גבעת משואה
מספר תכניות הדגישו את חשיבותו של גבול ברור לבינוי. כרגע עולה בראשי יותר מכולן "ישראל 2020". הרעיון כפי שאני מבין אותו הוא חידוד ההבחנה בין השטח העירוני לשטח הפתוח, ובכך מניעת גלישה של העיר את השטחים הפתוחים. יתרון נוסף של הבחנה זו הוא הנגשת השטח הפתוח לאוכלוסייה.
אחד היתרונות האדירים של ירושלים הוא הקירבה של כל-כך הרבה תושבים אל שטחים פתוחים טבעיים איכותיים. הדבר נובע ממבנה העיר, וכך נוצר המצב בו תושבי השכונות גבעת שאול, רוממה, ורמות נמצאים בנגישות מיידית לעמק הארזים (מה שנשאר ממנו לאחר סלילת כביש 9...). דוגמה אחרת - הסמיכות לנחל רפאים - אזור עין לבן. אזור זה נגיש מיידית לתושבי עיר גנים וגבעת משואה (שמייד אחזור אליהן), מלחה, קטמון ח'-ט', פת, בית צפאפה, ועם קצת מאמץ גם גילה. אפשר להמשיך ולמנות את השטחים והשכונות, אבל העקרון מובן. זה אחד היתרונות של עיר הררית.
בואו נראה מה קורה בעיר הגדולה תל-אביב. אין שם כמעט בכלל נגישות לשטחים פתוחים חיצוניים לעיר. הסיבות הן הצפיפות - הערים הסמוכות שנדבקות לתל-אביב ויוצרות גוש בנוי ענק, ובנוסף, היעדר הגבול הברור - כשנכנסים מכוון ירושלים קשה לומר מתי בדיוק מתחיל השטח הבנוי, ואותו דבר בכניסה מצפון. בתל-אביב מפצים על-ידי שטחים מלאכותיים פנימיים - פארק הירקון, ובקרוב פארק איילון - ועל-ידי הנכס הטבעי מכולם - הים.
ובואו נראה מה עושים עם זה בירושלים. גבעת משואה - התמונה למעלה היא ממש מופת של ניתוק מהסביבה. קיר אימתני שמבודד את השכונה מהמדרונות היפים שמסביב. נכון - השיפועים "מטורפים" כמו שאוהבים לומר לנו, אבל עובדה שבצד המערבי של השכונה הצליחו לתת איכשהו פתח יציאה אל עמק לבן. אני חושב שזה לא נובע מאהבת מרדכי המטייל עם כלבו בשעת בין הערביים, אלא רק כי אמור בעתיד לעבור שם כביש...
עיר גנים ועמק לבן
עיר גנים - השכונה מאמצת את העמק, בשיתוף מלא של המנהל הקהילתי , וכל הכבוד - אבל בגלל מדרונות אדירים של שפכי עפר המכסים על טרסות יפהיפיות - הנגישות מהשכונה לעמק מוגבלת לכמה שבילים. בכלל - שפכי העפר הם רעה חולה בכל השכונות הבנויות על מדרון. מלמעלה לא כל-כך מרגישים אותם, אבל כדאי לתושבי כל השכונות שעל שפת השטח הפתוח לראות פעם את שכונתם מבחוץ פנימה.
שקיעה על עמק לבן והר שלמון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה