היום בירדן, בנדיקטוס ה-16 אמר שמניפולציות של הדת למטרות פוליטיות הן זרז לעימותים. ביום שני הוא מגיע לכאן - לעיר שמניפולציות דת הן היומיום שלה, ולאחרונה יותר מכרגיל. יש להניח שסיורו של האפיפיור בירושלים לא יכלול את המקווה ברמת בית-הכרם, או את חוטי העירוב בקריית-היובל. לא בטוח גם שהמסרים שלו על פיוס בין-דתי יגיעו לזירה החרדית-חופשית בעיר. כנראה שאצלנו ימשיכו להלחם על מנ"דים, קווי מהדרין, כיבוד הצפירה, כשרות, ועוד עניינים שברומו של עולם.
אין לי משהו חכם לומר על זה, מלבד להפנות אתכם ללוחות הזמנים של הביקור, (זהירות מיום שני מהצהרים, ומיום שלישי בבוקר המאוחר. בעיר העתיקה הולך להיות בלגן גם ביתר הימים)
בעניין המלחמות שלנו, בין החרדים לקהילה החופשית, זה בעצם אותו עיקרון כמו בין הנוצרים ליהודים - תהום של אי-אמון, שנבנתה במשך שנים וממשיכה להעמיק בכל יום דרך התנכלויות, התבטאויות, ומלחמה על משאבים. החילונים זועקים כבר שנים נגד הכפייה, ומפסידים במלחמה על המשאבים (התחרדות שכונות, הגירה, תדמית). במקביל הם מחזקים את עמדותיהם בחזית הכפייה (למשל עסקים שפתוחים בשבת - אין מה להשוות את המצב היום למצב לפני 20 שנה). החרדים מתנהגים כאילו החילונים אשמים באיזשהו חטא קדמון שאין עליו כפרה, ובשם האשמה הזו הם הולכים די רחוק...
במאבק הנוצרי-יהודי הופיע יוחנן פאולוס השני, שהצהיר שהנוצרים אינם מאשימים את היהודים במותו של ישו. הוא שינה לגמרי את הכיוון של מלחמת הדת. לא נראה שדמויות מהסוג שלו יגיעו בעתיד הנראה לעין למעמד גבוה במיוחד במימסד החרדי.
מבחינה עירונית, אני חושב שהפיתרון של בלפאסט הוא הנכון לירושלים - סגרגציה במגורים, וקוסמופוליטיות במרכז העיר. אבל כנראה שעד שלא יהיה כאן איזה יוחנן פאולוס, אנחנו במלחמה על הבית.
פוסט יפה ונוגע ללב על עיר שהולכת ונקרעת בשל מלחמת אחים.
השבמחקחיו ותנו לחיות
אין מנוס מקביעת גבולות ברורים להתפשטות החרדית.
השבמחק"שכונה מעורבת" זה כמו קערת פיצוחים מעורבת (שתוך דקות הופכת לקערת בוטנים).