יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

ביבי ודב"י

ביבי רוצה לבטל את הוועדות המחוזיות, במסגרת עוד רפורמה. שר הפנים אלי ישי מודיע שהמחוזיות לא יבוטלו. כדאי לקרוא את מה שרחל אלתרמן אמרה לתני גולדשטיין על זה.

אני חושב שאם לתכנון יש פן פוליטי שרוצים לשמר זה מוזר. הועדה המקומית היא הרי פוליטית בהגדרתה, והרכבה זהה לרוב להרכב מועצת הרשות (נגיד בירושלים - מועצת העיר). אז לוקחים את אותם נבחרים, שצריכים לדאוג למי שבחר בהם (שזה לפעמים לתת לו לסגור מרפסת, ולפעמים זה לדאוג שהשכן דווקא לא יסגור את המרפסת...) ומשאירים אותם בתור הסמכות התכנונית היחידה או העיקרית. מה זה?

רחל אלתרמן אומרת ש-"זה די אבסורדי שכל הרחבה שרוצים לעשות לבית דורשת אישור של ועדה שיושבים בה נציגים של משרד הפנים, משרד התשתיות, השיכון והתחבורה. " [הכוונה לוועדה המחוזית]. אבל זה שכל הרחבה דורשת אישור של נבחרי הציבור זה לא אבסורד? למה נציגי ש"ס במועצת העיר הם שיחליטו על המרפסת שלי? אני בהחלט מעדיף את נציגי משרד הפנים והתשתיות - מה גם שאלו לרוב אנשי תכנון מאותם משרדים.

סיפור וחצי על דיור בהישג יד

מחוז ווסטצ'סטר - פרבר עשיר ולבן של ניו-יורק - יבנה דיור בהישג יד לשחורים ולהיספנים. 750 יחידות דיור למשתכרים קצת פחות מהממוצע (כלומר לא לעניים המרודים). הרעיון הוא דה-סגרגציה (אינטגרציה) מרחבית, והם לא עושים את זה כדי להיות נחמדים, אלא כדי להתחמק ממשפט בתביעה שהגיש נגדם ארגון בשם Anti-Discrimination Center. הנה - גם באמריקה המתוקנת צריך שבית המשפט יכופף את היד למחוז כדי שיעשה משהו למען שוויון הזדמנויות או אפלייה מתקנת. למי שמתעניין - משפחה של ארבע נפשות שמרוויחה $75,000 (החציון במדינת ניו-יורק הוא בערך $80,000) זכאית לקנות שם. הפרטים כאן

אצלנו מנסים לעודד בנייה להשכרה. משה גפני עם עוד שני ח"כים הגישו הצעה להקלה במיסוי דרך חוק עידוד השקעות הון (ההצעה כאן), אבל בגלל שהממשלה לא ממש אוהבת הצעות חוק פרטיות, הם ינסחו הצעה ממשלתית לאותו עניין - שיהיה בהצלחה.

2 תגובות:

  1. בהתייחס לרפורמה המוצעת, תמה אני לגבי ההעדפה שלך לנציגי "מקצוע" שהם רק לכאורה כמובן "אובייקטיביים".
    לא שתבינו לא נכון - אינני בעד הרפורמה ואינני בקיא מספיק בפרטיה. אבל...
    נציגי הציבור הם שיכולים לדעתי, וגם אמורים, לייצג את דעת הציבור הרווחת. אני מאמין בכך שדווקא הם יכולים להבין לליבו של האזרח שצריך עוד חצי חדר באמצעות סגירת המרפסת כי אין לו בדיוק איפה לשכן את אמא שלו.
    אז לי דווקא נשמע נכון שהמשרד להגנת הסביבה לא יעסוק בכל מרפסת (שלא לדבר על זה שבעלי המקצוע בו עוסקים בדברים נוספים ורלוונטיים יותר לגביו). מצד שני, יש גם צורך באיזונים שנמצאים דווקא בהיבטי המדיניות שנידונים בוועדות המחוזיות.
    פיזור של הסמכויות עשוי להיות דווקא טוב כל עוד יש:
    1. מנגנון ביקורת חיצונית קשוח (משרד הפנים/הוועדה המחוזית)
    2. ייצוג טוב לעמדות מקצועיות (אולי תוספת של אנשי מקצוע כמו מהנדס העיר - נניח נציגים מקצועיים של היחידה הסביבתית, אגף התפעול בעירייה, אגרונום אגף שפ"ע וכיוצ"ב)
    3. תכנית מדיניות שמאושרת קצת יותר למעלה בהיררכיה (נניח תכנית אב או תכנית מתאר)
    4. תקינות שלטונית שכוללת רמת שקיפות נסבלת

    אני חושב שתכנון הוא אקט פוליטי. אי אפשר לברוח מזה.

    השבמחק
  2. לדעתי לומר שנציגי הציבור "מבינים לליבו של האזרח" זו קצת היתממות. כמעט לכל תכנית, כולל סגירת מרפסת, יש אלמנט ציבורי - כלומר שנוגע לכלל הציבור. נבחרי הציבור נגועים (מעצם ההגדרה של תפקידם) בסקטוריאליות (מי שבחר בהם צריך לקבל תמורה), בראייה קצרת מועד (עד לבחירות הבאות), ובחוסר מקצועיות (הם נפגשים עם תכנית פעם ראשונה). תפקידם של נציגי הציבור בתהליך התכנון אמור להיות של המלצה - בדיוק כמו שזה היום.

    ועניין אחר - זכויות בנייה זה הרי כסף גדול. כשאתה נותן לפוליטיקאי את השליטה על הברז, תקבל עוד יותר שחיתות ממה שיש היום בתכנון.

    ואחרון: תכנון הוא אקט פוליטי, כלומר שמשלב אינטרסים ופשרה ביניהם. זה לא אומר שהוא אקט מפלגתי או שמי שצריך לעסוק בו הם פוליטיקאים.

    השבמחק