העירייה מפרקת את מינהל קהילתי גוננים

רציתי לכתוב על אוטובוסים ורכב פרטי, אבל אז ראיתי את הידיעה במיינט שמתארת את הישיבה האחרונה של הועדה למינהלים קהילתיים. הדיבור של מאיר תורג'מן לא נעים ולא ראוי (באנדרסטייטמנט של השנה - קיראו את התמליל (PDF)), אבל השורה התחתונה של הישיבה הזו אולי קשה עוד יותר, ואומרת שמינהל קהילתי דרום (גוננים, קטמון ח'-ט', פת) יפורק. סדר היום, דוח הישיבה והתמליל כאן.

הסכסוך בגוננים ארוך וקשה, והוא מתמקד בהנהלת המינהל, והסכסוך בינה לבין העירייה. אינני יודע "מי צודק", וברור לי שלכל צד יש את הצדק שלו. ההחלטה קובעת כי כרגע (החל מסוף דצמבר 2015) השירותים לתושבים יינתנו דרך המינהלים השכנים (גינות העיר), עד "להסדרה הקבועה של העניין", שתכלול כנראה בחירות חדשות, שלמעשה יקימו מינהל קהילתי חדש (סיכום הישיבה עם הצעת ההחלטה שאושרה - כאן (PDF)). בעוד העירייה וההנהלה מיידות אבנים זו בזו, מי שנמצאים באמצע הם כמובן העובדים הסופר-מסורים של המינהל (אחד מהם הוצא מהישיבה), והתושבים. אלו ואלו נאלצים לספוג את הריקושטים של הסכסוך הזה. גם כשאני קורא כמה פעמים בתמליל הישיבה שכולם פועלים להמשך ההעסקה של העובדים - זה לא ממש מרגיע אותי...

כדי להביא את הסיפור מתחילתו, צריך לומר שהחברה הירושלמית למינהלים קהילתיים היא דבר די ייחודי - צורה של מתן אוטונומיה מסויימת לשכונות במתן שירותים לתושבים, ותיווך בינם לבין העירייה, המטפלת ב-850 אלף איש, אישה וילד. הרעיון הוא שמוסד שכונתי נדרש לספק שירותים לאוכלוסייה הומוגנית (ביחס לעיר), והוא גם יכול להכיר טוב יותר גם את הצרכים והרצונות של תושבי השכונה.

הפרק הבא בסיפור מדבר על הדמוקרטיה שנתבעה על-ידי ראש העיר, שדרש שיתקיימו בחירות להנהלות במינהלים. אחרי קונפליקט שאין טעם לפרט אותו כאן, פורקה החברה הירושלמית, והמינהלים הפכו להיות כפופים ישירות לעירייה.

הבחירות אכן החלו להיערך, והרכבי ההנהלות בחלק מהמינהלים מאוד השתנו. האם ההנהלות החדשות ייצגו את התושבים טוב יותר? האם הן היו כשירות יותר למילוי תפקידן מאשר הקודמות? אני לא יודע.

והשורה התחתונה של הפוסט הזה היא: האם ההנהלות הבאות - אלו שייבחרו לאחר תום הסאגה הזו בגוננים - יהיו כשירות יותר? האם אתם הייתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד חבר הנהלה בגוננים?

וגם: האם מינהל שעובר כזו טלטלה - יצליח לייצג את האינטרסים של התושבים גם כשהם שונים מ(או אפילו סותרים את )אלו של העירייה?

בית להפקעה ולהריסה

לפני כמה ימים פורסמה סדרת תמונות של מבנים בסין שבהם הדיירים לא הסכימו להתפנות לטובת פרוייקט גדול כלשהו (יש גם כאן), ברוב המקרים כביש. מסתבר שאפילו בסין הדורסנית אי אפשר לפנות מישהו בכוח אם הוא לא מסכים. אז סוללים מסביב ומחכים שהדייר הסרבן יישבר.

ישר הלכתי לתצ"א של המקרה המקומי. האמת - הסיני נראה יותר מרשים, אבל פעם ראשונה ששמתי לב שגם אצלנו סללו עד אליו לפי התכנית המקורית - כנראה מתוך מחשבה שזה יסתדר בסוף:

נכסים ציבוריים בבעלות פרטית

לפני קצת פחות מחודש, תנועת התעוררות ביחד עם הסדנה לידע ציבורי, פרסמו את רשימת נכסי העירייה בירושלים. לא רק את הרשימה - גם את המפה:

לחצו למפה גדולה

כל הכבוד! המפה מאפשרת לחפש את האזור החביב עליכם, ולמצוא למי בדיוק חילקו את הנכסים העירוניים (שזה מה שעושים בועדת הקצאות). יש אמנם כמה בעיות עיגון, כמו תיכון ראשידייה ברחוב הפלמ"ח... אבל מעניין למשל לראות שתחנת מוניות רחביה ברחוב אגרון היא נכס עירוני. יש גם כמה בעיות עדכון - למשל בוילה שוקן (ביה"ס תיכון האקדמיה לשעבר - ליד בית ראש הממשלה) - המשתמש בנכס רשום עדיין כתיכון האקדמיה, למרות שהם עזבו את המקום בשנת 1985 (אחריהם התאכסן בוילה בית-ספר "שובו", וכיום היא נטושה).

אז מה יצא לנו מזה?

קודם כל, מידע. מידע שהיה צריך להיות ברשות הציבור באופן קבוע, הוסתר משך שנים ועכשיו יצא לאור. זה לבד הישג ענק.
חוץ מזה, כלי לתכנון. כל מי שרוצה לבקש הקצאה של מבנה עירוני, רואה עכשיו את כל התמונה.
ולבסוף - בקרה וביקורת - למשל האפשרות לשאול לאיזה מגזר מקצים יותר נכסים עירוניים?

ב מ ק ר ה, בערך באותו זמן, הושק אתר שעושה בדיוק את אותו דבר - בניו-יורק. באתר POPS (חללים ציבוריים בבעלות פרטית) יש גם פרטים על הדרישות העירוניות מהבעלים, למשל לגבי שעות בהן המקום צריך להיות פתוח, או לגבי חניית אופניים. אם מישהו לא מקפיד על מילוי הדרישות, יש לציבור אפשרות לבקרה. יש גם את תכנית האתר (!), ואפילו פיסקה שמתארת אותו. האמת היא שזה לא בדיוק אותו דבר, כי מדובר על חללים ציבוריים בידיים פרטיות, ולא מבנים שהעירייה משכירה - אבל יש דימיון. ב-POPS יש גם אפשרות להשאיר הערות על כל חלל כזה. קצת crowdsourcing.

דרך אגב - העירייה כן מפרסמת את הנכסים שלה, או לפחות פירסמה. אני מתכוון לגירסה הישנה של ה-GIS העירוני באינטרנט, המוכרת לחלקנו בשם הקוד yoni (מי אתה יוני?). אני משער שהגירסה הישנה תפסיק לעבוד מתישהו.

הנה סקרינשוט של האזור של מגרש המיני גולף העירוני ליד בית הנוער בפינת הרב ברלין ועזה:
(לא מומלץ ללחוץ להגדלה אבל אפשר)

בגירסה החדשה של ה-GIS אין את השכבה הזו (ותכלס היא ממש מוצלחת, ואפילו יותר מזה אם משתמשים ב-IE).

ביג ברד צחקה על מיט רומני השבוע. הנה היא מלמדת את סנפלפגוס איך להשתמש במפה:

העירייה עושה דב"י בבקעה

עיריית ירושלים עושה דיור בהישג יד במודל של "מחיר למשתכן", עם קריטריונים אחרים - כל הכבוד. מדובר ברחוב גד, תכנית 12827 (כאן באתר משרד הפנים)

עמית - כנראה האחראי העיקרי למעשה (כבוד!) - כתב על זה כאן.

את סדר היום לישיבת המועצה בה הסיפור הזה יעלה (יחד עם הרבה אחרים) פרסמו היום - הנה הוא כאן (הפרוייקט בעמוד 6), והקריטריונים המוצעים כאן.

כמצופה - אף מילה על שנות נישואין או מספר ילדים. הגיל המקסימלי לזכאות הוא 41, מיצוי כושר השתכרות (שני בני הזוג עובדים 150% משרה ביחד או חד הורי עובד 75% משרה לפחות) הוא תנאי סף, וישנה עדיפות לסטודנטים או בעלי תואר ראשון ומעלה.

