העיר היא מכונת זכרון, שבנוייה בשכבות. אצלנו בארץ, למזלנו, השכבה של מלחמת העולם והשואה חסרה כמעט לגמרי. האם זו אחת הסיבות שאנחנו לא מצליחים להתחבר לזכרון השואה, אלא נשארים בסיסמאות?
בעוד שעה תישמע צפירה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. קשה לי לכתוב. נראה לי שהלקחים שאנחנו חושבים שאנחנו מוציאים מהשואה הם נבובים ושטחיים. רוני ברט כתב משהו על העולם שעומד גם כיום מנגד, ואתו אנחנו (כאן). יהודית וינקלר כתבה על הניצולים שמועלים על נס שנה אחרי שנה אבל למעשה נדחקו מהתרבות הישראלית, למרות שהם ייסדו את המדינה (כאן). אולי אני עושה כאן עוול לכולם, אבל למה זה מזכיר לי את השבחים שכולם שופכים על העיר שלנו, ואחר-כך יוזמים פרוייקט חדש על מבנה לשימור - גם אם זה מבנה של אריך מנדלסון (וילה שוקן)?
האם מי שהורס שכבה במכונה שלנו - הורס בניינים ומרקמים שמספרים לנו סיפור על עצמנו, הוא כמו מי ששורף ספרים - מכחיד תרבות? האם סופו שיהרוס גם את השכבה אותה אנו מקימים ובה אנו חיים ויוצרים כיום? אני חושש שכן...
אני מאחל לכולנו שנצליח עד ליום השואה הבא להתחבר קצת יותר לרעיונות של זיכרון והמשכיות.
בעוד שעה תישמע צפירה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. קשה לי לכתוב. נראה לי שהלקחים שאנחנו חושבים שאנחנו מוציאים מהשואה הם נבובים ושטחיים. רוני ברט כתב משהו על העולם שעומד גם כיום מנגד, ואתו אנחנו (כאן). יהודית וינקלר כתבה על הניצולים שמועלים על נס שנה אחרי שנה אבל למעשה נדחקו מהתרבות הישראלית, למרות שהם ייסדו את המדינה (כאן). אולי אני עושה כאן עוול לכולם, אבל למה זה מזכיר לי את השבחים שכולם שופכים על העיר שלנו, ואחר-כך יוזמים פרוייקט חדש על מבנה לשימור - גם אם זה מבנה של אריך מנדלסון (וילה שוקן)?
האם מי שהורס שכבה במכונה שלנו - הורס בניינים ומרקמים שמספרים לנו סיפור על עצמנו, הוא כמו מי ששורף ספרים - מכחיד תרבות? האם סופו שיהרוס גם את השכבה אותה אנו מקימים ובה אנו חיים ויוצרים כיום? אני חושש שכן...
אני מאחל לכולנו שנצליח עד ליום השואה הבא להתחבר קצת יותר לרעיונות של זיכרון והמשכיות.
קודם כל, תתחדש על העיצוב המעולה!
השבמחקדווקא בעיר עמוסה בטונות רבות של היסטוריה כמו ירושלים הבניה חייבת להיעשות בצורה חכמה שתכבד ולא תקבור את ההיסטוריה שלה.
בעצם עזוב, הבניה לרוב מטומטמת (אדריכלים מעטים מאוד משכילים לבנות בצורה חכמה ויפה שלא תפגע במתאר של העיר וגם תשמר את האופי הבולט כאן, כמו מלון ריג'נסי היאט בהר-הצופים שנבנה ממש לאורך השלוחה).
העירייה עצמה הולכת ודורסת בתים לשימור (כאלה שמיועדים וכאלה שראויים להיות מיועדים), וזה אולי מה שהכי טראגי כאן. לקבלנים ממש לא אכפת - מעשה ה'שימור' היחיד שראינו כאן היה המחווה הממש דבילית של אקירוב או האדריכלים שלו להשאיר את חזית הבית שבו הרצל שהה לילה אחד, בקניון החדש שהוא מסיים לבנות בממילא. עצוב.