זה באמת זוועה - איך שהלבישו את הילדות של מחולה בטקס בגשר המיתרים. היום כולם אמרו שזהו - החרדים ניצחו. אז האם הם באמת ניצחו? אני רואה את הדברים קצת אחרת, אבל מאוד יכול להיות שאני משכנע את עצמי.
בתחילת שנות ה-1980 התחולל עימות על הנסיעה בשבת בכביש רמות. החרדים היו זורקים אבנים על רכבים עוברים בשבת. לקח זמן, והרבה אלימות משני הצדדים, אבל בסוף הוחלט שהכביש ישאר פתוח בשבת, וכך היה. בסוף שנות ה-1980 הוחלט לסגור בימי שישי בערב את הקולנועים במרכז העיר. בהפגנות האלו אני כבר השתתפתי, והקולנועים נשארו פתוחים. באותן שנים - מאבקים על פתיחת מסעדות בשבתות, ולבסוף גם בית-אגרון והסינמטק.
האם זה היה השיא? האם משנות ה-1990 ועד היום אנחנו בנסיגה? בשנת 1997 קבע בג"ץ כי רחוב בר-אילן יהיה סגור לתנועה בשעות התפילה בשבת ופתוח ביתר הזמן. הבסיס היה התושבים החילונים המתגוררים ברחוב...
בקשר לנטישת החילונים אז אתם יודעים שבמכון ירושלים הראינו כבר יותר מפעם אחת שהחרדים גם נוטשים.
מצד שני - אזורים מתחילים להתחרד. חלקים של קריית יובל למשל.
אבל בכלל - מי הם החרדים שמהם אנחנו כל-כך פוחדים? השיעור שלהם באוכלוסייה, לדעתי, נמוך משמעותית ממה שמוגדר כ-"חרדי" בנתונים (שגם הם הערכות גסות). יכול להיות שהוא אפילו יורד. איך זה? ובכן - צריך לזכור שבשנים האחרונות חלק גדול (וכאמור - נראה לי שגדל והולך - אבל זו רק התרשמות) מהחרדים בירושלים הם אלו שיושבים בגן הג'ירפה עם הילדים - רק הנשים כמובן. רק צרפתית ואנגלית כמובן. רק שהגברים לא תמיד בתלמוד-תורה, לפעמים הם בעבודה - פעמים רבות לא בארץ בכלל. בקיצור - הם יצרניים, נעים לשוחח אתם, והם בחיים לא יזרקו אבנים, ונראה לי שגם לא יפגינו בעד סגירת רחובות רחביה למכוניות בשבת.
שורה תחתונה - אין לי מושג... אבל מה שאני חושב הוא שהשד אינו נורא כל-כך, רק שהתקשורת, והתל-אביבוצנרית בפרט (כלומר כל התקשורת למעשה) יוצרת תמונה מאוד פוטוגנית של העיר המתחרדת, החשוכה, שכל הכוחות החיוביים עוזבים אותה. והכלל הוא, כידוע, שאם תאמר משהו מספיק פעמים, מספיק חזק, ותראה בוטח בעצמך - יאמינו לך...
בתחילת שנות ה-1980 התחולל עימות על הנסיעה בשבת בכביש רמות. החרדים היו זורקים אבנים על רכבים עוברים בשבת. לקח זמן, והרבה אלימות משני הצדדים, אבל בסוף הוחלט שהכביש ישאר פתוח בשבת, וכך היה. בסוף שנות ה-1980 הוחלט לסגור בימי שישי בערב את הקולנועים במרכז העיר. בהפגנות האלו אני כבר השתתפתי, והקולנועים נשארו פתוחים. באותן שנים - מאבקים על פתיחת מסעדות בשבתות, ולבסוף גם בית-אגרון והסינמטק.
האם זה היה השיא? האם משנות ה-1990 ועד היום אנחנו בנסיגה? בשנת 1997 קבע בג"ץ כי רחוב בר-אילן יהיה סגור לתנועה בשעות התפילה בשבת ופתוח ביתר הזמן. הבסיס היה התושבים החילונים המתגוררים ברחוב...
בקשר לנטישת החילונים אז אתם יודעים שבמכון ירושלים הראינו כבר יותר מפעם אחת שהחרדים גם נוטשים.
מצד שני - אזורים מתחילים להתחרד. חלקים של קריית יובל למשל.
אבל בכלל - מי הם החרדים שמהם אנחנו כל-כך פוחדים? השיעור שלהם באוכלוסייה, לדעתי, נמוך משמעותית ממה שמוגדר כ-"חרדי" בנתונים (שגם הם הערכות גסות). יכול להיות שהוא אפילו יורד. איך זה? ובכן - צריך לזכור שבשנים האחרונות חלק גדול (וכאמור - נראה לי שגדל והולך - אבל זו רק התרשמות) מהחרדים בירושלים הם אלו שיושבים בגן הג'ירפה עם הילדים - רק הנשים כמובן. רק צרפתית ואנגלית כמובן. רק שהגברים לא תמיד בתלמוד-תורה, לפעמים הם בעבודה - פעמים רבות לא בארץ בכלל. בקיצור - הם יצרניים, נעים לשוחח אתם, והם בחיים לא יזרקו אבנים, ונראה לי שגם לא יפגינו בעד סגירת רחובות רחביה למכוניות בשבת.
שורה תחתונה - אין לי מושג... אבל מה שאני חושב הוא שהשד אינו נורא כל-כך, רק שהתקשורת, והתל-אביבוצנרית בפרט (כלומר כל התקשורת למעשה) יוצרת תמונה מאוד פוטוגנית של העיר המתחרדת, החשוכה, שכל הכוחות החיוביים עוזבים אותה. והכלל הוא, כידוע, שאם תאמר משהו מספיק פעמים, מספיק חזק, ותראה בוטח בעצמך - יאמינו לך...
חכה ותראה מה יהיה פה עוד 5 שנים.... השד לא כזה נורא? אולי השד הוא לא התושבים החרדים אלא הכוח המניע אותם מהעירייה?
השבמחקרועי - אני חושב שאתה צודק - זו בדיוק הבעייה. אבל אני גם חושב שאולי עוד 5 שנים יהיו קצת יותר מקומות פתוחים בשבת (כי הם לאט לאט נפתחים), קצת יותר חרדים יצאו לעבודה (כי זה כבר קורה), אולי אפילו הרכבת הקלה כבר תיסע על גשר המיתרים ורחוב יפו יהיה מדרחוב, וחשוב יותר - הרכבת המהירה לתל-אביב אולי תהיה לקראת סיום.
השבמחקומה לא ישתנה? התדמית של ירושלים כעיר שאין בה תרבות, אין מקומות בשבת, כולם כאן חרדים או עוזבים וכולי וכולי...