מה יותר חשוב בירושלים כיום - מגורים או תעסוקה? התשובה המתבקשת: גם וגם! אבל זה לא כל-כך פשוט. נניח שאנחנו חברי הועדה המחוזית, ומגיע אלינו יזם עם תכנית לשינוי ייעוד למגרש במרכז ירושלים - ממשרדים למגורים. בואו ננסה לפרק ולפרט את השיקולים
ראשית ישנו השיקול של הבאת אוכלוסייה לעיר במטרה להגדיל את האוכלוסייה. בשיקול זה חבוי גם השיקול הדמוגרפי של שמירה על הרוב היהודי בעיר, וגם השיקול של חיזוק העיר באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. הכל בהנחה שמדובר במגורי "יוקרה" שמיועדים בעיקר ליהודים בעלי אמצעים. האם אותם קונים גם יגורו בעיר? זו שאלה אחרת. לגבי שמירה על הרוב היהודי יש שיקראו לכך גזענות, ויש שיציעו את החלופה של ויתור על שכונות במזרח העיר והעברתן לרשות הפלסטינית - כדי לאזן את הדמוגרפיה. גם למדיניות זו יש כמובן התנגדות, ויש שיקראו לכך טרנספר.
אנסה להניח לרגע בצד את כל הנ"ל. השאלה בעינה נותרת - האם לירושלים חשובים יותר תושבים שיגורו בה ויחיו אותה, או כפי ששמעתי מפי כלכלן שאני מעריך "שיגורו בחוץ אבל שיפעלו בפנים". כלומר חשוב יותר לפתח בירושלים תעסוקה, שרותים, חינוך גבוה, תרבות וכולי - ולהפוך אותה למרכז מטרופוליני - כשתושבי המטרופולין כולו פועלים בעיר והם שמחיים אותה. מצב כזה שורר בתל-אביב, כאשר המטרופולין מונה כ-3 מיליון תושבים - פי 8 מאוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו. (הנתונים כאן).
ובכן - האינטואיציה אומרת שמרכז מטרופוליני הוא סוג העיר בה אנו רוצים לחיות. מרכז חי ותוסס אליו מגיעים מכל רחבי המטרופולין לצורך שרותים, תעסוקה, תרבות ועוד, ובו נפגשים הקצוות. הנתונים במקרה של ירושלים מראים לנו שיש עדיין דרך לעבור.
האזור המטרופוליני של ירושלים מונה כמיליון יהודים (מהם 850 במחוז ירושלים הכולל בנוסף לעיר ירושלים את מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קרית יערים וישובי מטה יהודה. בנוסף בשטחי יו"ש עוד 30 אלף במעלה אדומים + 27 אלף בביתר עילית + 11 אלף בגבעת זאב + 7 באפרתה + ישובים קטנים נוספים כגון הר-אדר, תל ציון, ישומי גוש עציון וכולי - רוב הנתונים כאן וכאן). בנוסף ליהודים קיים מספר גדול של ערבים, שלצורך העניין ניתן להניח כרגע כי אינם נכנסים לעיר לפעול בה, בשל הבעיות שמערימה גדר ההפרדה. הגענו אם כן למטרופולין הכולל בסך-הכל פי 1.4 בערך מסך תושבי העיר. במילים אחרות - רוב תושבי המטרופולין (יותר מ-70%) מתגוררים בירושלים.
מה שיוצא מכך הוא שאין כל-כך מקום "לגור בחוץ". לירושלים אין את העורף שיש לתל-אביב - הערים הסובבות אותה. את ירושלים סובבים בעיקר הרים... כדאי לציין שיש לירושלים פרברים - אך הם נחשבים לחלק מהעיר ונמצאים בתוך גבול השיפוט שלה: גילה, רמות ופסגת זאב הם העיקריים שבהם.
אם כך, אנו חוזרים לתשובה הראשונה - גם וגם. גם מגורים וגם תעסוקה, שרותים ותרבות. עכשיו צריך רק לתכנן את זה.
