הרגשת העוצמה הייתה חזקה מתמיד, אבל כשהשוטרים ביקשו לעלות למדרכות כדי שאפשר יהיה לפתוח את הצומת - הירושלמים צייתו בלי בעיה.
כל הכבוד לרבבות שהגיעו. אני מקווה שמשהו ישתנה.
אני לא אופטימי, ולכן כל זה גרם לי ליאוש, אבל ברור לי שאיבדתי את תום הנעורים ואת האמונה שהשינוי בוא יבוא אם נרצה בו מספיק חזק.
שבוע טוב.
למה יאוש? יש מי שחשוב לו להאבק על צדק חברתי, על תפיסת עולם שונה מזו שהיתה משותפת לכל הממשלות פה בעשורים האחרונים (ושזו הנוכחית היא המייצגת הכי מובהקת שלה). והתחושה היא של סחף - אתמול בערב אנשים יצאו מהבתים, נהרו כולם למרכז העיר, שמעתי שכנים ברחוב שואלים אם באים ... גם אני לא מאד מאד אופטימי, כי יש כאן רמת ציפיות מטורפת שלא תוכל שלא לאכזב בסוף, אבל רחוק מיאוש. לא רק התוצאה הסופית חשובה - עצם המחאה הזו היא דבר מאד מעודד בעיני, כי מדובר בהתהליך שיצמיח גישה חיובית וסולידארית יותר.
השבמחקעמוס
צודק - הגזמתי לגמרי
השבמחקאבל אני רואה את כל האנרגיה החיובית האדירה הזו, וחושש מהאכזבה הגדולה והשיעור הציני לחיים שכולנו עלולים ללמוד כאן.
הלוואי שאני טועה.