תוצר שכונתי מקורב

הפוסט הזה התחיל כ-"תרגיל מחשבתי בהתנתקות". עשיתי איזשהו אומדן של התוצר של ירושלים, עם ובלי השכונות החיצוניות (פסגת זאב, גילה, רמות וכולי). אבל אחרי שראיתי את הסרטון החדש של "הצלת ירושלים היהודית", הרעיון של לכתוב על התנתקות קצת דחה אותי (למרות שכאמור -- אני לא מתכוון לירושלים יהודית שמתנתקת משכונות ערביות, אלא לירושלים שחושבת על עצמה כמרכז מטרופוליני, ומתנתקת -- מוניציפלית בלבד -- מהפרברים שבתוך גבול השיפוט).

פסגת-זאב נגד מרכז העיר

בירושלים הפרברים נמצאים בתוך תחום השיפוט של העיר. זה שלפסגת-זאב, גילה ורמות (ביחד יותר מ-100,000 איש!) קוראים ירושלים, זה לא אומר שהם חלק מהעיר מהבחינה האורבנית. רובם עולים על הרכב בבוקר, מגיעים למוקדי התעסוקה, ומשתתפים בחיים העירוניים של ירושלים - כמו תושבי מבשרת, מעלה אדומים, צור-הדסה ויתר הפרבריסטים כמו שקורא להם לרמן. מצד שני, מבחינה מוניציפלית זה כן ירושלים.

מה זה אומר? שלא תמיד מה שטוב לפסגת-זאב טוב לירושלים כעיר. אין חידוש גדול בלהגיד שהקניונים הורגים את מרכז העיר, אבל עכשיו כשיש לסוחרים סיבה לברוח מהמרכז, ת[ק]ראו מה שקורה בקניון פסגת-זאב. מרחיבים, ומושכים חנויות גדולות. לי נראה שאם העירייה רוצה שהמסחר במרכז העיר ישגשג, היא צריכה לחשוב איך מושכים למרכז את החנויות האלו. להגדיל את קניון הפסגה זה לא צעד בכיוון.

נ"ב: לא נראה לי שתושבי פסגת-זאב ורמות יהנו מהחוק לעידוד תחבורת אופניים. מצד שני - אולי גם אני לא... מה שבטוח הוא שיש מקום לשיפור של התחבורה הציבורית לשם. אם מישהו רוצה להיות חלק מקבוצה שפועלת בכיוון - הוא מוזמן להגיע למרכז תרבות עמים, ביום ראשון, 22.2.2009 בשעה 20:00. המארגנים הם יוסי סעידוב ואהוד עוזיאל, והפרטים המלאים בבלוג של פארק המסילה.