מהמועמד לראשות העיר בו אני תומך, מותר לי לצפות להרבה. גם מהרשימה בה אני תומך. יכול להיות שאתאכזב, אבל לצפות מותר. מה אני מצפה מהמועמד בו אינני תומך? גם ממנו יש לי ציפיות, במיוחד בענייני תכנון ובנייה. אז רשימה קצרה של מה שאני מצפה מראש העיר הבא - יהא אשר יהא, בנושאי תכנון ובנייה.
מגורים
יש דברים מאוד חשובים - דיור בר-השגה למשל, אבל המינימום ההכרחי הוא ההכרה בכך שירושלים היא מצד אחד עיר בעלת שיעור גידול אוכלוסייה גבוה, ומצד שני עיר מטרופולינית שמספקת שרותים כמו תעסוקה, תרבות, רפואה, חינוך וחינוך גבוה, לתושבי האזור המטרופוליני כולו. זה לא ממש הולך טוב ביחד, והפתרונות הם כנראה מורכבים. אבל הבסיס חייב להיות ברור - גם וגם. גם עיר וגם מטרופולין.
אז מה עושים עם זה? רעיון אחד יכול להיות ממשל עצמי (מוגבל) לשכונות.
מה זה קשור? זה ממש קשור. ברגע שהשכונות גילה, רמות, פסגת-זאב ותלפיות-מזרח יוכלו לקדם את עצמן לכיוון של מה שהן באמת - פרברים - הנטל על העיר יקטן, והיא תוכל להפנות את האנרגיה לפיתוח המרכז כמרכז מטרופוליני. מה זה אומר פרברים? דגש על איכות חיים, ולא על שרותים עם סף כניסה גבוה (קניון פסגת-זאב למשל).
ככלל - העיר הפנימית חייבת להיות מוקפת לדעתי בפרברים - מבחינה עירונית זה המודל הרצוי. אז איך מתחמקים מתכנית ספדי חדשה? מפתחים את הפרברים הקיימים (אלו שצויינו לעיל, בנוסף למבשרת-ציון, גבעת זאב, צור-הדסה, וגם מעלה-אדומים ובית-שמש) ואת הזיקה שלהם למרכז ירושלים. כשתגיע תכנית ספדי הבאה, יכול להיות שלא יהיה כדאי לנו ללכת על כל הקופה, אלא למצוא תכנית בת-קיימא לפרבר חדש. נראה לי שזה חייב לקרות מתישהו, אבל אם תהיה אפשרות למצות את הפרברים הקיימים, אז אסור להגיע לשם במשהו כמו 10 השנים הקרובות, כי אז הרגנו את הפרברים הקיימים (ודווקא לא את המרכז כמו שמקובל לטעון) ועיינו ערך לוד-מודיעין.
תחבורה
כאן הבעייה היא כמובן התהום שבין סדר-היום המוצהר, לבין המדיניות בשטח. בעוד שרוממות התחבורה הציבורית בגרונות כולם, אמצעי המדיניות בשטח הולכים, כמובן, לכיוון ההפוך. בהקשר הזה טוב דווקא שהלכו לפרוייקט של הרכבת הקלה, כי לפחות אי-אפשר להתחרט. למרות שכששומעים את ז'יימה לרנר מקוריטיבה מספר על ה-BRT, ושר עליו, קשה שלא להשתכנע - ההפנייה אצל לרמן.
אמצעי המדיניות הם ברורים: הנגשה להולכי רגל - למשל הרחבת מדרכות (כנס בעניין - שוב אצל לרמן); הכללת שבילי אופניים בתכניות פיתוח ושיפוץ של כבישים; יצירת נתיבים\מסלולים\עדיפות ברמזורים לתחבורה ציבורית; תקן חנייה מופחת. בקשר לתקן החנייה - מארק פישר מהוושינגטון פוסט כותב שגם בארצות-הברית, שבה המכונית מה-זה-חשובה - מתחילים להתעורר.
חבל, אבל בנושא התחבורה האמת היא שאין לי ציפיות גבוהות מאף אחד. רק תגמרו את הרכבת הקלה כמה שיותר מהר...
שימור
הדבר הבסיסי שאני מבקש מראש-העיר הבא הוא שיבין שהשימור רווחי בטווח הארוך. גם כלכלית. הנכסים התרבותיים של העיר שווים לא פחות מיתר הנכסים, ולמעשה יותר. אז אם אתה, אדוני ראש-העיר, מאשר מגדלים במתחם שנלר, תדאג שהמחיר יהיה מאוד מאוד גבוה. מספיק בשביל לממן את ירידת ערכי הנכסים בעיר - כי הסיבה שמחירי הנדל"ן בירושלים גבוהים, היא לא גשר המיתרים ולא איכות הכבישים, אלא התרבות, גם הפיזית, של העיר.
תעסוקה
לב העניין. תנאי הכרחי לקיומו של מטרופולין. בתחרות בין מגורים לתעסוקה במרכז העיר, המגורים כיום מנצחים בגדול, וזה הרסני. למרות שהיזם רוצה להמיר את המשרדים למגורים, הוא במקרה אחד "לא יודע מה טוב בשבילו", או סביר יותר - לא אכפת לו מה טוב לעיר. המגדלים במרכז העיר צריכים להיות תעסוקה או מלונאות.
המשך יבוא?
יש עוד המון נושאים בתוך תכנון ובנייה, אבל ההתייחסות כאן היא ממש למכנה המשותף הבסיסי ביותר. מה שמצופה מבחינתי מכל עירייה. מעבר לזה - אחרי שייבחר המועמד בו אני תומך, נעלה את הציפיות. רק אל תשכחו לפנות את ה-11.11 כי גם בבחירות הקודמות הייתה אוירה ש-"הפעם הציבור הירושלמי יבוא להצביע"
אני תומך בדן בירון.
השבמחקניר ברקת יתמוך בהפרטת השירותים העירוניים ובהקמת מרכזי תעשייה בשטחים ירוקים ועידוד הבנייה לגובה. שלא לדבר על הפרטת החינוך ועוד צרות
שמע - אני מכבד את התמיכה שלך בדן בירון, אם כי נראה לי שיש בזה מידה של חוסר אחריות.
השבמחקבקשר להפרטה ולשטחים הפתוחים - אתה צודק. אני מקווה שניר ברקת יעודד בניית תעסוקה - זה ממש חמצן לעיר. אני מקווה שהוא יהיה רגיש לשימור שטחים פתוחים. "מועמד החלומות" שלי לא רץ השנה. אם אתה פוחד מזלילת שטחים פתוחים חשוב על כך שהצבעה לדן בירון מחזקת בעקיפין את פרוש, שהצהיר שיחזיר את תכנית ספדי...
תמיכה במומעד מחאה רלוונטית כאשר ישנו מומעמד בטוח (וגרוע) ומומעמד המחאה נועד להראות שיש קול אחר. במקרה של ירושלים ברקת אינו מועמד בטוח, ותמיכה במועמד המחאה עלולה לגרום לבחירתו של המומעד הגרוע ביותר מבין הקיימים, במקום לטוב ביותר, או השני הטוב ביותר (אם אתה מתעקש שבירון אכן טוב מברקת).
השבמחקויאיר - אני דווקא בכלל לא בטוח לגבי השטחים הפתוחים - להזכירך, ברקת התנגד נחרצות לספדי עוד לפני הבחירות הקודמות, הרבה לפני שההתנגדות הפכה לאופנתית (ואז לופוליאנסקי פתאום שינה את עורו, ועוד קיבל על זה את הגלובוס הירוק או משהו כזה).
(לא המגיב הראשון)
השבמחקאני מסכים עם ערן, ואוסיף גם שמס' 3 ברשימת ברקת היא נעמי צור, לא בדיוק אחת שתתיר בנייה על שטחים ירוקים בקלות...
ערן, אנונימי - מסכים עם שניכם. הבעייה עם שטחים פתוחים הם הלחצים. נעמי צור ניהלה עשרות מאבקים מתוך החברה האזרחית. כחברת מועצה המחוייבת לתנועה פוליטית - שעליה מופעלים בדיוק הלחצים הללו - זה יהיה מורכב יותר.
השבמחקנכון. מצד שני, כשאתה זה שמקבל את ההחלטות, ולא נאלץ להיות זה שמשפיע על מקבלי ההחלטות - לפעמים זה גם יותר קל.
השבמחקהצבעה לבירון אינה מחזקת את פרוש - לפרוש יש רק את החרדים, שמהווים 20% מבעלי זכות הבחירה. פרוש יזכה רק אם יצביעו פחות מ-40%. כל הסקרים מראים לפחות 60% הצבעה בירושלים, ואין סקר אחד שמנבא לפרוש זכיה.
השבמחקבירון מעניק לאלו שאינם בעלי דעות ימניות קיצוניות מועמד ראוי להצביע עבורו - ובכך הוא מעלה את אחוזי ההצבעה, וכך מחליש את פרוש.
חוצמזה מטרת הבחירות לאפשר לאנשים לבחור במועמד שייצג את דעתם בצורה הטובה ביותר, לא לבחור במועמד בעל הסיכויים הגדולים ביותר תנצח.
כמו שנאמר:
"אני מרחם על אלו שטועים לחשוב שכוח הוא אמת, במקום להשתמש באמת ככוח" --ג'רלד מייסי
קודם כל, החרידם אומנם מהווים 220% מבעלי זכות בחירה, אך כ-32% מן היהודים. כיוון שהערבים כמעט שלא מצביעים (משהו כמו 5% הצבעה), הטענה שלך פשוט לא נכונה.
השבמחקבעניין מטרת הבחירות - בדרך-כלל אתה צודק. כשמדובר על להיות או לחדול (ואני מאוד מקווה שזה לא המצב, אני לא אמנע מלגור בעיר בגלל פרוש, אך רבים כן) - אני חושב שצריך לבחור ב"להיות". אם אתה מוכן להקריב את העיר, ובלבד שתשמור על טוהרך - שיבושם לך.