לגבי נישואין וילדים - אז אכן שניהם לא מוזכרים, אבל התנאי הוא להיות "זוג" או "יחיד חד-הורי" כלומר שלא בטוח שיחיד ללא ילדים יכול להיות זכאי. כתבתי אצל עמית שבגדול זה נראה לי קריטריון נכון (אצל אטיאס), ומי שכבר נכנס להתחייבויות צריך יותר עזרה. אני שמח לראות שהרציונל נשמר גם כאן, אפילו במחיר של לתעדף את מי שהתחיל את החיים מוקדם יותר (התחתן או הביא ילדים לעולם). יישר כח!

==עדכון==
הלינקים לסדר היום ולקריטריונים לא תמיד עובדים - אפשר לשמור את ה-PDF ולפתוח אותו.

תחרויות

(בכחול צילומים על ידי מקומיים, באדום של תיירים. זה מהפליקר של Eric Fischer עוד הסברים בחדר המפות). 

העיקר שלא משעמם. מרצ הצביעו נגד הפארק הארכיאולוגי בסילוואן, ברקת שלל את תיקיהם ואת סגנות ראש העיר, הם התפטרו מהקואליציה. עמית שאל אם זה הדבר הנכון להתאבד עליו. לי נדמה שזו בדיוק השאלה שצריך להפנות אל ראש העיר. למה דווקא פארק ארכיאולוגי בסילוואן? אולי קודם מדרכות בסילוואן? ביוב בסילוואן?

jerusalem 2111
איך ייראה כאן בשנת 2111? האנשים מבית המודל מארגנים תחרות בנושא.

קצת יותר קונקרטי: מיצבים אורבניים בכיכרות במרכז ירושלים
כיכר צהל, כיכר ספרא וכיכר ג'נרלי

ובקהיר - פונים אל הולכי הרגל

ארנן יקותיאלי ז"ל ואח' נ' השר לענייני דתות ואח'

ג'ני ברוכי וארנן יקותיאלי הגישו עתירה לבג"ץ נגד האפלייה של סטודנטים מול תלמידי ישיבות בהקצבות "הבטחת הכנסה". זה היה בשנת 2000 - ניר ברקת היה עמוק בעולם ההי-טק, רוח חדשה עוד לא הייתה על שולחן השרטוט. בשבוע שעבר (14 ביוני 2010) ניתן פסק הדין. ברוב של שישה נגד אחד פסק בג"ץ כי החל מתקציב 2011 אסור יהיה להכניס סעיף כזה. ארנן יקותיאלי נפטר בינתיים, ולג'ני זה כבר לא משנה. רות גביזון טענה נגד פסק הדין, שבעייה עמוקה של מוסר פוליטי הוצגה כבעייה טכנית של פגיעה בשיוויון.

20-20-20 התכנית לדיור בהישג יד

לתכנית 20-20-20 של העירייה לדיור בהישג יד מגיע יותר מאיזכור בשולי פוסט, אבל לפני זה - אם גם לכם הצרוף 20-20-20 עושה אסוציאציה של צמיחה, ואתם לא זוכרים מאיפה, כנראה שגם לכם יש פרט גנני או חקלאי בעברכם.

העירייה מתכננת לדרוש מכל יזם העורך תכנית שמוסיפה יותר מ-20 יחידות דיור, לדרוש ש-20% מהיחידות יהיו בגודל של עד 100 מ"ר, ויימכרו במחיר זול ב-20% ממחיר השוק. לא ברור לי מה הכלי החוקי שיכול להפוך את הדרישה הזו (המחיר) למחייבת.

התכנית תשפיע רק על הדירות החדשות שנבנות, שהן מעטות יחסית. בנוסף, כל דירה כזו חוזרת לשוק החופשי אחרי מספר שנים (7?), ונגרעת ממאגר הדירות בהישג יד. מצד שני - אם התכנית תתמיד - יתווספו כל שנה סביבות 200-300 דירות בהישג יד - אם אפשר לחלק את הפרוייקטים בערך לפי יחס האוכלוסיות (במגזר הערבי הפרוייקטים הגדולים מועטים יחסית), אפשר להניח שכמאה חמישים מהדירות הללו ייבנו במגזר היהודי הכללי. בואו נהיה תמימים לרגע, ונחשוב שתכלס מדובר במאה חמישים משפחות צעירות שבלי התכנית הזו היו עוברות למעלה אדומים או למודיעין. זה לא המון אבל זה בהחלט משהו. גם העירייה במסמכים שהיא הוציאה לא טענה שהתכנית הזו יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא צריכה להיות משולבת עם עוד אמצעים. העירייה גם טוענת שיהיו מנגנונים שיוודאו שהדירה נשארת בהישג יד לאורך שנים. אני משער שמדובר על אותן 7 (?) שנים בהן הקונה מחוייב לגור בדירה.

