יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

בור מונבז


[תמונה קבוצתית עם בית לשימור המיועד להריסה]

ביום שישי מחינו, במסגרת "בתים נכחדים" על ההרס בחזית ליפו של נחלת שבעה.
החדשות המעניינות ששמעתי שם, שאחר-כך ראיתי שכבר נמצאות בעיתון, הן שהפרוייקט של אפריקה-ישראל ברחוב מונבז-הנביאים - הוקפא. כן - "הנביאים קורט" (סליחה - haneviim court, ואם הלינק כבר לא עובד - תודיעו לי) כנראה לא יהיה. לפחות לא כרגע.

חדשות טובות? לא בטוח. ההרס כבר בוצע, וכל יום שעובר משאיר אותנו עם בור - פצע פתוח במרכז העיר. הפרוייקט החדש שייבנה בבור ביום מן הימים עלול להיות עוד-יותר-גרוע, ועוד לפני זה - מקבלי ההחלטות יתרגלו לבור, וכך הוא עלול ללוות אותנו הרבה שנים...

-- עדכון: זה הגיע גם למיינט --

יום שני, 24 בנובמבר 2008

אולי בכל זאת קניון?



היום ישבתי עם אמא שלי בבית קפה נחמד בקניון נחמד (לא בירושלים). אני, כרגיל, התחלתי ללכלך על קניונים, ואיך הם הורסים את מרכז העיר - בלה בלה בלה...

אמא ענתה לי בפשטות: "אבל זה כל-כך נוח...". והיא צודקת - חנייה בשפע ובחינם, מרחב ציבורי מחומם בחורף ומקורר בקיץ, החנויות לא בהכרח יקרות - לפעמים אפילו זולות. אז מה לא בסדר?

אולי אם זה הורג את המרכז אז זה מה שצריך להיות - שוק חופשי.

אז את הסיבות למה העיר צריכה מרכז אני לא מתכוון לנתח עכשיו, אבל זו שאלה אמיתית - אולי מה שצריך זה להרוס את המרכז, להגדיל את גן העצמאות על כל השטח, ולפזר בו קניונים קטנים - כמו במודיעין. אז בואו נניח כרגע שיש סיבות טובות להשאיר את המרכז חי ותוסס, ונמשיך.

(תלי תלים נכתבו על שיקולי המיקום של קניונים, ואני לא מתיימר לחדש כלום) אז אם העיר חפצה בשיקום כלכלי של המרכז, היא צריכה לנקוט מדיניות של העדפה כלפיו. שני דברים צריכים לקרות (והם כמובן קשורים זה בזה) - צריך שלחנויות תהיה איזושהי סיבה להתמקם במרכז, ושלקונים תהיה סיבה להגיע לשם.

אולי יש אלף ואחת דרכים לעשות את זה, אבל לי נראה שהמסחר שיוצא מהמרכז, ומקבל מהעיר את הקרקע לכך (אני מתכוון לכך שמאשרים לו תב"ע), צריך לשלם על זה. משהו כמו מס למסחר שהולך נגד המדיניות העירונית. איך למסות? לעירייה יש כל מיני אפשרויות - הכי פשוט זה לפי תעריפי הארנונה, אבל אפשר גם אולי דרך החניון (למה זה חייב להיות חינם? אולי החנייה של הקניון תממן את הוזלת החנייה במרכז העיר?), או דרך אספקת השרותים העירוניים, שיכולה להיות יקרה יותר מחוץ למרכז.

אז אולי החנויות יחשבו פעם נוספת איפה להתמקם, ואולי היזמים של הקניונים שעדיין לא נבנו, יחשבו שוב איפה להשקיע, ואולי הקונים שפתאום יהיה להם קצת יקר בקניון יגיעו יותר למרכז. אבל חוץ מכל אלו תהיה ניראות למדיניות העירונית, שזה משהו שאני מאוד ממליץ עליו לראש העיר החדש.

קו 19 החדש
רציתי להצטרף לטרנד של מדידת זמנים לקו 19. אז הנה: היום אחרי שאוטובוס אחד חלף בלי לעצור כי הוא היה מלא, לקח לי משהו כמו 45 דקות מצומת ניות להדסה ע. כרם, בעמידה דחוסה. לזכותו\חובתו של 19 ייאמר שהוא עשה הפסקת מנוחה של כ-10 דקות איפושהו בגולומב (סליחה תקלה).

יום חמישי, 13 בנובמבר 2008

ראש העיר אהלן


(אזיקונים בצמתים - אולי הסעיף הקטן ביותר בתקציב הפרסום. כל אחד עולה כחצי שקל)

נראה שניר ברקת לא לוקח לעצמו אפילו 100 שעות של חסד. ביום רביעי (למחרת הבחירות), עוד לא התחילו לנקות את הזוהמה, והוא כבר מודיע שאם יהיה צורך, הוא יוריד את הגשר המיותר - גשר המיתרים. בוקר טוב אדוני המנהל!

ברור שזו הייתה תגובה לשאלה - אולי שאלה פרובוקטיבית, וכולם כבר ניצלו כל במה כדי לומר שזה לא היה נכון להגיד את זה. קרויאנקר כבר הספיק להסביר שהחלופה הייתה גשר בטון סתמי, ושר הפנים הבהיר שכשלא מדובר בכסף של העירייה, לא כדאי להצהיר הצהרות.

אני משוכנע שניר ברקת ילמד לעבוד היטב עם התקשורת, למרות שהיא תנסה לעשות לו חיים קשים. מעניין אותי יותר מה הגישה שלו לתכנון ובנייה, לפרוייקטים שהחלו טרם זמנו, ולניהול בכלל. האם הוא יהרוס כל דבר שתועלתו נמוכה מעלותו? ומה יהיה כשנגיע למבנים לשימור? האם יהיה כאן מנהל כל יכול בסגנון טדי קולק? אני משער שבמשבר הקואליציוני הראשון, או בשביתה הראשונה של אגף התברואה - נראה איך ניר ברקת מנהל סכסוך ומשא-ומתן. שיהיה בהצלחה!


(לא - עדיין לא מפרקים - זה מההקמה :-)

Planning Jerusalem
נכון שתמיד רציתם להמליץ לחבריכם דוברי האנגלית על הבלוג? אז הנה לינק לתרגום גוגל של הבלוג לאנגלית.

יום רביעי, 12 בנובמבר 2008

חזרה לשגרה


(עוד צילום של גלית לוביצקי)

וואוו! חוזרים לשיגרה!
כלומר שהייצוג בראשות העיר ובמועצה דומה יותר לייצוג באוכלוסייה - למעט האוכלוסייה הערבית ששוב בחרה לא להצביע (אחרי האיומים של אבו-מאזן זה לא ממש מפתיע).

יהדות התורה קיבלו 24% מהקולות - די דומה לאחוז החרדים בירושלים. הסקר החברתי של 2007, שמחולל הלוחות שלו עלה ממש לא מזמן לאוויר (לצערי המחולל, בניגוד ליתר האתר של הלמ"ס, לא נגיש לפיירפוקס), מאשר את זה.

בשנה שעברה קצת חששתי, כי הסקר הראה פתאום הייתה עלייה בשיעור החרדים בעיר (בני 20+), אבל השנה רואים שזו הייתה קפיצה שנבעה ממדגם קטן.

ולתוצאות האמת - שיעור החרדים מקרב בני 20 ומעלה בירושלים (ממוצעים דו-שנתיים שמקטינים את הטעויות):
  • 2003-4 - 26%
  • 2004-5 - 27%
  • 2006-6 - 29%
  • 2006-7 - 28%
נ"ב: סחטיין לכל הפעילים (למען הסר ספק - אני לא הייתי אחד מהם). ניר ברקת אמר שהנצחון הוא של כולם (מזכיר משהו), אבל אני משער שאלו שרצו כמו מטורפים בחודשים, ובמיוחד בשבועות האחרונים, יודעים שזה במיוחד שלהם.

