קו 13 לא עצר בתחנה. הפעם לא השתלם לו

לפני כמה זמן החלה (התחלנו) לפעול בעיר קבוצת תושבים בעד שיפור התחבורה הציבורית. שם הקבוצה הוא "15 דקות", שזה הזמן שאמור לקחת להגיע ממקום למקום בעיר. דלת לדלת - לא זמן המתנה בתחנה, ולא זמן המתנה לבדיקת התיק בכניסה לתחנה המרכזית. יש בלוג, וגם קבוצת דיון, והכי חשוב - מייל לתלונות: bus.in.jerusalem@gmail.com

השבוע ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט לתעבורה בירושלים, בתביעה של משרד התחבורה נגד חברת אגד. הסיפור הוא שנוסע התלונן, וכנראה שמשרד התחבורה הרים את הכפפה, ותבע את אגד. התביעה היא שאגד אינה עומדת בתנאי הרשיון שניתן לה להפעיל תחבורה ציבורית בקו 13.

אגד מצידם טענו שהרשיון מחייב חמש נסיעות בשעה בקו הזה בשעה הזו, ובית המשפט פסק נגדם, שימו לב:

"כי מוטלת חובה על בעל הרישיון להפעיל שירות קו תקין, יעיל, נוח ומותאם לצרכי הציבור. כגודל הצרכים, גודל 'הנסיעה'."

ומיד אחר כך:

"על בעל הרישיון להתאים את מספר האוטובוסים ו/או גודלם למספר הנוסעים בקו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר קיימת בקו בעיה ידועה של עומס נוסעים כך שברור שנסיעות המורכבות מאוטובוס אחד רגיל אינן נותנות שירות סביר."

כלומר שלא מספיק לעבוד "לפי הספר" - צריך שזה גם יספק שרות. לעניין התלונה עצמה - שהקו לא עצר בתחנה אלא קצת אחריה כדי לא להעלות נוסעים:

"האם כאשר האוטובוס עמוס נוסעים, רשאי נהג לעצור את האוטובוס במקום אחר ולא בתחנה על מנת להוריד נוסעים? .. והתשובה לכך שלילית. בכל מקרה הנהג צריך לעמוד בתחנת האוטובוס על מנת להוריד אנשים ו/או להעלותם. אין הנהג יכול להחליט על דעת עצמו להעמיד את האוטובוס מחוץ לתחנה על מנת להוריד נוסעים, גם אם אין מקום להעלאת נוסעים נוספים לאוטובוס. בהיעדר מקום, רשאי נהג אוטובוס שלא להעלות נוסעים חדשים לאוטובוס, ואולם מחויב הוא להקפיד על עצירה בתחנות הקבועות ברישיון קו השירות. בית משפט ער כמובן לקושי המעשי של הנהגים לעצור בתחנה במקרה שלא ניתן כמעט לקחת נוסעים חדשים, אולם את הקושי הזה עליו להעביר לממונים עליו הצריכים לפתור את הבעיה."

השופט (ד"ר) אברהם טננבוים מבין עוד כמה דברים חוץ מפרשנות של רשיון להפעלת קו אוטובוס:

(מתוך גזר הדין) "ומדובר במעגל שמזין את עצמו. אם כל מי שיכול לעזוב את התחבורה הציבורית מפסיק להשתמש בה, ממילא נותרת רק האוכלוסייה 'השבויה' שאין בידה אפשרות אחרת לתנועה. אוכלוסייה זו חייבת להשתמש בתחבורה הציבורית, ולא תמיד יכולה לעמוד על זכויותיה. ממילא אין לבעלי הרישיון אינטרס מספיק לשפר את שירותיה, ושוב עוזבים כל אלה שיכולים וחוזר חלילה.
10. לנגד עיננו צריכה להיות המטרה על פיה התחבורה הציבורית תהיה כזו שהנוסעים יבחרו מרצונם להשתמש בה. לא משום שאין להם ברירה, אלא משום שהיא תהיה אמינה, נוחה, ומהירה יותר. קרי, שואפים אנו למצב שאפילו בעלי רכב פרטי יבחרו להשתמש בתחבורה ציבורית בגלל יעילותה. אכן, אין זה המצב כעת, אך זוהי כוונת המחוקק הברורה וכמדומני גם שאיפת הציבור."

אני מניח שאגד לא תתן לזה להישאר כך, והיא תנקוט בכל תעלול אפשרי כדי לבטל את פסק הדין הזה (במחוזי, בעליון, או באיזשהו הסדר אחר). כולנו מקווים שהיא לא תצליח, ושמהיום יהיה ברור, לאגד ולמשתמשי האוטובוס:

האם יש פתחון פה כלשהו לנוסעים על פי החוק?
2. והתשובה היא כי יש ויש והאחריות היא של בעל הרישיון להוציא אוטובוסים בגודל ובמספר כך שהתופעה שתוארה לא תקרה, ואם תקרה, בעל הרישיון ישא בעונשו עד אשר יתקן את המצב.

פסק הדין המלא כאן, וגזר הדין המעניין לא פחות כאן. ראיתי את זה בוואינט (כאן). ואם כבר אוטובוסים, אז עוד משהו קטן.