יום ראשון, 24 בינואר 2016

מסמך חדש בנושא שבילי אופניים

האם המסמך החדש של תכנית אב לתחבורה ירושלים בנושא שבילי אופניים יביא שינוי? הלוואי. כבר כל כך הרבה שנים מדברים על שבילים, ואין התקדמות (ולא, השביל בגן סאקר ועד צומת פת הוא לא שביל אופניים. השביל הזה קיים כשביל הולכי רגל כבר לפחות 30 שנה, רק שיום אחד באו עם דלי וצבע ותמרור והחליטו שזה גם לאופניים). דווקא ההרפתקה בגבעה הצרפתית, שהולידה שביל שיש נגדו המון ביקורת (לא רכבתי שם), היא נסיון לעשות שביל אמיתי, וצריך להתחיל מאיפהשהו.

במסמך, אנשי תכנית אב לתחבורה מסכימים שמקומם של האופניים נפקד מתכנית האב התחבורתית עד כה, וש-"יש להוסיף תכנית אב לשבילי אופניים כרובד חדש לתכנית האב התחבורתית של ירושלים, מעבר לרובד הסעת ההמונים והכבישים". זוהי הבשורה העיקרית -- בואו נקווה שזה יניע תהליך מימסדי שיזיז קצת את הנושא.
  
חוץ מזה הם כוללים במסמך גם הצעה קיימת לתכנית אב לשבילים -- שכבה שנמצאת גם בממ"ג העירוני (חפשו את השכבה "שבילי אופניים"). "שלב א" של התכנית כולל בעיקר את בית הכרם וקטמונים. השביל של גן סאקר מופיע כ-"כבישים בתכנון" -- לא ברור לי מה זה בדיוק.


בעניין קטמונים, המינהל הקהילתי מפיץ שאלון לשיתוף הציבור בנושא שבילי אופניים בשכונה, לקראת סלילת שבילים, ובהמשך השכרת אופניים. נראה שבתכנית האב קטמונים מרושתת לא רע-- מוצעים שם שבילים על בן זכאי, יהודה הנשיא, פת, אליעזר הגדול, בני בתירא, וכמובן פארק המסילה. ככלל, מגיע יישר כח גדול למינהל הקהילתי גוננים על תהליכי שיתוף ציבור (גילוי נאות: לקחתי חלק ברבים מהם כתושב, ומאוד אשמח אם יהיו שבילים).

עוד מילה שחוזרת בנייר של תכנית האב היא רשת. ברור שתכנון כולל של שבילי אופניים בעיר כרשת הוא ממש חשוב, והמסמך הכי רציני שאני ראיתי בשנים האחרונות בנושא של רשת שבילים בעיר הוא התכנית של החברה להגנת הטבע (PDF) נראה לי שכל מהלך של תכנון כולל בירושלים צריך להמשיך משם.

אבל יש גם היבט אחר -- הזמינות של פיתוח שבילי אופניים בכבישים קיימים, מבחינת רוחב חלקת הכביש, כלומר האפשרות לפתח שביל ללא פגיעה קשה מדי בתנועת הרכבים והולכי הרגל (וללא הפקעות ממגרשים פרטיים) -- והצורך ששביל כזה יכול למלא, גם אם הוא לא הפתרון האידאלי.

יש בעיר המון רחובות מספיק רחבים כדי להוסיף בהם שביל. העפתי מבט ברחובות העיר (לפי מפת חלקות), ובהנחיות לתכנון שבילי אופניים של משרדי השיכון והתחבורה (PDF), שיחקתי קצת, והנה שתי דוגמאות ממה שיצא:









שבוע שלג מוצלח לכולם!


יום ראשון, 17 בינואר 2016

לא פחות חשובים מעובדי התברואה או החינוך - אבל מקצצים בעובדים הקהילתיים



כל הדברים הגדולים בתכנון בירושלים -- תכניות אב ומיתאר, פינוי בינוי, תמ"א 38, תכנית המיתאר העירונית בזמנה -- נוגעים בסוף באנשים, בתושבים של העיר הזו -- אנחנו. הנגיעה הזו לא תמיד עדינה ורגישה -- לפעמים צריך לגרום למישהו בעירייה או אצל היזם להקשיב לתושבים, לפעמים צריך לעזור לנו, התושבים, להגיע לחוות דעת מסודרת על תהליך תכנון בשכונה, ולפעמים צריך לדרבן את אותם פעילים (אנחנו) להרים איזה אירוע בגינה הקהילתית.

בירושלים כבר התרגלנו שיש כתובת. היא נקראת עובד קהילתי, ובדרך כלל עובדת קהילתית. יש גם עובדת קהילתית להתחדשות עירונית (תהליך שנשמע כל כך פשוט לפעמים, אבל מדובר בסאגה של שנים שמחייבת ליווי קהילתי, ולא -- היזם לא יכול לעשות את זה), וגם מתכנן שכונתי -- זה ממש מובן מאליו, וגורם לנו להודות יום יום לאנשים שהגו ועיצבו את המנגנון של מינהלים קהילתיים בעיר. אצלנו במכון ירושלים שמורות חלק מהטיוטות.

הם חיוניים כמו עובדי התברואה והחינוך, אבל כשהעובדים הקהילתיים והמתכננים השכונתיים ייעלמו מהשטח (או שיצטמצמו ב-40% -- גם כיום הם לא אלפים וגם לא מאות), הרחובות לא יסריחו, וגם עשרות אלפי הורים לא יקורקעו. אבל מה נעשה בפעם הבאה שנצטרך אותם? לא ברור. האם זה משחק כוחות בין [ראש ]העיר לבין [שר ]האוצר ובסוף הכל יהיה בסדר? לא בטוח, אבל גם אם כן, אחד מעמודי התווך של החברה האזרחית עומד לקבל כאן מכה, שלא ברור מה יהיה אחריה.

ולמי ששואל איך זה יכול להיות, ואיפה הזכויות שלהם -- כי זה הרי המגזר הציבורי -- צריך להוסיף עוד פרט: מדובר בעובדי קבלן (לא כולם).

עמוד המאבק כאן.