טרי וזול

עכשיו ראיתי בסופר משהו שכבר שנים אני מצפה לו. שקיות ניילון עם ידיות (בגליל - ליד הירקות). עכשיו נשאר רק למסות את השקיות האלו ב-5 אגורות.

לפני שבוע ננעלה בריו הועידה החמישית של הפורום האורבני העולמי של האו"ם. יכול להיות שלעיתונות בארץ זה כמעט שלא הגיע (הארץ פרסמו משהו מתומצת מהגרדיאן) כי זה כביכול לא נוגע לנו: סלאמס מצד אחד, ומגה-ערים מצד שני - והרי אצלנו אין לא את אלו ולא את אלו.

הנושא של הדוח הנוכחי (בשביל הדוח המלא צריך כרגע לשלם, אבל יש אוסף תקצירים של הפרקים) היה "גישור על הפער העירוני", ומנגד - שלילת "הזכות לעיר", כלומר הדרה של קבוצות מהיתרונות של החיים העירוניים. כשמנסחים את זה ככה זה כבר נשמע קצת יותר רלוונטי לישראל...

"מגה-ערים" (mega-regions, urban corridors and city-regions - ובהגדרה איזורים מטרופוליניים רציפים בהם מתגוררים יותר מ-20 מיליון תושבים), הן צורה עירונית ההולכת ומתפתחת במהירות. לטענת כותבי הדוח, ב-40 המגה-ערים הגדולות בעולם מתגוררים פחות מ-18% מאוכלוסיית העולם, אך הן אחראיות ל-66% מהפעילות הכלכלית (טוקיו לבדה אחראית על כ-2% מהתוצר הגולמי העולמי!), ול-85% מהחדשנות הטכנולוגית והמדעית. הסכנה עליה מצביע הדוח היא לא העוני (זה לא ייחודי למגה-ערים) אלא שבירת ההיררכיה העירונית, ויצירת מרכז משמעותי יחיד במדינה או באזור - דבר הגורם להדרה כלכלית וחברתית של תושבים באזורים אחרים של המדינה (על שמירת שטחים פתוחים בין הערים המתחברות כנראה שכבר לא מדברים...).

מתיחת 1 באפריל של ג'ימייל הייתה נחמדה, אבל מי שמשתמש באנליטיקס קיבל גם את זה.

ומרכז העיר בחול המועד!!

שבת שלום

לינקים

15 דקות קיבלו אולטימטום - קשר עם התקשורת או שיתוף פעולה עם תכנית אב לתחבורה. הם כמובן בחרו באפשרות הראשונה. הנה הראיון במיינט עם יוסי סעידוב (שנשאר שנוי במחלוקת).

החברה להגנת הטבע הוציאה את דוח האיומים השנתי. יש לא מעט איומים בגיזרת ירושלים. אפשר לראות את זה גם במפה וגם בהארץ ובוואינט.

הכלבים נובחים והרפורמה מתקדמת. ביטול הולקחש"פ והולחו"ף, הורדה למינימום של מעורבות הועדה המחוזית בתוככי הערים - זה נשמע רע מאוד.

היום ומחר - דיפרוסט

ואחרון - אני אישית פריק של מכם הגשם באתר השרות המטארולוגי, אז איפה שנהוג לתת קליפ מיוטיוב - קבלו את הסערה שעברה על הנגב:

הפלסטינים יהרסו את האקוויפר

בזמן האחרון אני לא ממש מצליח להרים את הראש מעל המים, אבל המציאות, כך מסתבר, ממשיכה לזרום. בסוף היה קש שעיצבן אותי והצליח להקפיץ אותי עד לבלוג.

"חשש: המים של הפלסטינים יהרסו את האקוויפר" - לא תאמינו מי אומר את זה - רשות המים, שומרי האקוויפר הנאמנים. כשאנחנו מתכננים את מדינת ישראל, אנחנו בלי בושה מסמנים את כל יו"ש כ"שטח לשימור משאבי מים", אבל כשהפלסטינים רוצים להתפיל - פתאום דואגים מה יקרה ברעידת אדמה. מה עם קצא"א למשל - אולי נפסיק את הפעילות שלו שמא תהיה רעידת אדמה? ובחיאת וואינט - לא יכולתם להירגע קצת עם הכותרת? כאילו שזו התשתית המסוכנת הראשונה שמושכים רחוק מדי אצלנו במדינה.

אם כבר פלסטינים, אז עוד משהו שתפס את עיני היה הודעה לעיתונות של העירייה שדיברה על "מדיניות תכנונית חדשה לאיזורים רווים בעבירות בניה". העירייה מדברת על אישור בדיעבד לעבירות בנייה במזרח ירושלים, ואכיפה הדוקה יותר נגד עבירות חדשות. זה נשמע הרבה יותר שקול ממה ששמענו לפני חצי שנה.כרגע כתוב באתר הכנסת (זה הוצג בועדת החוקה) שהפרוטוקול יפורסם בקרוב (חפשו לפי תאריך 13/12/2009 וסמנו "לצפייה גם בישיבות ללא פרוטוקול"). בינתים תראו מה כתבו על זה בלוקל.

ואחרון על סביבה וקיפוח (ידעתם ש-TED מתרגמים לעברית?) אם יש לכם 18:33 דקות פנויות, כנסו לשמוע את הסיפור של מייורה קרטר (משום מה באמבד אין תרגום עברי), ואיך צדק סביבתי פוגש צדק חלוקתי בדרום ברונקס.

שבת פרשת נח

בפרשת נח אלהים מתחרט על יצירת האדם (בראשית, ו', ו'), ואומר שהוא מוחה את כל היקום (בראשית, ז', ד'). כל מעיינות תהום רבה נבקעים, וארובות השמיים נפתחות (י"א). הכל נמחה חוץ מנח ומי שאיתו בתיבה. אפוקליפסה. האם אנחנו לפני אפוקליפסה כזו? יש מי שחושב שכן (רובם של היתר חושבים שאנחנו כבר בתוכה).

אירועי שבת פרשת נח "לפנינו המבול", שעוסקים בדיוק בזה, נראים ממש טוב - גם בלי קשר לחיימה לרנר - שיהיה גם שם:

(רצוי ללחוץ להגדלה)


אירועי "לפנינו המבול":


ועוד כמה דברים:


אולי המקום להגיד תודה הוא בסוף הארוע ולא בסוף הפוסט, אבל תודה (מראש) לכל הגופים שרשומים למעלה - טבע עברי, החברה להגנת הטבע, מרכז תרבות העמים, מוזיאון הטבע והעירייה.

עד כמה מלוכלכת?

זה באמת לא עד-כדי-כך משנה שאגודת מורי הדרך לתיירות בישראל דירגה את ירושלים שלישית מהסוף ברמת הניקיון (מיינט). אבל בכל זאת הטריד אותי - האם כל אתרי התיירות למעט שניים - יותר נקיים מירושלים? בסוף הלכתי לבדוק. לא תאמינו - מדובר בסקר שבדק 8 (שמונה) אתרים (כלומר שהמון אתרים וערים לא נכללו). אז שוב התקשורת קוראת קצת עקום... לדעתי העיר יותר נקייה היום מאשר בימי טדי קולק - לפחות במרכזי הפעילות (מרכז העיר, העיר העתיקה), אבל אני יודע שרבים לא מסכימים אתי.
לתוצאות הסקר באתר של אגודת מורי הדרך

שעת כדור הארץ בקניון ממילא-אלרוב

לפני שבוע לקחתי את הילדים לשעת כדור הארץ. לא זכיתי להיות בבית כדי לכבות את האורות... לא נורא - אני מסכים עם לרמן לגבי המשמעות של המפגן הזה. מבחינתי קיימות = צניעות, והארוע הזה היה הכל חוץ מצנוע. נראה לי שרק המקרן שהצליח ממרחק של 100 מטר להקרין על כדור באור יום, לוקח יותר חשמל משלוקח כל הבית שלי. בכלל - הרעיון לציין את שעת כדור הארץ בקניון ממילא-אלרוב מראה על היחס שלנו לסביבה, לשימור, לתרבות הצריכה.

אבל היו לי שתי הפתעות טובות:
האחת הדוכנים עצמם - היה שם הכל - גרעין דבש, וחמש עשרה דקות, ובתי ספר, ובתים נכחדים, ומוזיאון המדע, וגן החיות, ופאנלים סולריים, ופופקורן אורגני, ויצירה מחומרים ממוחזרים ועוד המון דברים. פשוט מקסים. הילדים מאוד התרגשו לראות את העבודות שהם הכינו בבית הספר - מוצגות ביום כדור-הארץ. ועוד משהו קטן: את הפליירים של מרכז המיחזור החדש חילק איש המחלקה לאיכות הסביבה עמירם רותם. כל הכבוד.

ההפתעה השנייה - המקום. חלל עירוני משובח שמתאים בדיוק לאירועים מהסוג הזה.

קחו את הרכב וסעו למחזר

העירייה פתחה מרכז מיחזור בגבעת שאול. פרטים כאן. אפשר להביא הכל - פלסטיק, פח, קרטון, ניילון, פסולת אלקטרונית, ואפילו פסולת אורגנית, ושמן משומש. באמת יפה. אלא מה - צריך רכב. שיעור משקי הבית בירושלים שלרשותם עומד רכב הוא קצת פחות מ-50%. לכל האחרים אין איך להגיע למרכז המיחזור (ואם תסתכלו על המודעה תראו שגם אין כניסה לתוך המרכז ללא רכב).

אולי זה נאיבי, אבל ההגיון שלי אומר שאם העירייה מסוגלת לאסוף את כל הפסולת העירונית, היא יכולה לעשות את זה גם כשהפסולת מופרדת. בלונדון כל תושב מקבל קופסאות צבעוניות להפרדת הפסולת, ואוספים את זה ממנו פעם בשבוע או שבועיים, אלא אם כן יש לו בסביבה "מיני אתר מיחזור" אליו הוא מביא בעצמו.

אני מוכן לחכות אפילו חודש עם הפסולת האלקטרונית שלי לאיסוף, אבל כששאלתי בעירייה מה לעשות עם המסך הישן של המחשב הישן. הם הפנו אותי למרכז המיחזור - כשאמרתי שאין לי רכב הם אמרו שפשוט אזרוק אותו לזבל, ושחבל. מה זאת אומרת חבל? אני אשם שאין לי אוטו?

תרבות חיים עירונית, גם לחיילים משוחררים

יוזמה פופוליסטית מסוכנת של ביבי ויושב-ראש צומת, אחד משה גרין. כל חייל משוחרר יקבל קרקע בפריפריה. כדאי לקרוא את הכתבה בגלובס. מופיעים שם מושגים שחשבתי שנעלמו, כמו "ייהוד הקרקעות". לצד המונח הגזעני הזה מופיע דיסקליימר שמודיע שההטבה תינתן גם למשוחררים שאינם יהודים... אז ייהוד או לא? כנראה שאנחנו לפני בחירות.

שימו לב למה שאומר גרין: "..לצד כל יישוב ניתן יהיה להקים מערכות שלמות של אזורי תעסוקה..". נו יופי. אפילו כשהקימו את עיירות הפיתוח בנגב היו יותר מקצועיים. הרי מה יקרה בחמש עשרה השנים שיעברו עד שיקימו תעסוקה?

אבל הבעייה האמיתית היא לא הגזענות ולא חוסר המקצועיות. הבעייה העיקרית היא הקצאה לא אחראית של קרקעות, שהן המשאב היקר ביותר שלנו, לדיור צמוד קרקע, בהפוך לגמרי לתמ"א 35. רוצים לעודד את המשרתים בצבא? תנו להם דירה בעיר! זה win-win - גם תשמרו על השטחים הפתוחים, וגם תתנו לחיילים המשוחררים להיות במקום שבו הם באמת רוצים להיות - ליד אנשים. בעיר.

סחף ירוק
מה קורה כאן? כל-כך משעמם בירושלים שאני מתעקש לכתוב על ענייני סביבה, ועוד בכזו נימה ירקרקה?

תפסיקו כבר למחזר בקבוקים

רוצים לעשות משהו למען הסביבה מחר? אל תקנו מים בבקבוקים (אם יש לכם מים בברז). בטורונטו לקחו את זה רחוק ואסרו למכור בקבוקים עם מים בכל תחום העיר. וזו עיר גדולה - אמנם קצת יותר קטנה מירושלים בשטח, אבל מתגוררים בה יותר מ-2.5 מיליון אנשים.

אבל אם ממחזרים אז מה הבעייה בעצם? בואו נתחיל מהתחלה

• מאיפה מגיעים המים: רמת הגולן? מעיין עין-גדי? הגליל העליון? אלו מים ששייכים לבתי גידול טבעיים. אם המים שאתם שותים הם מיובאים - עיברו לנקודה הבאה
• איך הם הגיעו אליכם: משאיות מזהמות? אוניות המזהמות חוץ מהאויר גם את הים?
• לאן הם הולכים:
• לזבל: אין צורך להרחיב - הנפח של הבקבוקים האלו עצום, והם יהיו במזבלה גם כשהנכדים של הנכדים שלכם ילכו לבקר שם. לא מומלץ..
• למיחזור: שוב משאית (זיהום), ואז תהליך המיחזור עצמו, שגם הוא פולט מזהמים, ובסופו - הבקבוקים לא יתפרקו ו-"יחזרו לטבע", אלא יהפכו למוצר פלסטיק אחר, שהוא - ממש לא בטוח שימוחזר.
• חשבתם שסיימנו? על הדרך עזרתם לשמן מערכות כלכליות עצומות שלא בהכרח מחוייבות לסביבה - יצרני הבקבוקים, חברות המשקאות (רובן תאגידים בינלאומיים - כך שהכסף לא בהכרח נשאר בישראל, אבל דווקא המחוייבות לסביבה אולי כן קיימת...) ואולי עוד מישהו שלא חשבתי עליו.

וכל זה בשביל לקבל מוצר שמגיע בצינורות אליכם לברז, על-ידי משאבה חשמלית, אחרי שנשאב על-ידי רשות ממשלתית שיש לה איזשהו סוג של מדיניות שמירה על מקורות המים. בלי משאיות לשום כיוון, בלי פלסטיק, בלי השתלטות על מעיינות ששייכים לכולנו.

אז מספיק עם הבקבוקים האלו.

מגבונים לחים בהרי ירושלים
קשה לכם לחכות למחר? רוצים לעשות משהו למען הסביבה היום? אז תפסיקו לזרוק מגבונים לחים לאסלה, או יותר טוב - תפחיתו את השימוש בהם בכלל.

רוצים לראות לאן הם מגיעים? בבקשה:
נוף מגבונים בהרי ירושלים


ומקרוב


אלו ממש ישנים:


והנה המקור
אם השיחים ליד נראים לכם כמו עגבניות אתם צודקים. כן, כן - הזרעים הגיעו עם המגבונים...


גם כשהביוב לא פורץ - הם מגיעים שלמים לגמרי למכון הטיהור בנחל שורק.

מאי שווארמה
ודבר אחרון - פעם הבאה שאתם אוכלים ב-"מאי שווארמה" בסוקולוב בחולון, תגידו לו שהוא שכח סטוק של פליירים מתחת לסיבוב מוצא:

הנה באה הרכבת לנחל יתלה

אז מה יותר חשוב - רכבת מהירה ירושלים - תל-אביב, או שמירת הטבע באזור ארץ כפירה?
לאחרונה ראינו הודעות של המשרד להגנת הסביבה ושל רשות הטבע והגנים - שהם יתנגדו לתכנית (למשל כאן וכאן).

כולם רוצים את הרכבת המהירה, אז קצת עושים לירוקים דמוניזציה בתור מי שמכשילים את הכל. מאוד קל ללכת שבי אחרי זה, אבל מסתבר שהחלופה שלהם לא בהכרח יותר יקרה או יותר ארוכה לביצוע - לפחות כך הם טוענים. הם הזמינו את פרופ' אלפרד האק לבדוק, והוא תומך בהם. הסבר יותר מעמיק במצגת:



אני רואה שהמצגת עולה ממש לאט, אז אולי עדיף לעבור ל-PDF באתר הרשות...

דוח דשא

גם אם אתם לא קוראים דוחות בענייני מדיניות סביבה, עשו לעצמכם טובה ופתחו את הדוח השנתי של מכון דש"א. הדוח מנתח בצורה מעמיקה (אבל מאוד רחבה) ואינטיליגנטית את החלטות הרשויות בשנת 2007. כל הכבוד.

הממשלה, למשל, מעדיפה את המגזר הכפרי, מכירה בדיעבד חוות בודדים לא חוקיות (עמ' 24-25), ומקימה יישובים חדשים (31), אך עם זאת היא גם עוסקת בהתחדשות עירונית (32-33).

בנוסף נסקרים גם המועצה הארצית, הכנסת (מעט חקיקה - אך בכוון חיובי), ובתי המשפט (למה שם אין עיקרי ממצאים? אולי עוד לא מצאתי).

פרק שלם מוקדש לשינויי ייעוד אל ומ-שטחים פתוחים מוגנים.

