חמוש במשקפיים

בעיתון השבת האסון בהאיטי - איזה ניכור - הכל עלות-תועלת. כמה עלתה המשלחת, והאם זה יעזור לנו לתדמית כשנפגיז שוב את עזה. בלי טיפת חמלה, השאלה "האם אנו עושים את הדבר הנכון" אינה מתחברת לערכים, והמשפט "אין מחיר לחיי אדם" מוגדר בזלזול כ-"מנטרה" (כאן).

ליד זה דוח ה-OECD שטוען שמרכיב הכרחי בחוסן ובצמיחה כלכלית לטווח ארוך הוא צמצום פערים על-ידי העלאת מסים, צמצום העוני, שיפור והשוואת מערכות החינוך (הודעה לעיתונות, דוח חברתי, ודוח כלכלי). האם הנאו-ליברליזם הישראלי יקשיב לעולם המפותח? לא בטוח.

וליד שני אלו הרפורמה בתכנון, עם ביטול ביטול הולחו"ף - עצם שנזרקה לאנשי הסביבה, באופן שמזכיר קצת את ההתחייבות להפחתת הגברת הפליטות.

השלושה האלו הם אחד. כמו שהפחתת המיסים הפרוגרסיביים יוצרת (לפחות לפי ה-OECD) עוני ופערים, ומזיקה לצמיחה הכלכלית בטווח הארוך, כך גם הפחתה של מעורבות הרשויות בתכנון תיצור פערים במימוש הזכויות התכנוניות, ובאיכות החיים. מי שיש לו אפשרות ליזום תכנית, יוכל "לסגור מרפסת" בקלות רבה (ערן טמיר טאוויל מזכיר שעד היום זה גם לא היה קשה), אבל מי שיש לו בעיקר את המרחב הציבורי, יפסיד, מפני שהתכנון הכולל, הרואה את טובת כולם - הקבוצות החזקות והחלשות, הדורות החיים והעתידיים - הוחלש היום משמעותית. זה מה שקורה כשעל כל דבר מסתכלים במשקפי עלות-תועלת כלכלית.

התמונה מהארץ