שוב מודיעים לנו כמה גרועה הקסדה, ושוב מוצאים את ההזדמנות לרדת על החוק החדש ובעיקר על היוזם (וואינט - כאן). הפעם מדובר במחקר שאלמלא השמועה שהוא עומד להתפרסם בסיינטיפיק אמריקן, הייתי מתייחס אליו בביטול. מסתבר שד"ר ווקר (פסיכולוג באוניברסיטת באת' המתמחה במחקר בשיטות כמותיות) חיבר לאופניו מד מרחק ומערכת וידאו, רכב ומדד את המרחק שלוקחות מכוניות לעצמן כאשר הן עוקפות אותו. עד כאן מעניין. הוא בדק שעות שונות, סוגי מכוניות שונים, ואפילו חבש פיאה וגזר מזה את ההתנהגות כלפי נשים (בנקודה זו הפיוזים שלי קפצו. האם מההתייחסות לגבר אחד מזוקן החובש פאה ניתן לגזור את התנהגות הנהגים לכלל הרוכובות הנשים?). הקשר לנושא הקסדה הוא שווקר מצא שחבישת קסדה מקטינה את המרחק שלוקחים לעצמם הרכבים בעקיפה. קצת על המחקר שלו כאן, והדוח הסטטיסטי כאן. כמו שאתם מבינים, אני מרגיש שזה קישקוש או לכל היותר פיילוט למחקר. אי אפשר להסיק מנסיין אחד שהוא במקרה החוקר עצמו, מסקנות בקשר לכלל הנהגים, כלל הרוכבים וכולי.
בעוד מספר שנים נראה כנראה עלייה במספר הנפגעים רוכבי האופניים. יאמרו שזה בגלל הקסדות, ואחרים שזה בגלל שלא חובשים קסדות. האמת תהיה כנראה שמספר הרוכבים יעלה ואיתם מספר הנפגעים. ככה זה. בנתוני תאונות דרכים אין לנו כמעט אף-פעם את הסך-הכל, כלומר את כלל הנסועה, שמתוכה אפשר להסיק את אחוז הנפגעים (דומה הדבר לקביעה שרוב הילדים נפגעים על מעבר חצייה - האם המסקנה היא לחצות רק במקום אחר? מובן שלא. לעולם אין לנו את אחוז הילדים שחצו במעבר חצייה ונפגעו, לעומת אחוז הילדים שחצו לא במעבר ונפגעו).
לאן זה הולך? האמת שיש שתי נקודות עיקריות - האחת שחשוב מאוד לסלול כבר את השבילים המובטחים-כל-כך-הרבה-פעמים, והשנייה שמי שעוד לא ראה את התמרור החביב שבצילום (כמוני עד היום) המוצב על מערבל בטון שיראה. בעניין השבילים - אני אישית מוכן להסתפק בפתרונות ביניים - כדי לראות עד כמה זה מגביר את השימוש באופניים, וכמה זה שווה לעירייה ולמדינה - הרי כל רוכב שמגיע למקום העבודה זה מקום חנייה אחד יותר, והקטנה בגודש ובזיהום האוויר, ובתחלואה ובפסולת המתכת ועוד ועוד - לכל אלו יש מחיר. כספי.
אילו פתרונות ביניים - זה קל, וניתן להוסיף רבים. לדוגמה פינוי ציר או צירים ראשיים מחנייה בצד ימין; או הצבת אבני שפה שיחנו לידן ומעבר להן עד למדרכה יהיה השביל. אפילו ציור אופניים על אחת המדרכות ברחובות בהם יש שתי מדרכות רחבות ומובילים למוקדים בעיר (עזה?) יהיה עדיף על כלום. אפילו הצבת תמרור "זהירות רוכבים" או הכרזה על רשת כבישים בטוחים לרוכבים עם פרסום מפה ויידוע הנהגים כולל תימרור וסימון על הכביש. ברגע שיבינו מה זה נותן וכמה זה שווה, יהיה ברור כמה רוצים להשקיע
בעוד מספר שנים נראה כנראה עלייה במספר הנפגעים רוכבי האופניים. יאמרו שזה בגלל הקסדות, ואחרים שזה בגלל שלא חובשים קסדות. האמת תהיה כנראה שמספר הרוכבים יעלה ואיתם מספר הנפגעים. ככה זה. בנתוני תאונות דרכים אין לנו כמעט אף-פעם את הסך-הכל, כלומר את כלל הנסועה, שמתוכה אפשר להסיק את אחוז הנפגעים (דומה הדבר לקביעה שרוב הילדים נפגעים על מעבר חצייה - האם המסקנה היא לחצות רק במקום אחר? מובן שלא. לעולם אין לנו את אחוז הילדים שחצו במעבר חצייה ונפגעו, לעומת אחוז הילדים שחצו לא במעבר ונפגעו).
לאן זה הולך? האמת שיש שתי נקודות עיקריות - האחת שחשוב מאוד לסלול כבר את השבילים המובטחים-כל-כך-הרבה-פעמים, והשנייה שמי שעוד לא ראה את התמרור החביב שבצילום (כמוני עד היום) המוצב על מערבל בטון שיראה. בעניין השבילים - אני אישית מוכן להסתפק בפתרונות ביניים - כדי לראות עד כמה זה מגביר את השימוש באופניים, וכמה זה שווה לעירייה ולמדינה - הרי כל רוכב שמגיע למקום העבודה זה מקום חנייה אחד יותר, והקטנה בגודש ובזיהום האוויר, ובתחלואה ובפסולת המתכת ועוד ועוד - לכל אלו יש מחיר. כספי.
אילו פתרונות ביניים - זה קל, וניתן להוסיף רבים. לדוגמה פינוי ציר או צירים ראשיים מחנייה בצד ימין; או הצבת אבני שפה שיחנו לידן ומעבר להן עד למדרכה יהיה השביל. אפילו ציור אופניים על אחת המדרכות ברחובות בהם יש שתי מדרכות רחבות ומובילים למוקדים בעיר (עזה?) יהיה עדיף על כלום. אפילו הצבת תמרור "זהירות רוכבים" או הכרזה על רשת כבישים בטוחים לרוכבים עם פרסום מפה ויידוע הנהגים כולל תימרור וסימון על הכביש. ברגע שיבינו מה זה נותן וכמה זה שווה, יהיה ברור כמה רוצים להשקיע
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה