המחאה בכל מקום, ובעיקר בכל מקום בתקשורת. ההרגשה שעוברת היא שכאילו רק לזה חיכינו, והנה באה סוף סוף הזעקה שכולנו (ולפנינו הורינו) זועקים בשיחות סלון כבר שנים על שנים. עכשיו יבוא השינוי! הוא חייב לבוא!
אני לא עד כדי כך אופטימי.
בהנהגת המדינה אני לא רואה כרגע מנהיגות שיכולה לקבל החלטות שאינן מכוח האינרציה, ונראה לי שהחברה שלנו, על ערכיה הקצת-מעוותים, מנפה החוצה ממוקדי הכוח את אותם מנהיגים עוד לפני שהם באים לידי ביטוי. בן-גוריון אולי יהיה לנו (אולי יש לנו), רק שכיום אנו זקוקים ללוי אשכול. והוא כנראה הבין בסוף תואר ראשון או בעצם הרבה לפני, שלמרות שהמדינה נורא חשובה לו, ולמרות שהוא ממש רוצה להשפיע, וחושב שיש לו יכולת, הוא לא יעבור את הפריימריז בחיים. הנהגת המדינה נראית כיום כמו תוצר מובהק של פריימריז - כולם עוברים מסך, מחייכים כל הזמן. אני לא רואה מישהו מהם עושה מהלך ארוך-טווח של תיקון, או כמו שנדב איל כותב - "ניו דיל" (ראיתי את זה אצל יובל דרור, בפוסט "בואו ננצח הפעם", שדיכא אותי עד כדי כך שהתיישבתי לכתוב בשעת לילה זו).
שינוי ערכי, גדול, לא יכול לבוא מתוך המנהיגות הזו. הרבה יותר מסופרטאנקר אני לא חושב שהיא יכולה לתת. הלוואי שאני טועה, ולכן אהיה במוצ"ש בצעדה. בואו גם. אני מקווה שקצת נזיז את החבר'ה שם למעלה, אבל ניו-דיל - אני לא הייתי בונה על זה.
דבר אחרון - צדק חברתי -
קורה כאן משהו מדהים שאולי לא היה כמותו בעשרים השנים האחרונות, בהן אנו יושבים על סיר הבשר, נהנים מלחם ושעשועים. אבל צדק חברתי? נדמה לי שזעקת מעמד הביניים הנרמס היא לא קריאה לצדק חברתי, אלא דווקא למשהו רגרסיבי שייתן אוויר לנשימה לא לשכבות החלשות ביותר, אלא בעיקר למעמד הביניים עצמו.
"ארכיטקטורה או מהפכה" קובע קורבוזייה בספרו "לקראת אדריכלות", וממשיך: "אפשר למנוע את המהפכה".
בתמונות למעלה: מאהל המחאה ("צדק חברתי"), ויריד בצלאל ("הסיכות זה 70 שקל"), שהתגוררו היום יחד בגן הסוס
בתמונות למעלה: מאהל המחאה ("צדק חברתי"), ויריד בצלאל ("הסיכות זה 70 שקל"), שהתגוררו היום יחד בגן הסוס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה