ענייה. עיר בירה אבל פריפריה כלכלית. האם את העניים מ(מחוז)המרכז ידחפו (גם) לכאן? כנראה שכן. האם זה מה שירושלים צריכה? לא בטוח.

עמדתי האישית ידועה. לדעתי אין צורך "לחזק" את הפריפריה במספרים (אוכלוסייה) אלא באיכות חיים. נגישות ותחבורה, תעסוקה ושרותים הן מילות המפתח. לדחוף לשם אנשים מתוסכלים כי לא הצליחו לרכוש בית במרכז הארץ, זוהי מדיניות של יצירת המשבר החברתי הבא.

יום שני, 23 ביוני 2008

אז מה יקום בצומת האיקסים

ידיעה קטנה בבונוס של ידיעות ירושלים סיפרה על קונפליקט בין האגף לתכנון עיר לבין הוועדה המקומית (יש להם גם תאקל עם המחוזית - לא לזה אני מתכוון). שלמה אשכול והאגף שלו רוצים, כך מסתבר, להקים תעסוקה או מלונאות, והם בקונפליקט עם פולק והוועדה שלו, שרוצים עוד תושבים (מגורים).

הם כן ציינו שהם ישקלו את שינוי הייעוד למגורים אם יהיה פיתוח של דירות קטנות, הנחשבות בהישג-יד. אני עדיין מעדיף תעסוקה, אבל אני יודע שכאן יש מי שיחלוק עלי.

על הדרך הורסים את "מעיין שטוב". לי אישית זה לא מפריע, למרות שבתור ילד חשבתי שהאיקס הוא יחיד במינו בעולם, ואפילו קנו לי גטקעס במעיין שטוב. מרכז ירושלים לא יכול להישאר חד-קומתי. מה שכן - אולי צריך להסביר לפולק שלא בטוח שהזרים שקונים את הדירות "יעבירו את הכתובת" לירושלים, כלומר שעל הנתונים של המאזן הדמוגרפי (הו! המאזן הדמוגרפי) הם לא ישפיעו.

אז כל האגף לתכנון עיר הם על תקן של יועצים לוועדה המקומית ותו לא? מה קורה לכם שם? ולגופו של עניין - אם אתם לא רוצים לראות את ירושלים מגיעה למקום של עיר שינה פריפראלית בסגנון רמלה, חייבים לפתח אותה, ובמיוחד את המרכז, כמוקד תעסוקה, תרבות ושרותים.

אבל איך אפשר לצפות שמשהו יהיה נכון כשרואים את הצעת החוק החדשנית למניעת השקעות זרות בישראל, של ישראל ביתנו (וכל הטוקבקים המתלהבים). ברור שהחזון שהם מציעים לירושלים הוא רמלה.

יום רביעי, 27 בפברואר 2008

מערכת הבטחון לירושלים - רעיון של גושדניאל



דניאל גת מציע בבלוג שלו, גושדניאל.נט להעביר את מערכת הביטחון לירושלים. קשה להתווכח עם היעילות העירונית של הרעיון, ונראה שזה באמת יעזור לעיר. הבעייה היחידה היא שזה ירחיק אותנו, כנראה לתמיד, מלהיות "עיר נורמלית", שלא לדבר על "עיר לכל תושביה".

אולי במקום לתת לנו את הקרייה והבור המפורסם (יש לנו כבר אחד משלנו...) תתנו לנו את שווה הערך הכלכלי (האדיר) בדמות הטבות לעסקים, מפעלים ופעילויות כלכליות אזרחיות? זה יותר מתאים לתמונת העתיד שלי.

ועוד דבר - השימוש שדניאל גת מציע בהר הבית, בקדושת העיר ובאוכלוסייה הערבית שבה כמגינים (על תל-אביב) מפני התקפה גרעינית פוטנציאלית, ינציח את מעמדה כמישלט יהודי וכמתחם שבו הקדושה והדמוגרפיה הם השחקנים הראשיים. בניגוד למה שכתבת, המעמד הזה בעיניי אינו מעמד של בירה, אלא יותר של בונקר. בירה צריכה לדעתי להיות דווקא סמל של "אזרחיוּת", אולי גם השכלה, אולי גם תרבות...

דבר אחרון - למה קראת לפוסט "ירושלים של שכל"?

אבל כל הדברים לעיל באו בעצם בעיקר בשביל לחשוף את מי שעוד לא נחשף כמוני דרך ההמלצה החמה של לרמן, לבלוג הרציני והמאוד מעניין הזה. אצלי הוא כבר יושב, כמובן, ב-RSS.

יום שישי, 20 באפריל 2007

הרכבת הקלה


עכשיו שהונפו שני חלקים מתוך גשר המיתרים המפורסם, רואה גם מי שלא מגיע אל מרכז העיר או אל רחוב הרצל או אל צומת הגבעה הצרפתית או לכל מקום אחר בו עובדים על הרכבת - את העבודה על הרכבת הקלה. מה מבטיחה הרכבת לירושלים?

אריה שחר המנוח אמר פעם כי זו הרכבת הקלה היחידה בעולם שחוצה את העיר מצד אל צד ולא עוברת אפילו במרכז תעסוקה אחד. הוא התכוון לכך שהקו הראשון - שהוא זה שנמצא בביצוע כרגע - עובר לא רחוק ממרכזי התעסוקה של העיר - אך לא ממש מגיע אליהם. הר הצופים - הדסה והאוניברסיטה, הר חוצבים, גבעת שאול, והדסה עין-כרם הם המרכזים העיקריים אותם "מפספס" הקו.

אז מה בכל זאת יוצא לנו מזה? קודם כל מרכז העיר - הקו עובר ברחוב יפו לכל אורכו, וניתן להניח כי הוא יפיח חיים ברחוב - גם בגלל שיפו יהפוך בחלק גדול למדרחוב. התחבורה מהשכונות הצפוניות, כמו-גם מקרית-יובל והאזור - אל המרכז - תהיה נוחה ומהירה יותר. האם זה מספיק כדי לקיים קו רכבת? לא בטוח. אבל אולי זה יספיק כדי לא לנטוש את הפרוייקט לאחר הקו הראשון - ולהמשיך אל יתר המערכת.

חוץ מזה - קיימות גם כוונות לגבי קווים המזינים ואוטובוס מיוחד רב קיבולת.

מפת המערכת המלאה כאן, ועוד המון מידע בוויקיפדיה - כאן

יום חמישי, 15 במרץ 2007

מגורים או תעסוקה

מה יותר חשוב בירושלים כיום - מגורים או תעסוקה? התשובה המתבקשת: גם וגם! אבל זה לא כל-כך פשוט. נניח שאנחנו חברי הועדה המחוזית, ומגיע אלינו יזם עם תכנית לשינוי ייעוד למגרש במרכז ירושלים - ממשרדים למגורים. בואו ננסה לפרק ולפרט את השיקולים

ראשית ישנו השיקול של הבאת אוכלוסייה לעיר במטרה להגדיל את האוכלוסייה. בשיקול זה חבוי גם השיקול הדמוגרפי של שמירה על הרוב היהודי בעיר, וגם השיקול של חיזוק העיר באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. הכל בהנחה שמדובר במגורי "יוקרה" שמיועדים בעיקר ליהודים בעלי אמצעים. האם אותם קונים גם יגורו בעיר? זו שאלה אחרת. לגבי שמירה על הרוב היהודי יש שיקראו לכך גזענות, ויש שיציעו את החלופה של ויתור
על שכונות במזרח העיר והעברתן לרשות הפלסטינית - כדי לאזן את הדמוגרפיה. גם למדיניות זו יש כמובן התנגדות, ויש שיקראו לכך טרנספר.

אנסה להניח לרגע בצד את כל הנ"ל. השאלה בעינה נותרת - האם לירושלים חשובים יותר תושבים שיגורו בה ויחיו אותה, או כפי ששמעתי מפי כלכלן שאני מעריך "שיגורו בחוץ אבל שיפעלו בפנים". כלומר חשוב יותר לפתח בירושלים תעסוקה, שרותים, חינוך גבוה, תרבות וכולי - ולהפוך אותה למרכז מטרופוליני - כשתושבי המטרופולין כולו פועלים בעיר והם שמחיים אותה. מצב כזה שורר בתל-אביב, כאשר המטרופולין מונה כ-3 מיליון תושבים - פי 8 מאוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו. (הנתונים כאן).

ובכן - האינטואיציה אומרת שמרכז מטרופוליני הוא סוג העיר בה אנו רוצים לחיות. מרכז חי ותוסס אליו מגיעים מכל רחבי המטרופולין לצורך שרותים, תעסוקה, תרבות ועוד, ובו נפגשים הקצוות. הנתונים במקרה של ירושלים מראים לנו שיש עדיין דרך לעבור.

האזור המטרופוליני של ירושלים מונה כמיליון יהודים (מהם 850 במחוז ירושלים הכולל בנוסף לעיר ירושלים את מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קרית יערים וישובי מטה יהודה. בנוסף בשטחי יו"ש עוד 30 אלף במעלה אדומים + 27 אלף בביתר עילית + 11 אלף בגבעת זאב + 7 באפרתה + ישובים קטנים נוספים כגון הר-אדר, תל ציון, ישומי גוש עציון וכולי - רוב הנתונים כאן וכאן). בנוסף ליהודים קיים מספר גדול של ערבים, שלצורך העניין ניתן להניח כרגע כי אינם נכנסים לעיר לפעול בה, בשל הבעיות שמערימה גדר ההפרדה. הגענו אם כן למטרופולין הכולל בסך-הכל פי 1.4 בערך מסך תושבי העיר. במילים אחרות - רוב תושבי המטרופולין (יותר מ-70%) מתגוררים בירושלים.

מה שיוצא מכך הוא שאין כל-כך מקום "לגור בחוץ". לירושלים אין את העורף שיש לתל-אביב - הערים הסובבות אותה. את ירושלים סובבים בעיקר הרים... כדאי לציין שיש לירושלים פרברים - אך הם נחשבים לחלק מהעיר ונמצאים בתוך גבול השיפוט שלה: גילה, רמות ופסגת זאב הם העיקריים שבהם.

אם כך, אנו חוזרים לתשובה הראשונה - גם וגם. גם מגורים וגם תעסוקה, שרותים ותרבות. עכשיו צריך רק לתכנן את זה.