בית להפקעה ולהריסה

לפני כמה ימים פורסמה סדרת תמונות של מבנים בסין שבהם הדיירים לא הסכימו להתפנות לטובת פרוייקט גדול כלשהו (יש גם כאן), ברוב המקרים כביש. מסתבר שאפילו בסין הדורסנית אי אפשר לפנות מישהו בכוח אם הוא לא מסכים. אז סוללים מסביב ומחכים שהדייר הסרבן יישבר.

ישר הלכתי לתצ"א של המקרה המקומי. האמת - הסיני נראה יותר מרשים, אבל פעם ראשונה ששמתי לב שגם אצלנו סללו עד אליו לפי התכנית המקורית - כנראה מתוך מחשבה שזה יסתדר בסוף:

נכסים ציבוריים בבעלות פרטית

לפני קצת פחות מחודש, תנועת התעוררות ביחד עם הסדנה לידע ציבורי, פרסמו את רשימת נכסי העירייה בירושלים. לא רק את הרשימה - גם את המפה:

לחצו למפה גדולה

כל הכבוד! המפה מאפשרת לחפש את האזור החביב עליכם, ולמצוא למי בדיוק חילקו את הנכסים העירוניים (שזה מה שעושים בועדת הקצאות). יש אמנם כמה בעיות עיגון, כמו תיכון ראשידייה ברחוב הפלמ"ח... אבל מעניין למשל לראות שתחנת מוניות רחביה ברחוב אגרון היא נכס עירוני. יש גם כמה בעיות עדכון - למשל בוילה שוקן (ביה"ס תיכון האקדמיה לשעבר - ליד בית ראש הממשלה) - המשתמש בנכס רשום עדיין כתיכון האקדמיה, למרות שהם עזבו את המקום בשנת 1985 (אחריהם התאכסן בוילה בית-ספר "שובו", וכיום היא נטושה).

אז מה יצא לנו מזה?

קודם כל, מידע. מידע שהיה צריך להיות ברשות הציבור באופן קבוע, הוסתר משך שנים ועכשיו יצא לאור. זה לבד הישג ענק.
חוץ מזה, כלי לתכנון. כל מי שרוצה לבקש הקצאה של מבנה עירוני, רואה עכשיו את כל התמונה.
ולבסוף - בקרה וביקורת - למשל האפשרות לשאול לאיזה מגזר מקצים יותר נכסים עירוניים?

ב מ ק ר ה, בערך באותו זמן, הושק אתר שעושה בדיוק את אותו דבר - בניו-יורק. באתר POPS (חללים ציבוריים בבעלות פרטית) יש גם פרטים על הדרישות העירוניות מהבעלים, למשל לגבי שעות בהן המקום צריך להיות פתוח, או לגבי חניית אופניים. אם מישהו לא מקפיד על מילוי הדרישות, יש לציבור אפשרות לבקרה. יש גם את תכנית האתר (!), ואפילו פיסקה שמתארת אותו. האמת היא שזה לא בדיוק אותו דבר, כי מדובר על חללים ציבוריים בידיים פרטיות, ולא מבנים שהעירייה משכירה - אבל יש דימיון. ב-POPS יש גם אפשרות להשאיר הערות על כל חלל כזה. קצת crowdsourcing.

דרך אגב - העירייה כן מפרסמת את הנכסים שלה, או לפחות פירסמה. אני מתכוון לגירסה הישנה של ה-GIS העירוני באינטרנט, המוכרת לחלקנו בשם הקוד yoni (מי אתה יוני?). אני משער שהגירסה הישנה תפסיק לעבוד מתישהו.

הנה סקרינשוט של האזור של מגרש המיני גולף העירוני ליד בית הנוער בפינת הרב ברלין ועזה:
(לא מומלץ ללחוץ להגדלה אבל אפשר)

בגירסה החדשה של ה-GIS אין את השכבה הזו (ותכלס היא ממש מוצלחת, ואפילו יותר מזה אם משתמשים ב-IE).

ביג ברד צחקה על מיט רומני השבוע. הנה היא מלמדת את סנפלפגוס איך להשתמש במפה:

זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי

תושבי הר אדר יוצאים למאבק נגד כריתת עצים ביער הסתדרות המורים (בערך כאן). הם כמובן טוענים שזה יפגע פגיעה חמורה בחי ובצומח וכולי. אני לא מומחה ולא יכול להעריך את ערכיותו של יער אורנים בן 50, אבל אסתכן ואומר שנראה לי שישנם ערכי טבע חשובים יותר בסביבה. זו לא הנקודה.

העניין גם איננו בכך שאנחנו נמצאים כבר כמה שנים טובות לאחר הדקה ה-90, או שמדובר בקו המים החמישי לירושלים (גילוי נאות: לח"מ היה קשר עקיף לאיסוף חומר הרקע לתכנון הקו לפני מספר שנים).

