יום שני, 31 בדצמבר 2007

ייאוש מהעירייה


אני לא אוטומטית אנטי לכל מה שהעירייה עושה, אבל תרשו לי להפנות אתכם לדיווחים על ישיבה קשה של מועצת העיר אצל עמית. הזמנה להגיע הופיעה כאן, דיווח ראשוני כאן, ומכתב שנשלח לחברי המועצה כאן. שפטו בעצמכם.

עמית ומלונה - את הביקורת על דרככם אני כותב כאן מדי פעם, אבל חשוב (לי לפחות) לכתוב גם שאתם כרגע נושאי הדגל הצעיר בעיר, וכל הכבוד על העבודה הקשה. יישר כח!

יום שבת, 29 בדצמבר 2007

חובות אבודים

כתבתי כאן שאעבור ואצלם את הצעירים שמנסים ללא הצלחה לטפס על הגדר ולגלות תרבות חיים חדשה. אז לא שזה משנה כל-כך, אבל ראיתי שמתחילים לקלף אותם אז מהר צילמתי:

כשחושבים על זה אז האירוניה באמת זועקת. מעניין אם מישהו שם לב.

יום שישי, 28 בדצמבר 2007

יער ירושלים


בכניסה ליער ירושלים מכוון רחוב פרחי-חן


בכניסה ליער ירושלים ראיתי את השלט שבתמונה למעלה, המזמין את באי היער להירתם למאבק נגד מחלף רבידה בכביש 16. השלט כולל גם מפה והמון מידע נוסף (חוץ מהמידע והמפה שמספקת קק"ל). יש גם אתר - כאן. סחטיין על היוזמה של פורום האירגונים למען יער ירושלים - להביא את המאבק לצרכני היער.

קשה לי להתייחס ליער ירושלים בצורה לא-סנטימנטלית. רק השם "שן-הפיל" מחזיר אותי 25 שנה אחורה לתקופה תמימה ושמחה. אז הלכתי לבדוק את שן-הפיל. מצאתי שם גן משחקים די זנוח, עם טרסה יפה ושולחנות פיקניק. לא שאני תומך במחלף, אבל זה לא עשה לי את מה שעשה השם. בדרך לשן הפיל, לעומת זאת, יש שביל שבטח מוכר לרוכבי האופניים שבינינו, ודווקא מומלץ מאוד. פונים ימינה מיד אחרי גן אוסטרליה ועוקבים אחרי הסימון הכחול. משום מה הוא לא מופיע במפה של קקל (כאן).

כדאי להסתכל עוד רגע במפה של קקל בקישור, ולראות את צורתו של היער. שטח המגע שלו עם שכונות שונות (גבעת-שאול, הר-נוף, בית-הכרם--יפה-נוף, עין-כרם, בית-זית, רמת-מוצא) הוא ענק. היער הזה נותן תשובה (גם אם לא שלמה), מבחינת שטח פתוח לכל השכונות הללו.

אינני מכיר את הפרטים של כביש 16, אבל למי שממש לא מכיר: מסיבוב מוצא במנהרה מתחת הר-נוף, יוצא מהמנהרה במחלף גדול (זה המחלף אליו מתנגדים) ליד העלייה להר-נוף מכוון היער, במנהרה נוספת מתחת בית-הכרם ויוצא במגרש האימונים של ביתר בבית וגן, למחלף עם בגין בגבעת מרדכי (מפה כאן)

אם כל האזור יתמלא בשפכי עפר מכריית המנהרות, שפכי בטון מניקוי המערבלים, שפכי פסולת בנייה מבניית הגשרים והסלילה - מדובר בחורבן גמור. נקווה שלא כך יהיה, אם כי עד כה כל הפרוייקטים הסמוכים ליער שפכו את שפכיהם לתוכו...

ואיך אפשר בלי מילה או שתיים על היער עצמו - כחלק ממפעל הנטיעה הענק של קקל ניטע גם יער ירושלים בשנות ה-50. קל לשפוט בדיעבד את הדריסה של הטרסות, והבוסתנים שוודאי אפיינו אותן, על-ידי אורנים וברושים. אני משער שבשנות ה-50 קשה היה לראות את הברוטליות התרבותית שבמעשה.

עמדת ירושלים בת-קיימא -- החברה להגנת הטבע לגבי הכביש - כאן


שפכי עפר מכוון בית הקברות אל מעלה-רומאים


תשתיות ביער ירושלים


רמת מוצא נוגסת ביער


מערת קבורה (?) ליד בית-זית

win-win

בכתבה גדולה על פינוי-בינוי בנדל"ן (כאן, וממש לא הבנתי את הכותרת), נראה שהכל נהדר ושכולם מרוויחים - ממש win-win. נדמה לי ששכחו מהו המשאב שממנו חיים כמעט כל המרואיינים בכתבה - הקרקע. כשהמדינה מסכימה לבנות פי שלושה מהקיים, יש מספיק רווח לכולם. השאלה היא מה יקרה בעוד 50 שנה, כשירצו לשקם את האזורים שעברו פינוי-בינוי וציפוף כל-כך מסיבי, או שאולי מישהו חי באשלייה שהאזורים שבונים היום לעולם לא יתדרדרו. אני בטוח שגם בשנות ה-50 חשבו כך... בידי המדינה כבר לא יהיה הקלף החזק, והבעייה עלולה להיות חריפה הרבה יותר.

האלטרנטיבה היא כמובן הרבה יותר מפחידה ויקרה - להשקיע בפיתוח האזורים המדורדרים - חינוך, תרבות, קהילה, מרחב ציבורי - ולהשיג כך עלייה בערך הקרקע. אמנם אז לא תהיה פרנסה כל-כך טובה לעורכי הדין היזמיים, כי היוזמה והרווח ישארו בידי הדיירים, אבל לי נראה שזו הדרך הנכונה מבחינה תכנונית, שלא לדבר על הבחינה המוסרית והחברתית.

לנו יש כמה דוגמאות, ואולי הבוערת ביותר היא גוננים (כתבתי כבר משהו כאן). המאבק על פארק המסילה הוא נסיון של התושבים לתבוע מהעירייה משהו דומה לחלופה שציינתי (הבלוג שלהם כאן). יש לי עליהם ביקורת אחרת, אבל היא תגיע אולי בפוסט אחר.

יום שני, 17 בדצמבר 2007

דיור בר-השגה בניו-יורק?

עוד כתבה על מרכז העיר ודיור בר השגה בירושלים מצאתי אצל אפס-שתיים (כאן, ותודה. הכתבה עצמה בהארץ כאן). שם קיבלתי סוף סוף קצה חוט כדי לבדוק בעצמי את כל השיטות להבאת צעירים למרכז שמספרים לנו שנהוגות בעולם הרחב. שלמה חסון סיפר שם על הוואצ'רים של ארגון בשם HUD (כל הטייסים להרגע - מדובר ב- housing and urban development). הוואוצ'רים נותנים סיבסוד לדיור בעיר, למי שזכאי, בבית אותו הוא בוחר. הלכתי לבדוק.

הדבר הכי מרשים שמצאתי באתר (כאן, אבל קצת קשה להתמצא) הוא כל נושא הדיור ההוגן (fair housing). יש רשות שלמה שמטרתה לדאוג להוגנות בדיור - גם קנייה וגם השכרה. אבל לא זה מה שבאנו לחפש... הכוונה איננה לסבסוד אלא למניעת אפלייה על רקע כלשהו, ריכוז החוקים המגנים על הדיירים וכו'. המשכתי לחפש את הוואוצ'רים.

הנה (כאן) - קראתי על הוואוצ'רים, והתאכזבתי. לא שזה לא פרוייקט מקסים, זה כן. אלא שהצורה שבה כורכים אצלנו פרוייקטי רווחה עם פרוייקטי התחדשות עירונית מקוממת אותי. אסביר. המפתח הוא הזכאות לאותו וואוצ'ר נכסף. אז הזכאות לוואוצ'ר היא כמובן לפי מבחן הכנסה, אבל בהארץ רצו שזה ייראה כאילו מסבסדים את הצעירים המגניבים - המעמד היצירתי - אז רשמו שמסבסדים את ההפרש בין שכר הדירה החציוני באזור לבין 30% מההכנסה החציונית באזור, ולא היא.

הזכאות היא למשפחה שהכנסתה אינה עולה על חצי מהשכר החציוני במחוז או באזור המטרופוליני בו היא בוחרת לגור. כלומר מדובר בעניים. אני משוכנע שרוב הצעירים שרוצים לגור במרכז העיר לא יעברו בחיים את המבחן הזה. אבל רגע - הרשות (HUD) מחוייבת לחלק את רוב הוואוצ'רים למי שלא רק שעמד בתנאי הקודם, אלא שהכנסתו אינה עולה על 30% מהשכר החציוני באזור בו בחר לגור. האם מישהו מקוראי בלוג זה עומד בתנאי סף זה? האם מישהו מצעירים במרכז? אולי מרוח חדשה? אשמח אם מישהו יעמיד אותי על טעותי, אבל נראה לי שמנסים למכור לנו פרוייקט רווחה כפרוייקט להחייאת מרכז העיר.

יום ראשון, 16 בדצמבר 2007

200$ למ"ר מסחרי במרכז העיר

האם בגלל ההתעוררות הקוראת לדיור מוזל לצעירים במרכז העיר, החליטו ברשות לפיתוח ירושלים להזכיר לנו באמצעות מודעה גדולה באחד המקומונים, שהם דווקא מעודדים משרדים, מסחר ומלונאות במרכז? אולי מישהו היה צריך תזכורת שהם לא נותנים רק את המענק לשכירות לסטודנטים. הפרטים המלאים אצלם באתר - כאן

לגופו של עניין - ברור שזו הדרך הנכונה. מסחר, משרדים ואולי גם מלונאות הם בדיוק מה שירושלים צריכה במרכז. המענק מופנה ליזמים שיבנו פרוייקטים מעל 3000 מ"ר, שזה לא בהכרח מגדל, אבל בגדלי המגרשים במרכז גם לא יכול להכנס בפחות מכ-6-8 קומות. חבל שבנוהל קבלת המענק לא נכללה איזושהי התייחסות לשימור מבנים קיימים במגרש או משהו דומה. כדאי לזכור שעם כל הרצון שמרכז ירושלים יהפוך למרכז מטרופוליני אמיתי שמספק שירותי תעסוקה, תיירות, תרבות וחינוך גבוה - אחד מהערכים המוספים העיקריים שלנו בירושלים הוא המרקם ההיסטורי הקיים.

יום שני, 3 בדצמבר 2007

עיגולים אפורים מתחת לעיניים

קראתי שוב את הפוסט הקודם - על החיבור של העיר לשטח הפתוח - והוא פתאום נראה לי ממש רציני... אז הפוסט הזה פחות רציני, והוא מיועד למי שמסתובב עם העיניים למטה. מדוכאים, אנשים החוששים לדרוך על חרא של כלבים, או רוכבי אופניים.


הרבה זמן אני כבר מנסה לנחש מהם אותם עיגולים תמוהים על כבישי העיר. העיגולים מופיעים בדרך כלל בצד הכביש, אבל לפעמים גם באמצע, ולעיתים אפילו על המדרכה. שימו לב - יש המונים מהם.

האם אלו סימנים שהשאירו חביות שהונחו בתהליך בנייה כלשהו? אולי סימון לבורות ביוב עתידיים, הציע חבר. הגודל די מתאים, והוא אכן תמיד זהה. אבל לא נראה שככה היו מסמנים, וחוצמזה - יש יותר מדי. אולי דווקא בורות שהיו וכוסו על-ידי שכבת זפת?

