יום שלישי, 2 באוגוסט 2011

ודל

זה כבר כמה ימים שכולם מסבירים שזה ממש (אבל ממש) לא (רק) הדיור. גם אנחנו צעקנו "צדק חברתי" במוצאי שבת, וכמו כולם גם אנחנו לא גומרים את החודש. כמו אתגר קרת גם אני שונא את השיטה, אבל האמת היא שזה בעיקר הדיור.

כי בדיור יש מחסור אמיתי, מצוקה מוכחת, ומחדל תכנוני. בכל היתר זה כבר הרבה עניין של סדר עדיפויות אישי. מסתבר שאת הזכות לנסוע לחופש בחוצלארץ, למשל, מנצלים גם בעלי הכנסות נמוכות יחסית. בשנת 2009 עשו זאת 18% מבני 20+ בירושלים (15% בישראל), המתגוררים במשקי בית שההכנסה לנפש בהם הייתה פחות מ-2000 ש"ח. ברור שהם חסכו במקומות אחרים, אבל קשה לדבר כאן על "מגיע לי". בדיור זה לא כך - מגיעה לכל אחד קורת גג, או לפחות האפשרות לרכוש אחת כזו, וזה לא קורה. אנחנו היום לא היינו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש את הדירה שקנינו לפני כעשר שנים כשאוטובוסים התפוצצו כאן מסביב. בקיצור - בדיור אני מרגיש שזה הרבה יותר נכון לבקש צדק חברתי.

אז א-פרופו מחדל - הנה עולה חוק הוד"ל, בחסות מסך העשן שגורם לו להיראות כמו תשובה למחאת האוהלים. יש כבר משמרת מחאה מול הכנסת, ומחר (שלישי) בערב יש עצרת מול הכנסת.

מה יש בחוק הוד"ל (חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה))?

ראשית, הגדרות. "תכנית לדיור לאומי", כלומר תכנית שהוד"ל אחראית עליה, היא תכנית: 1. על קרקע מדינה; 2. ל-200 יחידות דיור לפחות; ו3. בעלת הוראות מפורטות, כלומר שניתן להוציא מכוחה היתרי בנייה.

נרגעתם? אני ממש לא. מה אומרים לנו כאן? שתכניות גדולות הן התכניות שבהן נעקוף את מנגנוני התכנון הקיימים. לא בתוספת חדר לדירה, ששם באמת ישנם עיכובים מיותרים ברובם, אלא בתכניות הגדולות - שם העיכובים דווקא לא מיותרים - הרי כדאי לחשוב טוב לפני שבונים 200 יח"ד לא? לפי ראש הממשלה אין צורך.

הלאה - מתחילים בפירוט. ועדת דיור לאומי תקום ליד המועצה הארצית, ושימו לב: אם יש תכנית שמוגדרת כוד"ל, אבל במקרה אחר הייתה צריכה להגיע למועצה הארצית - היא לא תגיע לארצית! כל סמכויות המועצה הארצית לעניין אישור תכנית כזו יהיו נתונות לוד"ל ורק לה. כלומר גם את מוסד התכנון העליון של מדינת ישראל אנחנו עוקפים כאן...

הוד"ל המחוזית תהיה בעלת כל הסמכויות של המחוזית, ושל כל מוסד תכנון אחר למעט המועצה הארצית וועדותיה.


מצויין בחוק כי רק רשויות מקומיות, ועדות מקומיות ומחוזיות, משרדים ממשלתיים וממ"י יוכלו להגיש תכניות. מצדדי החוק מביאים את זה כמנגנון שמבטיח שהחוק לא ינוצל על-ידי יזמים (שכאמור - לא יכולים להגיש תכנית). יכול להיות שהם צודקים, אבל לא ברור מה ימנע מהעיריות להגיש את התכנית בשם היזם.

גם בתוך הועדה יש מנגנון-עוקף-מינהל-תקין, הקובע שאם הועדה אינה עומדת בזמנים שהוקצו לשלבים לאישור התכנית - נציג ראש הממשלה בועדה יכנס ישיבה שלא מן המניין, שהוא עצמו יהיה היו"ר שלה.