המחיר - איך יפקחו על המחירים ויוודאו שהזכאים שזכו בדירה אכן מתגוררים בה? לזה אני משער שלעמית יש פתרונות, אבל לא ברור לי מהיכן יבוא הכסף. האם מישהו חושב שהיזמים יספגו את ההוזלה הזו? או שפשוט יתר ה-80% דירות בפרוייקט יהיו עוד פחות בהישג יד מאשר היום. אם זה אכן כך - יצרנו תכנית להגדלה של פערי המחירים בין דירות. במקום מגוון מחירים נקבל דירות יותר זולות, ודירות יקרות בטירוף. חדשות לא טובות עבור מי שלא זכאי להשתתף בתכנית (למשל בעלי דירות, או בני 41 ומעלה), אבל מעוניין לשפר דיור בלי לעזוב את ירושלים.

רוצים לשמוע מגוף ראשון? קראו אצל עמית, ולכו לישיבה ביום שלישי הקרוב.

התפזרתי קצת.
תכלס יש בתכנית יתרון אחד ענק - היא מאותתת ליזמים בעיר שכדאי להפנים את האג'נדה החדשה, כי יש מי שהולך עליה ברצינות. יישר כח לעושים במלאכה.

מצד שני יש כמה קצוות שנראים, לפחות במבט ראשון, בעייתיים.

חילוני מסורתי - קלאסי

האם ככל שאמתין יותר זמן בין פוסט לפוסט יצטברו יותר נושאים? 

היום יערוך ראש העיר מסיבת עיתונאים ויכריז על תכניתו לדיור בהישג יד. פרטים (בדבר השעה והמיקום בלבד..) כאן. את התכנית הכינו אנשים מאוד רציניים - כולנו ציפייה. עמית מדבר על אחוז מכל פרוייקט שיוקדש לדיור בר השגה (לפני כמה חודשים בבלוג). מבורך, אבל לא ישפיע על 194,000 הדירות הקיימות בעיר (כן - זה מתוך השנתון החדש :-), אלא רק על 1,000-2,000 דירות שבנייתן מסתיימת בכל שנה.

אתמול, בעוד שבוע, ובעוד שבועיים - קלאסי ברחביה:

(היה כל כך חם שאפילו לא שלפתי מצלמה, אבל נראה נחמד)

 

לפני שבועיים פורסמו עיקרי התכנית לפיתוח התחבורה. יוסי סעידוב לא התלהב. נראה שעדיין מתכננים את התחבורה "מאחורי ההגה" (windshield perspective). הרי כל כביש שייבנה ייפקק - את זה גילו בבריטניה כבר לפני עשרות שנים. אני מתכוון למשל לכביש 16 - שמתפצל מכביש 1 (הכניסה לעיר) בסיבוב מוצא, ומגיע במנהרה למחלף גבעת מרדכי-בגין. לא היינו כבר בסרט הזה? כביש 9 ביטל את הפקק? כן - לחצי שנה (או פחות). יש כבר מספיק דוגמאות, אז למה לייצר עוד ועוד? את כל הכסף שיעלה הכביש הזה אפשר להסיט לפיתוח תחבורה ציבורית, ואופניים.

אופניים - למה כשכבר מחליטים לקדם את תחום האופניים, מדברים על השטחים הפתוחים? (אביב לביא כתב על זה). הרי העיקר זה האופניים בעיר, וכאן גם נמצאים רוב הרוכבים. והרפורמה עם כל התקציב האדיר הזה, היא בדיוק ההזדמנות. ולא - שביל אופניים סובב גן-סאקר הוא לא פתרון לכלום.

כשהלמ"ס שואלת על מידת דתיות, היא נותנת 5 אפשרויות: חילוני, מסורתי לא כל כך דתי, מסורתי דתי, דתי, וחרדי. האם התרגלנו לחשוב בהכללות האלו? כנראה שכן. כששאלתי את אביגיל על חברה שלה - אם היא דתיה או לא - היא ניסתה להסביר לי שהם "חילונים מסורתיים". ברגע הראשון זה הצחיק אותי, אבל אז הילדים שלי הסבירו לי שזה בדיוק כמונו. אופס - כנראה שחמש האפשרויות לא מספיקות כדי לתאר את המגוון.


משהו שראיתי באפס 2 לינק - סיור לאורך תוואי הרכבת הקלה.

ואחרון - עצומה שהיא בעצם מכתב לראש העיר בנושא מלון קולוני בכניסה למושבה הגרמנית. אריאל הירשפלד כתב על זה בהארץ. ראוי לתת על התכנית עוד פרטים, אבל הגיע הזמן לשגר כבר את הפוסט הזה - אחרת יצטברו עוד נושאים.

שבוע טוב.

אולסוונגר - הצלחה תקשורתית

נתחיל מהסוף - מינהל מקרקעי ישראל פרסם הודעה על דחיית המכרז ל-53 הוילות במורדות קריית יובל (בשלושה חודשים). הוא עשה זאת לאחר החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים. בגלובס כתבו שראש עיריית ירושלים רושם הצלחה בנסיונו להקפיא את המכרז. הם כנראה קראו את ההודעה שהוציאה העירייה, עם הכותרת: נצחון לעיריית ירושלים. לי נראה שבעירייה שכחו כמה דברים.

למי שלא סגור על הרקע: בשנת 1983 אושרה תכנית (מספר 2923 על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל, כלומר שלכם ושלי) לבנייה של 53 וילות במורדות קריית יובל לכיוון פנימיית "כרמית" (שהיום כבר פועלת במקום אחר). ממש מתחת לשיכונים הענקיים של רחוב אולסוונגר. התכנית הוכנה על-ידי האדריכלים אריה רחמימוב, שמוליק גרואג, ואלכס בלוך, עבור חברת "ערים", שתכננה באותן שנים גם את עין כרם (התכנית לעין-כרם אושרה בשנת 1985). כשחושבים על התכנית בהקשר הכפרי של עין כרם המתחדשת של שנות ה-1980, היא נראית לגמרי סבירה. העניין הוא שהתכנית מעולם לא מומשה, כלומר מינהל מקרקעי ישראל לא הוציא את הקרקע למכרז, והיא לא נבנתה. כלום לא קרה, עד לא מזמן. בסוף 2009, כ-26 שנה לאחר אישור התכנית, החליט המינהל לשווק את הקרקע לבנייה. קצת לפני-כן, בשנת 2008, הוחל בהכנת תכנית-אב לקריית-יובל (ולכל שטח המינהלים הקהילתיים יובלים-גנים).


אז מי ניסה והצליח לעכב את המכרז? מי עתר נגד מי בבית המשפט? ואיך זה קשור לראש העיר?
המינהל הקהילתי של קריית יובל, יובלים, הבין שהשטח המדובר הכרחי בשביל לבצע ביום מן הימים פינוי-בינוי לשיכוני אולסוונגר - אחד המקומות הקשים יותר בירושלים. רק כשיש עתודת שטח צמודה לבניינים, אפשר לבנות-לפנות-להרוס-ולבנות מחדש, ובסה"כ להגיע למספר יחידות דיור מספיק גדול כדי לממן את כל המהלך. הם החליטו שממש חשוב לבטל את המכרז הזה. אבל העירייה לא ממש הסכימה אתם, ולא ממש היה להם עם מי לדבר.

מה שעשה המינהל הקהילתי זה להגיש ביחד עם תושבים עתירה מינהלית, נגד מינהל מקרקעי ישראל, ונגד עיריית ירושלים - בבקשה לבטל את המכרז. התגובות של הגופים הללו לעתירה היו דומות - כולם טענו שהמכרז בסדר, שהתכנית בסדר, ושתפסיקו כבר לבלבל את המוח. העירייה גם תקפה את המינהל הקהילתי על כך שלא הגיש את העתירה במועד הראוי. כן - קראתם נכון - הם התכוונו שהמינהל היה צריך לעתור לפני 26 שנים אם חשב שהתכנית לא טובה. לזה שהתנאים השתנו ושאולי תכנית ישנה אינה רלוונטית יותר, הם לא מתייחסים. כך למשל כתבה עורכת הדין של העירייה: "...לא ברור מדוע לפתע נזעקים העותרים ... כאשר עסקינן בתכנית שאושרה כאמור לעיל עוד בשנת 1983" וגם: "בכל הכבוד הראוי, לא ... המינהל הקהילתי, ולא העותרים הנוספים הם אלה שיקבעו מהן התכניות שיחולו ... ומהן המטרות התכנוניות ... ".

רגע - אז מה פתאום דחיית המכרז היא כזו הצלחה של העירייה?

אז זהו - שהעירייה החליטה פתאום לשנות את דעתה. הם כתבו ש-"נערכה בחינה מחודשת", וש-"התקיימו ישיבות", ושעכשיו הם תומכים בדחיית המכרז. ראש העיר הספיק גם לשלוח מכתב לשר השיכון (ולהוציא על כך הודעה לעיתונות). אז פתאום ההצלחה של המינהל הקהילתי נגד העירייה, היא בעצם הצלחה של העירייה.

סבבה. משה דיין כבר אמר מזמן שרק חמור לא משנה את דעתו. אבל יש כאן שני עניינים מאוד מטרידים:
1. שינית את דעתך? תגיד את זה. משהו כמו: הייתי נגד והמינהל הקהילתי (עתר נגדי בבית המשפט ו)שכנע אותי שממש כדאי להשתמש בשטח הזה לפתרון של בעייה קשה בשכונה. או אפילו: הצטרפנו למהלך שמוביל המינהל הקהילתי
2. שיכוני אולסוונגר - האם העירייה שכחה שאלמלא היו שם השיכונים הללו כל העיניין לא היה מתעורר? העירייה כותבת בכל מקום שמדובר בדיור לצעירים - לא נאה לכם לומר שאתם מעונינים (גם) לפתור בעייה של מקום במצוקה קשה?

שביעות רצון משרותי העירייה

כשקראתי שאני "פרזיט שממחזר חומר", הסתכלתי אחורה על הפוסטים, והאמת - קצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. אמרתי לעצמי שוואלה - יש מי שעושה, ויש מי שיושב ו[סתם] כותב מהגיגי ליבו.

אמנם הכתב (שגיא גרין) עשה בדיוק אותו דבר - לא תמצאו שם ראיון עם כותב, או אפילו עם קורא... לא השוואה בין בלוגים ולא שום דבר מעבר להגיגים. אולי הוא החליף מילה עם בני ציפר... אבל זה לא ניחם אותי. מזל שיש לי המון עבודה...

עד כאן בכיינות. שינסתי מותניים, והחלטתי להביא הפעם משהו אמיתי.

הסקר החברתי של הלמ"ס הוא כלי מדהים, והנושא המתחלף של הסקר האחרון היה שביעות רצון משירותי ממשל. יש לסקר מחולל לוחות (לא נגיש ל-FF), כך שאפשר לחלץ בדיוק את הנתונים שרוצים. חשבתי שיהיו שם הפתעות. תגידו אתם אם זה מפתיע. שימו לב:

מרוצים (או מאוד) משירותי העירייה (מדובר בשנת 2007):
תל-אביב, ראשל"צ - 67%
ממוצע ארצי - 64%
ירושלים - 61%
חיפה - 56%
אשדוד - 47%

טוב - די צפוי שת"א וראשון יהיו למעלה, אבל האמת שאם הייתי מנחש, הייתי מהמר שירושלים תהיה יותר נמוכה.

דרך קבלת השרות מהעירייה:
מפגש אישי - כמה מאיתנו בוחרים או נאלצים להגיע לעירייה:
אשדוד - 77%
ממוצע ארצי - 70%
ירושלים - 69%
ראשל"צ - 58%
תל-אביב - 57%
חיפה - 53% - שאפו!

טלפון או פקס - זה כבר הרבה יותר נוח:
חיפה - 38%
תל-אביב - 30%
ראשל"צ - 23%
ממוצע ארצי - 22%
וירושלים - 21%. לא עד-כדי-כך פשוט לתת שרות...

והכי חשוב (או לא?) - אינטרנט:
(הנתונים נמוכים וטעות הדגימה גדולה)
תל-אביב - 5-9%
ראשל"צ - 1-5%
ממוצע ארצי - 2%
ירושלים - 1-3%
חיפה - 0-2%

נכון שחשבנו שהאחוזים לאינטרנט יהיו גבוהים יותר? נראה לי שזה לאו דווקא בגלל שהאתרים לא טובים, לא נגישים וכולי, אלא שפשוט אלו ההעדפות של הציבור (כנראה שלא כולם קוראים\כותבים בלוגים).

לתשומת לב העירייה - כולם (או שמא כולנו?) שמחים מההנגשה של הישיבות באינטרנט, אבל אולי בעצם רצוי לשפר קודם את השירות הטלפוני (אני משער שזה גם יותר זול).