יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

שיתוף הציבור






כמו שאולי שמתם לב - אני בהפסקה - לצורך כתיבת התזה. אבל כמאמר המשורר "יש עניינים חריגים במיוחד"

שיתוף הציבור בתכנון הוא לרוב בהתנגדויות. בחוק התכנון והבנייה זה ממש ברור: מסיימים את התכנון עד לפרט האחרון (זה יכול לקחת שנים), ואז מפקידים את התכנית לזמן קצוב - להתנגדויות. מי שרוצה (לא כל מי שרוצה) מגיש התנגדות, ובדיון בהתנגדויות מחליטה הוועדה לדחות את ההתנגדות, לקבל אותה, או לקבל באופן חלקי. ואז מכניסים שינויים בתכנית. שינויים בתכנית אחרי שהיא גמורה, גורמים לה לפעמים להיראות כמו משהו שתוכנן על-ידי ועדה.

אחד הפרויקטים שלי בלימודי האדריכלות היה נסיון ליצור שיתוף קונסטרוקטיבי בתכנון. תכננתי את זה במקום שבו עומד היום בית אבי חי. נדמה לי שאז אפילו החניון המאולתר לא היה שם, אלא חורשה. הפרוייקט היה "בית לתכנון העיר", כאשר הקומה התחתונה הוקדשה להצגה של תכניות, קומה למעלה הייתה "אסיפת עם" שדנה בתכניות, ובקומה השלישית ישבה ועדת התכנון העירונית וקיבלה את האינפוט של שתי הקומות שמתחתיה. משהו כזה - אני לא בדיוק זוכר... לא בטוח שהפרוייקט קצר שבחים, אבל הרבה פעמים אני מסתכל על בית אבי חי וחושב עליו...

מחר - שיתוף הציבור בתכנון פארק המסילה
עוד פרטים בבלוג של ועד התושבים למען פארק המסילה, ובמצגת (לא ארוכה - כדאי לראות במסך מלא) מהאתר של הרל"י.

shituf.gov.il

מיכאל איתן, שהוא השר שאחראי על שיפור השרות הממשלתי לציבור, ועוד כמה אנשים טובים, הרימו משהו שקצת מזכיר את אסיפת העם\האגורה\הפורום, בשם "שיתוף הציבור".

הצעות חוק של הממשלה, וגם רעיונות בשלבי בישול שונים, מוצגים באתר, כולל קצת חומר רקע לפעמים, ומתפתח סביבן דיון בתגובות. עד כאן היינו יכולים לתת כותרת של "יידוע", אבל שימו לב - כל הדיונים הללו מסוכמים ומגיעים לשולחן הוועדות שדנות בחוק(!). כלומר שאם הייתה לכם השגה על חוק ההסדרים, ורשמתם אותה באתר - סביר מאוד שמקבלי ההחלטות קראו אותה!

עוד משהו מלבב הוא שממשלת ישראל מפתחת אתר בקוד פתוח (דרופל), אבל זה לבלוג אחר. 

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

מה בין לוד וערד?

לפני כמה ימים הופיע מאמר של ד"ר בתיה רודד בוואינט, שדיבר על היחס בין ערי פיתוח (או בעצם ערים בכלל) לבין ישובים קהילתיים, ועד כמה הישובים הקהילתיים לא מחזקים את הערים אלא מחלישים אותן. לומדים את זה בגיאוגרפיה כלכלית שנה א', כשלומדים על הנסיון להקים את חבל לכיש עם עיר ראשית - קרית-גת - שתהיה מרכז אזורי. הקיבוצים העדיפו לעשות קניות בתל-אביב, והנסיון לא הצליח. לא אלאה אתכם. בתיה רודד מביאה שם את ערד כדוגמה, לאור תכניתו של שר השיכון "להצלת" ערד.

אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.

עד כאן אין כל חדש.

אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:
אכן, מיקומה של העיר במרכז הארץ, שהיה עשוי להוות יתרון, נתגלה כחרב פיפיות: בהינתן כאמור שמצבה של לוד נחות ממצבן של רשויות מקומיות הסמוכות לה, אוכלוסיות חזקות ועסקים נטשו את העיר לטובת ישובים אחרים בסביבה, בראש ובראשונה מודיעין ושהם, ואוכלוסיות חלשות, ובכלל זה תושבים אשר אינם רשומים אך מתגוררים בעיר בפועל, נותרו בעיר או היגרו אליה. בכך נוצר מעגל קסמים: עזיבת התושבים החזקים והעסקים הקטינה את הכנסות העירייה מצד אחד, והגדילה את התלות של תושבי העיר בשירותים העירוניים, מצד שני. זאת ועוד, בהינתן שהכנסות העירייה קטנו והעומס עליה גדל, רמת השירותים לאזרח ירדה, ובכך ניתן תמריץ לתושבים ולעסקים נוספים לעזוב את העיר.
"בראש ובראשונה מודיעין ושהם" כל כך פשוט... הקמנו עיר פרברית ועוד ישוב פרברי, שפשוט משכו את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו, והשאירו בלוד רק את מי שלא היה לו כסף לעזוב. אז היום ישראל תשקיע 130 מלש"ח בנסיון להציל את מה שניתן היה למנוע (חלקית) בעזרת תכנון נכון - למעשה יישום של תובנות משנה א'.

רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.