אני לא יודע מה אתכם, אבל לי יש צביטה כשאני עובר ליד השלטים הללו, שלאחר מספר ימים מקבלים ביקור של דחפור שהורס את החומה בדרכו להרוס את הבניין, לאחר כמה שבועות הופכים לבורות עמוקים עם גדרות פח, ואחרי מספר חודשים הופכים לבניינים - לרוב בטוב טעם. לפעמים יש דחייה באחד השלבים, ומקבלים למשל את גדרות הפח בלבד, או את הבור, אבל בכל מקרה הבנייה באה בסוף.אז אם בטוב טעם, והבניין לא היה מיועד לשימור - מה הבעייה? כולנו יודעים שחשוב לצופף, בין היתר כדי לא לצאת לשטחים הפתוחים מחוץ לעיר, וגם כדי להחיות את הפנים. נניח שהבתים לא ישארו ריקים - נניח - עדיין זה מעורר אי-נוחות. האם אנחנו (אני?) פשוט רומנטיקנים או סנטימנטלים וקשה לנו לראות שינויים? לדעתי לא.
לי נראה כי הגדרת בניינים לשימור היא רק פתרון חלקי (גם זה בהנחה שבאמת לא הורסים אותם...), וחשוב לא פחות ובעצם הרבה יותר לשמר את הרקמה העירונית ולא בניינים. איך עושים זאת? ראשית על-ידי הקפדה על עיצוב ובינוי בבניינים חדשים, ושנית על-ידי בחינת השכונות ויעדי האוכלוסייה הרצויים להן - ולא חיפוש עיוור אחרי מקומות לציפוף או בנייה לגובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה