ברקת הבית

כמו ברכת הבית וברכת העסק, יצרו אצל ניר ברקת את "ברקת העיר". לא בטוח שאפשרויות העבודה הן בדיוק בשכונה, ושהבילוי הוא ברחוב, אבל בסך-הכל סבבה.

הברקה מסתיימת ב-"את זו העיר לא יעזוב צעיר". אז חוץ מלפרגן לקופירייטרים, רציתי לומר משהו קטן על הנתונים - נתוני ההגירה. חשוב לומר את זה עכשיו, כי בכל דיווח על הבחירות בעיר מוזכרת "ההגירה השלילית" כסיסמה שכולם אמורים להבין את משמעויותיה. זה לא עד-כדי-כך פשוט.

בירושלים מתקיים מצב לא רגיל ביחס לישראל, בו רוב הפרברים לא נמצאים ברשויות מקומיות אחרות, אלא בתוך גבול השיפוט העירוני. כתבתי על זה משהו פעם, ואסביר שוב למה אני מתכוון. אני מגדיר כרגע "פרבר" כמקום אליו עוברים אנשים המחפשים דירה גדולה יותר (או חדשה יותר, או חצר, או חנייה פרטית), ומוכנים להתפשר על נגישות למרכזי הפעילות (לימודים, עבודה, תרבות, שרותים). בפרברים נמצאים באופן כללי יותר שימושי קרקע של מגורים, ופחות תעסוקה. רוב האנשים נוסעים מהם בכל בוקר אל מרכזי תעסוקה\לימודים - מה שנקרא יוממים.

אז הפרברים של ירושלים הם כמובן מבשרת-ציון, צור-הדסה, גבעת-זאב, ביתר-עילית ומעלה-אדומים (היינו רוצים לחשוב שגם בית-שמש, ואם שכחתי מישהו - אני מתנצל). אבל אם בודקים טוב, רואים שרוב היוממים מתגוררים בתוך גבול השיפוט - בשכונות החיצוניות - גילה, רמות, פסגת-זאב, תלפיות-מזרח, וגם קריית מנחם, קריית-יובל, הר-נוף. גם השכונות האלו מתפקדות בעצם כפרברים לכל דבר.

לאן אני מוביל? כמו שכתבתי לא מזמן, המודל הרצוי לעיר לדעתי הוא מטרופולין ופרברים. אותם פרברים שבתוך גבול השיפוט (השכונות החיצוניות) מקדמים ומחזקים את המודל הזה לא פחות מאשר פרברים שביישובים אחרים. במילים אחרות - גם הגירה מרחביה לגילה היא הגירה לפרברים, או "הגירה שלילית".

נראה לי שלא כדאי לנסח את מטרת העל כ-"לעצור את ההגירה השלילית" מהעיר בגבול השיפוט. רצוי יותר לבסס את המדיניות (שנגזרת מאותה מטרת-על, כן?) על גבולות אחרים. כשמבססים מדיניות לפיתוח המרכז המטרופוליני למשל, צריך לבדוק את המאזן של מרכז העיר, או של העיר הפנימית.

המאזן השני, ואולי החשוב ביותר, הוא של המטרופולין כולו כיחידה. למה חשוב? כי הגירה מחיפה למבשרת-ציון היא למעשה הגירה חיובית לירושלים, ועל אותו משקל הגירה ממבשרת לתל-אביב היא הגירה שלילית לכל דבר. למה? כי תושבי מבשרת (וגבעת-זאב, ומעלה אדומים וכל יתר הפרברים שמחוץ לגבול השיפוט) הם חלק חשוב בחיים הירושלמיים. גם כלכלית. כדאי להתרגל לזה, ולתכנן בהתאם.

הבעייה היא כמובן ששלושה תחומים אלו - המרכז, העיר הפנימית, והמטרופולין - לא ממש מוגדרים בצורה מדוייקת.

אז מה עושים? אפשר לנסות להגדיר
זה לא עד-כדי-כך מסובך. הגדרתי בצורה גסה את מרכז העיר בתור תת-רובעים סטטיסטיים (ת"ר) 12, 14, 17 (מפה כאן, ת"ר 17 למשל מורכב מאזורים 171 ומעלה, ת"ר 14 הוא אזורים 141 ומעלה וכולי). למרכז העיר אפשר גם להוסיף את המרכז המזרחי - ת"ר 79 ואת העיר העתיקה - רובע 6, אבל בגלל שנתוני ההגירה של האוכלוסייה הערבית אינם מדוייקים, אסתפק כרגע במרכז המערבי.

את העיר הפנימית אפשר להגדיר בצורה גסה בתור ת"ר 12-17, 21 ,24 ,25, 41, 42, 51-53, 61-64, 78-79, 81.

המטרופולין - כאן אנחנו קצת מסתבכים. האם בית-שמש באמת מתפקדת כפרבר של ירושלים? נניח לרגע, כדי להקל על החישוב - שכן. אז ניקח את מחוז ירושלים. לגבי יו"ש זה עוד יותר מסובך - אבל לא אלאה אתכם בבעיות הסטטיסטיות.

אז רגע לפני שאני פותח את מטריצות ההגירה ומנסה לתת אילושהן תוצאות אמת, אני רוצה לסכם. בעייה אחת בשימוש בנתוני ההגירה (בהם כולנו משתמשים יום יום), היא ההבנה של התהליך עצמו - הנתונים כורכים ביחד את הפרברים שבתוך גבול השיפוט (כמו גילה), עם העיר הפנימית - ולא בדיוק מבטאים את המגמה. בעייה שנייה היא הפרשנות - לא כל הגירה לפרברים היא בהכרח גרועה. היוממים מחיים את העיר, ועיינו ערך כל מטרופולין גדולה בעולם. בעייה שלישית היא השיקול הלא תכנוני. השמירה על מאזן דמוגרפי בתוך גבול השיפוט הוא שיקול שמשבש את קבלת ההחלטות ולדעתי מרע מאוד עם העיר.
אם הגעתם עד כאן אתם בטח קצת מותשים. גם אני :-)
אז התוצאות הסטטיסטיות יגיעו בפוסט נפרד (יהיה גם קישור כאן)