הערה: אם היו בקובץ "סימניות" של אקרובט - היה יותר קל לנווט, או לפחות להבין איפה אני נמצא. גם הקידוד לא מתאים ל-PC, אז חוץ מזה שאי-אפשר להעתיק-ולהדביק, אז גם אי-אפשר לחפש...

תכלס: ההודעה על הדוח באתר מכון דשא, או ישירות לדוח (PDF). הקובץ עשה לי קצת בעיות, ועדיף לא לפתוח אותו בתוך הדפדפן (אלא לחצן ימני -> שמור קישור).

באזז משבר המים

תמ"א 35 - ארץ, תשריט הנחיות סביבתיות, גליון 3 (ירושלים). השטח המקווקוו בכחול הוא אזור לשימור משאבי מים

מתחילת השבוע מדברים איתנו על המשבר העמוק במשק המים. מיום ליום המשבר מעמיק. היום הופיע גם ה-"קו השחור", אחיו הגדול והמפחיד של הקו האדום, ותיארו לנו בפירוט מה הוא יעשה לנו אם לא ניענה לקמפיין.

אז מה באמת יקרה כאן: תעריפי המים יועלו, ובמיוחד להשקיית גינות. אוקיי. מכסות המים השפירים (מי שתייה) לחקלאות יקוצצו, וכאן כדאי לשים לב למספרים: מ-450, ל-300 מיליון מ"ק בשנה. הנתון שחסר הוא מה קורה עם מי הקולחין (ביוב מטוהר) - והנה זה בא: כמות מי הקולחין לחקלאות תוגדל ל-500 מיליון מ"ק, במקום 350 מיליון מ"ק כיום.

כלומר שכיום - לפני הקיצוץ (ולא שלפניו אנחנו בשפע מים), רוב המים בחקלאות הם שפירים, ושגם אחרי הקיצוץ העמוק, שבא בעקבות המשבר "החמור זה 80 שנה, נזק בלתי הפיך למאגרי המים של ישראל וכולי..." - החקלאות משתמשת ב-300 מלמ"ק מים שפירים. אז מה רוצים מאיתנו עם הקמפיין הזה?

אני דווקא השתכנעתי מהראיון עם קלמנס מסרשמיד. והראיה שרשות המים מתכננת את צעדיה דקה מראש, ולא 50 שנה מראש - כפי שהייתי מצפה, היא תשובתו של יו"ר רשות המים לשאלה למה התעוררתם עכשיו? הוא עונה: "היה צורך בהבשלת דעת הקהל..." (כאן). אתם קולטים? דעת הקהל היא הגורם החשוב בניהול משק המים. נו, בטח - עלינו קל להשפיע. קמפיין אחד סקסי, וזהו. נראה הרבה יותר טוב מהשקעה בתשתיות התפלה, או מדיונים קשים נגד הלובי החקלאי. לחילופין אפשר אולי להתפלל, כפי שהציע בתחילת השבוע מנהל אזור הכנרת ברשות המים. קמפיינים ותפילות - אלו אמצעי המדיניות של רשות המים. ורצוי להתחיל להפעיל אותם בחודש יולי של השנה הקשה ביותר במשבר הקשה ביותר מזה 80 שנה. הרי לכם מדיניות ניהול של משאבים.

ולעינייננו - שימו לב למפה למעלה (ללחוץ כדי להגדיל). תמ"א 35 מגדירה את אזור ירושלים יחד עם כל יו"ש כאזור שימור משאבי מים. התכנית מורה כי באזורים אלו חובה על מוסד הדן בתכנית לשקול את הצורך בקביעת הוראות בדבר חידור מי נגר עיליים, וכל תכנית העלולה לגרום לזיהום מי תהום (לפי דעתו של מוסד תכנון) חייבת חוות דעת הידרולוגית והוראות למניעת הפגיעה במי התהום. כדאי לזכור את זה - למשל בפעם הבאה שסוללים חנייה על שטח פתוח.

בכל אופן - כנראה שרשות המים משתמשת בכל המילים הנכונות (הארץ כאן). הדבר המעודד היחיד כאן היה הידיעה הקטנה שקיבוץ עין-גדי סוף-סוף שיחרר מים לנחל.


תוספת - מסמך של מממ שנותן תמונה טובה, וחשוב יותר - אמינה. באתר הכנסת כאן.

