ירושלים היא עיר נפלאה לאופניים. באמת. הנהגים יחסית בסדר (למרות שמספיק אחד בשביל להעיף רוכב לעולם שכולו טוב), מזג האוויר נפלא - לרוב יבש ולא חם מדי. והעליות - הן לא כל-כך מפחידות לאחר מספר שבועות של רכיבה.
רוממות הרכיבה בגרון כולם, אבל לסלול שביל אופניים הגון זו כנראה משימה שתקועה להם כמו עצם בגרון - מה גם שלפאר את הרכיבה זה לרוב מספיק, כי קולם של הרוכבים אינו נשמע. אפילו בנתונים הסטטיסטיים אנחנו עדיין לא מופיעים.
אז לפני כשבע שנים נחנך בקול תרועה השביל מגן-סאקר לצומת פת, עם הבטחה ששביל זה יהיה חלק מרשת, ושהוא יורחב בקרוב עד לאצטדיון טדי. ההבטחות כאן. לא שהשביל הזה במיוחד עוזר, אבל נניח שמי שצריך להגיע ממרכז העיר אל דרום-מערבהּ יכול היה להסתייע בו (טופוגרפית כל תוואי עדיף אלא אם כן אתם בדרך לגונן ח'-ט', לגבעת מרדכי או לקניון). "יכול היה", מפני שהשביל מזעזע לרכיבה. אני לא מדבר על הולכי-הרגל, שכרגע אין כל הבנה שהם לא מסתדרים יחד עם הרוכבים (וגם כמות הרוכבים אולי אינה מצדיקה את ההפרדה המתבקשת), אלא על תנאי השביל - בורות ומהמורות, פיתולים מוזרים, - ממש לא שביל אופניים למי שצריך להגיע ממקום למקום. לפני כשנה רכבתי מאזור השוק והחלטתי לבחור בשביל - התחרטתי על כך בכל מהמורה, והיו הרבה. אין ספק שהנסיעה בכביש המקביל עדיפה, גם אם מפחידה קצת.
אבל ייתכן שזה משתנה. את הקטע ליד מנזר המצלבה שיפצה העירייה לפני מספר חודשים, ובימים אלו משופץ הקטע שבתוך גן ניות, ונראה גם שמצומת ניות לכוון צומת פת קורה משהו. מסתבר שיש עוד כמה שבילים שסוף-סוף יגיעו לביצוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה