תכנית אב לרסקו - גבעת הוורדים - קריית שמואל -- הצגת חלופות

בחמישי האחרון נערך כנס תושבים להצגת חלופות התכנון בתכנית האב לשכונות רסקו - גבעת הוורדים (קצת מידע כאן). החלופות מעניינות ושווה לדבר עליהן, ומעניינות אפילו יותר הן צורת הדיבור של המתכננים, ותגובת התושבים, שבסופו של יום הם שיקבעו איך תיראה השכונה. אתייחס לשלושה בסדר הזה. חשבתי שאכתוב משהו קצר, אבל כבר עכשיו מציפות אותי כל הרבה מחשבות, כך שכנראה שגם זה ייצא ארוך... אנסה לפחות לחלק לנושאים, ולא לכתוב זרם תודעה מתמשך כמו שקורה לי לפעמים.

זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי

תושבי הר אדר יוצאים למאבק נגד כריתת עצים ביער הסתדרות המורים (בערך כאן). הם כמובן טוענים שזה יפגע פגיעה חמורה בחי ובצומח וכולי. אני לא מומחה ולא יכול להעריך את ערכיותו של יער אורנים בן 50, אבל אסתכן ואומר שנראה לי שישנם ערכי טבע חשובים יותר בסביבה. זו לא הנקודה.

העניין גם איננו בכך שאנחנו נמצאים כבר כמה שנים טובות לאחר הדקה ה-90, או שמדובר בקו המים החמישי לירושלים (גילוי נאות: לח"מ היה קשר עקיף לאיסוף חומר הרקע לתכנון הקו לפני מספר שנים).

העניין הוא סיפור קטן. כשהייתי ילד והייתי מטייל בהרי ירושלים יותר ממה שאני מטייל בהם כיום, גבעת הרדאר (שממנה קיבל הישוב את שמו) הייתה נקודת ציון מאוד ברורה - כיפה קטנה (ראש האנדרטה) מעל לצמרות העצים. זה היה כל כך מזמן שאפילו בגוגל לא מצאתי תמונה של זה... נו - אתם ישר מבינים לאן זה הולך.

כשיום אחד הופיעה האנדרטה במלוא הדרה באמצע כיפה לבנה של ילד טוב ירושלים, במקום באמצע היער, לא הבננו מה זה בכלל - מה אנחנו רואים? בקיצור - כל כך הרבה יער ביראו בשביל ליישב שם את שומרי הטבע, שלצעוק על הקמת הברכה הזו - חלק מקו המים החמישי לירושלים - זה ממש זעקת הקוזק הנגזל.

לא קשור

היום (שבת, 13 באוקטובר) יום TEDxCity2.0. עשרות אירועי TEDx בנושאים עירוניים בעולם. הקרוב ביותר אלינו (לפחות לפי המפה) - בעמאן.

ובסוף השבוע בעוד שבועיים (25-27 באוקטובר) - בתים מבפנים.

שימור ופיתוח בליפתא

לפני שבועיים ניתן פסק דין בבית משפט לעניינים מינהליים (מחוזי) בירושלים, שביטל את מכרז 405/2010 לשיווק קרקעות לבנייה בליפתא (כאן המכרז באתר ממ"י). פסק הדין (כאן באתר בתי המשפט) לא מבטל את תכנית 6036 משנת 2006 (כאן באתר משרד הפנים). שמייעדת את הכפר לשימור ולפיתוח.

מה קרה בליפתא? האם הכפר הפלסטיני הנטוש ניצל מצפורני הטייקונים, וישומר לדורות הבאים? האם קנו לליפתא זמן, אבל בזמן הזה יימשך שוד האבן ותימשך ההתפוררות של מה שנשאר מהכפר המפואר הזה? או שירושלים פשוט בדרך לוותר על עוד עתודת קרקע למגורים, שלא לומר על החזות של הכניסה לעיר, ואולי גם על השימור של אחד המקומות ההיסטוריים המשמעותיים בעיר?

כנראה שהמציאות, כרגיל, טיפה יותר מורכבת ממה שנראה ברגע הראשון. אילן שטייר - מי שמרכז את המאבק נגד הבינוי בליפתא  - כתב לי, שהדרך של ליפתא לעצמאות עוד ארוכה (אילן - אני מקווה שזה בסדר שאני מצטט אותך, זה פשוט משפט כל כך יפה...).

אז מה היה לנו שם?

שביל אופניים בגבעה הצרפתית

ביום שישי האחרון של כל חודש, מתקיימת ביותר מ-300 ערים בעולם רכיבת מסה קריטית. קיבלתי מייל שגם מחר, יום המרתון הגדול, יש רכיבה כזו. יוצאים מהמשביר ב-12:00. אולי אב"י יחליטו לפרסם את הפרטים באתר שלהם, כאן.

המסה דורשת שיפור (ביחס לרוכבים באופן כללי ו)בתשתיות - שבילי אופניים. חשבתי שכולם, כעיקרון, בעד שבילי אופניים, אבל שכמו כל דבר, צריך לצעוק הרבה כדי להזיז משהו. אז זהו שלא בדיוק - גם כשמשהו זז לא כולם ממש בעד. לא - הפעם אני לא מתכוון לניו-יורק, אלא לגבעה הצרפתית.

סיפרתי לחבר בהתלהבות שראיתי את שביל האופניים שסוללים בגבעה הצרפתית, והוא סיפר לי שהתושבים שם ממש עצבניים על זה, ושהם עצרו לעירייה את העבודות, ושלח לי את העצומה הזו. התגובה הראשונית שלי הייתה שהנה, שוב האופניים נסוגים כדי לפנות מקום לרכב הפרטי, ושוב התושבים כועסים כשנוגעים להם בחלק החשוב ביותר של המרחב הציבורי - הכביש. גם הקטע במיינט לא ממש שיכנע אותי.

