יום חמישי, 27 בספטמבר 2007

נסגר רחוב ללא-שם

בתאריך 11 בספטמבר נסגר הרחוב המקשר בין צומת פיכמן-טשרניחובסקי, לבין רחוב שמעוני. קיצור חביב שמסתבר שנסלל על קרקע פרטית. בעל הקרקע - ממשפחת ולירו - נלחם בעירייה, ובסוף הוציא צו בית משפט המורה לעירייה לסגור את הכביש. תושבי השכונה קיבלו מכתבים, בתאריך הנקוב הופיעו עובדי העירייה וסימנו פס צהוב ופס לבן, והציבו תמרורים מתאימים. בני ישראל לא פראיירים, ויותר מזה - אנחנו עדר. זו כנראה הסיבה שהמכוניות המשיכו לנסוע ברחוב ללא-שם כאילו כלום. אולי עם קצת חשש או תהיה, אבל הפקק המוכר חנה ברחוב כבכל יום. לאחר מספר ימים הציבה העירייה שני מחסומי ג'רסי, וכרגע הכביש חסום לתנועה. אינני יודע אם פניות התושבים הן שהביאו את הג'רסים, או שהיה כאן תכנון מראש - לתת לנהגים לנסוע משם, לראות את התמרורים החדשים, ולא להיות מופתעים עם הסגירה. כך או כך, הפקק עבר למקום אחר והאזור בהחלט קיבל את השינוי בצורה טובה. בעיתון (כל העיר) היה כתוב שישנה התארגנות תושבים לפתיחה מחדש של הכביש. יש לי הרגשה שמדובר בתושבי סן-סימון, או קטמון שהיו רגילים "לקצר" ועכשיו סגרו להם את הקיצור.

והנה יוצקים מחדש את הפסים בהר הרצל

הבית ברחוב האר"י, הבית ברחוב רד"ק

אני לא יודע מה אתכם, אבל לי יש צביטה כשאני עובר ליד השלטים הללו, שלאחר מספר ימים מקבלים ביקור של דחפור שהורס את החומה בדרכו להרוס את הבניין, לאחר כמה שבועות הופכים לבורות עמוקים עם גדרות פח, ואחרי מספר חודשים הופכים לבניינים - לרוב בטוב טעם. לפעמים יש דחייה באחד השלבים, ומקבלים למשל את גדרות הפח בלבד, או את הבור, אבל בכל מקרה הבנייה באה בסוף.

אז אם בטוב טעם, והבניין לא היה מיועד לשימור - מה הבעייה? כולנו יודעים שחשוב לצופף, בין היתר כדי לא לצאת לשטחים הפתוחים מחוץ לעיר, וגם כדי להחיות את הפנים. נניח שהבתים לא ישארו ריקים - נניח - עדיין זה מעורר אי-נוחות. האם אנחנו (אני?) פשוט רומנטיקנים או סנטימנטלים וקשה לנו לראות שינויים? לדעתי לא.

לי נראה כי הגדרת בניינים לשימור היא רק פתרון חלקי (גם זה בהנחה שבאמת לא הורסים אותם...), וחשוב לא פחות ובעצם הרבה יותר לשמר את הרקמה העירונית ולא בניינים. איך עושים זאת? ראשית על-ידי הקפדה על עיצוב ובינוי בבניינים חדשים, ושנית על-ידי בחינת השכונות ויעדי האוכלוסייה הרצויים להן - ולא חיפוש עיוור אחרי מקומות לציפוף או בנייה לגובה.

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

ירושלים - אלקודס - 2020

אז מה יהיה בירושלים מבחינה גיאו-פוליטית? "היפרדות" משכונות פלסטיניות במזרח העיר, חלוקה כלשהי על בסיס המצב הנוכחי, או על בסיס הקו הירוק? או אולי דו-קיום? זה בהחלט ישפיע על חיי כולנו כאן בעיר בשנים הקרובות והרחוקות.

