טרסות ליד יער ירושלים
בשבת עוד פעם רכבתי ליד ירושלים. הטרסות כל פעם מרגשות אותי מחדש. נראה לי שזה הרצון להרגיש חלק מהמקום, וההכרה שלא בטוח שזה אפשרי. גם הידיעה שהטרסות הן שריד קטן למציאות גדולה שכבר לא נכיר - המציאות שבה הרי ירושלים מעובדים באינטנסיביות ומיושבים בכפרים קטנים.
חקלאות מדרגות קיימת אולי בכל מקום הררי שבו מתקיימת חקלאות, החל מתקופות מאוד קדומות. מה שקוראים בעיצוב "timeless objects". יש מקומות שבהם הפכו את המדרגות לאתר לשימור. אצלנו עושים להן "פינוי בינוי".
timeless objects?
את הנדבך הבסיסי של המדרגות בהרי ירושלים אולי לא הניחו לפני 10,000 שנים, אבל מאוד יכול להיות שזה קרה לפני מאות שנים - אולי יותר - אולי בחווה חקלאית ביזנטית? מה שבטוח הוא שחלקן הגדול היה מתוחזק היטב, על-ידי דורות של חקלאים, עד שנת 1948.
מי הניח את הנדבך הראשון?
אז הטרסות, שכביכול מייצגות את התרבות האחרת - זו שאנחנו מעדיפים לשכוח - עומדות בשיממונן ונהרסות לאיטן במקרה הטוב, או מכוסות ב-"מדבריות אורנים" במקרה הגרוע.
מה צריך לקרות כדי שיפסיקו את ההרס וישמרו אותן? והאם זה חשוב בכלל?
דעתי היא שאנחנו חייבים להתחבר לעבר של המקום הזה, שכולל הרבה שכבות. ההכרה בכך שאנחנו בסך-הכל מוסיפים שכבה היא קריטית לחיים שלנו כאן, וגם לאפשרות שלנו לתכנן ולבנות. אם אתה מכיר רק "פינוי בינוי", אתה מטפח זמניוּת, שהיא ההפך מתרבות. ופינוי בינוי זה משרד השיכון, אבל זה גם קק"ל על הטרסות.
ולתוך העיר: הטרסות הן בדיוק כמו המבנים לשימור. אנחנו ב-"בתים מבפנים" אומרים שחייבים שימור, אבל כמו הטרסות - רק ההכרה בכך שאנחנו מוסיפים שכבות לעיר, ולא בונים אותה בשיטת "פינוי בינוי" - תביא שימור.
שומרה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה