‏הצגת רשומות עם תוויות שטחים פתוחים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שטחים פתוחים. הצג את כל הרשומות

יום שני, 26 באוקטובר 2015

הר חרת, פירבור ומטרופולין


בואו נדבר ממש שנייה על פירבור ומטרופולין. שני הדברים מאוד ברורים -- פירבור זה ממש רע, ומטרופולין, כלומר מודל מטרופוליני לירושלים -- כמו תל אביב -- זה ממש טוב. לקראת הדיון היום בתכנית הר חרת,(המתנהל ברגעים אלו ממש), התכנית שבעצם הקימה את הבלוג הזה בשנת 2007, רציתי לחשוב בקול רם על איך אני מיישב לעצמי את הסתירה הזו.

נראה לי שיש כאן שלוש נקודות:

אופי הבנייה, ובכלל, עקרונות בסיסיים של תכנון נכון. נגיד, למשל אי הקמת ישובים חדשים ופיתוח צמוד דופן (תמ"א 35) נראה לי כמו התחלה טובה. יצירת אזורים שניתנים לשירות יעיל על ידי תחצ (צפיפויות עירוניות סבירות, בלוקים קצרים -- את זה למדתי מלרמן) צריכה כנראה להיות ההמשך. מה קורה בהר חרת? נראה לי שאף אחד מהנ"ל. אולי הצפיפות לא ממש כפרית (ממה שאני זוכר -- לא מוצא כרגע את התכנית), אבל חוץ מזה אין אף וי בצ'קליסט.

הלאה, חיזוק פנימה ולא יציאה החוצה. קראתי את המכתב של ניר ברקת (PDF) אל משרד הפנים. חשבתי שאמצא קריאה לחיזוק ירושלים פנימה, ותו לא, אבל ממש לא. ברקת מדבר על פיתוח פנימה, במקביל לאסטרטגיה של פיתוח מטרופוליני, וגם מוסיף, כמצופה, שהניהול של האסטרטגיה הזו צריך להתבצע מירושלים (דרך פורום תכנוני לאומי), ולא לנחות עלינו הר כגיגית. אני מסכים לגמרי -- צריך גם ציפוף, וגם יציאה החוצה, אבל באחריות. ברקת מונה את השירותים שהעיר מספקת (הארנה, סינמה סיטי, סטודנטים), וזו, לדעתי, צריכה להיות ההתמחות של העיר -- מתן שירותים לתושביה ולתושבי המטרופולין. אני מקווה שקלעתי כאן לדעת גדולים, אבל בשביל שיהיה למי לספק שירותים -- צריך [גם] לעבות את המטרופולין, אין מה לעשות. אז כאן דווקא יש להר חרת צ'ק אחד ברשימה (עיבוי המטרופולין), אבל בסעיף ה-"באחריות" אני מצטרף לדעה שהם נכשלים לגמרי.

וצריך לומר כאן עוד משהו -- האם הר חרת זה ירושלים או מטרופולין? רוב התכנית נמצאת בתחום השיפוט של העיר (!). אז עד שלא מצמצמים קצת את גבול השיפוט, תושבי ירושלים יממנו את משאיות הזבל של העירייה שיצטרכו לנסוע לשם, ותושבי הר חרת -- את אחזקת הגינות הציבוריות של רחביה. זה לא בדיוק (כלומר: בדיוק לא) ההגיון של מטרופולין.

ולבסוף -- סביבה. הכל באזור ירושלים רגיש -- אנחנו נמצאים באחד האזורים הרגישים ביותר בישראל, וכל פיתוח גורר אובדן של אקולוגיה, נוף, ומכלול של ערכים. ישנם כלים להערכת ערכיות השטחים הפתוחים, שפותחו בתכנית "ישראל 2020" ובתמ"א 35 על-ידי מוטי קפלן. אולי בפוסט אחר...

בינתיים אנסה להתעדכן מה קורה שם.

** עדכון מאוחר: התכנית לא תועבר, בינתיים, לותמ"ל. כאן בדמרקר



ובנימה יותר אופטימית -- גם בקו 19א (שעצם קיומו הוא ברכה לכל מי שצריך להגיע להר הצופים), התקינו את הביצים הקשות שיאפשרו לנו בעתיד לעלות מאחור ולתקף בעצמנו. כן, באירופה זה כבר נהוג עשרות שנים, אבל אצלנו זו עליית מדרגה.


יום חמישי, 4 ביוני 2009

הרפורמה בקרקעות

בחמישי התקיים יום עיון - כנס חרום בנושא הרפורמה המוצעת במקרקעין. הדיון ברפורמה יוצר מצב מוזר, בו הירוקים מפליגים בשבחיו של מינהל מקרקעי ישראל... אבל זה רק בגלל שהחלופה המוצעת היא דרקון אמיתי. דרקון בלי ראש.

במקום המינהל מוצעת רשות מקרקעין המורכבת מנציגי ממשלה וקק"ל נטולי שיקול דעת (כן! כך כתוב בהצעה - הם יהיו חייבים להצביע לפי החלטת הממשלה). מנהל הרשות ממונה על-ידי ארבעה שרים, שיכולים לפטר אותו אם לפי ראות עיניהם הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי. לא צריך לנמק, כך שגם המנהל הוא למעשה בובה של ראש-הממשלה ושר האוצר.

ואיך עושים את זה? בחוק ההסדרים... צ'יק צ'ק, בלי דיון ותוך כדי "קח-ותן" פוליטי. קח את רשות מקרקעי ישראל (זה הגוף שיחליף את המינהל) ותן מע"מ על ירקות. קח קיצבאות ילדים ותן הפרטת קרקע. ובמחשבה שאם נקים מנגנון חדש, ניפטר מכל הרעות החולות המאפיינות את המנגנון הישן. מסלול עוקף-מינהל-תקין תמיד נשמע בהתחלה כמו משהו טוב.

עד כאן מוראות ההסכמים הקואליציוניים שנרקחו במטבח הכאילו-ניאו-ליברלי אך הנוטה בפועל לריכוזיות בולשביקית. קשה להתווכח עם הטיעונים הללו, שהעלו איריס האן, אבי דרכסלר, ערן פייטלסון ועוד דוברים בכנס.

אבל השאלה הגדולה בעינה עומדת - הפרטת הקרקע כן או לא, ואם כן אז איך.

אני מאוד אוהב לצטט את אריה שחר, שאמר פעם שהמדינות היחידות בהן הקרקע מולאמת הן ישראל וקובה. כשחושבים על זה ככה, הפרטת הקרקע חייבת להגיע מתישהו. נגד הטיעון הזה ש-"כך עושים כולם", הציגה איריס האן את נתוני הצפיפות, שגם אני כאן עסקתי בהם קצת. היא טענה שבתנאים של כזה מחסור בקרקע אי אפשר לתת לשוק הפרטי לשחק בחופשיות, וצריך להשאיר את המושכות בידי המדינה. יש בזה משהו. הסיכוי לייעול השימוש בקרקע - ציפוף, מיצוי יתרונות לגודל, איחוד תשתיות - יורד מאוד אם זה תלוי רק בשוק הפרטי.

אם במשחק מונופול רואים שנשארו בבנק רק 1000 לירות, כדאי לחוקק חוק שמעכשיו כל הנכסים (שלא שייכים למשתתפים) הם של הבנק, והוא לא מוכר, אלא רק משכיר אותם. היינו מעדיפים לזהות את המצב הזה לפני שחלק גדול מהנכסים נקנו על-ידי השחקנים האחרים, כי קריסה של הבנק המרכזי (שמשלם 200 לירות לכל מי שעובר ב-"דרך צלחה") גומרת את המשחק.

דיון גדול נערך סביב מה מפריטים. קרקע מתוכננת או לא? מגורים בלבד או כל מה שאינו חקלאי? בנייה רוויה בלבד או גם צמודי-קרקע? יש קונצנזוס על הפרטת דירות מגורים בבנייה רוויה, אבל כל מה שמעבר לזה נמצא בוויכוח. הטיעונים העיקריים בוויכוח הם הסכנה שבהפרטה, והעיקרון שהקרקע היא מוצר ציבורי.

בעניין הסכנות נראה לי שהחשש מוצדק - הפרטת הקרקע עלולה להוביל לפיתוח בשטחים רגישים שצריכים להשאר פתוחים. אין אפשרות לתקן טעויות כאלו - לא להחזיר את הקרקע שנבנתה להיות שטח פתוח, ולא להלאים בחזרה את מה שהופרט (כשנבין שטעינו) - אפילו אם עוד לא נבנה.

בעניין המוצר הציבורי - זה נשמע לי כמו טענה של מי שרגיל להלחם בהפרטות של שרותים. החינוך הוא מוצר ציבורי, כך גם הבריאות, וגם המים בברז. זו הסיבה שחינוך פרטי, בריאות פרטית, או מים פרטיים, יוצרים ירידה ברמת השרות - המוצר הציבורי - אותו מקבל התושב. אבל מה ציבורי בקרקע מוחכרת? קרקע מדינה שעליה נבנה מפעל הי-טק כבר אינה מוצר ציבורי. גם הקרקע עליה ניצב הבית שלי אינה מוצר ציבורי. האם מישהו רוצה לשמור לעצמו את האופציה להלאים לי את הבית? אני מקווה שלא. שטחים פתוחים הם לכאורה מוצר ציבורי, כי כל הציבור נהנה מהם, אבל מה שציבורי בהם איננה הקרקע - יכול להיות שיש עליה שדה פרטי לגמרי. מה שציבורי בשטחים הפתוחים הוא העובדה שהם אינם בנויים, או ה-"פתיחות" שלהם. על זה שומרים בעזרת רגולציה (המדינה מאשרת את התכנון), ולא באמצעים קנייניים (המדינה היא הבעלים).

עוד אינפורמציה:
אקו-ויקי (תודה ללרמן)
מכון דש"א

יום שני, 6 באפריל 2009

הים של ירושלים

הייתי ביום שישי בים של ירושלים - סכר בית זית. נראה כאילו הפארק המטרופוליני שמתוכנן שם - כבר כאן. (ואת הערך בווקיפדיה אתם מוזמנים לתקן)
הנה כמה תמונות:



בלי קשר, האחירתם התחיל לפרוח (לכבוד פסח כמובן). אם לא יצא לי לכתוב עד פסח, אז פסח שמח לכולנו.

ודבר אחרון - אם אתם מזדמנים לגן החיות בפסח, בטח תפגשו את החיה החדשה (למדי) - פקארי הצווארון. הוא אמנם מאוד דומה לחזיר, אבל אל דאגה - דאס איז נישט א חזיר!

יום שבת, 14 במרץ 2009

מינהל מקרקעי ישראל ישמור על שטחים פתוחים

אחרית הימים - המינהל (מועצת מקרקעי ישראל) מחליט ששמירה על שטחים פתוחים, ערכי טבע, נוף, מורשת ותרבות "תבוא לידי ביטוי בקבלת החלטות מועצת מקרקעי ישראל מתוך מודעות לצורך בשילוב מושכל בין צורכי הפיתוח לצורכי שמירתם".

עוד כמה ציטוטים מרגשים - בבקשה: "חיסכון מיטבי בהקצאת קרקע לפעולות פיתוח" ; "ביסוס ניהול המקרקעין על מצאי ערכי טבע נוף ומורשת תרבות המאפיינים את הארץ" ; "הקפדה על הכוונת הפיתוח לשטחים המיועדים לכך בתכניות מתאר ארציות מחוזיות ומקומיות" ; "קידום מזורז של הקצאת קרקע לשמורות טבע גנים לאומיים פארקים יערות ושטחים חיוניים לשמירה על המגוון הביולוגי והנופי של הארץ" ; "עידוד השמירה על שטחים פתוחים חקלאיים" ; "הגברת אכיפה נגד פלישות ושימושים שלא כדין בשטחים פתוחים טבעיים וחקלאיים" הנה משהו על זה בגלובס.

נפלתם? עכשיו בשביל לקבל פרופורציה לכו להחלטה, וקיראו את סעיף א' (השטחים הפתוחים זה ב'). רוצים את עיקרי הדברים? הנה: "בעלי בתים צמודי קרקע במרכז הארץ יהיו פטורים מתשלום דמי היתר בעת ביצוע תוספת בנייה עד 80 מ"ר, כך שניתן יהיה לנצל את זכויות הבניה עד 240 מ"ר ללא תשלום למינהל. באזורי הפריפריה – אזור עדיפות א' וקו עימות ינתן פטור מלא ולא תהיה מגבלה על היקף התוספת וניתן יהיה לבנות אף יחידות דיור נוספות, בכפוף לתב"ע מאושרת."

הרעיון הוא להאיץ פיתוח (אנחנו במשבר), להקל על התושב, ואפילו (שימו לב למילת הקסמים:) לצופף. אפשר להתווכח אם הרחבת דיור של בית צמוד-קרקע היא ציפוף, ובעיקר אם זה הפיתוח (או הציפוף) שאנחנו צריכים, אבל העיקר הוא שעם כל הכבוד להחלטה, לא צריך לחשוב שהמינהל הפך להיות מכון דש"א :-)

המשמעות יכול להיות מאוד חריפה - עיור חלקי של יישובים כפריים בפריפריה, שיבנו הרחבות דיור ויחידות נוספות. גם במרכז זה לא יהיה בלתי נראה.

יום שבת, 6 בדצמבר 2008

חוק התכנון לצמצום הנסועה

לא - עדיין לא אצלנו. בקליפורניה מנסים להקטין את פליטת גזי החממה על ידי חקיקה בענייני תכנון. החוק החדש (SB 375) נותן תמריצים לרשויות לייצר תכניות ולהראות שהן מובילות לירידה בפליטות הפחמן. אחרי שלב התכנון, ישנם תמריצים לעמידה ביעדים הסביבתיים.

מה הקשר לתכנון? אתן דוגמא - רשות שמייצרת פרוייקטים להליכה ברגל ותכנון מוטה תחבורה ציבורית, תקודם לראש התור לתקציבי תחבורה ממשלתיים ופדרליים. הצפי הוא שהחוק יעודד מילוי (infill) וציפוף.

האם לא סומכים שם על מוסדות תכנון? אולי להפך - מנסים לתת להם רוח גבית לפרוייקטים של smart growth? כך או כך - זו דוגמה לאיך מערכת תכנון מאוד מבוזרת מנסה להתערב לטובת חזון מסויים, ונגד מגמה רווחת - הפרבור. היא עושה את זה דרך מערכת ביקורת שבסופה ברז התקציב.

ואצלנו? מערכת מאוד ממורכזת, והממשלה שולטת על כל תכנית שמוסיפה זכויות (!), דרך הועדות המחוזיות של משרד הפנים. אז אחרי "ישראל 2020, תמ"א 35, וכל מה שבאמצע ואחרי - מסתבר שעדיין הממשלה לא החליטה אם היא מקימה ישובים חדשים או לא. תמ"א 35 קבעה בהוראותיה שכל פיתוח יהיה צמוד דופן (6.1), ושיש לצמצם את תופעת הפרבור (מטרה א'), והנה - מרשם:

[המפה מתוך מאבק לכיש של החברה להגנת הטבע]

אחרי שבספטמבר המועצה הארצית דחתה אחד לאחד את כל העררים נגד הקמת היישוב "מרשם" למפוני גוש קטיף (הנה הפרוטוקול), החברה להגנת הטבע הגישה עתירה. הנה כך מתנהל תכנון בישראל: הממשלה מחליטה בניגוד למדיניות של עצמה, דוחה את כל העררים, ותיאלץ להצדיק את מעשיה בבית המשפט, שהופך להיות זירת התכנון המשמעותית...

שמעתי על זה מהסביבה

עוד עניין משפטי בעניין מרשם: נכון שבתכנית המיתאר למחוז הדרום הוא מופיע, ובתמ"א 35 אכן כתוב שאחד התנאים שבהם מותר לפתח לא בצמידות דופן הוא קיומו של הפיתוח המוצע בתכנית מחוזית מאושרת. אבל כתוב שם גם שמוסד תכנון צריך להשתכנע שהבינוי המוצע ... משתלבים באופי הסביבה ואינם פוגעים בערכי טבע, נוף, חקלאות ומורשת וברציפות השטחים הפתוחים (6.1.3 ס"ק 3).

קצת על SB375:
ראיון עם יוזם החוק
מכיוון פיתוח בר-קיימא
בעד ונגד ב-San Francisco Chronicle

ואם משעמם לכם, נסו את תרגומי גוגל לעברית של הראשון, השני, והשלישי.

יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

דוח דשא


גם אם אתם לא קוראים דוחות בענייני מדיניות סביבה, עשו לעצמכם טובה ופתחו את הדוח השנתי של מכון דש"א. הדוח מנתח בצורה מעמיקה (אבל מאוד רחבה) ואינטיליגנטית את החלטות הרשויות בשנת 2007. כל הכבוד.

הממשלה, למשל, מעדיפה את המגזר הכפרי, מכירה בדיעבד חוות בודדים לא חוקיות (עמ' 24-25), ומקימה יישובים חדשים (31), אך עם זאת היא גם עוסקת בהתחדשות עירונית (32-33).

בנוסף נסקרים גם המועצה הארצית, הכנסת (מעט חקיקה - אך בכוון חיובי), ובתי המשפט (למה שם אין עיקרי ממצאים? אולי עוד לא מצאתי).

פרק שלם מוקדש לשינויי ייעוד אל ומ-שטחים פתוחים מוגנים.

הערה: אם היו בקובץ "סימניות" של אקרובט - היה יותר קל לנווט, או לפחות להבין איפה אני נמצא. גם הקידוד לא מתאים ל-PC, אז חוץ מזה שאי-אפשר להעתיק-ולהדביק, אז גם אי-אפשר לחפש...

תכלס: ההודעה על הדוח באתר מכון דשא, או ישירות לדוח (PDF). הקובץ עשה לי קצת בעיות, ועדיף לא לפתוח אותו בתוך הדפדפן (אלא לחצן ימני -> שמור קישור).

יום שבת, 6 בספטמבר 2008

מצפה נפתוח

תכנית מצפה נפתוח - תממ\ 1\ 47 - בוטלה בבג"ץ (הארץ כאן, ופסק הדין כאן). אני משער שדיירי דרך החורש והמשעולים שלצידה חוגגים, ואולי גם הצבי הישראלי שצורף לעתירה כעותר. ממש מומלץ לעבור על פסק הדין כדי לראות איך בית משפט נוגע בעניינים תכנוניים, בלי להכנס לשיקולים התכנוניים.

בשורה התחתונה ירדו כ-2000 יחידות דיור מהעתודות של דוח העתודות של ירושלים בת-קיימא, וקיבלנו את הגבעה פתוחה. העותרים יצאו מרוצים, כולל כנראה הצבי. ראינו הדגמה חיה איך פרוייקט שסיכויי המימוש שלו קרובים ל-100% - נופל.

האם אורי בר-שישת יעדכן את סיכויי המימוש של הפרוייקטים בדוח? אני משער שלא, אבל יכול להיות שכדאי לבדוק את זה, כי למרות שאני שמח כמו כולם על כל גבעה שניצלת - כדאי שגם יהיה איפה לגור בעיר הזו.

יום רביעי, 28 במאי 2008

צמוד קרקע על חצי דונם בישוב ירוק

הישוב "נורית" יוצא לדרך... (הנה כאן במעריב) עוד ישוב חדש, בניגוד למדיניות הארצית, ולכל הגיון תכנוני. בשטח של 300 דונם על דרך נוף הגלבוע, על שטחים פתוחים ברגישות גבוהה מאוד - בונים צמודי קרקע במגרשים של חצי דונם עד דונם(!) כל אחד. יופי :-(

יש גם תשריט - לי הוא לא נראה ירוק יותר מתשריטים של ישובים כפריים אחרים. איזו צביעות. שימו לב לששת המגרשים המנותקים - האם הם תחילת שלב ב' של היישוב? אולי אחרי סגירת המחצבה? אפשר לבדוק בתקנון. (כל הכבוד לממ"י על השקיפות)

והשלוחה הירוקה שבקצה שלה, מנותק מהיישוב לחלוטין - מתקן סניקה לביוב. אפילו בישוב "ירוק" יש דברים שהם NIMBY.

יום חמישי, 15 במאי 2008

עם כל הכבוד לראש עיריית הרצליה

אתמול (או היום?) צפריר רינת כתב בדמארקר על שימור אתרי טבע עירוניים (הערך הנדל"ני של הקרפדות העירוניות). יעל גרמן צוטטה:"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם". זה כל-כך עקום. צפריר רינת מסביר שזה לא בדיוק כך: "שטח כמו בריכת חורף יכול להעניק לפארק סמוך ייחודיות, ובכך להפוך גם את הפארק למושך בהרבה. שילוב כזה מציע חוויה יוצאת דופן של תצפית ונוף וגם אפשרויות רבות לפיתוח פעילות חינוכית במסגרת העירונית". גם זה עקום. נכון אבל מפספס. מפספס את זה שטובת הקרפדות, טובת בתי הגידול הטבעיים היא טובת בני האדם, לא (רק) בשביל שיהיה לנו משהו יפה להסתכל עליו, אלא כי זו הסביבה בה אנחנו חיים. אנחנו מקבלים ממנה שרותים (שרותי חינם כמו שאומרת ג'יין ג'ייקובס) כמו מים (!), טיהור אויר וחידוש החמצן בו, פירוק פסולת אורגנית (שחלק ממנה הופך תוך מליוני שנים ל... נפט ממנו אנחנו גם מפיקים דבר או שניים). הסביבה היא בית הגידול שלנו, וכרגע אין לנו אחר.

יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.

וכאן עוד משהו על התכנית

יום שני, 3 בדצמבר 2007

מתחברים לסביבה בעמק לבן


גבעת משואה

מספר תכניות הדגישו את חשיבותו של גבול ברור לבינוי. כרגע עולה בראשי יותר מכולן "ישראל 2020". הרעיון כפי שאני מבין אותו הוא חידוד ההבחנה בין השטח העירוני לשטח הפתוח, ובכך מניעת גלישה של העיר את השטחים הפתוחים. יתרון נוסף של הבחנה זו הוא הנגשת השטח הפתוח לאוכלוסייה.

אחד היתרונות האדירים של ירושלים הוא הקירבה של כל-כך הרבה תושבים אל שטחים פתוחים טבעיים איכותיים. הדבר נובע ממבנה העיר, וכך נוצר המצב בו תושבי השכונות גבעת שאול, רוממה, ורמות נמצאים בנגישות מיידית לעמק הארזים (מה שנשאר ממנו לאחר סלילת כביש 9...). דוגמה אחרת - הסמיכות לנחל רפאים - אזור עין לבן. אזור זה נגיש מיידית לתושבי עיר גנים וגבעת משואה (שמייד אחזור אליהן), מלחה, קטמון ח'-ט', פת, בית צפאפה, ועם קצת מאמץ גם גילה. אפשר להמשיך ולמנות את השטחים והשכונות, אבל העקרון מובן. זה אחד היתרונות של עיר הררית.

בואו נראה מה קורה בעיר הגדולה תל-אביב. אין שם כמעט בכלל נגישות לשטחים פתוחים חיצוניים לעיר. הסיבות הן הצפיפות - הערים הסמוכות שנדבקות לתל-אביב ויוצרות גוש בנוי ענק, ובנוסף, היעדר הגבול הברור - כשנכנסים מכוון ירושלים קשה לומר מתי בדיוק מתחיל השטח הבנוי, ואותו דבר בכניסה מצפון. בתל-אביב מפצים על-ידי שטחים מלאכותיים פנימיים - פארק הירקון, ובקרוב פארק איילון - ועל-ידי הנכס הטבעי מכולם - הים.

ובואו נראה מה עושים עם זה בירושלים. גבעת משואה - התמונה למעלה היא ממש מופת של ניתוק מהסביבה. קיר אימתני שמבודד את השכונה מהמדרונות היפים שמסביב. נכון - השיפועים "מטורפים" כמו שאוהבים לומר לנו, אבל עובדה שבצד המערבי של השכונה הצליחו לתת איכשהו פתח יציאה אל עמק לבן. אני חושב שזה לא נובע מאהבת מרדכי המטייל עם כלבו בשעת בין הערביים, אלא רק כי אמור בעתיד לעבור שם כביש...


עיר גנים ועמק לבן

עיר גנים - השכונה מאמצת את העמק, בשיתוף מלא של המנהל הקהילתי , וכל הכבוד - אבל בגלל מדרונות אדירים של שפכי עפר המכסים על טרסות יפהיפיות - הנגישות מהשכונה לעמק מוגבלת לכמה שבילים. בכלל - שפכי העפר הם רעה חולה בכל השכונות הבנויות על מדרון. מלמעלה לא כל-כך מרגישים אותם, אבל כדאי לתושבי כל השכונות שעל שפת השטח הפתוח לראות פעם את שכונתם מבחוץ פנימה.


שקיעה על עמק לבן והר שלמון