ראשית ישנו השיקול של הבאת אוכלוסייה לעיר במטרה להגדיל את האוכלוסייה. בשיקול זה חבוי גם השיקול הדמוגרפי של שמירה על הרוב היהודי בעיר, וגם השיקול של חיזוק העיר באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. הכל בהנחה שמדובר במגורי "יוקרה" שמיועדים בעיקר ליהודים בעלי אמצעים. האם אותם קונים גם יגורו בעיר? זו שאלה אחרת. לגבי שמירה על הרוב היהודי יש שיקראו לכך גזענות, ויש שיציעו את החלופה של ויתור על שכונות במזרח העיר והעברתן לרשות הפלסטינית - כדי לאזן את הדמוגרפיה. גם למדיניות זו יש כמובן התנגדות, ויש שיקראו לכך טרנספר.
אנסה להניח לרגע בצד את כל הנ"ל. השאלה בעינה נותרת - האם לירושלים חשובים יותר תושבים שיגורו בה ויחיו אותה, או כפי ששמעתי מפי כלכלן שאני מעריך "שיגורו בחוץ אבל שיפעלו בפנים". כלומר חשוב יותר לפתח בירושלים תעסוקה, שרותים, חינוך גבוה, תרבות וכולי - ולהפוך אותה למרכז מטרופוליני - כשתושבי המטרופולין כולו פועלים בעיר והם שמחיים אותה. מצב כזה שורר בתל-אביב, כאשר המטרופולין מונה כ-3 מיליון תושבים - פי 8 מאוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו. (הנתונים כאן).
ובכן - האינטואיציה אומרת שמרכז מטרופוליני הוא סוג העיר בה אנו רוצים לחיות. מרכז חי ותוסס אליו מגיעים מכל רחבי המטרופולין לצורך שרותים, תעסוקה, תרבות ועוד, ובו נפגשים הקצוות. הנתונים במקרה של ירושלים מראים לנו שיש עדיין דרך לעבור.
האזור המטרופוליני של ירושלים מונה כמיליון יהודים (מהם 850 במחוז ירושלים הכולל בנוסף לעיר ירושלים את מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קרית יערים וישובי מטה יהודה. בנוסף בשטחי יו"ש עוד 30 אלף במעלה אדומים + 27 אלף בביתר עילית + 11 אלף בגבעת זאב + 7 באפרתה + ישובים קטנים נוספים כגון הר-אדר, תל ציון, ישומי גוש עציון וכולי - רוב הנתונים כאן וכאן). בנוסף ליהודים קיים מספר גדול של ערבים, שלצורך העניין ניתן להניח כרגע כי אינם נכנסים לעיר לפעול בה, בשל הבעיות שמערימה גדר ההפרדה. הגענו אם כן למטרופולין הכולל בסך-הכל פי 1.4 בערך מסך תושבי העיר. במילים אחרות - רוב תושבי המטרופולין (יותר מ-70%) מתגוררים בירושלים.מה שיוצא מכך הוא שאין כל-כך מקום "לגור בחוץ". לירושלים אין את העורף שיש לתל-אביב - הערים הסובבות אותה. את ירושלים סובבים בעיקר הרים... כדאי לציין שיש לירושלים פרברים - אך הם נחשבים לחלק מהעיר ונמצאים בתוך גבול השיפוט שלה: גילה, רמות ופסגת זאב הם העיקריים שבהם.
אם כך, אנו חוזרים לתשובה הראשונה - גם וגם. גם מגורים וגם תעסוקה, שרותים ותרבות. עכשיו צריך רק לתכנן את זה.
הבעיה בהידיעה של ירושלים היא העדר מקומות תעסוקה איכותיים, לא כולם רוצים או יכולים לעבוד באבטחה או בחנות בגדים... כאשר העיר תתמלא במקומות עבודה איכותיים כוחות השוק יעשו את שלהם ואוכלוסיה איכותית (ויהודית) תהגר ממרכז הארץ
השבמחק