אז מהן האפשרויות? חלופת ההיפרדות
ראשית החלופה שנראתה פעם קיצונית, רבים זעקו חמס בתואנה שהיא מהווה חלוקה של ירושלים המאוחדת, ואפילו אהוד ברק בגלגול הקודם לא היה מוכן להוציא מפיו דבר לגבי ירושלים מלבד "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראלית". הכוונה לאיזושהי היפרדות של ירושלים משכונות פלסטיניות שיועברו אל הרשות.
ראשית, כדאי לראות באילו שכונות מדובר. המועמדות הטבעיות הן השכונות של דרום מזרח העיר כלומר צור-באחר והשכונות הסובבות אותה. מועמדות אחרות הן אלו שכבר נגרעו בפועל על-ידי גדר ההפרדה: כפר-עקב ומחנה הפליטים שועפאט (לא השכונה - רק מחנה הפליטים) בצפון העיר. ככל שרוצים לעשות מעשה דרמטי יותר, ניתן לחשוב על שכונות נוספות כגון בית-חנינא, ג'בל-מוכאבר ואום-טובא. במפה המצורפת - אחת האלטרנטיבות שהציג מכון ירושלים - ניתן לראות כי כמעט כל השכונות הערביות הוצאו אל מחוץ לגדר.

החלופה הזו קוסמת במיוחד. היא "פותרת" את "הבעייה הדמוגרפית", כלומר מותירה בתחום העיר רוב יהודי - וזאת ללא מעבר של אדם אחד ממקום למקום - רק קו הגבול משתנה... בנוסף היא יוצרת מצב בו אנו כביכול אדונים לגורלנו והפלסטינים לגורלם - משהו דומה להתנתקות. זו הסיבה שרבים תומכים ב-"התנתקות" מעין זו.

הבעיות שהחלופה מציבה הן רבות. החל מבעיות אורבניות של ניתוק שכונות משרותים ומתשתיות - בעיות פתירות לכאורה, דרך בעיות משפטיות - שלילת מעמד של תושב קבע והזכויות הכרוכות בו מתושבי מזרח העיר, שלא ברור אם הן פתירות, וכלה בשתי בעיות המהוות לעניות דעתי את הליבה - האם זה מוסרי? והאם זה יכול בכלל להצליח?
מוסר - שיחליט כל אחד בעצמו לפי ערכיו, אבל השאלה אינה האם זה צודק לשנות את מצבם של ערביי מזרח ירושלים, אלא האם אין לנו אחריות כלשהי לגורל האזור כולו ותושביו - כולם. לגבי סיכויי ההצלחה, אז למעט הבעיות המשפטיות שיחליטו המומחים אם וכיצד הן פתירות, ישנה את האפשרות של הפלסטינים להצביע ברגליים. כל עוד הם תושבי קבע בישראל, ובעלי חופש תנועה, הם יכולים פשוט לעבור דירה לפסגת זאב הסמוכה, או לתלפיות-מזרח הסמוכה ו...הפתעה! הם כבר עושים זאת. אז עד שהחכמים יואילו, יכול להיות שכבר תהיה בעייה חדשה, ופריסת אוכלוסייה חדשה.

חלופת האפס
בואו נחשוב לרגע שוב על חלופת האפס. לא לעשות כלום? לא בדיוק, אבל בערך. לנסות להשקיע את המאמץ לא בשרטוט קווים אלא בתכנון ובנייה של דו-קיום. יצירת חיבור בין שני חלקי העיר ולא ניתוק, והבאת מזרח ירושלים למצב דומה למערבה. נראה כי חלופה זו היא הריאלית ביותר לטווח הנראה לעין, ויחד עם חסרונותיה, יכולים להיות לה אפילו כמה יתרונות.

