יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

גמר חתימה מדהימה - רצף תודעה

וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום

נורא - כלומר מפחיד
איום - כלומר מאיים.

כשחשבתי על המילים האלו היום, התנגן לי הלחן של יאיר רוזנבלום - שכתב לחברי בית-השיטה. נזכרתי בפוסט של יובל על יום הכיפורים כיום זיכרון. מפחיד, ומאיים. וגם בפוסט השנה הטובה של יוסי שריד בבלוג שלו
(כאן זה אמנם לא ביקורת התקשורת, אבל שימו לב למשפט הסיום שהעורך (?) הוסיף לו בעיתון).

יוסי שריד כתב על המדהים שלוקח את מקומו של הטוב. ב-1 בפברואר 2003 התרסקה מעבורת החלל קולומביה. במסיבת העיתונאים תאר מנהל הטיסה של הקולומביה בלקוניות את מהלך העניינים, וכשהגיע לנקודה בה הבינו שקרה אסון, אמר את המילים המצמררות: "... ואז התחלנו לתפוס שהיה לנו יום רע." (בלייב באנגלית זה נשמע יותר טוב). לא יום נורא, ולא איום, אלא יום רע. דרך-אגב, שני עמודים מהיומן של אילן רמון מוצגים החל מהיום במוזיאון ישראל. גם דף עם מילות "שיר לשלום" מוכתם בדמו של יצחק רבין מוצג. יום רע.

כשפרצה מלחמת יום כיפור הייתי ילד קטן. ישבנו אצל חברים על הדשא בקיבוץ, החבר נכנס להביא משהו מהבית, יצא ואמר "יש מלחמה". כולם צחקו. את ההמשך אני זוכר בקטעים, את הפקקים בחזרה הביתה, את התמיהה למה האבאים של כולם במלחמה, ואבא שלי בבית-חולים, ומשהו עם האפלה וירידה למקלט.

אני מאחל לכולנו שנקיים את נדרינו, ולא נצטרך להתיר אותם, שיהיו מה שפחות חטאים לכפר עליהם, וגמר חתימה טובה.

כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה