לפני כמה ימים עליתי מעמק הארזים לכוון בגין, וראיתי פרסומת ל"פארק צרעה". זה לא פארק של קק"ל, ואין בו אזורים לפיקניק. כותרת המשנה הלכה בערך כך: המפרט - גבוה, הארנונה - נמוכה, והשכירות... (כן - עם שלוש נקודות).
איך זה שמקום יכול להבטיח גם מפרט גבוה, גם ארנונה נמוכה, וגם שכירות...? זה די פשוט, והמפתח הוא מחיר הקרקע.
כשהקרקע ניתנת כמעט בחינם לצורך חקלאות, וכל מה שצריך זה לשנות את ייעודה, אפשר לגבות שכירות נמוכה. כשאתה מועצה אזורית עם שטחים ללא גבול כמעט, וצריך לספק שרותים לאוכלוסייה של שכונה אחת בירושלים, אתה יכול להבטיח ארנונה נמוכה (וגם אין לך חוקי עזר על הראש, ואפשר למשל לפתוח בשבת). הערים לא יכולות להציע ארנונה נמוכה, וההשקעה בקרקע בערים היא מאוד גבוהה, מה שמחייב את היזמים לגבות דמי שכירות ריאליים.
אז מה רע בזה?
זה "מייבש" את הערים ובמיוחד את מרכזי הערים. ממש סמוך לצרעה נמצאת בית-שמש, שכמהה להשקעות, ויותר מהכל להשקעות מהסוג הזה. אזור ה-"תעשייה" של צומת ביל"ו הרג את מרכז העיר רחובות, שפיים-געש הורג את נתניה, ויש עוד הרבה דוגמאות. אז למה מאשרים עוד אחד? לא למדנו משהו?
זה כל כך הרגיז אותי, שרק מהעצבים היה לי כוח לפדל את העלייה...
