יום שלישי, 30 ביוני 2009

nextbus

מידע על האוטובוס הבא שמגיע לתחנה שלי, דרך הנייד - הנה זה בא (עוד לא אלינו).

זוכרים את האוטובוסים בירושלים? אז בארה"ב וקנדה יש כבר שירות של קבלת הזמנים לפי GPS, דרך אינטרנט, טלפון נייד, או SMS. אפשר אפילו לקבל מפה עם מיקומי האוטובוסים און ליין.

להכל מגיעים דרך nextbus.com (גם דרך הנייד).


(כן, הפתקים הקטנים זה אוטובוסים)

יום שלישי, 23 ביוני 2009

ירושלים חופשית

אחרי שבהפגנה הקודמת הייתי בספגטים (וננזפתי), אני מרגיש חובה לשתף אתכם בקריאה להפגין השבוע:



יום ראשון, 21 ביוני 2009

מהפכה מפדלת

ספר חדש טוען שאנחנו בעיצומה של מהפכת אופניים, ושהרוכבים משנים את הערים האמריקאיות. אפשר לקרוא חלק מהספר בניו יורק טיימס, ויש שם גם ביקורת עליו. גילוי נאות - לא קראתי, אבל מאוד התלהבתי מהעטיפה.

אז יש ערים שמתכננות במרץ (כמו ניו-יורק), יש כאלו שבהן ניטשות מלחמות על התכנון המוצע (כמו לוס-אנג'לס), ובפריז ה-Vélib מושך גנבים וונדליסטים. אצלנו נראה שמספר הרוכבים גדל מיום ליום, אבל לא נראה שהשבילים באופק.

רעיון: להפיק את הלקחים של פריז, ולהשאיר את האופניים בשטח הפרטי - לעודד מקומות עבודה להחזיק צי אופניים לשימוש העובדים. העובדים ישכרו את האופניים במחיר עלות התחזוקה או מחיר סמלי, ומקום העבודה יכסה את ההשקעה על-ידי הנחה בארנונה שיקבל מהעירייה. העירייה תרוויח מקומות חנייה, הפחתה בזיהום האוויר, וכל הדברים הטובים שאנחנו כבר משננים בעל-פה. רק חשוב שהעובד לא יאבד את "אחזקת הרכב" שהוא מקבל בתלוש. אולי אציע את זה למקום העבודה שלי לתחרות "מגיעים לעבודה בירוק". יש עוד 9 ימים...

יום שני, 15 ביוני 2009

אוטובוסים בירושלים

גוגל מפות פרסמו קווי תחבורה ציבורית בערים בעולם. הנה האנדרגראונד של לונדון, טורינו, ואפילו קצת בקהיר. אצלנו עוד לא... כדאי להצטרף לפעילות של 15דקות, שדורשים בין היתר מפת אוטובוסים עדכנית. אפשר גם להצטרף ליוזמה קטנה לנסות ליצור מפה כזו בשיתוף פעולה של כולנו. מי שרוצה להצטרף ליוזמה (הנה הטיוטה הראשונית) שיצור קשר במייל. אני מקווה שזה יצליח יותר מהאופניים (למרות שבינתיים אני רואה שהיו למפה הזו 13,000 צפיות :-)

ובלי קשר - אני לרוב לא נותן לינקים שלא קשורים, אבל כנסו רגע לאתר של israeli children - התארגנות נגד גירוש ילדים ישראלים של עובדים זרים.

עדכון מאוחר: מפת קווי אגד בירושלים שיצרו כמה אזרחים שאכפת להם

יום רביעי, 10 ביוני 2009

היצע תחבורה יוצר ביקוש - ופיתוח כלכלי

לפני כמה חודשים הייתה ביקורת קשה נגד הרכבת, על כך שהקו החדש לירושלים לא נבדק כלכלית, והוא בכלל לא כלכלי. מצאתי אצל רומי בדלישס את מה שנחמיה שטרסלר כתב. הוא טוען שלפתח את קו הרכבת החדש זה "לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע". בגלובס סיפרו שהבדיקה הכלכלית הראתה איזושהי עלייה, אז שר האוצר החליט שבסדר (אבל רק בגלל שזה "פרוייקט לאומי עם חשיבות אסטרטגית" - יעני שלא נהפוך את זה להרגל)

בכלל - כל פרוייקט נמדד רק לפי הכדאיות הכלכלית. כל יתר השיקולים כפופים כמעט תמיד לשיקול הכלכלי.

אז הנה דוגמה למה שיכול לקרות אם מתכננים עם חזון. ראיתי את זה ב-GOVERNING:
בספרד רצו להקים רכבת מהירה. זה היה בתחילת שנות ה-1990. הבחירה הכלכלית הייתה מדריד-ברצלונה כמובן, דרך שנמצאת בשימוש של אנשי עסקים כל הזמן. הספרדים בחרו עיר עם ארכיטקטורה יפהיפיה, שאינה בדיוק מנוע כלכלי - סביליה. הקו שנסלל היה מדריד-סביליה. מה שקרה מאז היה זינוק של הכלכלה לא רק של סביליה, אלא של אנדלוסיה כולה.