אבל כשהתחלתי לקרוא את ההערות שהאנשים כתבו בעצומה, חשבתי שיכול להיות שזה לא כל-כך פשוט. אז הסתכלתי באתר שהם הרימו לטובת העניין, ראיתי את הוידאו מהפגישה של התושבים עם קובי ברטוב, ואת המצגת שמתארת את הבעיות בשביל המבוצע, ואת הפתרון החלופי. זה די שכנע אותי...

אבל מה שברור הוא ששיתוף ציבור אמיתי היה חסר כאן, וששיתוף כזה לא מבזבז זמן וכסף, אלא חוסך אותם. זה הזכיר לי משהו. אולי פעם הבאה...

היום (רביעי 23/3/2011) הייתה אמורה להיערך פגישה בין התושבים לעירייה.




למען הסר ספק - אני לא נוהג לרכב במסות הקריטיות - זה בדיוק הזמן שהילדים מסיימים את ביה"ס...

תמהיל גדלי הדירות ברחביה

לפני כמה ימים התקיים עוד דיון בהתנגדויות לתכנית המיתאר לרחביה. לא אלאה אתכם, רק אפרט עניין אחד - תמהיל המגורים. הן עורכי התכנית והן העירייה הסכימו לכך שצודקים המתנגדים, ויש לשנות את התמהיל.

עיריית ירושלים המליצה על מנגנון שמשלב שני כלים - דירות קטנות (45 מ"ר ומטה), ודירות בשטח מוגבל (עד 95 מ"ר). השטחים הללו מתאימים לתקן החנייה.

הם ממליצים שכל תוספת יחידות דיור באזור א' של התכנית (לב רחביה) תהיה רק של יחידות דיור בשטח של עד 45 מ"ר (!!). מעבר לכך שתשמרנה דירות קטנות ברחביה, הדירות הללו לא יחוייבו בבניית חנייה, כך שלא תפרצנה הגדרות. ביתר האזורים, בכל תוספת של 5 יח"ד ומעלה תהיינה 20% לפחות מהיחידות בשטח מוגבל - שזה גם לא הישג מבוטל.

אפשר לקרוא את ההמלצה של העירייה כאן (מעמוד 50).

גילוי נאות: הייתי בין כותבי ההתנגדות של תנועת התעוררות.

בצילום: סצנת רחוב אופיינית ברחביה (רד"ק 14)

שיתוף הציבור

כמו שאולי שמתם לב - אני בהפסקה - לצורך כתיבת התזה. אבל כמאמר המשורר "יש עניינים חריגים במיוחד"

שיתוף הציבור בתכנון הוא לרוב בהתנגדויות. בחוק התכנון והבנייה זה ממש ברור: מסיימים את התכנון עד לפרט האחרון (זה יכול לקחת שנים), ואז מפקידים את התכנית לזמן קצוב - להתנגדויות. מי שרוצה (לא כל מי שרוצה) מגיש התנגדות, ובדיון בהתנגדויות מחליטה הוועדה לדחות את ההתנגדות, לקבל אותה, או לקבל באופן חלקי. ואז מכניסים שינויים בתכנית. שינויים בתכנית אחרי שהיא גמורה, גורמים לה לפעמים להיראות כמו משהו שתוכנן על-ידי ועדה.

אחד הפרויקטים שלי בלימודי האדריכלות היה נסיון ליצור שיתוף קונסטרוקטיבי בתכנון. תכננתי את זה במקום שבו עומד היום בית אבי חי. נדמה לי שאז אפילו החניון המאולתר לא היה שם, אלא חורשה. הפרוייקט היה "בית לתכנון העיר", כאשר הקומה התחתונה הוקדשה להצגה של תכניות, קומה למעלה הייתה "אסיפת עם" שדנה בתכניות, ובקומה השלישית ישבה ועדת התכנון העירונית וקיבלה את האינפוט של שתי הקומות שמתחתיה. משהו כזה - אני לא בדיוק זוכר... לא בטוח שהפרוייקט קצר שבחים, אבל הרבה פעמים אני מסתכל על בית אבי חי וחושב עליו...

מחר - שיתוף הציבור בתכנון פארק המסילה
עוד פרטים בבלוג של ועד התושבים למען פארק המסילה, ובמצגת (לא ארוכה - כדאי לראות במסך מלא) מהאתר של הרל"י.

shituf.gov.il

מיכאל איתן, שהוא השר שאחראי על שיפור השרות הממשלתי לציבור, ועוד כמה אנשים טובים, הרימו משהו שקצת מזכיר את אסיפת העם\האגורה\הפורום, בשם "שיתוף הציבור".

הצעות חוק של הממשלה, וגם רעיונות בשלבי בישול שונים, מוצגים באתר, כולל קצת חומר רקע לפעמים, ומתפתח סביבן דיון בתגובות. עד כאן היינו יכולים לתת כותרת של "יידוע", אבל שימו לב - כל הדיונים הללו מסוכמים ומגיעים לשולחן הוועדות שדנות בחוק(!). כלומר שאם הייתה לכם השגה על חוק ההסדרים, ורשמתם אותה באתר - סביר מאוד שמקבלי ההחלטות קראו אותה!

עוד משהו מלבב הוא שממשלת ישראל מפתחת אתר בקוד פתוח (דרופל), אבל זה לבלוג אחר. 

