יום שלישי, 25 בינואר 2011

רנט קונטרול


ידיעה בגלובס הובילה אותי אל דוח של ה-OECD בנושא דיור (כאן המסמך המלא- PDF). אני מקווה לעבור על הדוח - זה נראה לי מעניין וחשוב - אבל תקווה זה לא תמיד מספיק...

אז בינתיים קבלו רק את איור 4.5 - מידת הרגולציה בשכירות (יש גם אקסל).

הגרף העליון הוא אינדיקטור משולב של מידת הרגולציה על שכירות בשוק החופשי: עד כמה אפשר להעלות את שכר הדירה בחופשיות, צורת הקביעה של שכר הדירה ועוד. עלייה באינדיקטור מייצגת עלייה במידת הרגולציה.

הגרף התחתון מתאר את מידת ההגנה שיש לדיירים בשכירות - עד כמה קל לפנות דייר, גובה הפקדון וההגנה על הדייר. עלייה באינדיקטור מבטאת עלייה בהגנה על הדייר.

רואים שחוץ מפינלנד, בכל מדינות ה-OECD יש יותר רגולציה בשוק השכירות מאשר בישראל. כלומר שאפשר באמת לתת מגבלות על גובה שכר הדירה ולהשאר בחיים.

כולם מקטרים על דיירים סרבנים, אבל מסתבר שחוץ מאשר בארצות-הברית, הגנת הדייר גבוהה יותר בכל ארצות ה-OECD מאשר בישראל. לפני שבוע-שבועיים היה לנו ויכוח סוער על זה בארוחת הצהריים, והעמדה שחשוב להגן גם על הדייר, ושזה חלק מהערבות ההדדית בחברה - פשוט נשמעה איזוטרית. איזה מזל שנכנסנו ל-OECD.


הגרף מתוך הדוח - אפשר ללחוץ להגדלה

יום שבת, 22 בינואר 2011

תמהיל גדלי הדירות ברחביה



לפני כמה ימים התקיים עוד דיון בהתנגדויות לתכנית המיתאר לרחביה. לא אלאה אתכם, רק אפרט עניין אחד - תמהיל המגורים. הן עורכי התכנית והן העירייה הסכימו לכך שצודקים המתנגדים, ויש לשנות את התמהיל.

עיריית ירושלים המליצה על מנגנון שמשלב שני כלים - דירות קטנות (45 מ"ר ומטה), ודירות בשטח מוגבל (עד 95 מ"ר). השטחים הללו מתאימים לתקן החנייה.

הם ממליצים שכל תוספת יחידות דיור באזור א' של התכנית (לב רחביה) תהיה רק של יחידות דיור בשטח של עד 45 מ"ר (!!). מעבר לכך שתשמרנה דירות קטנות ברחביה, הדירות הללו לא יחוייבו בבניית חנייה, כך שלא תפרצנה הגדרות. ביתר האזורים, בכל תוספת של 5 יח"ד ומעלה תהיינה 20% לפחות מהיחידות בשטח מוגבל - שזה גם לא הישג מבוטל.

אפשר לקרוא את ההמלצה של העירייה כאן (מעמוד 50).

גילוי נאות: הייתי בין כותבי ההתנגדות של תנועת התעוררות.

בצילום: סצנת רחוב אופיינית ברחביה (רד"ק 14)

יום חמישי, 20 בינואר 2011

מגורים, עסקים, ושוב רחוב יפו


לא רק אצלנו מתווכחים לגבי הגדלת ההיצע של דירות חדשות.

במאמר בנ"י טיימס, אדוארד גלזר מנסה להבין את התופעה של הגירת אוכלוסייה אל "חגורת השמש" - נתונים ממפקד האוכלוסין האמריקאי האחרון. הוא תוהה האם הזדמנויות כלכליות, או שמא האקלים הנוח, הם אלו שמושכים את האנשים, אבל מוצא שאין הזדמנויות כלכליות חריגות (לפי התמ"ג), ושבחלק מהמקומות הצומחים ביותר (מבחינת אוכלוסייה), אין גם אקלים מי-יודע-מה.