חשבתי לכתוב את זה כאן כשאלה, ואולי מישהו מהקוראים יצליח לפתור לי את החידה, אבל אז הייתה פריצת דרך...

פריצת הדרך הייתה כשהבנתי שהעיגולים מופיעים בעצם לרוב בזוגות. גילוי נוסף היה שהם כאילו מושכים "שובל" על המשך הכביש.



אז אני חושב שאלו עקבות של טיאוט מכני (נדמה לי שכך קוראים ל-"אוטו מטאטא" שמנקה לנו את הכבישים). אולי המקומות בהם הוא עצר, או המקומות בהם הוא הוריד את המטאטאים אל הכביש. דעות אחרות יתקבלו בשמחה.

אגב - האם העובדה שרק לפני כמה חודשים שמתי לב אליהם קשורה למשהו? אולי יש יותר טיאוט מכני בעיר? אולי יותר חרא של כלבים על המדרכות? או שאני פשוט בדיכאון הסתיו הרגיל?

מתחברים לסביבה בעמק לבן


גבעת משואה

מספר תכניות הדגישו את חשיבותו של גבול ברור לבינוי. כרגע עולה בראשי יותר מכולן "ישראל 2020". הרעיון כפי שאני מבין אותו הוא חידוד ההבחנה בין השטח העירוני לשטח הפתוח, ובכך מניעת גלישה של העיר את השטחים הפתוחים. יתרון נוסף של הבחנה זו הוא הנגשת השטח הפתוח לאוכלוסייה.

אחד היתרונות האדירים של ירושלים הוא הקירבה של כל-כך הרבה תושבים אל שטחים פתוחים טבעיים איכותיים. הדבר נובע ממבנה העיר, וכך נוצר המצב בו תושבי השכונות גבעת שאול, רוממה, ורמות נמצאים בנגישות מיידית לעמק הארזים (מה שנשאר ממנו לאחר סלילת כביש 9...). דוגמה אחרת - הסמיכות לנחל רפאים - אזור עין לבן. אזור זה נגיש מיידית לתושבי עיר גנים וגבעת משואה (שמייד אחזור אליהן), מלחה, קטמון ח'-ט', פת, בית צפאפה, ועם קצת מאמץ גם גילה. אפשר להמשיך ולמנות את השטחים והשכונות, אבל העקרון מובן. זה אחד היתרונות של עיר הררית.

בואו נראה מה קורה בעיר הגדולה תל-אביב. אין שם כמעט בכלל נגישות לשטחים פתוחים חיצוניים לעיר. הסיבות הן הצפיפות - הערים הסמוכות שנדבקות לתל-אביב ויוצרות גוש בנוי ענק, ובנוסף, היעדר הגבול הברור - כשנכנסים מכוון ירושלים קשה לומר מתי בדיוק מתחיל השטח הבנוי, ואותו דבר בכניסה מצפון. בתל-אביב מפצים על-ידי שטחים מלאכותיים פנימיים - פארק הירקון, ובקרוב פארק איילון - ועל-ידי הנכס הטבעי מכולם - הים.

ובואו נראה מה עושים עם זה בירושלים. גבעת משואה - התמונה למעלה היא ממש מופת של ניתוק מהסביבה. קיר אימתני שמבודד את השכונה מהמדרונות היפים שמסביב. נכון - השיפועים "מטורפים" כמו שאוהבים לומר לנו, אבל עובדה שבצד המערבי של השכונה הצליחו לתת איכשהו פתח יציאה אל עמק לבן. אני חושב שזה לא נובע מאהבת מרדכי המטייל עם כלבו בשעת בין הערביים, אלא רק כי אמור בעתיד לעבור שם כביש...