שיתוף הציבור בתכנון מערכת התחבורה הציבורית

מייל שקיבלתי מיוסי סעידוב - כמעט כלשונו:

נמאס לכם לנסוע שעה עד לתחנה המרכזית? אין לכם אוטובוס למקום העבודה? הקווים שעוברים אצלכם בשכונה לא רלוונטיים? זה הזמן לבוא ולומר למתכנני התחבורה הציבורית איזה קווים אתם צריכים, באילו מסלולים ובאיזו תדירות.

הערב: כנס שיתוף הציבור הראשון יחד עם מתכנני התחבורה הציבורית בעיר.

הערב הוא יוזמה של קואליציית "נעים בירושלים" בה חברים: 15 דקות, אגודת הסטודנטים, התנועה הירוקה, התעוררות, הגמלאים, ועוד.

בשעה שמונה בערב במרכז כגן ברחוב רבי צדוק 6 בקטמון ח-ט.
מגיעים עם הקווים 18 או 4, תחנת הירידה היא במרכז המסחרי ברחוב בר יוחאי.

המתכננים יציגו את הקווים החדשים ולאחר מכן יתקיים דיאלוג ודיון. 15 דקות מתכוונים להקים צוות של תושבים שירכז את הערות התושבים וימשיך את העבודה מול צוות תוכנית אב לתחבורה. זאת ההזדמנות להשפיע על עיצוב מפת קווי התחבורה הציבורית של ירושלים בשנים הקרובות. אל תפספסו.

עניין אחר
בלי קשר, אם פספסתם את שני התחקירים של אלי אושרוב, על כפר עקב ועל בית לחם, הנה הלינקים. אולי זה ראוי לפוסט שלם, אבל בינתיים - לכו לקרוא.

עיר בטוחה וניוד זכויות

ירושלים היא העיר הבטוחה ביותר להולכי רגל, מצהירים במיינט. אם תבדקו את ההודעה של אור ירוק, תראו שהיא מייחסת לירושלים את הבכורה המפוקפקת רק מבין חמש הערים הגדולות.  בסה"כ הכללי מובילה את הבטיחות ביתר-עילית.
הנתון בירושלים הוא 0.39 נפגעים לכל 1,000 יוממים.
אבל רגע - מה מפוקפק?
בואו נראה מיהן יתר הערים הבטוחות. הנה הרשימה מתוך "אור ירוק": טייבה, ראש העין, יהוד, טירה, מודיעין עילית, מעלות תרשיחא, מודיעין-מכבים-רעות, גבעת שמואל ונהרייה, כולן נמנות על 10 הערים בהן מדד היפגעותם של הולכי הרגל הוא הנמוך ביותר. מה בכלל משותף לערים האלו?

לי נראה שהרשימה מורכבת מערים במעמד חברתי-כלכלי נמוך ומשניים-שלושה פרברי שינה. בפרבר שינה יש פחות מכוניות בעיר במשך היום; ובערים עם מעמד חברתי-כלכלי נמוך - פחות מכוניות גם בערב.
רשימת המקומות הלא-בטוחים מסבכת אותי קצת, אבל הנה היא בכל זאת: בת-ים, קריית ים, בני ברק, קריית אונו, קריית מוצקין, חולון, חדרה, רחובות, מעלה אדומים וראשון לציון.

לכו בזהירות!

ניוד זכויות
קראתי סיפור על מלון ששימר שטח פתוח (דרך פלאנטיזן). בסיאטל משמרים שטח פתוח דרך ניוד זכויות, אבל לא זו הנקודה. הכותב נותן כמה תמריצים אפשריים לניוד זכויות. למה שתושבים באזורים "המקבלים" (את הזכויות) ירצו להצטופף לטובת שימור של אזור או עיר אחרת? חלק מהתמריצים מוכרים, ובאים לידי ביטוי בסופו של דבר בכסף - תמריץ דרך זכויות נוספות, או כסף אחר.
אבל שני דברים נראו לי מעניינים, וכציניקנים אנחנו נוטים להתעלם מהם. אחד הוא השאיפה להקטנת טביעת הרגל האקולוגית. רלוונטי בעיקר לשימור שטחים פתוחים, אבל אם זוהי מדיניות ארצית או אזורית (עד כמה שתהיה מדיניות אזורית לאחר ביטול התכנון המחוזי) יש לזה משמעות.
התמריץ השני הוא המעניין יותר. הכותב טוען שדרך ההזדהות של התושבים באזורים המקבלים עם המטרה ועם האזור "הנותן" (במקרה של סיאטל - עם השטח הפתוח הסובב) - נוצרת המוכנות והמוטיבציה לקבל את הזכויות.
לנו זה נשמע מוזר - רק תנו לי זכויות ואשמח! נסו לספר את זה לתושבי גוננים. אבל אם יהיה קשר בין שימור לבין הזכויות (למשל אם זכויות הבנייה של עמק הצבאים היו יכולות להיקלט בגוננים והעמק היה נשאר פתוח) - זה היה נתפס אחרת.
טוב - כל הדיון בישראל הוא תיאורטי עד שיהיה ניתן לבצע את זה מבחינה חוקית, אבל זו נקודה למחשבה באופן כללי - האם הידיעה שאני תורם יכולה להניע מהלך תכנוני.

התחדשות בגוננים - התפכחות

ביום רביעי התקיים בבית-ספר קשת כנס, להצגה לציבור של תכנית האב להתחדשות בגוננים. שוב גוננים. היה סוער.

אתחיל מהסוף: יצאתי מבולבל. לפני הכנס חשבתי שהתכנית לא טובה לשכונה כי היא תפסיק את תהליך ההתחדשות הטבעי. אני עדיין חושב כך, אבל אחרי שיחות שהיו לי בכנס, אני מבין שאולי הגיע הזמן להתייחס לציפוף כאל כורח המציאות. ואם כבר לצופף, אז אולי התכנית המוצעת היא באמת הדרך הנכונה.
מאחורי השולחן ישבו מהנדס העיר שלמה אשכול, מחזיקת תיק התכנון וסגנית ראש העיר נעמי צור, מנהל הפרוייקט גדעון הוכפלד, המתכנן קרלוס פרוס, יו"ר הנהלת המינהל הקהילתי כרמי אברהם, תושבי השכונה עדי הנדלר ואהרון אלה, סמנכ"לית הרשות לפיתוח ירושלים ענת צור, ואנשי משרד השיכון - מתכנן מחוז ירושלים אילון ברנהרד ומנהל מחלקת פרוגרמות בנימין וייל. לי היה חבל שאריק שפיר המתכנן הקהילתי, עמד בצד ולא ישב שם. זה היה יכול לאזן קצת את התמונה. נראה היה כאילו יושב שם "צוות שכנוע".

בתחילת ההצגה נראה היה לי שמנסים לקנות את הסכמת התושבים לתכנית בעזרת מניפולציות שמזלזלות באינטיליגנציה. כולם (אבל כולם) פתחו במנטרה ש-"לא יהיה פינוי". בין השורות היה זלזול בתושבים שכביכול לא מבינים בהליכי תכנון ובנייה, אבל לי דווקא נראה שהתושבים יודעים בדיוק ממה הם פוחדים - אם אתה גר בבניין של 8 משפחות, ו-7 מהן רוצות להרוס ולבנות - אתה קצת מאויים במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע יותר - גם חייב בנזיקין לפי חוק "דייר סורר" (אם המתחם מוכרז להתחדשות עירונית, כמו באלעזר בן-יאיר למשל).

נעמי צור, תארה את הפארקים הנהדרים שיקומו כאן - פארק המסילה ופארק הצבאים, אבל כשתושבים חיים עשרות שנים בשכונה שהשטחים הפתוחים בה מוזנחים - קשה להם להאמין לכאלו הבטחות.

נעמי צור גם שיבחה את הליך שיתוף הציבור הנוכחי, שכולל סקר עמדות בקרב התושבים. היא טענה ש-"ההחלטות המשמעותיות יתקבלו בעקבות הסקר". אני מאוד מסופק. מהנדס העיר, שלמה אשכול, הסכים לממן רק שיתוף ציבור לאור התכנית הקיימת, כלומר ששינויים משמעותיים כנראה לא יקרו בתכנית.

אחד מחברי צוות התכנון הזכיר שאחת ההנחות היא מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. נו באמת - דווקא כאן? הסאב טקסט הוא שכנראה אין פתרון תחבורתיליעד האוכלוסייה המתוכנן, במצב הביקוש הנוכחי לנסיעות ברכב פרטי. אז מה יקרה - בשכונה הזו יעברו לגור אנשי איכות הסביבה שנוסעים באוטובוס? כנראה שלא. כנראה שאנשי איכות הסביבה ימשיכו לנסוע בג'יפים אל הישובים הכפריים בהם הם מתגוררים, ובגוננים המחודשת יגורו פשוט אנשים ללא רכב פרטי (אולי חרדים?) או עם רכב אחד בלבד.

מתכננת הנוף ענת שדה הדגישה שהשאיפה היא לפתח שצ"פים. האם תתגשם השאיפה? לא ברור, ואף אחד לא מתחייב על כך... המתכנן קרלוס פרוס הראה תמונות מפריס ומברלין, ששידרו הכל חוץ מאמינות. קרלוס רצה להראות בתמונות את בנייני המגורים היפים ואיך הם לא נראים מאיימים, אבל התושבים (לפחות מי שישב לידי) ראו מיד את הנגטיב - הפארק הגדול, הרחוב הרחב. אין כאלו בגוננים. מצאתי את התמונות שהוא הציג באתר העירייה:

וכל הזמן - קריאות וצעקות נוראיות כמו "אתה חומד את הבתים שלנו", "איפה היית כשגרנו בצריפים?", "למה לא באת לפני 40 שנה?", "בית-ספר קשת עושה לנו רק פקקים - את הילדים שלנו לא מקבלים לשם". אחד התושבים כבר הביע את דעתו על ההצגה כאן בבלוג., ונתן לינק לאתר נגד התכנית - הכל מהבטן, והעיצוב מדהים!.

מתי התחלתי לפקפק - כשאישה קשת יום קמה וזעקה משהו כמו: "מאה חמישים אלף שקל עלתה לי התכנית. שישים אלף שקל עלה לי ההיתר - ועוד אין לי את ההיתר ביד" (לא זוכר את הסכומים המדוייקים). אם היא מגישה תכנית זה אומר שהיא מרחיבה את הדירה ליותר מ-140 מ"ר... ולפי מה שהיא אומרת היא שמה על זה יותר מ-200,000 שקל עוד לפני שהונח בלוק אחד...

בסוף הגיע שלב השאלות. קימי קפלן מפארק המסילה הזכיר לכל הנוכחים את האינטרס העירוני - מס שבח, היטל השבחה, ארנונה. אוקיי - העירייה מרוויחה, אבל זו כשלעצמה לא סיבה להתנגד...

אז התכנית טובה או רעה?
כמו שכתבתי קודם, עד היום חשבתי שהתוכנית לא טובה לשכונה. האנשים שיתגוררו בבנייני ה-7 קומות המתוכננים, לא יהיו אותם אנשים העוברים לשכונה כיום כדי למצוא מקום שקט בקירבה למרכז העיר. השכונה לא תהיה עשירה בשטחים ציבוריים פתוחים, ולא במוסדות ציבור - מה שיוריד את האטרקטיביות שלה לאוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. מבחינת צפיפות אמר לי מישהו מצוות התכנון שזה יהיה כמו רמת בית הכרם. בדקתי - הצפיפות כיום (יחידות דיור לדונם) היא בערך 4 יח"ד לדונם ברוטו ברוטו בגוננים (לא כולל מתחם דנמרק), ו-5.6 ברמת בית הכרם (לא כולל המכללה הטכנולוגית). אני חושש שאחרי הציפוף גוננים תהיה דומה יותר לפסגת-זאב, רק עם רחובות צרים יותר.

מצד שני, כשאהרון אלה אמר שהבנייה היא "בשביל ילדינו" חשבתי שוואלה - יש בזה משהו (למרות שאני וילדי גרים מחוץ לגבול התכנית) תכל'ס יש יתרון גדול במלאי מגורים באזור הזה - גם לתושבי השכונה. אז אם לצופף - אני מסכים שהעקרון המרכזי שהכנית מציעה (שמירה על גבול המגרש) הוא טוב, ושחייבים לעלות לגובה המינימלי שיהיה כלכלי. השאלה היא למה אסור לעלות נמוך יותר.

והשאלה הגדולה שבעצם מציקה היא האם העירייה באמת תשדרג את התשתיות. האם באמת יקומו הפארקים הנפלאים הללו, מבני הציבור, רחובות מחודשים - האם זה יגיע? ומתי? האם רק כשיצטבר מספיק כסף מהיטלי ההשבחה שייגבו מהתכניות הנקודתיות שיאושרו? רק אז? ואיך נדע שההיטלים הללו באמת מממנים את גוננים ולא אזורים אחרים בעיר? ולמה התכנית הנוכחית צריכה לממן את מה שהעירייה הזניחה כל-כך הרבה שנים? הרבה שאלות...

ולמי שהגיע עד כאן - ראיתם את המלשינון של 15 דקות?

אוטובוסים בירושלים

גוגל מפות פרסמו קווי תחבורה ציבורית בערים בעולם. הנה האנדרגראונד של לונדון, טורינו, ואפילו קצת בקהיר. אצלנו עוד לא... כדאי להצטרף לפעילות של 15דקות, שדורשים בין היתר מפת אוטובוסים עדכנית. אפשר גם להצטרף ליוזמה קטנה לנסות ליצור מפה כזו בשיתוף פעולה של כולנו. מי שרוצה להצטרף ליוזמה (הנה הטיוטה הראשונית) שיצור קשר במייל. אני מקווה שזה יצליח יותר מהאופניים (למרות שבינתיים אני רואה שהיו למפה הזו 13,000 צפיות :-)

ובלי קשר - אני לרוב לא נותן לינקים שלא קשורים, אבל כנסו רגע לאתר של israeli children - התארגנות נגד גירוש ילדים ישראלים של עובדים זרים.

עדכון מאוחר: מפת קווי אגד בירושלים שיצרו כמה אזרחים שאכפת להם

בואו לתכנן ביחד את פארק המסילה

ביום רביעי הקרוב כדאי לכל מי שהעתיד של פארק המסילה נוגע אליו, להגיע למינהל הקהילתי "גוננים" ברחוב אליעזר הגדול 4 (מפה), בשעה 19:00. ועד התושבים להקמת פארק המסילה עורך ביחד עם החברה להגנת הטבע סדנה ללימוד ותכנון הפארק. עוד פרטים בבלוג שלהם.

פארק המסילה, כמו עמק הצבאים ותכנית ספדי לפניו, הוא עוד מאבק שנראה אבוד מראש, אבל הסיכויים שלו להצליח נראים טובים יותר ככל שעובר הזמן. אם בתכנית ספדי ובעמק הצבאים המאבק היה בעיקר נגד כוחות כלכליים חזקים מאוד, הרי שכאן התכנית לכביש הייתה כבר מאושרת, וראש אגף תחבורה הודיע בישיבה שנכחתי בה, שאם הוא רוצה הוא יכול מחר להעלות לשם את הטרקטורים.

זה היה רק לפני שנה בערך, אבל היום אף אחד לא מדבר ככה, וזה לא רק בגלל העירייה החדשה (גם בגללה), אלא כי משהו גדול יותר כנראה קורה בירושלים. התעוררות תושבים מצד אחד (שהיא זו ששינתה את הרכב המועצה והעלתה את ראש העיר הנוכחי), ואיזשהו מומנטום שלא היה קיים קודם ליוזמות האלו, מצד שני.

אני לא בטוח שיוסי סעידוב (תפגשו אותו ביום רביעי בסדנת התכנון בגוננים) ואחרים המנהלים מאבקי תושבים יסכימו אתי, אבל לי נראה שיוזמות שהיו מתגלגלות מכל המדרגות לפני 10 או 15 שנה, מצליחות היום להגיע לאוזניים הנכונות. תיחכום של התושבים? קשב אצל קובעי המדיניות? אזלת-יד אצל הפקידים? אולי קצת מכל דבר, אבל בשורה התחתונה תושבים מצליחים להזיז דברים. אתם מוזמנים להיות חלק מזה.

שיתוף הציבור בכפר סבא

איתן בלואר ואני כתבנו ביחד

בימים אלו מופקדת להתנגדויות תכנית המיתאר החדשה של ירושלים (מתאר 2000), התכנית הזו עומדת להשפיע על חיינו בצורה משמעותית מאוד. התכנית התחילה את דרכה עוד בימי אולמרט (כראש עיר) והמשיכה אצל לופליאנסקי. לאחרונה - רגע לפני ההפקדה היא עברה שינויים משמעותיים.

בזמנו הובילו המינהלים הקהילתיים תהליך שיתוף ציבור בתכנית המיתאר, אבל דווקא עכשיו - לקראת ההפקדה להתנגדויות הציבור, ולאחר תהליך שינויים אינטנסיבי של העירייה בשיתוף לשכת התכנון המחוזית, לא קיבלנו אפילו יידוע על הפנים החדשות של התכנית. מה קרה? איפה השקיפות? אפילו באתר העירייה לא הצלחנו למצוא את הגירסה החדשה, ואם כבר הנגשה באינטרנט, אז כדאי לזכור שרק ל-41% ממשקי הבית בירושלים יש מנוי...

אין צורך להכביר מלים על החשיבות של שיתוף הציבור בתכנון, אבל במיוחד כשזה נוגע לאוכלוסייה רבה ומגוונת כל כך.

אפשר ללמוד משהו מכפר-סבא. בימים אלו מכינה העירייה תכנית אב, ועל מנת לערב עד כמה שניתן את ציבור התושבים, בוצעו צעדים שונים ובהם הצבתה של התוכנית על שלטים במרכז העיר. דרך זו מאפשרת לאנשים שאינם נגישים לאינטרנט (או למקורות מידע קונבנציונאליים אחרים) להבין את התהליכים המתרחשים בעיר והצפויים להשפיע על חייהם.



(ד"א - גם באינטרנט הם מנגישים את התכנית, את תהליך השיתוף עם סיכומי ישיבות וטפסי הרשמה, תהליך גיבוש החזון...)

מפגש ניסויי: ברקת-פרוש

מסתבר שיש מי שרוצה תשובות בעל-פה, פנים אל פנים, ומצליח להביא את שני המועמדים יחד (!).

ביום שני הקרוב, 3 בנובמבר, בשעה 19:30, באולם הספורט של בית-הספר הניסויי (מפה), ייערך המפגש, שאורגן על-ידי ועד ההורים של בית-הספר.

לפני שישיבו המועמדים לשאלות בנושא החינוך החילוני בעיר, יתקיים פאנל של נציגי מפלגות המתמודדות למועצה.

ככה נראה פלורליזם - לא ברקת באופן אוטומטי כי הוא חילוני, ולא אוטומטית פרוש כי ברקת ימני.

מצפה נפתוח

תכנית מצפה נפתוח - תממ\ 1\ 47 - בוטלה בבג"ץ (הארץ כאן, ופסק הדין כאן). אני משער שדיירי דרך החורש והמשעולים שלצידה חוגגים, ואולי גם הצבי הישראלי שצורף לעתירה כעותר. ממש מומלץ לעבור על פסק הדין כדי לראות איך בית משפט נוגע בעניינים תכנוניים, בלי להכנס לשיקולים התכנוניים.

בשורה התחתונה ירדו כ-2000 יחידות דיור מהעתודות של דוח העתודות של ירושלים בת-קיימא, וקיבלנו את הגבעה פתוחה. העותרים יצאו מרוצים, כולל כנראה הצבי. ראינו הדגמה חיה איך פרוייקט שסיכויי המימוש שלו קרובים ל-100% - נופל.

האם אורי בר-שישת יעדכן את סיכויי המימוש של הפרוייקטים בדוח? אני משער שלא, אבל יכול להיות שכדאי לבדוק את זה, כי למרות שאני שמח כמו כולם על כל גבעה שניצלת - כדאי שגם יהיה איפה לגור בעיר הזו.

בתים נכחדים

גם השנה יתקיים ארוע "בתים מבפנים". שנה שעברה היה מעולה. גם השנה אמור להיות טוב - אתר הבית כאן. השנה יש גם קבוצה שנקראת "בתים נכחדים", שרוצה להראות שיש גם צד שני.

אנחנו מתכוונים לחלק תוכנייה אלטרנטיבית - בעקבות בתים ששינו את פניהם לבלי הכר, עומדים להיהרס, או שנהרסו. אם אנחנו רוצים לקחת את הילדים ל-"בתים מבפנים 2020", כדאי שנעזור לעצור את ההרס היום.

עין כרם שחוברה לה יחדיו

עיניהם של רבים נשואות לעין-כרם. הערך הנדל"ני של הכפר כבר דימיוני לגמרי, וכאלו הם כנראה גם הסכומים שרבים מדמיינים לעצמם. מסתבר שאף אחד שם לא ממש שוקט על השמרים, ותכניות מתבשלות כל הזמן. האתר של קהילת עין כרם מסביר את עמדתם מאוד במפורט. תודה לאנדרגראונד02 - שם יש עוד כמה פרטים.

עוד כמה פרטים על תכניות בעין-כרם מצאתי גם במינהל מקרקעי ישראל (שימו לב - חלק מהתכניות שם הן של הדסה עין-כרם...). לגבי התכנית המדוברת - ראיתי רק פרטים כלליים (כאן) וקשה להבין מהם את הבעייה.

בגדול - תמיד התכנון שמגיע מהתושבים עדיף, ועכשיו כשהעירייה מעוניינת מאוד בציפוף - חשוב שיהיה מי שיאזן אפילו את המגמה הזו. אבל כשתושבי עין-כרם רוצים "להמשיך לראות את הנוף ממרפסות הבתים" (כתבה ישנה בהארץ - הלינק מאתר קהילת עין כרם), הם פתאום נשמעים כמו אלו שתפסו את המקום הטוב ביותר ועכשיו מוצאים כל מיני נימוקים למה לא לצרף אליהם אף אחד.

צפיפות, קטמונים ומבקר המדינה

כולכם כבר יודעים על כנס מרחב. יודן ולרמן כתבו עליו, וכמובן שכל הפרטים באתר של מרחב. (אני חושב שיכלו לחשוב על סיבה טובה יותר למקם אותו בבת-ים, כי לומר עליה שהיא "העיר הצפופה במדינה" (למרות שזה נתון נכון) זה לומר שמיעוט תעסוקה זה צפיפות).

אבל מה עם ירושלים? אנחנו מצטופפים? אולי להפך? מה יכולה הייתה תכנית ספדי לעשות בעניין הזה? קשה (כאמור) להשוות צפיפויות של ערים זו לזו, בגלל השימושים השונים. תל-אביב עתירה בשטחי תעסוקה ותשתיות, וזו אחת הסיבות שבנתונים היא כביכול לא צפופה. אם בודקים רק שטח שיפוט אז בכלל - בתל-אביב יש את נתיבי איילון עם כל המחלפים, בירושלים את הר שלמון - שטחים שמורידים את ממוצע הצפיפות בלי להיות חלק מהמרקם העירוני. אבל גם כשבודקים נפשות לדונם בנוי, אז חוץ מזה שרחביה באמת דלילה, יש בה משרדים (מחד) וסטודנטים שכתובתם רשומה במקום אחר (מאידך גיסא), שמורידים את הממוצע. בקיצור - אם לא עוברים ממש בפינצטה - קשה מאוד לסמוך על נתונים קשיחים בעניין הזה. יש נתון שכן כדאי להתייחס אליו - נתוני הארנונה למגורים. הם יכולים לתת תמונה לא רעה - מ"ר מגורים לדונם לפי אזורים סטטיסטיים (אפנה לזה כשהאתר של מכון ירושלים יעלה בחזרה מהתיקונים...). זה עוזר להשוות בין אזורים בעיר - אבל לא עוזר כל-כך בהשוואה בין ערים. נדמה לי שכאן אנחנו צריכים הרבה אינטואיציה והיכרות עם השטח - אשמח ללמוד על פטנט אחר.

עדכון: האתר של מכון ירושלים עלה בחזרה (!) והנה נתוני הבנייה. אני מתכנן פוסט שיתן השוואה יותר מסודרת בין השכונות

בשנה האחרונה מקדמת העירייה תכנית הצטופפות לשכונת קטמונים. כתבתי על זה משהו, אבל בינתיים קורים דברים. כתבתי בתמימות שהתכנית לא מקצה זכויות בנייה. טכנית זה נכון כי היא לא סטטוטורית, אבל בפועל עובדים שם בקני מידה מאוד מפורטים, ובעצם כן מארגנים את הזכויות שיקבל בעל המגרש בבואו לאשר תכנית (סטטוטורית - תב"ע). אז הנושא הוא ציפוף, ובגוננים מרגישים שהעירייה מנסה לממש על גבם מטרות עירוניות, אחרי שחמישים שנה הזניחו אותם. הם (בעצם אנחנו - אני שותף כמתנדב) מרגישים שהעירייה גם מצופפת יותר מדי, וממבט במצבת השטחים הפתוחים (נמוכה), מוסדות הציבור (גם נמוכה) והכבישים (לא נמוכים אבל צרים) - זה נראה נכון. אני עוד אכתוב על זה. דרך אגב - אנחנו לא לבד. גם בבקעה לא שמחים מהציפוף (כאן).

ושני דברים שקשה לעבור עליהם לסדר היום
בדיון ביום שני השבוע היה כנראה ממש עצוב (כאן בוואינט). לא רק שלא יודעים מה הפתרונות (שכיח), ואפילו לא מה הבעיות (גם קורה הרבה), אלא שאפילו לא סגורים על זה שיש בעיות (נדיר. אנחנו עיר יחידה במינה)-:

ומי שסגור על הבעיות הוא כמובן מבקר המדינה שהדוח שלו התפרסם היום (חבר שאני מעריך אמר שהיום מתחיל בזריחה ומסתיים בזריחה למחרת). מה שאותי עניין הם לא האי-סדרים בתקצוב הרכבת הקלה, אלא ההמלצה האמיצה לגבי מודל BOT (בנה-הפעל-העבר: היזם בונה על חשבונו, מפעיל וגורף את הרווח, ומעביר בסוף למדינה. כמו כביש 6) "...לבחון ללא דיחוי אם נכון להמשיך במודל העבודה הזה של שיתוף המגזר הפרטי בפרויקטים של פיתוח תשתיות..." (עמ' 1188)

זכות אנושית בסיסית? לא הגזמנו?

אי אפשר להתנגד לתנועת grassroots חברתית. גם רנט קונטרול יכול להתפתח למשהו טוב ולהיות חלק משינוי חברתי. בקרוב אצלנו בעזרת עמית (כאן), מלונה, וכל מי שגם עושה ולא רק מקטר כמוני... חשבתי על זה כשקראתי על על רנט קונטרול שוב אצל לרמן (כאן), והסתכלתי גם על האתר שלהם (כאן). אני חושב שצריך להחליט אם משחקים את המשחק הפוליטי של קידום האינטרסים, או את המשחק החברתי של שיפור ושינוי.