הבעייה העיקרית שנוצרת בחלופה זו היא "הבעייה הדמוגרפית". כפי שמבטיחים לנו אנשי האוכלוסייה, העיר מאבדת את אופייה היהודי, והדבר מדאיג. לדעתי לבעייה זו אין פתרון קסם, גם לא היפרדות. האפשרות הריאלית יותר היא למתן את "המלחמה על הקרקע" באמצעות חיזוק החברה האזרחית ותחושת השותפות. למה הכוונה? שיתוף האוכלוסייה הערבית בתהליכי קבלת החלטות, עידודה להשתתף בתהליך הדמוקרטי - ולא טיפוח הפחד הנורא מ-"היום בו יחליטו הערבים להצביע", אכיפת חוקי תכנון ובנייה (ואת יתר החוקים) - במקביל לתכנון הולם והוגן, וכלל - שילוב האוכלוסייה הערבית בעיר ולא דחיקתה.

המפות מתוך אתר האינטרנט של מכון ירושלים לחקר ישראל
www.jiis.org.il

יום שלישי, 11 בספטמבר 2007

שנה טובה


הארוע המרכזי של השנה שהייתה היה בלי ספק דחייתה של תכנית ספדי, שהשאירה אותנו עם טעם טוב ועם הרבה שאלות פתוחות. האירוע השני הוא לדעתי ההשתגעות של שוק הדירות. המחירים לא רק גבוהים מאוד, אלא בלתי יציבים. זה כמובן הולך ביחד עם מחסור בדירות, בעיקר להשכרה. כל מי שניסה לשכור דירה לאחרונה מבין בדיוק על מה מדובר.

מנכ"ל העירייה פרש, ומהנדס עיר חדש אמור להתחיל את תפקידו, ומסממני שנת בחירות: פרסום אינטנסיבי על הפרטת הנקיון בעיר העתיקה, תכנית לטיפול בפסולת בניין, וטיפוח שולי הדרך בין גינות סחרוב לכניסה לעיר. כנראה שנראה עוד מאלו במשך השנה הקרובה. כדאי לציין לטובת העירייה, שגם אם הדאגה לנקיון היא מסממני שנת בחירות, הרי שההפרטה והתכנית לטיפול בפסולת בניין נראות כמו אמצעי מדיניות בני-קיימא - כלומר שימשיכו גם לאחר הבחירות - אינשאללה (ולא במובן של סייד קשוע - כאן)

תודה למי שקורא - מקווה שיש לכל מה שאנחנו עושים כאן ערך. נשמח לשמוע תגובות כאן או במייל.

אז שתהיה שנה טובה, של תכנון משתף ואיכותי, ושל ביצוע.
ובבניין ציון ננוחם :-)


יום רביעי, 5 בספטמבר 2007

השתתפות תושבים


איזה יופי. ירושלים חוץ מלהיות ענייה ו-"בירת הפשע" היא גם בירת השתתפות התושבים בתכנון ("הארץ" של יום שישי - כאן). האמת - חשדנו בזה כשראינו את הלא-יאומן קורה - את ראש העירייה משנה את דעתו לגבי תכנית ספדי וחובר אל הירוקים, שהיו עד אז מוקצים מחמת מיאוס (כאן). גם עמק הצבאים נתן תנופה גדולה לנושא השתתפות התושבים בתכנון. המשותף לשני המאבקים הוא רב, אבל לדעתי העיקר הוא ההצעה החלופית. כאשר הקואליציה לשימור הרי ירושלים הבהירה שהחלופה ליציאה מערבה היא ציפוף העיר, ואחד בא על חשבון השני, היא הקשתה על הציבור ועל מקבלי ההחלטות את ההחלטה. לפתע היו שתי חלופות, ולא חלופה וכנגדה אי-חלופה, ומסתבר שהציבור אינו מטומטם ,וגם מקבלי ההחלטות עושים את הבחירה בין א' לבין ב' טוב יותר מאשר בין א' לבין כלום.

