המרחב הציבורי הוא הזירה לכל החיים הפומביים שלנו -- אנחנו הולכים בו ודרכו, שוהים בו, לבד וביחד, קטנים כגדולים. ככזה, יש לו, כידוע, חשיבות עצומה.
המרחב הציבורי הוא גם המקום בו קבוצות וקהילות מחזקות את הביחד שלהן ואת האחיזה שלהן ברחוב, בשכונה, בעיר. דוגמה מדהימה להיבט הזה של המרחב ראינו אתמול -- במצעד הגאווה, אבל דוגמאות פחות ססגוניות מתקיימות, לדוגמה, בכל ועדת הקצאות מבני ציבור, בהרבה ערים בישראל, כאשר נציגים של קבוצות אוכלוסייה שונות מתווכחים למה ישמש נכס ציבורי כזה או אחר. לדעתי כל מי שהסתובב פעם באזור שבו קבוצה אחרת (חילונים/דתיים/חרדים/יהודים/ערבים/עשירים/עניים/זקנים/צעירים/גברים/נשים) דומיננטית, וקיבל מבט מוזר, היה באותו רגע חלק מהסיפור הזה.
אחיזה של אחד במרחב אינה בהכרח הדרה של האחר -- אותו רחוב שיודע להכיל מצעד גאווה, ידע (ועוד יידע) להכיל גם מרתון, הפגנות פוליטיות (ימין ושמאל), ואפילו מאהלי מחאה. וביום-יום הוא מכיל בערך את כל הגוונים שיש.
בהקשר הזה ממש חשוב לשים לב לאירועי השבת של ירו-שלם. מדובר באירועים חופשיים (כלומר ללא תשלום) המיועדים לכולם (כמו זה או זה לדוגמה). אירועים מהסוג הזה בשבתות אינם נתמכים על-ידי העירייה, וירו-שלם ממלאת כאן נישה גדולה וחשובה.
השנה קיום האירועים תלוי בתמיכה של כולנו. כרגע נותרו שישה ימים בלבד לסיום הקמפיין, והגיוס עומד על קצת יותר מ-50%. עכשיו הזמן להכנס לקמפיין, ואם אתם יכולים, אז לגלול קצת למטה, לסכומים הקצת-יותר-גבוהים. כי גם אם כולנו נלך למשחק של קטמון או למשק עפאים, היעד לא יושג, ואז, כידוע (או לא), הגיוס כולו יורד לטמיון. סכום גדול או סכום קטן -- עכשיו המאני טיים.
חוב מלפני חודש:
הפוסט הקודם, על התוצר השכונתי, קיבל ביקורת ממש קשה מג'ולי רוזנצוויג (כאן, בקבוצה של אורבניזם בירושלים ובישראל). לא עניתי שם (לא הייתי בארץ ולא ממש פנוי), ועבר כבר חודש, אז רק הבהרה --
הרעיון של הפוסט היה להבחין בין מרכז לשוליים בתוך העיר, ולהשתמש בכלי כלכלי כדי לעשות את זה. אין לי שום דבר נגד שכונות ש-"מייצרות מעט" ומצד שני - גם לא נגד עירוב שימושים -- להפך. אבל כן נראה לי שיש מידרג בין מרכז העיר לשוליים, ושהמרכז מתמחה בשירותים ותעסוקה, יותר משכונות המגורים. אני אישית לא חושב שצריך ליצור תחרות ביניהם, אלא שבאיזור מרכז העיר רצוי להנגיש את השירותים ה-"מטרופוליניים" (למשל על ידי מערכות תחבורה ציבורית יעילות), ובשכונות המגורים רצוי להעלות את איכות החיים של התושבים. ואני מסכים ב-100% שעירוב שימושים מעלה את איכות החיים, אבל יותר כמו מרכז מסחרי; בית קפה; קצת משרדים; ובית ספר, מאשר כמו קניון מלחה, שלא נראה לי שמעלה את איכות החיים של תושבי השכונה.
המרחב הציבורי הוא גם המקום בו קבוצות וקהילות מחזקות את הביחד שלהן ואת האחיזה שלהן ברחוב, בשכונה, בעיר. דוגמה מדהימה להיבט הזה של המרחב ראינו אתמול -- במצעד הגאווה, אבל דוגמאות פחות ססגוניות מתקיימות, לדוגמה, בכל ועדת הקצאות מבני ציבור, בהרבה ערים בישראל, כאשר נציגים של קבוצות אוכלוסייה שונות מתווכחים למה ישמש נכס ציבורי כזה או אחר. לדעתי כל מי שהסתובב פעם באזור שבו קבוצה אחרת (חילונים/דתיים/חרדים/יהודים/ערבים/עשירים/עניים/זקנים/צעירים/גברים/נשים) דומיננטית, וקיבל מבט מוזר, היה באותו רגע חלק מהסיפור הזה.