העניין הוא סיפור קטן. כשהייתי ילד והייתי מטייל בהרי ירושלים יותר ממה שאני מטייל בהם כיום, גבעת הרדאר (שממנה קיבל הישוב את שמו) הייתה נקודת ציון מאוד ברורה - כיפה קטנה (ראש האנדרטה) מעל לצמרות העצים. זה היה כל כך מזמן שאפילו בגוגל לא מצאתי תמונה של זה... נו - אתם ישר מבינים לאן זה הולך.

כשיום אחד הופיעה האנדרטה במלוא הדרה באמצע כיפה לבנה של ילד טוב ירושלים, במקום באמצע היער, לא הבננו מה זה בכלל - מה אנחנו רואים? בקיצור - כל כך הרבה יער ביראו בשביל ליישב שם את שומרי הטבע, שלצעוק על הקמת הברכה הזו - חלק מקו המים החמישי לירושלים - זה ממש זעקת הקוזק הנגזל.

לא קשור

היום (שבת, 13 באוקטובר) יום TEDxCity2.0. עשרות אירועי TEDx בנושאים עירוניים בעולם. הקרוב ביותר אלינו (לפחות לפי המפה) - בעמאן.

ובסוף השבוע בעוד שבועיים (25-27 באוקטובר) - בתים מבפנים.

פארק המסילה דרום-מערב

סתם יום שבת (קשה למצוא כאלו בין החגים), רכבנו לסרט ברב חן. אבל איזה הבדל. איזה כיף. המקטע השלישי, הדרום-מערבי, של פארק המסילה עומד להיפתח.

בדרך חזרה החלטנו לרכב את כל השביל. עצרנו לבירה בקפה סמדר, וסיימנו בתחנת הרכבת. 

לפארק הזה יש פוטנציאל לתפור ביחד את כל דרום העיר - בקעה, המושבה הגרמנית, מקור חיים, קטמונים, ובע"ה גם את בית צפאפה. רמי לוי מעולם לא היה כה קרוב ללויד ג'ורג'.

באמת מגיע יישר כח לכל העושים בתכנון ובמלאכה - הרל"י, העירייה, מוריה, והמתכננים.

איפה נגמרת ירושלים השלמה?

השאלה שבכותרת מעסיקה רבים, ואני לא מתכוון לענות עליה כאן, רק לספר משהו קטן.

כמו כולם, גם אנחנו עוברים הקיץ דירה. וכשעוברים ממיינים, וכשממיינים - מוצאים מציאות.

מסתבר שבתאריך 13 ביוני 1967, כשלושה ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים, צירף "מעריב" את "מפת ירושלים השלמה" אל העיתון של ערב שבועות. זה כשלעצמו מאוד מעניין - עוד לא התפזר העשן וכבר מציירים את המפה של איחוד העיר. הנה היא לפניכם:

מעמ פה ושם

הממשלה אישרה את הגזירות הכלכליות, שכוללות העלאה במע"מ ועוד כמה מציעס. במע"מ יש אלמנט רגרסיבי - את החלשים (מי שההכנסה הפנויה שלו נמוכה) ממסים למעשה יותר, מפני שבשבילם לשלם 16% נוספים על כל מוצר זה המון. חשבתי שבקיץ שעבר הבהרנו את עמדתנו - והנה רוצים להעלות את המע"מ.

כנראה שזה אמור לעבור גם את ועדת הכלכלה, כי לבקשת כרמל שאמה הכינו במרכז המחקר והמידע של הכנסת (מממ) סקירה על מע"מ בישראל לעומת מדינות ה-OECD. היה ברור לי שבסקירה אמצא שבישראל המע"מ מרקיע שחקים, אבל זה לא בדיוק ככה (אבל בעצם כן). התחלתי לקרוא.

כמו כולנו (או שלא?) אני מתחיל לקרוא דרך האיורים והטבלאות. הגעתי לטבלה 1 וחשכו עיני. בישראל המע"מ ממש נמוך. בהמון מדינות הוא גבוה מ-20%, כאשר השיאנית היא הונגריה עם 27% מע"מ. הממוצע ב-OECD עומד על 18.7%. אה, ובכל המדינות ששינו בשנים האחרונות את המע"מ זה היה בכיוון מעלה.

אבל כמובן שזה רק חצי מהתמונה. החצי הקטן.

תקשורת - מעורר רחמים

ספורטאים הם מודל נהדר עבור ילדים, ועבור כולנו. הם מגדירים מטרות ועובדים קשה להשיגן. לומדים לצאת מחוזקים מכשלונות ולהמשיך הלאה, ומוכנים לשלם מחירים גבוהים כדי לעשות את מה שהם אוהבים וטובים בו, ולהצליח.

אבל כרגע ספורטאים הם מושא להשמצות, וגיבורי התרבות שלנו הם פליטי ריאליטי, דוגמניות ופוליטיקאים.

אז ברור שזה יעזור אם יהיו יותר הישגים וכל זה, ובשביל שזה יקרה צריך שהמדינה תשקיע יותר בספורט, אבל שחקן מפתח (גם) כאן היא התקשורת.