יותר מזה - מחירי הדירות במקומות הללו אינם עולים בשיעור שהיה מצופה מהם. וכאן מגיעה השורה התחתונה, שאומרת שמה שמאפיין את המדינות הצומחות הללו זה שהן בנו המון יחידות דיור בשנים האחרונות. לא צמיחה כלכלית מטורפת, ולא השמש, מניעות את הצמיחה של חגורת השמש, אלא המחירים הנמוכים.

אוקיי - עד כאן נשמע פשוט והגיוני.

אבל במאמר אחר, כלכלן אחר בשם ביל ווטקינס תוקף את גלזר וטוען שיש לו טעות. הוא מביא הרבה אזורים בקליפורניה ובמקומות אחרים שבהם המחירים נמוכים - אבל האזורים הללו לא צומחים. גלזר טוען שאנשים הולכים בעקבות מחירי דיור נמוכים, ויוצרים צמיחה כלכלית. וצמיחה כלכלית מביאה עסקים. ווטקינס טוען שזה לא כל-כך פשוט. אנשים מתמקמים מכל מיני סיבות,  והחלטות מיקום של עסקים תלויות גם בגורם נוסף - מחיר. כלומר מיסוי, הובלה, מחיר עבודה, מקום ועוד. בחופים לרוב יש מחירים אטרקטיביים יותר, אבל הם העלו את המיסוי והרגולציה כל כך, שהעסקים ברחו לרצועת השמש, ובעקבותיהם האנשים, שלא מחפשים *רק* דיור זול.

חזרה לישראל ולירושלים

האם אספקת מגורים זולים בירושלים (מטרופולין ירושלים) תפתור בעיה של התדרדרות כלכלית של האזור? לפי גלזר כן. לפי ווטקינס צריך עוד משהו - להוזיל את העלויות לעסקים. האמת שכאן מגיע לעירייה שאפו - הם בדיוק בכיוון הזה.

עוד ביקור ברחוב יפו

הייתי ביפו פעמיים מאז שלא נוסעים בו אוטובוסים - הדבר שהכי הרשים אותי זה השקט. נכון שצריך לצעוק כשיושבים עם מישהו לקפה? אז זהו שעכשיו לא. היום עברתי גם בנביאים ובכיכר השבת - צפוף, אבל פחות נורא מהסיפורים. באגריפס עוד לא הייתי, אבל החוויות שצידקי מביא משם לא מעודדות.

יום שבת, 15 בינואר 2011

לא משעמם ברחוב יפו

חזרתי...

היום רחוב יפו הופך למדרחוב עם רכבת קלה. וואוו! אמנם זמן ירושלים כתבו שהולכי הרגל בסכנה, אבל אני מקווה שתוך שבועיים (טוב, חודשיים) זה כבר יהיה משעמם - כאילו תמיד היה ככה.

גם במדרחוב (אז רק רחוב) בן-יהודה הייתה מחאה של הסוחרים, והרגשה שהשינוי יהיה אסון. הסוחרים הזיזו כל לילה את אדניות הענק שהעירייה הציבה כדי לחסום את התנועה, ועירייה החזירה אותן כל בוקר, עד שכולם התרגלו. מישהו חושב היום להחזיר לבן-יהודה את תחנות המוניות?

איפה שכנראה לא יהיה משעמם זה בנביאים, שבטי ישראל, אגריפס, ועליאש. את כל הקווים שעוברים לשם אפשר למצוא באתר של אגד (כולל מפות)

מקום שמנסה לתת פחות מקום לרכב, ויותר להולכי רגל ואופניים הוא שיקגו. שם קוראים לזה road diet.

ובכל זאת הסבר על החזרה מחודשים של שקט - הגשתי סופסוף את התזה. הנושא הוא התחדשות עירונית בקטמונים.