יום שני, 10 בנובמבר 2008

מאזן הגירה של מטרופולין ירושלים

יום לפני הבחירות הבלוגיה כמרקחה, והויכוחים עולים לטונים גבוהים. למי שלא מבין על מה אני מדבר שיסתכל רגע על ירושלים האחרת, או על התחקיר המדהים של אנדרגראונד02 עם שרית מלא יורדים מהעצים. לי אין משהו חכם לומר לכם, חוץ מאשר: לכו להצביע.



"התעוררות" מנסים להעיר אותנו עם נתוני הגירה, ומאחר שזה היום האחרון שאפשר להראות שלטי תעמולה בלי שזה יהיה פתטי, הגיע הזמן לממש את ההבטחה ולבדוק את זה.
אז ראשית לנתון הנדוש - מאזן ההגירה של העיר: בשנת 2007 עזבו את ירושלים 17,600 תושבים, ועברו אליה 11,200 (כלומר שהמאזן דומה לשנים קודמות - מינוס 6,400).

אבל כמו שכתבתי כאן כמה פעמים - אם הם עוברים לישובי המטרופולין ומרכז החיים שלהם נשאר בעיר - זו למעשה תופעה חיובית. זאת אומרת שמאזן ההגירה החשוב יותר הוא של האזור המטרופוליני כולו.

לצורך החישוב לקחתי את כל יהודה ושומרון כחלק מהאזור המטרופוליני של העיר - כי הנתונים מגיעים כך. זה לא מופרך לגמרי להניח את זה, כי תנועות ההגירה הגדולות יותר של יו"ש הם עם ירושלים ומחוז ירושלים. בכל אופן - זה די קשה להפריד.

ולתוצאות האמת: בשנת 2007 מאזן ההגירה של המטרופולין כמעט מאוזן (!). עזבו אותו כ-17 אלף איש, ועברו אליו כ-16 אלף.

זה כאילו לא נורא - מאזן מאוזן, אבל שימו לב למתחרים: את מטרופולין תל-אביב עזבו באותה שנה 29 אלף מתושביו, אבל 39 אלף עברו אליו (מאזן חיובי של כ-10,000 תושבים). המאזן של העיר תל-אביב - יפו, דרך אגב, היה כ-500 איש בלבד.

מבולבלים? אני מסיק מכל המספרים האלו, שראש העיר צריך לנסות למשוך תושבים למטרופולין ירושלים, או לפחות לנסות למנוע עזיבה שלו. זה אומר שיתוף פעולה עם השכנים - מעלה אדומים, בית-שמש, מטה יהודה, מבשרת-ציון, גבעת זאב, אבו-גוש, ביתר עילית, ואולי עוד כמה. כי אנחנו באותה סירה.

בקיצור, כרגע רוב ה-20 מהפרסומת של "התעוררות" - אלו שעוזבים כל יום - עוברים למטרופולין, וזה בסדר. הבעייה היא דווקא עם אלו שבאים מאזורי (מחוזות) הצפון, הדרום, חיפה - הם באים בהמוניהם למטרופולין תל-אביב ולא לירושלים. הם היעד שצריך להציב לפניו ראש העיר, ולא אותם 20 שעוזבים כל יום למבשרת, מעלה-אדומים, בית-שמש או ביתר עילית.

יום רביעי, 5 בנובמבר 2008

yes we can


אתר הכנסת)

כשקראתי על התיקון לחוק התכנון והבנייה המחייב נטיעת עצים במקום אלו שנעקרו בבנייה, ועל המחוייבות של מוסדות התכנון לבחון תכניות לפי תקנים של שטחים פתוחים, הרמתי גבה כמו כולם. זה בסך-הכל קריאה ראשונה, ומה הבעייה להעביר חוק בקריאה ראשונה, ונראה אותם מעבירים את זה כשיהיה על זה תג מחיר, וכולי וכולי.