אז כל הכבוד לאורי בר-שישת, יעל אלישר, נעמי צור ועוד רבים אחרים שדואגים יום-יום לעיר שבה יגורו הילדים שלנו

יום שלישי, 4 בספטמבר 2007

חוזרים ללימודים


ביום ראשון השבוע חזרו התלמידים לבתי-הספר ולגנים. ב-"העיר" היה כתוב השבוע שמערכת החינוך בירושלים כל-כך גדולה, שלכל תושבי העיר חיפה יהיה מקום בבתי הספר בירושלים, ועוד ישאר עודף. לא ברור אם המצב ישאר כך אם כל חיפאי ירצה את הזרם החינוכי עמו הוא מזדהה (ממלכתי\ממלכתי-דתי\ערבי\חרדי)...

באותה כתבה קיבלנו גם את המידע על סגירת גני ילדים ממלכתיים - לא-דתיים. שלושה. שלושה גנים ייסגרו השנה, כשמתוכם אחד נמצא ברמות-אשכול המתחרדת, אחד בנווה יעקב, והשלישי - בגילה לא ממש נסגר אלא במקומו יקום גן ברוח "קשת" כלומר מעורב דתי-חילוני. אז זה כל הסיפור? שניים וחצי גנים בשנה? ומה עם השכונות החילוניות המזדקנות - רחביה-טלביה, קריית יובל והאזור, קטמונים, פסגת זאב? מסתבר שאף גן ממלכתי לא נסגר בהן. אז נכון שבתי-הספר נאבקים על חייהם, והמצב לא מזהיר בכלל, אבל איכשהו ציפיתי לנתונים שחורים יותר.

יום ראשון, 2 בספטמבר 2007

מרכז העיר

איפה זה מרכז העיר?
בפוסט בבלוג ירושלים האחרת נכתב שאין דירות, במיוחד במרכז העיר, אבל איפה זה?
תכנית המיתאר המקומית החדשה הבאה עלינו, מגדירה את המרכז מהעיר העתיקה (כולל) ומרכז העיר המזרחית (סולטן סולימן וסלאח א-דין) במזרח, ועד לגבעת רם וכביש בגין במערב. בדרום המרכז מגיע לרחוב הרצוג, טלביה, ושולח שלוחה אל מתחם הרכבת. בצפון הגבול הוא רחוב בר-אילן ורחוב שמואל הנביא. התשריט כאן. מעניין לראות שהתכנית הגיעה עם הגדרת המרכז אל הכניסה לעיר, אבל לא כללה את גבעת שאול - אחד מאזורי המסחר והמשרדים החשובים שמתפתחים בירושלים. אני מסכים - גבעת שאול היא טעות.

באזור הזה התכנית מגדירה זכויות בנייה, שימושים מסחריים ועוד, אבל חשוב לא פחות מגובה הזכויות הוא המסר שהיא מעבירה - כאן הוא מרכז העיר. גם במטרות התכנית מדובר על שיקום של המרכז, ועוד דברים יפים שנקווה שיתממשו, אבל כמו שטוען מוטי קפלן, המסר החינוכי של תכנית הוא בעל כוח רב. אז מה עושים עם המסר החינוכי הזה? שולחים את בעלי העסקים להתמקם במרכז, ומראים להם שרחביה זה מרכז אבל קריית שמואל כבר לא, ובצד השני - שכונת הבוכרים זה מרכז (הלוואי - הלוואי שהיזם שיצליח לממש משהו בבוכארים לא ילך על מגורים אלא על עסקים) אבל מעלות דפנה כבר לא. ומה מקבלים? התקבצות. מילה שחוזרים עליה ודשים בה, וחלק אומרים שהיא כבר לא רלוונטית, וחלק טוענים שהיא חוזרת בגדול (למשל ריצ'רד פלורידה וה"ערים היצירתיות" שלו). מה נרוויח? ככל שהשימושים המסחריים והשרותים יתקבצו במרכז - נקבל עיר חייה יותר. כל אנשי ירושלים והסביבה - תושבי המטרופולין - ירוויחו מזה.