אחיזה של אחד במרחב אינה בהכרח הדרה של האחר -- אותו רחוב שיודע להכיל מצעד גאווה, ידע (ועוד יידע) להכיל גם מרתון, הפגנות פוליטיות (ימין ושמאל), ואפילו מאהלי מחאה. וביום-יום הוא מכיל בערך את כל הגוונים שיש.
בהקשר הזה ממש חשוב לשים לב לאירועי השבת של ירו-שלם. מדובר באירועים חופשיים (כלומר ללא תשלום) המיועדים לכולם (כמו זה או זה לדוגמה). אירועים מהסוג הזה בשבתות אינם נתמכים על-ידי העירייה, וירו-שלם ממלאת כאן נישה גדולה וחשובה.
השנה קיום האירועים תלוי בתמיכה של כולנו. כרגע נותרו שישה ימים בלבד לסיום הקמפיין, והגיוס עומד על קצת יותר מ-50%. עכשיו הזמן להכנס לקמפיין, ואם אתם יכולים, אז לגלול קצת למטה, לסכומים הקצת-יותר-גבוהים. כי גם אם כולנו נלך למשחק של קטמון או למשק עפאים, היעד לא יושג, ואז, כידוע (או לא), הגיוס כולו יורד לטמיון. סכום גדול או סכום קטן -- עכשיו המאני טיים.
חוב מלפני חודש:
הפוסט הקודם, על התוצר השכונתי, קיבל ביקורת ממש קשה מג'ולי רוזנצוויג (כאן, בקבוצה של אורבניזם בירושלים ובישראל). לא עניתי שם (לא הייתי בארץ ולא ממש פנוי), ועבר כבר חודש, אז רק הבהרה --
הרעיון של הפוסט היה להבחין בין מרכז לשוליים בתוך העיר, ולהשתמש בכלי כלכלי כדי לעשות את זה. אין לי שום דבר נגד שכונות ש-"מייצרות מעט" ומצד שני - גם לא נגד עירוב שימושים -- להפך. אבל כן נראה לי שיש מידרג בין מרכז העיר לשוליים, ושהמרכז מתמחה בשירותים ותעסוקה, יותר משכונות המגורים. אני אישית לא חושב שצריך ליצור תחרות ביניהם, אלא שבאיזור מרכז העיר רצוי להנגיש את השירותים ה-"מטרופוליניים" (למשל על ידי מערכות תחבורה ציבורית יעילות), ובשכונות המגורים רצוי להעלות את איכות החיים של התושבים. ואני מסכים ב-100% שעירוב שימושים מעלה את איכות החיים, אבל יותר כמו מרכז מסחרי; בית קפה; קצת משרדים; ובית ספר, מאשר כמו קניון מלחה, שלא נראה לי שמעלה את איכות החיים של תושבי השכונה.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקקניון מלחה = דחליל. מי אמר שעירוב שימושים בשכונות צריך לבוא בצורה של קניון מוטה רכב?
השבמחק(אגב – אף אחד לא מדבר על ההשפעות של כביש בגין והארנה על סביבתם. מדוע?)
" לא [...] צריך ליצור תחרות [בין מרכז העיר לשכונות]."
אולי עיר בריאה לא צריכה לדכא "תחרות," אלא לזהות את הפוטנציאל לפיתוח ולשיגשוג הטמון בכל רובעיה, ולפעול למימושו.
"[...] ובשכונות המגורים רצוי להעלות את איכות החיים של התושבים."
"איכות חיים" = קיפוח במסווה של "פלייסמייקינג" – הלהיט החדש של הממסד המוניציפלי
.
"[...] מרכז מסחרי; בית קפה; קצת משרדים; ובית ספר."
סליחה, אבל ללא תעסוקה ומוסדות תרבות משמעותיים שיזרימו לשכונות מדי יום ביומו אנשים שלא גרים בהן, איך בתי הקפה שאתה בנדיבות רבה "מקצה" לשכונות אמורים בדיוק לשרוד?
אתה כנראה כלל לא מודע לנימה של התנשאות המאפיינת את דבריך.
הגיוני ששכונה כמו גילה, אם אוכלוסייה בסדר גודל של 40,000 איש, תישאר ללא תעסוקה, ולגמרי תלוייה ב"מרכז?"
במקום להתמקד באופן בלעדי בחיבור השכונות ל"מרכז" דרך תחבורה ציבורית יעילה, צריך במקביל לדאוג לחיבורים יעילים בין השכונות לבין עצמן, וגם לחיבור כלכלי דו-סיטרי בין השכונות לבין העיר – במקום לגזור על השכונות פרווריות ותלות נוראיות ונצחיות. להפוך אותן לחלק אינטגרלי מהעיר.
https://bus75.org/2016/06/20/riding-against-the-grain-line-75/
אני באמת מתנצל בפנייך ובפני יתר הקוראים אם הדברים נשמעים מתנשאים. אין לי כוונה לפגוע באף אחד. האמת היא שקראתי שוב ושוב את התגובה שלך, ולא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה שאולי גם את לא שמה לב להתנשאות או לתוקפנות במילים שלך.
מחקעיר בריאה צריכה לעודד כל שכונה למצות את הפוטנציאל שלה -- מסכים במאה אחוז. נדמה לי שאנחנו פשוט מזהים אחרת את הפוטנציאל של השכונות. אני חושב שבית קפה שכונתי (שאני '"מקצה" בנדיבות רבה') הוא חלק מהפוטנציאל הזה יותר מאשר מוסדות תרבות משמעותיים. בית הקולנוע ששכן במרכז המסחרי של קריית היובל ("סינימה 1") כבר מזמן לא קיים, אבל קונדיטוריה/קפה "פרש" עוד שם. אבל נראה לי שהקולנוע הזה הוא דוגמה לא-מייצגת, כי בדרך כלל מוסדות התרבות בכלל לא יגיעו לשכונות המגורים, אלא למרכז המטרופוליני (יוצאי דופן הן כמובן הפונקציות זוללות השטח כמו אצטדיון -- ולא, אני לא יודע מה ההשפעה של אצטדיון טדי ושל הארנה על קטמון ח'-ט'. אשמח ללמוד). אלו הן המגמות אותן יוצר השוק החופשי (עד כמה שהוא חופשי), כי שם יש הרבה כסף -- אבל חזית מסחרית בקומה 0 של בניין מגורים, שיוצרת בית קפה או מכולת (כמו שיש למשל בכמה מקומות בשכונת רמות), שלא לדבר על שצ"פ או מבנה ציבור -- את זה צריך לעודד על ידי תכנון נכון. ובגלל שלא מדובר בפרבר אמריקאי שמחייב עלייה לרכב בשביל כל דבר, הם (בתי הקפה והמכולות) גם שורדים.
אני לא אתווכח, כמובן, עם ג'ארט ווקר. ודאי שהקווים ההיקפיים הם חשובים. אין דבר יותר מעיק מלנסוע לכל מקום דרך מרכז העיר. אני גם לא מכיר את פורטלנד, ובקושי את תל אביב. אבל מפות אני מצליח לקרוא, וגם מפת הקווים התדירים של פורטלנד נראית יחסית רדיאלית, עם מספר קווים היקפיים (שהנסיעה בהם היא כנראה חוויה מאוד נחמדה :-)
יאיר,
השבמחקגם אם באיחור (יש תירוץ - גם אני הייתי בחו"ל) - תודה על האיזכור של הקמפיין של ירו-שלם ועל העידוד לתמוך בו. כחבר בהנהלה הציבורית של ירו-שלם עקבתי מקרוב אחרי התקדמות הגיוס (גם מחו"ל) והיו רגעים של חשש אמיתי שלא נעמוד ביעד. כשם שלהצלחת הקמפיין יש מסר חשוב כלפי העירייה שמסרבת לממן אירועי תרבות ופנאי בשבת הפונים לכלל הציבור, גם לאי עמידה ביעד היה מסר, הפוך מזה שרצינו להעביר וקשה מבחינת הצורך הציבורי.
כמה טוב שהציבור התגייס והשמיע את הקריאה הברורה הזו.
א-פרורפו מרחב ציבורי - בעיני השבת היא עצמה חלק מהמרחב הציבורי במישור הזמן; המסר לעירייה לדעתי הוא שהמרחב הציבורי צריך להיות ממלכתי ולא הלכתי!