אבל כשקראתי את נאום הנצחון של אובאמה, ואת נאום ההפסד של מקיין, הבנתי שמה שלציניקנים כמונו נראה כקלישאות חלולות, הוא אולי מקור הכוח האמיתי. והציניות - היא שמובילה אותנו לאבדון.

חזרתי עוד פעם לנאום של אובאמה - (הנה המקור, עם וידאו, בניו-יורק טיימס. מומלץ - התרגום של "הארץ" לא משהו). אני לא מבין גדול במדע המדינה, ואולי בגלל זה הנאום שלו גרם לי לבכות. ציטוט אחד: "בעודנו עומדים כאן הערב" הוא אמר "מתעוררים אמריקאים אמיצים בעיראק ובאפגניסטן ומסכנים את חייהם למעננו. הורים שוכבים ערים אחרי שילדיהם נרדמו ותוהים כיצד יעמדו במשכנתא, ישלמו את חשבונות הרופא, או יחסכו לילדים לקולג'". אם המלים האלו לא עושות לכם כלום אתם מוזמנים להפסיק לקרוא.

אז שחור, חצי-מוסלמי קנייתי - חצי הוואיי - שגדל באינדונזיה עם אמו ואביו החורג, הוא עכשיו נשיא ארצות הברית. מה הוא אומר לעולם? הוא מפרגן למקיין, ואומר שקשה לנו לדמיין את הקורבן שהוא הקריב למען אמריקה. הוא מדלג מעל לכל המחסומים ופונה ישר אלינו - לאילו שהתקבצו סביב הרדיו להקשיב, גם בפינות הנידחות ביותר בעולם - ואומר לנו שסיפורו של כל אחד ייחודי, אבל לכולנו גורל משותף. והוא מציע את כוחה של אמריקה לעזרת המבקשים שלום וביטחון, ונגד אלו המבקשים להחריב את העולם. ומהו כוחה של אמריקה לפי אובאמה - לא עוצמתם של אמצעי הלחימה, ולא גודלו של העושר - אלא הערכים של אמריקה: דמוקרטיה, חרות, הזדמנות, ותקווה בלתי מנוצחת.

לכל מי שחושב שאני הולך שולל אחרי כותבי נאומים רהוטים - שיחשוב כך. אני מציע להקשיב טוב לנשיא. לי הוא מזכיר את רבין, שאמר בסיטואציה מאוד דומה: "ביטחון איננו רק הטנק, המטוס וספינת הטילים. ביטחון הוא גם, ואולי קודם כול האדם - האדם, האזרח הישראלי. ביטחון הוא גם החינוך של האדם, הוא הבית שלו, הוא בית-הספר, הוא הרחוב והשכונה שלו, הוא החברה שבתוכה צמח. וביטחון הוא גם התקווה של האדם.
ביטחון הוא שלוות הנפש ואמצעי הקיום של העולה מלנינגרד, הוא קורת הגג לעולה מגונדר שבאתיופיה, הוא בית-החרושת והתעסוקה לבן-הארץ הזאת, לחייל המשוחרר, הוא ההשתלבות בהווי ובתרבות שלנו. גם זה ביטחון.
" (13 ביולי 1992. אפשר למצוא את זה באתר הכנסת לפי התאריך אבל לא הצלחתי ליצור קישור).

בחזרה לתכנון ולירושלים:
אדוני ראש העיר החל משבוע הבא - אני מבקש ממך להחזיר משהו מהתמימות של האמריקאים, של רבין, לתכנון בעיר הזו. תכנון הוא עולם ציני שבו הכסף הוא השחקן הראשי, אבל זה יכול להשתנות, ואתה בדיוק האדם שיכול לשנות זאת - ביחד עם מהנדס העיר הנוכחי, ועם אנשי לשכת התכנון המחוזית של משרד הפנים. תן לנו תקווה לעיר אחרת. אמור לנו שאנו יכולים - yes we can.

