אזור רכס לבן בתממ/ 1/ 37 - מערב ירושלים. בכתום אזור לבינוי חדש ובצהבהב אזור בנוי לציפוף מסיבי.
רענן דינור מבקש להחיות את הבנייה במערב ירושלים, "לרבות ברכס לבן" (הארץ - כאן).
למה? כי עכשיו, בגלל מדיניות ההתנחלות-כאילו-אין-מחר, שמים עלינו שבע עיניים גם בבנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. אז אפשר לעשות שריר כמה שרוצים, אבל מורדות גילה, המשך הר-חומה, המשך פסגת זאב, עטרות ועוד - יהיו הרבה יותר קשים למימוש מעכשיו. ופתרון הקסם - כמובן - מערב ירושלים של ספדי!
רכס לבן זה לכאורה ספדי לייט. צמוד דופן, סמוך לירושלים. למעשה זו חצי הגברת עם אותה אדרת. רכס לבן הוא ההר עליו נמצאים המושבים אורה ועמינדב, ובהמשכו יד-קנדי וחרבת סעדים. עיקר הבינוי המוצע גולש לנחל רפאים, ובדרך ממלא לגמרי את העמק שבין אורה לגבעת משואה. בחלק מהעמק נותר מרווח של כ-300 מטר בין פסי הרכבת לבין הבינוי, כך שלמעשה לא נותר שם מרווח כלל. העמק נסתם בבינוי. על פסגת הרכס, במושבים אורה ועמינדב, ציפוף מסיבי, כלומר מגדלים גבוהים.
אז מה רע בזה? פיתוח של אזור דרום-מערב העיר, משיכת אוכלוסייה חזקה - מה רע?
אז ככה - הבעייה העיקרית בעיניי היא העיקרון. רוממות הציפוף בגרונות כולם, אבל בסוף המנכ"ל מוריד הוראה - לקפוץ לגבעה הבאה! מה שצריך הוא ללמוד איך מתערבים במרקם קיים בלי להרוס אותו. בשביל זה צריך איפוק ורגישות, אבל בעיקר מדיניות כוללת לרובעים שלמים של העיר. כוללת זה אומר תנועה ותחבורה, שטחים פתוחים, אספקת שרותים, וכל זה.
מדיניות כזו תראה למתכנן שבא - נגיד להגביה שני בניינים בקומה או שתיים - מה הצפי הרובעי לנסיעות, איך עונים על מכסת השטחים הפתוחים, איפה התושבים החדשים אמורים לחנות... ככה לא יהיה צורך להמציא בכל פעם את הגלגל, או במילים אחרות ליצור פרוייקטים ענקיים של פינוי-בינוי שיותר טוב שיישארו על הנייר - וכנראה שבאמת זה מה שיהיה.
אבל רגע - לא פחות חשוב - עין לבן יהיה פתאום באמצע השטח הבנוי, וכל הטרסות היפהיפיות ייעלמו, יחד עם השומֵרות וכל המסורת החומרית הזו - נוף הארץ. איך הילדים שלי יסבירו לילדים שלהם מה זו טרסה, ואיך עשו פה חקלאות פעם? בונים כאילו אין מחר.
קטנה
לא לפספס את עמית על עירוב שימושים [או לא] בירושלים.
תוספת: ועל תכנית ספדי
רענן דינור מבקש להחיות את הבנייה במערב ירושלים, "לרבות ברכס לבן" (הארץ - כאן).
למה? כי עכשיו, בגלל מדיניות ההתנחלות-כאילו-אין-מחר, שמים עלינו שבע עיניים גם בבנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. אז אפשר לעשות שריר כמה שרוצים, אבל מורדות גילה, המשך הר-חומה, המשך פסגת זאב, עטרות ועוד - יהיו הרבה יותר קשים למימוש מעכשיו. ופתרון הקסם - כמובן - מערב ירושלים של ספדי!
רכס לבן זה לכאורה ספדי לייט. צמוד דופן, סמוך לירושלים. למעשה זו חצי הגברת עם אותה אדרת. רכס לבן הוא ההר עליו נמצאים המושבים אורה ועמינדב, ובהמשכו יד-קנדי וחרבת סעדים. עיקר הבינוי המוצע גולש לנחל רפאים, ובדרך ממלא לגמרי את העמק שבין אורה לגבעת משואה. בחלק מהעמק נותר מרווח של כ-300 מטר בין פסי הרכבת לבין הבינוי, כך שלמעשה לא נותר שם מרווח כלל. העמק נסתם בבינוי. על פסגת הרכס, במושבים אורה ועמינדב, ציפוף מסיבי, כלומר מגדלים גבוהים.
אז מה רע בזה? פיתוח של אזור דרום-מערב העיר, משיכת אוכלוסייה חזקה - מה רע?
אז ככה - הבעייה העיקרית בעיניי היא העיקרון. רוממות הציפוף בגרונות כולם, אבל בסוף המנכ"ל מוריד הוראה - לקפוץ לגבעה הבאה! מה שצריך הוא ללמוד איך מתערבים במרקם קיים בלי להרוס אותו. בשביל זה צריך איפוק ורגישות, אבל בעיקר מדיניות כוללת לרובעים שלמים של העיר. כוללת זה אומר תנועה ותחבורה, שטחים פתוחים, אספקת שרותים, וכל זה.
מדיניות כזו תראה למתכנן שבא - נגיד להגביה שני בניינים בקומה או שתיים - מה הצפי הרובעי לנסיעות, איך עונים על מכסת השטחים הפתוחים, איפה התושבים החדשים אמורים לחנות... ככה לא יהיה צורך להמציא בכל פעם את הגלגל, או במילים אחרות ליצור פרוייקטים ענקיים של פינוי-בינוי שיותר טוב שיישארו על הנייר - וכנראה שבאמת זה מה שיהיה.
אבל רגע - לא פחות חשוב - עין לבן יהיה פתאום באמצע השטח הבנוי, וכל הטרסות היפהיפיות ייעלמו, יחד עם השומֵרות וכל המסורת החומרית הזו - נוף הארץ. איך הילדים שלי יסבירו לילדים שלהם מה זו טרסה, ואיך עשו פה חקלאות פעם? בונים כאילו אין מחר.
קטנה
לא לפספס את עמית על עירוב שימושים [או לא] בירושלים.
תוספת: ועל תכנית ספדי
צירוף מקרים. כתבתי בלי לדעת שגם אתה כתבת על הנושא. אלנקק.
השבמחק