תכנית אחרת - התכנית המחוזית הבאה עלינו גם היא - תממ/1 - מגדירה גם היא "אזור לפיתוח מרכז מטרופוליני". אזור זה מגיע מהר הצופים, דרך המע"ר המזרחי (סלאח א-דין וסולטן סולימן) לא כולל את העיר העתיקה, מגיע אל ימק"א ומלון קינג דייוויד, ברצועה לאורך רחוב יפו, כולל חלק מרומממה, ואת גבעת רם. את התשריט ניתן לראות באתר הממ"ג של משרד הפנים (כאן) אבל צריך קצת סבלנות ולהתקין איזה תוסף קטן אם זו הפעם הראשונה שלכם שם. מה ההבדל בין שתי התכניות? בעיקר שהמקומית כוללת גם את רחביה וטלביה, והמחוזית את הר הצופים. ומה המסר החינוכי המובלע במחוזית? קחו את המשרדים שלכם מרחביה אל רחוב יפו! ייתכן שהמחוזית פחות האמינה ביכולת של העיר להחזיק מרכז אינטנסיבי שישתרע עד לרחביה בדרום ועד לבר-אילן בצפון, או שאולי היא העדיפה לומר אמירה, שרחביה וטלביה הן שכונות מגורים שקטות ולא "מרכז עיר".

התוויות מקורבות של מרכזי העיר לפי שתי התכניות שלעיל יצרתי בעמוד שלנו בגוגל מפות.

ומה עם התכניות ההיסטוריות? אולי בפוסט אחר...

אז מהו באמת המרכז? כנראה שלכל אחד הגדרה משלו, ובהתאם גם מדיניות מוצעת למרכז

אופניים בירושלים

ירושלים היא עיר נפלאה לאופניים. באמת. הנהגים יחסית בסדר (למרות שמספיק אחד בשביל להעיף רוכב לעולם שכולו טוב), מזג האוויר נפלא - לרוב יבש ולא חם מדי. והעליות - הן לא כל-כך מפחידות לאחר מספר שבועות של רכיבה.

רוממות הרכיבה בגרון כולם, אבל לסלול שביל אופניים הגון זו כנראה משימה שתקועה להם כמו עצם בגרון - מה גם שלפאר את הרכיבה זה לרוב מספיק, כי קולם של הרוכבים אינו נשמע. אפילו בנתונים הסטטיסטיים אנחנו עדיין לא מופיעים.

אז לפני כשבע שנים נחנך בקול תרועה השביל מגן-סאקר לצומת פת, עם הבטחה ששביל זה יהיה חלק מרשת, ושהוא יורחב בקרוב עד לאצטדיון טדי. ההבטחות כאן. לא שהשביל הזה במיוחד עוזר, אבל נניח שמי שצריך להגיע ממרכז העיר אל דרום-מערבהּ יכול היה להסתייע בו (טופוגרפית כל תוואי עדיף אלא אם כן אתם בדרך לגונן ח'-ט', לגבעת מרדכי או לקניון). "יכול היה", מפני שהשביל מזעזע לרכיבה. אני לא מדבר על הולכי-הרגל, שכרגע אין כל הבנה שהם לא מסתדרים יחד עם הרוכבים (וגם כמות הרוכבים אולי אינה מצדיקה את ההפרדה המתבקשת), אלא על תנאי השביל - בורות ומהמורות, פיתולים מוזרים, - ממש לא שביל אופניים למי שצריך להגיע ממקום למקום. לפני כשנה רכבתי מאזור השוק והחלטתי לבחור בשביל - התחרטתי על כך בכל מהמורה, והיו הרבה. אין ספק שהנסיעה בכביש המקביל עדיפה, גם אם מפחידה קצת.

אבל ייתכן שזה משתנה. את הקטע ליד מנזר המצלבה שיפצה העירייה לפני מספר חודשים, ובימים אלו משופץ הקטע שבתוך גן ניות, ונראה גם שמצומת ניות לכוון צומת פת קורה משהו. מסתבר שיש עוד כמה שבילים שסוף-סוף יגיעו לביצוע.