לא רק אצלנו מתווכחים לגבי הגדלת ההיצע של דירות חדשות.
במאמר בנ"י טיימס, אדוארד גלזר מנסה להבין את התופעה של הגירת אוכלוסייה אל "חגורת השמש" - נתונים ממפקד האוכלוסין האמריקאי האחרון. הוא תוהה האם הזדמנויות כלכליות, או שמא האקלים הנוח, הם אלו שמושכים את האנשים, אבל מוצא שאין הזדמנויות כלכליות חריגות (לפי התמ"ג), ושבחלק מהמקומות הצומחים ביותר (מבחינת אוכלוסייה), אין גם אקלים מי-יודע-מה.
יותר מזה - מחירי הדירות במקומות הללו אינם עולים בשיעור שהיה מצופה מהם. וכאן מגיעה השורה התחתונה, שאומרת שמה שמאפיין את המדינות הצומחות הללו זה שהן בנו המון יחידות דיור בשנים האחרונות. לא צמיחה כלכלית מטורפת, ולא השמש, מניעות את הצמיחה של חגורת השמש, אלא המחירים הנמוכים.
אוקיי - עד כאן נשמע פשוט והגיוני.
אבל במאמר אחר, כלכלן אחר בשם ביל ווטקינס תוקף את גלזר וטוען שיש לו טעות. הוא מביא הרבה אזורים בקליפורניה ובמקומות אחרים שבהם המחירים נמוכים - אבל האזורים הללו לא צומחים. גלזר טוען שאנשים הולכים בעקבות מחירי דיור נמוכים, ויוצרים צמיחה כלכלית. וצמיחה כלכלית מביאה עסקים. ווטקינס טוען שזה לא כל-כך פשוט. אנשים מתמקמים מכל מיני סיבות, והחלטות מיקום של עסקים תלויות גם בגורם נוסף - מחיר. כלומר מיסוי, הובלה, מחיר עבודה, מקום ועוד. בחופים לרוב יש מחירים אטרקטיביים יותר, אבל הם העלו את המיסוי והרגולציה כל כך, שהעסקים ברחו לרצועת השמש, ובעקבותיהם האנשים, שלא מחפשים *רק* דיור זול.
חזרה לישראל ולירושלים
האם אספקת מגורים זולים בירושלים (מטרופולין ירושלים) תפתור בעיה של התדרדרות כלכלית של האזור? לפי גלזר כן. לפי ווטקינס צריך עוד משהו - להוזיל את העלויות לעסקים. האמת שכאן מגיע לעירייה שאפו - הם בדיוק בכיוון הזה.
עוד ביקור ברחוב יפו
הייתי ביפו פעמיים מאז שלא נוסעים בו אוטובוסים - הדבר שהכי הרשים אותי זה השקט. נכון שצריך לצעוק כשיושבים עם מישהו לקפה? אז זהו שעכשיו לא. היום עברתי גם בנביאים ובכיכר השבת - צפוף, אבל פחות נורא מהסיפורים. באגריפס עוד לא הייתי, אבל החוויות שצידקי מביא משם לא מעודדות.
