הו קפטן! מיי קפטן!

העיסוק ב-"מורשת רבין" החמקמקה ורבת הפנים כבר נמאס. במיוחד השנה, כשאותה מורשת כבר מגויסת אפילו להקמת המקדש. נראה שזה פשוט הכי נוח לדבר על "מורשת רבין". ככה לא צריך לעסוק במורשת יגאל עמיר, שהיא היא זו שמשתלטת עלינו. מורשת ההסתה והאלימות כפתרון לסכסוכים, מורשת הפונדומנטליזם הדתי כדרך לגיטימית.

אני חכם קטן קטן מאוד, שיושב ולא מצליח לעבוד. קורא קצת את מה שמתפרסם (יזהר באר כתב משהו יפה - שם ראיתי את ההפנייה להלל וייס. בכלל כדאי לקרוא את הסקירות של "קשב"), וחושב על הילדים שלי - לאיזו מציאות פוליטית הם יגדלו? האם האלימות תכה שורש בפוליטיקה? האם נמצא את עצמנו מסתגרים בד' אמותינו עוד יותר מאשר כיום, ונוטשים את המרחב הציבורי (שם נרצח רבין) מרוב פחד?

O Captain! My Captain!
Walt Whitman

O Captain! my Captain! our fearful trip is done,
The ship has weathered every rack, the prize we sought is won,
The port is near, the bells I hear, the people all exulting,
While follow eyes the steady keel, the vessel grim and daring;
But O heart! heart! heart!
O the bleeding drops of red,
Where on the deck my Captain lies,
Fallen cold and dead.

O Captain! my Captain! rise up and hear the bells;
Rise up--for you the flag is flung--for you the bugle trills,
For you bouquets and ribboned wreaths--for you the shores a-crowding,
For you they call, the swaying mass, their eager faces turning;
Here Captain! dear father!
This arm beneath your head!
It is some dream that on the deck
You've fallen cold and dead.

My Captain does not answer, his lips are pale and still,
My father does not feel my arm, he has no pulse nor will.
The ship is anchored safe and sound, its voyage closed and done,
From fearful trip the victor ship comes in with object won;
Exult O shores, and ring O bells!
But I, with mournful tread,
Walk the deck my Captain lies,
Fallen cold and dead.

הו רב חובל
תרגום: נעמי שמר

הו רב חובל, קברניט שלי, סופה כבר שככה
אל הנמל שבעת קרבות חותרת ספינתך.
זרי פרחים, פעמונים, המון אדם צוהל
כאשר ספינת הקרב שלך קרבה אל הנמל.

אבוי ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת
באשר רב החובל שלי
צונח קר ומת
ליבי ליבי ליבי
הו כתם דם שותת.

הו רב חובל, אבי שלי, הקשב לקול פעמון
לך כל הדגלים כולם לך תרועות המון
רק לכבודך ביום חגך ינוע הקהל
ובכולם תקוות עולם לנס המיוחל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

הו רב חובל, אבי שלי, זרועי תתמוך ראשך
סיוט הוא לראותך פתאום נופל על סיפונך
רב החובל אינו עונה שפתיו חוורו אילמות
הוא לא יחוש מגע ידי, הוא לא יתן לי אות.

אבוי ליבי ליבי ליבי...

עוגנת הספינה לבטח, המסע הושלם
נוצחו כל סכנות הדרך, כל אימי הים
כשבנמל קהל יצהל, אני אצעד אבל
על הסיפון עליו נפל אבי, רב החובל.

אבוי ליבי ליבי ליבי...