עיר גנים ועמק לבן

עיר גנים - השכונה מאמצת את העמק, בשיתוף מלא של המנהל הקהילתי , וכל הכבוד - אבל בגלל מדרונות אדירים של שפכי עפר המכסים על טרסות יפהיפיות - הנגישות מהשכונה לעמק מוגבלת לכמה שבילים. בכלל - שפכי העפר הם רעה חולה בכל השכונות הבנויות על מדרון. מלמעלה לא כל-כך מרגישים אותם, אבל כדאי לתושבי כל השכונות שעל שפת השטח הפתוח לראות פעם את שכונתם מבחוץ פנימה.


שקיעה על עמק לבן והר שלמון

יום ראשון, 2 בדצמבר 2007

עיר תוססת או עיר רפאים?

אני הגעתי לכנס באיחור, וישבתי בלובי לצפות בטלויזיה במעגל סגור שהקרינה את הכנס. הספקתי בעיקר להתרשם מההפסקה ומהמושב השני.
הדברים שעולים בראשי:
עמית - הצגת את קריאת המצוקה של הצעירים באופן משכנע ביותר. לא הזדהיתי עם חלק ממה שאמרת - אני לא חושב שזה עד-כדי-כך נורא לגור קצת הצידה מהמרכז עצמו, ושלא צריך לעשות מאיתנו בלתי-כשירים - אנחנו יודעים לעלות על אוטובוס, מונית או אופניים, ולא רק הולכים ברגל. מה גם שמוסדות החינוך הגבוה נמצאים ברובם לא במרכז, כך שמי שרוצה באמת להגיע ללימודים ברגל מתגורר במעונות רזניק. דבר קטן נוסף שכולנו מודעים לו - את המצב מנצלים לא רק בעלי הדירות, אלא גם השוכרים! למרבה הזוועה הסטודנט שגר בדירה לפניך יספסר בשמחה במספר הטלפון של בעל הבית תמורת כמה לירות או תמורת זה שתקנה ממנו את המקרר... אבל יש לי הרגשה שהקריאה שלך נפלה על אוזניים קשובות - לפחות בין באי הכנס.

אורי עמדי ואילן האזרחי, דיברו לדעתי מאוד יפה. אילן האזרחי העלה את העניין הכל-כך נכון, שתושבי החוץ, גם אלו שאינם מתגוררים בדירותיהם, אינם אויבים. הם ברובם אנשים שניתן לדבר אתם, ואילו יסבירו להם עד כמה זה יכול לעזור לעיר הם אולי ישכירו את הדירות לצעירים בשמחה. משהו כמו "אמץ סטודנט ירושלמי". שניהם סיפרו על מקרים של מחזיקי "דירות רפאים". אחד בונה את מרכז תרבות עמים לנוער ותורם שנים לנחלאות, והשני בסך-הכל שלח את בנו להיות אנימטור בירושלים (אפרופו המעמד היצירתי). במילים פשוטות - הם לא קונים סתם דירה להשקעה, ויגיעו אליה בגיל תשעים - רבים רוצים ויכולים להשקיע בעיר, ורבים גם עושים זאת. לחבר המועצה שלמה מליק הייתה שאלה אחת במקומה - האם נעשתה בחינה של דירות רפאים בערים גדולות בעולם? התשובה הייתה שלא.

גם הפאנל היה מעניין, ושלמה חסון הפליא כתמיד בתור המנחה. מהנדס העיר הבהיר שם לדעתי שהסוגייה רחבה יותר מאשר דירות רפאים או דירות לצעירים, ולדוגמה הביא את מאות הדירות בשכונת רחביה, התפוסות על-ידי רופאים, עורכי-דין וכו'. העירייה מנסה לפנות את המשרדים והקליניקות הללו, אך הם טוענים ובצדק, שאין לאן לעבור - במרכז העיר לא נבנים משרדים... המסקנה היא כמובן שבניית משרדים במרכז העיר עשוייה לפנות דירות רבות בשכונות כמו רחביה וקריית שמואל. גם ליתר הפאנליסטים היו דברים מעניינים לומר.

סחטיין לכל העושים במלאכה.