רב איבר

השימוש הכי נכון למזרקה החדשה בכיכר צרפת...

כל כך הרבה זמן לא כתבתי... בינתיים קראנו בהארץ על הפולינום של חיל הים (כאן, אבל זו ההזדמנות להגיד שרוב הלינקים שמורים בדלישס שלנו, ומופיעים משמאל ב-"חדשות") ושל הולמ"ב. חיפשתי את החלטת הולמ"ב, ועודכנתי שגם ההחלטות סודיות, כמו גם התכניות והדיונים בהן. לא נמצא את זה ברשומות, לא ב-"החלטות מוסדות תכנון" באתר של מינהל התכנון (קשה ללנקק אצלם), וכנראה גם לא בשני עיתונים יומיים ואחד בשפה הערבית... לא סתם הם קיבלו את הגלובוס השחור. לגופו של עניין - עוד פגיעה במרחב הציבורי ובנוף מהמקום שהיה אמור להיות נכס של חיפה - חזית הים - ה-waterfront.

ביום ראשון הייתה הרצאה של אבנר דה-שליט על נושא שנשמע לי מאוד מעניין: "מורשת, מקום ותכנון בר קיימא". לא יכולתי להגיע אז ישבתי לראות את ההרצאה באינטרנט (כאן). אולי ציפיתי ליותר מדי, אולי לא הייתי מספיק מרוכז, אבל קצת התאכזבתי. אבנר דה-שליט נתן די הרבה דוגמאות למה זה מורשת במקומות שונים בעולם וגם אצלנו, אבל הקישור לתכנון ולפיתוח בר-קיימא היה רופף מעט. כדאי להקשיב לסיפור של וייץ ובן-גוריון ב-32:30, ולסיפור על תיאודור רוזוולט שהכריז שהדולר הורס את הרוח האמריקאית, וייסד את הגנים הלאומיים (ב-50:50).

בבניין ציון ננוחם :-)

צמוד קרקע על חצי דונם בישוב ירוק

הישוב "נורית" יוצא לדרך... (הנה כאן במעריב) עוד ישוב חדש, בניגוד למדיניות הארצית, ולכל הגיון תכנוני. בשטח של 300 דונם על דרך נוף הגלבוע, על שטחים פתוחים ברגישות גבוהה מאוד - בונים צמודי קרקע במגרשים של חצי דונם עד דונם(!) כל אחד. יופי :-(

יש גם תשריט - לי הוא לא נראה ירוק יותר מתשריטים של ישובים כפריים אחרים. איזו צביעות. שימו לב לששת המגרשים המנותקים - האם הם תחילת שלב ב' של היישוב? אולי אחרי סגירת המחצבה? אפשר לבדוק בתקנון. (כל הכבוד לממ"י על השקיפות)

והשלוחה הירוקה שבקצה שלה, מנותק מהיישוב לחלוטין - מתקן סניקה לביוב. אפילו בישוב "ירוק" יש דברים שהם NIMBY.

עם כל הכבוד לראש עיריית הרצליה

אתמול (או היום?) צפריר רינת כתב בדמארקר על שימור אתרי טבע עירוניים (הערך הנדל"ני של הקרפדות העירוניות). יעל גרמן צוטטה:"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם". זה כל-כך עקום. צפריר רינת מסביר שזה לא בדיוק כך: "שטח כמו בריכת חורף יכול להעניק לפארק סמוך ייחודיות, ובכך להפוך גם את הפארק למושך בהרבה. שילוב כזה מציע חוויה יוצאת דופן של תצפית ונוף וגם אפשרויות רבות לפיתוח פעילות חינוכית במסגרת העירונית". גם זה עקום. נכון אבל מפספס. מפספס את זה שטובת הקרפדות, טובת בתי הגידול הטבעיים היא טובת בני האדם, לא (רק) בשביל שיהיה לנו משהו יפה להסתכל עליו, אלא כי זו הסביבה בה אנחנו חיים. אנחנו מקבלים ממנה שרותים (שרותי חינם כמו שאומרת ג'יין ג'ייקובס) כמו מים (!), טיהור אויר וחידוש החמצן בו, פירוק פסולת אורגנית (שחלק ממנה הופך תוך מליוני שנים ל... נפט ממנו אנחנו גם מפיקים דבר או שניים). הסביבה היא בית הגידול שלנו, וכרגע אין לנו אחר.

יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.

וכאן עוד משהו על התכנית