אם אתם במשחק הפוליטי, אז הכל כשר. אם אתם במשחק החברתי, אז צריך לשקול מלים טוב טוב, ולא להתיימר לשמור על זכות אנושית בסיסית (כך כתוב באתר). את זה עושים כוחות הסיוע ההומניטרי בקניה, או להבדיל, מחלקות הרווחה של העיריות - גם בישראל. אלו נותנים בית, או shelter למי שחסר אותו. זוהי זכות אנושית בסיסית.

גם בירושלים - לשכור דירה בזול במרכז אינה זכות אנושית בסיסית. מאזן של רווח והפסד (גם אם תרבותי) לעיר - אני מקבל. זה רעיון תכנוני וחברתי. אבל כשרנט קונטרול כותבים לבעלי הדירות: אנחנו לא בדירה שלכם, הדירה שלכם בעיר שלנו, הם למעשה מצהירים על כניסה למגרש האינטרסים - המגרש הפוליטי, ולדעתי חבל.

עיר תוססת או עיר רפאים?

אני הגעתי לכנס באיחור, וישבתי בלובי לצפות בטלויזיה במעגל סגור שהקרינה את הכנס. הספקתי בעיקר להתרשם מההפסקה ומהמושב השני.
הדברים שעולים בראשי:
עמית - הצגת את קריאת המצוקה של הצעירים באופן משכנע ביותר. לא הזדהיתי עם חלק ממה שאמרת - אני לא חושב שזה עד-כדי-כך נורא לגור קצת הצידה מהמרכז עצמו, ושלא צריך לעשות מאיתנו בלתי-כשירים - אנחנו יודעים לעלות על אוטובוס, מונית או אופניים, ולא רק הולכים ברגל. מה גם שמוסדות החינוך הגבוה נמצאים ברובם לא במרכז, כך שמי שרוצה באמת להגיע ללימודים ברגל מתגורר במעונות רזניק. דבר קטן נוסף שכולנו מודעים לו - את המצב מנצלים לא רק בעלי הדירות, אלא גם השוכרים! למרבה הזוועה הסטודנט שגר בדירה לפניך יספסר בשמחה במספר הטלפון של בעל הבית תמורת כמה לירות או תמורת זה שתקנה ממנו את המקרר... אבל יש לי הרגשה שהקריאה שלך נפלה על אוזניים קשובות - לפחות בין באי הכנס.

אורי עמדי ואילן האזרחי, דיברו לדעתי מאוד יפה. אילן האזרחי העלה את העניין הכל-כך נכון, שתושבי החוץ, גם אלו שאינם מתגוררים בדירותיהם, אינם אויבים. הם ברובם אנשים שניתן לדבר אתם, ואילו יסבירו להם עד כמה זה יכול לעזור לעיר הם אולי ישכירו את הדירות לצעירים בשמחה. משהו כמו "אמץ סטודנט ירושלמי". שניהם סיפרו על מקרים של מחזיקי "דירות רפאים". אחד בונה את מרכז תרבות עמים לנוער ותורם שנים לנחלאות, והשני בסך-הכל שלח את בנו להיות אנימטור בירושלים (אפרופו המעמד היצירתי). במילים פשוטות - הם לא קונים סתם דירה להשקעה, ויגיעו אליה בגיל תשעים - רבים רוצים ויכולים להשקיע בעיר, ורבים גם עושים זאת. לחבר המועצה שלמה מליק הייתה שאלה אחת במקומה - האם נעשתה בחינה של דירות רפאים בערים גדולות בעולם? התשובה הייתה שלא.

גם הפאנל היה מעניין, ושלמה חסון הפליא כתמיד בתור המנחה. מהנדס העיר הבהיר שם לדעתי שהסוגייה רחבה יותר מאשר דירות רפאים או דירות לצעירים, ולדוגמה הביא את מאות הדירות בשכונת רחביה, התפוסות על-ידי רופאים, עורכי-דין וכו'. העירייה מנסה לפנות את המשרדים והקליניקות הללו, אך הם טוענים ובצדק, שאין לאן לעבור - במרכז העיר לא נבנים משרדים... המסקנה היא כמובן שבניית משרדים במרכז העיר עשוייה לפנות דירות רבות בשכונות כמו רחביה וקריית שמואל. גם ליתר הפאנליסטים היו דברים מעניינים לומר.

סחטיין לכל העושים במלאכה.

השתתפות תושבים

איזה יופי. ירושלים חוץ מלהיות ענייה ו-"בירת הפשע" היא גם בירת השתתפות התושבים בתכנון ("הארץ" של יום שישי - כאן). האמת - חשדנו בזה כשראינו את הלא-יאומן קורה - את ראש העירייה משנה את דעתו לגבי תכנית ספדי וחובר אל הירוקים, שהיו עד אז מוקצים מחמת מיאוס (כאן). גם עמק הצבאים נתן תנופה גדולה לנושא השתתפות התושבים בתכנון. המשותף לשני המאבקים הוא רב, אבל לדעתי העיקר הוא ההצעה החלופית. כאשר הקואליציה לשימור הרי ירושלים הבהירה שהחלופה ליציאה מערבה היא ציפוף העיר, ואחד בא על חשבון השני, היא הקשתה על הציבור ועל מקבלי ההחלטות את ההחלטה. לפתע היו שתי חלופות, ולא חלופה וכנגדה אי-חלופה, ומסתבר שהציבור אינו מטומטם ,וגם מקבלי ההחלטות עושים את הבחירה בין א' לבין ב' טוב יותר מאשר בין א' לבין כלום.

אז כל הכבוד לאורי בר-שישת, יעל אלישר, נעמי צור ועוד רבים אחרים שדואגים יום-יום לעיר שבה יגורו הילדים שלנו