שבוע טוב.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

שיתוף הציבור






כמו שאולי שמתם לב - אני בהפסקה - לצורך כתיבת התזה. אבל כמאמר המשורר "יש עניינים חריגים במיוחד"

שיתוף הציבור בתכנון הוא לרוב בהתנגדויות. בחוק התכנון והבנייה זה ממש ברור: מסיימים את התכנון עד לפרט האחרון (זה יכול לקחת שנים), ואז מפקידים את התכנית לזמן קצוב - להתנגדויות. מי שרוצה (לא כל מי שרוצה) מגיש התנגדות, ובדיון בהתנגדויות מחליטה הוועדה לדחות את ההתנגדות, לקבל אותה, או לקבל באופן חלקי. ואז מכניסים שינויים בתכנית. שינויים בתכנית אחרי שהיא גמורה, גורמים לה לפעמים להיראות כמו משהו שתוכנן על-ידי ועדה.

אחד הפרויקטים שלי בלימודי האדריכלות היה נסיון ליצור שיתוף קונסטרוקטיבי בתכנון. תכננתי את זה במקום שבו עומד היום בית אבי חי. נדמה לי שאז אפילו החניון המאולתר לא היה שם, אלא חורשה. הפרוייקט היה "בית לתכנון העיר", כאשר הקומה התחתונה הוקדשה להצגה של תכניות, קומה למעלה הייתה "אסיפת עם" שדנה בתכניות, ובקומה השלישית ישבה ועדת התכנון העירונית וקיבלה את האינפוט של שתי הקומות שמתחתיה. משהו כזה - אני לא בדיוק זוכר... לא בטוח שהפרוייקט קצר שבחים, אבל הרבה פעמים אני מסתכל על בית אבי חי וחושב עליו...

מחר - שיתוף הציבור בתכנון פארק המסילה
עוד פרטים בבלוג של ועד התושבים למען פארק המסילה, ובמצגת (לא ארוכה - כדאי לראות במסך מלא) מהאתר של הרל"י.

shituf.gov.il

מיכאל איתן, שהוא השר שאחראי על שיפור השרות הממשלתי לציבור, ועוד כמה אנשים טובים, הרימו משהו שקצת מזכיר את אסיפת העם\האגורה\הפורום, בשם "שיתוף הציבור".

הצעות חוק של הממשלה, וגם רעיונות בשלבי בישול שונים, מוצגים באתר, כולל קצת חומר רקע לפעמים, ומתפתח סביבן דיון בתגובות. עד כאן היינו יכולים לתת כותרת של "יידוע", אבל שימו לב - כל הדיונים הללו מסוכמים ומגיעים לשולחן הוועדות שדנות בחוק(!). כלומר שאם הייתה לכם השגה על חוק ההסדרים, ורשמתם אותה באתר - סביר מאוד שמקבלי ההחלטות קראו אותה!

עוד משהו מלבב הוא שממשלת ישראל מפתחת אתר בקוד פתוח (דרופל), אבל זה לבלוג אחר. 

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

מה בין לוד וערד?

לפני כמה ימים הופיע מאמר של ד"ר בתיה רודד בוואינט, שדיבר על היחס בין ערי פיתוח (או בעצם ערים בכלל) לבין ישובים קהילתיים, ועד כמה הישובים הקהילתיים לא מחזקים את הערים אלא מחלישים אותן. לומדים את זה בגיאוגרפיה כלכלית שנה א', כשלומדים על הנסיון להקים את חבל לכיש עם עיר ראשית - קרית-גת - שתהיה מרכז אזורי. הקיבוצים העדיפו לעשות קניות בתל-אביב, והנסיון לא הצליח. לא אלאה אתכם. בתיה רודד מביאה שם את ערד כדוגמה, לאור תכניתו של שר השיכון "להצלת" ערד.

אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.

עד כאן אין כל חדש.

אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:
אכן, מיקומה של העיר במרכז הארץ, שהיה עשוי להוות יתרון, נתגלה כחרב פיפיות: בהינתן כאמור שמצבה של לוד נחות ממצבן של רשויות מקומיות הסמוכות לה, אוכלוסיות חזקות ועסקים נטשו את העיר לטובת ישובים אחרים בסביבה, בראש ובראשונה מודיעין ושהם, ואוכלוסיות חלשות, ובכלל זה תושבים אשר אינם רשומים אך מתגוררים בעיר בפועל, נותרו בעיר או היגרו אליה. בכך נוצר מעגל קסמים: עזיבת התושבים החזקים והעסקים הקטינה את הכנסות העירייה מצד אחד, והגדילה את התלות של תושבי העיר בשירותים העירוניים, מצד שני. זאת ועוד, בהינתן שהכנסות העירייה קטנו והעומס עליה גדל, רמת השירותים לאזרח ירדה, ובכך ניתן תמריץ לתושבים ולעסקים נוספים לעזוב את העיר.
"בראש ובראשונה מודיעין ושהם" כל כך פשוט... הקמנו עיר פרברית ועוד ישוב פרברי, שפשוט משכו את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו, והשאירו בלוד רק את מי שלא היה לו כסף לעזוב. אז היום ישראל תשקיע 130 מלש"ח בנסיון להציל את מה שניתן היה למנוע (חלקית) בעזרת תכנון נכון - למעשה יישום של תובנות משנה א'.

רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

שימור ברחביה

לפני שבועיים התקיים בוועדה המקומית הדיון הראשון בהתנגדויות לתכנית המיתאר לרחביה. הציגו התנגדויות: הועד להצלת רחביה, החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרים, התעוררות, והרבה אנשים שטענו שהבית שלהם ממש לא ראוי לשימור, ומה פתאום צריך לשמר אותו. היה מעניין, לפעמים משעשע, לראות את בעלי הבתים מראים באותות ובמופתים כמה הבית שלהם אינו ייחודי וחייבים להסיר ממנו את "חרב" השימור. כשהבעלים של בית אוסישקין - בית מחנים - טען שהבית אינו ייחודי ואין סיבה להחיל עליו הוראות שימור חמורות - זה היה גם קצת מקומם. ההתנגדות דווקא הייתה כתובה יפה, תמכו בו יהושע בן-אריה והלל שוקן, והטיעון העיקרי שלו הוא פשוט - למה בתים אחרים מותר להרוס, גם כאלו שתוכננו על ידי ריכרד קאופמן - ואת בית מחנים לא.

אז למה זה מקומם? כי זה מראה את היחס לשימור בתכנון בישראל, או לפחות בירושלים - מלחמת מאסף. לא מספיק שהעיר מוותרת על כל הבתים היפים של רחביה, היא בסוף נדרשת לוותר גם על שכיות החמדה המשמעותיות ביותר - בשם השוויון וזכות הקניין (כי כיום זה כבר מוסכם שזכויות שהוקנו בתכנית, למרות שאף אחד לא קנה אותן, הן קניין שאפשר לתבוע פיצויים בגין גזילתו)

אפשר גם אחרת - קחו חצי שעה ותסתכלו על המצגות הנפלאות של הניה מליכסון על שימור מתחם התחנה - תחנת הרכבת ביפו.

1. מתחם התחנה
2. מתחם וילנד
3. קו הגמר

אדריכל השימור היה אמנון בר אור, והיה שם שימור של מבנים - לא רק מעטפת, אלא גם חללים פנימיים, בורות מים, ואפילו שימור ושחזור של ציורי קיר.

לפני כמה ימים יובל כתב על מתחם הרכבת של ירושלים. מסכים אתו ב-100% שאם יש בעיר חור שחור, אז אטרקציות בודדות מפוזרות לא יעזרו. אני מקווה שכאשר התכנון לכל המתחם, הכולל גם מגורים ותיירות, יתקדם, הכל ייראה אחרת.