אבל יש גם בשוֹרה! ניתן יהיה לבדוק תכניות מופקדות גם באינטרנט.

יש עוד כמה פנינים בחוק הזה - נראה שזה בדיוק הפתח לבנייה חפוזה, ואני לא מצאתי את המניעה לבנות דרך המנגנון הזה את מגדלי היוקרה. כל עוד תכנית מצייתת לשלושת הכללים שלמעלה, היא וד"לית. לא זוגות צעירים, לא בר-השגה... יש שם איזכור לכך שתכנית של הוד"ל תכלול התייחסות לתמהיל בין דירות קטנות לגדולות. לא כתוב שצריכות להיות גם דירות קטנות, ובטח לא כמה מהן צריך. מספיקה התייחסות...

בקיצור - על הפנים.

והערה קטנה על המאבק הגדול: המאבק בין מדינה סוציאל-דמוקרטית לבין מדינה ניאו-ליברלית לא יוכרע ברחובות. הוא יוכרע במרכזי המפלגות, במבט השני אותו יקבלו אנשים בעלי אג'נדה חברתית, שמזוכים כיום במבט מזלזל עם טענה מתנשאת בנוסח: "אין לו בכלל מה להגיד בתחום המדיני". אם מאבק האוהלים יצליח להזכיר את התחום החברתי לאנשים שם במרכז המפלגה, זה בהחלט הרבה.

5 תגובות:

  1. אתה כל-כך צודק. אין לי את הידע המקצועי ולא קראתי את הפרטים, אבל ברור לי שמהרבה בחינות נתניהו שמח על ההזדמנות שנקרתה לו להעביר את "רפורמת המרפסות" ההרסנית שהוא כה מאמין בה, לפחות חלקית. אולי כעת ההתנגדות לה תהיה רחבה פחות. קבלנים בוני הולילנדים רק ירוויחו מהחוק הזה, וערכאות הערעור - ועדה מקומית, מחוזית וארצית שמאפשרות לאזרח "הקטן" להביא את התנגדויותיו ולהשמיע את קולו תיעלמנה ותיאלמנה. ה"תכנון" ישעט קדימה בקצב הסופרטאנקר ובעצם לא יהיה קיים כלל, כי מה שנקבל יהיו אישורים ללא תכנון. הקריטריון היחיד יהיה מספר יחידות הדיור. תשתיות, שצ"פ, מבני ציבור ותכנון פרוגרמה שאורכים זמן פשוט יתאיידו. אנחנו מכירים כשלים כאלו מהקראוונים של שרון ומאטרפים של בנייה בעבר הרחוק יותר, ובסוף נישאר עם "שלמת בטון ומלט", עם פקקים חדשים (תחבורתיים ומטאפוריים), ועם צורך בפתרונות בזק חדשים להטלאה ולתיקון. יש פתרונות אחרים (בראש וראשונה הרחבת כח האדם העוסק באישור תכניות בוועדות המחוזיות) אבל הם פחות "שווים" פוליטית, ולא משדרים אווירת דחיפות לציבור. די ברור שהקריטריון העליון של הוד"לים יהיה ההספק: כמה יח"ד אושרו וכמה מהר; לא איכות, לא תכנון, סביר להניח שגם כמעט לא פיתוח תשתיות, וודאי שלא בנייה ירוקה, סקרי טבע למיניהם או עקרונות סביבתיים אחרים.

    אגב, גם היום ניתן לראות תכניות באתר העירייה. יש שם משהו חדש או שזו רק הערה צינית? ועוד אגב אחד - אחת הבעיות המרכזיות היא תכניות מאושרות ולא מותחלות שיזמיהן מחכים בסבלנות לרווח נדל"ני נוסף. עד היום זה עבד להם והניב רווחים עצומים. אולי זה ישתנה אם הם יחששו מירידת מחירים, אבל השאלה היא אם חוק הוד"לים מטפל בכך כלל, כי עצם האישור לא מבטיח בנייה. אפשר היה להכניס לחוק סוג כלשהו של פצצת זמן ולקבוע שתכנית שלא הותחלה בפרק זמן סביר (שנה?) אישורה יפקע.

