אתמול (או היום?) צפריר רינת כתב בדמארקר על שימור אתרי טבע עירוניים (הערך הנדל"ני של הקרפדות העירוניות). יעל גרמן צוטטה:"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם". זה כל-כך עקום. צפריר רינת מסביר שזה לא בדיוק כך: "שטח כמו בריכת חורף יכול להעניק לפארק סמוך ייחודיות, ובכך להפוך גם את הפארק למושך בהרבה. שילוב כזה מציע חוויה יוצאת דופן של תצפית ונוף וגם אפשרויות רבות לפיתוח פעילות חינוכית במסגרת העירונית". גם זה עקום. נכון אבל מפספס. מפספס את זה שטובת הקרפדות, טובת בתי הגידול הטבעיים היא טובת בני האדם, לא (רק) בשביל שיהיה לנו משהו יפה להסתכל עליו, אלא כי זו הסביבה בה אנחנו חיים. אנחנו מקבלים ממנה שרותים (שרותי חינם כמו שאומרת ג'יין ג'ייקובס) כמו מים (!), טיהור אויר וחידוש החמצן בו, פירוק פסולת אורגנית (שחלק ממנה הופך תוך מליוני שנים ל... נפט ממנו אנחנו גם מפיקים דבר או שניים). הסביבה היא בית הגידול שלנו, וכרגע אין לנו אחר.
יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.
וכאן עוד משהו על התכנית
יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.
וכאן עוד משהו על התכנית
אפשר לומר שצר עולמה של גרמן כעולם קרפדה אלמלא היה מדובר בעלבון לקרפדות.
השבמחק