יכולים להשתתף בתכנון, יכולים להעלות בעיות ולקבל הקשבה, יכולים להשפיע ולהרגיש חלק מהעיר. אם אתה רוצה ליצור עיר שאני ארצה לגור בה - תן לי חלק בה.


כן, זה השיר לשלום שהיה בכיסו של רבין בזמן הרצח. לכו לראות את זה במוזיאון. תסתכלו טוב - מקרוב. ככה נראה חלום שמתנפץ. לכן אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום!

(ואם זה מטריד אתכם אז כן - יש שם טעויות כתיב - צ"ל לבוקר להאיר; הזכה שבתפילות; ונדמה לי שגם שאו עיניים בתקווה. מי שהדפיס את זה כמובן לא שיער לרגע מה עומד לקרות ולאן הנייר שלו יגיע...)

יום שלישי, 4 בנובמבר 2008

נקי אנכי מדם הצדיק הזה?

השתדלתי לא לכתוב ממש על פוליטיקה, אבל הנה - אני כותב על הבחירות. אתם לא חייבים לקרוא...

דעתי היא שבפוליטיקה, כמו בתכנון, חשוב מאוד להיות פרגמטי.
הסחף החילוני\שמאלני לא להצביע, הוא בעיניי המוסרניות בהתגלמותה. משהו כמו: "אולי אני מעדיף את ברקת, אבל לא אשים את הפתק שלו בקלפי כי הוא...". אז כמו שמתכנן צריך לפעמים להתוות קו רע - גדר, כביש, גשר - כדי לקדם ערך חשוב, או כדי להגיע לפשרה - כך אני מציע לכולנו. להבין מה חשוב יותר, וללכת להצביע.

אחרי שייבחר ראש העיר הבא, מי שלא הצביע יוכל להגיד (ולי זו לא נראית גאווה גדולה) - אני הצטרפתי לרוב - כי זו המשמעות. ואם זה יהיה פרוש - המשמעות היא שלמעשה הצבעתם לפרוש.

הפסוק שבכותרת הוא מהברית החדשה, ספר מתי (שם זה בלי סימן השאלה...). הסיפור מספר שפונטיוס פילאטוס לא רוצה לצלוב את ישו, אז הוא שואל את העם, ולמעשה מצטרף לרוב, שקורא כן לצלוב אותו. כשהאחריות בידינו אנחנו לא יכולים להצטרף לרוב. עם כל הקושי, כל אחד צריך להחליט מהי תמונת העתיד הרצוייה בעיניו, ולקחת אחריות על חיינו כאן בירושלים.

מקווה שאף אחד לא נפגע. אני לא קורא לצלוב אף אחד, ולא טוען שאתם - מי שלא עומד להצביע - צולבים מישהו. אבל אתם כן מתנערים מאחריות.

יום ראשון, 2 בנובמבר 2008

הנה באה הרכבת לנחל יתלה

אז מה יותר חשוב - רכבת מהירה ירושלים - תל-אביב, או שמירת הטבע באזור ארץ כפירה?
לאחרונה ראינו הודעות של המשרד להגנת הסביבה ושל רשות הטבע והגנים - שהם יתנגדו לתכנית (למשל כאן וכאן).

כולם רוצים את הרכבת המהירה, אז קצת עושים לירוקים דמוניזציה בתור מי שמכשילים את הכל. מאוד קל ללכת שבי אחרי זה, אבל מסתבר שהחלופה שלהם לא בהכרח יותר יקרה או יותר ארוכה לביצוע - לפחות כך הם טוענים. הם הזמינו את פרופ' אלפרד האק לבדוק, והוא תומך בהם. הסבר יותר מעמיק במצגת:



אני רואה שהמצגת עולה ממש לאט, אז אולי עדיף לעבור ל-PDF באתר הרשות...