    עמדת החל"ט בנושא: http://www.teva.org.il/?CategoryID=216&ArticleID=6579

    ובאשר לסיפא: במוצ"ש היתה לי הרגשה ששלי יחימוביץ' יכולה לצאת משם ר"מ. ברור שזה לא יקרה, אבל מגיע לנו שגם הנושא החברתי יקבל את תשומת הלב המגיעה לו.

    השבמחק
  2. עמוס

    כבר היום מודדים את הוועדות המקומיות, לפחות בירושלים, לפי מספר היח"ד שהן מצליחות לאשר, ולאו דווקא לפי איכות התכנון של היחידות הללו.

    לגבי "רפורמת המרפסות" ("תכנית אחת ועדה אחת") כדאי לדעת שזה לא הוד"ל, אלא הרפורמה בחוק התכנון והבנייה. כן - ביבי מקדם במקביל רפורמה בחוק ומנגנון עוקף תכנון.

    לגבי מנגנון "השמדה עצמית" יש דווקא התייחסות מפורטת בחוק הוד"ל: אם לא מתחיל המימוש של תכנית וד"ל (מתממשים 20% מעבודות התשתית) בתוך 3 וחצי שנים מיום אישורה, התכנית חוזרת לועדה המחוזית, שרשאית לשנותה או לבטלה. תוקף התכנית לא פוקע אוטומטית. המנגנון נראה במבט ראשון סביר, אבל בעצם איזו מוטיבציה יכולה להיות למחוזית לשנות או לבטל את התכנית? אם לא רצו פקיעה אוטומטית של תוקף התכנית, אז אמור היה להיות איזשהו הליך של שיפוט מחדש - קבלת השגות מהציבור, או הזמנת היזם לבירור כלשהו, או קנס.

    ובקשר לתכניות בהפקדה - אתה צודק. זו לא הייתה הערה צינית אלא פשוט החלקה...

    השבמחק
  3. יאיר, התכוונתי שהוא מקדם את האידיאולוגיה שלו בזכות המחאה. רפורמת המרפסות היא כמובן רפורמה אחרת (שאם אכן היתה מוגבלת לפתיחת וסגירת מרפסות היה טוב מאד) אבל הרוח היא אותה הרוח, ונראה לי שחוק הוד"לים שאושר היום כולל מרכיבים של אותה רפורמה - בשני המקרים מדובר בצמצום המרכיב התכנוני והביקורת על ההליך.

    שלוש וחצי שנים לפקיעת תוקף זה המון! במיוחד בתקופה של דרישות כאלו. יש סיבה שלא להגיע לסיום הבנייה תוך שנתיים-שלוש? צריך גם להגביל את האפשרות למכור פרוייקט מאושר שדי רווח כיום (אולי ע"י מיסוי). מי שקיבל אישורי בנייה במסגרת הפאניקה הנוכחית של הממשלה - שיבנה! שלא ינסה למקסם רווחי נדל"ן.

    השבמחק
  4. שלוש וחצי שנים זה אכן המון, בעיקר שצריך עד אז רק להתחיל. פקיעת התוקף גם היא לא אוטומטית. דב חנין הציע לשנות את זה - ראה בפוסט הבא

    השבמחק
  5. כן, ראיתי שכתבת על זה (אפילו קבלתי קרדיט :) אבל רק כמה דקות אחרי ששלחתי מה שכתבתי כאן. יכול להיות שהיה צריך להבדיל בין אי-התחלה לבין התחלה מסויימת (למרות שזה ייצור מצב בו מה שלפחות כרגע מתפקד כשדה פתוח יהפוך ל"התחלת בנייה" של 20%). מצד שני אחרי שיזם השקיע ב-20% מהתשתית פקיעת תוקף אוטומטית יכולה להיות מאד לא הוגנת ולקלוע אנשים (אפילו אם הם קבלנים או יזמי נדל"ן) לצרות צרורות, או להחמיר מאד את מצבם אם כבר עצרו את העבודות בגלל קשיים פיננסיים.

    השבמחק