בכתבה יש עוד דוגמאות - התעלה המקשרת את באפלו עם ניו-יורק סיטי, וקו המטרו בפריז לרובע
Bercy. הרעיון ברור - הקשר התחבורתי יוצר פיתוח כלכלי ומייצר ביקושים.

יום שני, 8 ביוני 2009

נצרת - תל אביב - ירושלים


בנצרת - עוד שבת של כדורגל, בתל-אביב מפגינים נגד הכיבוש, ובירושלים מתחולל "קרב על השבת". זו באמת המציאות או שזו רק הדרך שבה התקשורת משקפת אותה? מזל שבשבת אחרי הצהרים ישבנו בספגטים, כמה מאות מטרים מההפגנה הזו, והדבר היחיד שרמז שמשהו שונה מהרגיל היו עשרות מסיירי המרתון של יד בן-צבי. בדרך חזרה הביתה ראינו שהכביש לכוון כיכר צה"ל סגור, ונזכרנו שיש שם בלגן.

יום חמישי, 4 ביוני 2009

הרפורמה בקרקעות

בחמישי התקיים יום עיון - כנס חרום בנושא הרפורמה המוצעת במקרקעין. הדיון ברפורמה יוצר מצב מוזר, בו הירוקים מפליגים בשבחיו של מינהל מקרקעי ישראל... אבל זה רק בגלל שהחלופה המוצעת היא דרקון אמיתי. דרקון בלי ראש.

במקום המינהל מוצעת רשות מקרקעין המורכבת מנציגי ממשלה וקק"ל נטולי שיקול דעת (כן! כך כתוב בהצעה - הם יהיו חייבים להצביע לפי החלטת הממשלה). מנהל הרשות ממונה על-ידי ארבעה שרים, שיכולים לפטר אותו אם לפי ראות עיניהם הוא אינו ממלא את תפקידו כראוי. לא צריך לנמק, כך שגם המנהל הוא למעשה בובה של ראש-הממשלה ושר האוצר.

ואיך עושים את זה? בחוק ההסדרים... צ'יק צ'ק, בלי דיון ותוך כדי "קח-ותן" פוליטי. קח את רשות מקרקעי ישראל (זה הגוף שיחליף את המינהל) ותן מע"מ על ירקות. קח קיצבאות ילדים ותן הפרטת קרקע. ובמחשבה שאם נקים מנגנון חדש, ניפטר מכל הרעות החולות המאפיינות את המנגנון הישן. מסלול עוקף-מינהל-תקין תמיד נשמע בהתחלה כמו משהו טוב.

עד כאן מוראות ההסכמים הקואליציוניים שנרקחו במטבח הכאילו-ניאו-ליברלי אך הנוטה בפועל לריכוזיות בולשביקית. קשה להתווכח עם הטיעונים הללו, שהעלו איריס האן, אבי דרכסלר, ערן פייטלסון ועוד דוברים בכנס.

אבל השאלה הגדולה בעינה עומדת - הפרטת הקרקע כן או לא, ואם כן אז איך.

אני מאוד אוהב לצטט את אריה שחר, שאמר פעם שהמדינות היחידות בהן הקרקע מולאמת הן ישראל וקובה. כשחושבים על זה ככה, הפרטת הקרקע חייבת להגיע מתישהו. נגד הטיעון הזה ש-"כך עושים כולם", הציגה איריס האן את נתוני הצפיפות, שגם אני כאן עסקתי בהם קצת. היא טענה שבתנאים של כזה מחסור בקרקע אי אפשר לתת לשוק הפרטי לשחק בחופשיות, וצריך להשאיר את המושכות בידי המדינה. יש בזה משהו. הסיכוי לייעול השימוש בקרקע - ציפוף, מיצוי יתרונות לגודל, איחוד תשתיות - יורד מאוד אם זה תלוי רק בשוק הפרטי.

אם במשחק מונופול רואים שנשארו בבנק רק 1000 לירות, כדאי לחוקק חוק שמעכשיו כל הנכסים (שלא שייכים למשתתפים) הם של הבנק, והוא לא מוכר, אלא רק משכיר אותם. היינו מעדיפים לזהות את המצב הזה לפני שחלק גדול מהנכסים נקנו על-ידי השחקנים האחרים, כי קריסה של הבנק המרכזי (שמשלם 200 לירות לכל מי שעובר ב-"דרך צלחה") גומרת את המשחק.

דיון גדול נערך סביב מה מפריטים. קרקע מתוכננת או לא? מגורים בלבד או כל מה שאינו חקלאי? בנייה רוויה בלבד או גם צמודי-קרקע? יש קונצנזוס על הפרטת דירות מגורים בבנייה רוויה, אבל כל מה שמעבר לזה נמצא בוויכוח. הטיעונים העיקריים בוויכוח הם הסכנה שבהפרטה, והעיקרון שהקרקע היא מוצר ציבורי.

בעניין הסכנות נראה לי שהחשש מוצדק - הפרטת הקרקע עלולה להוביל לפיתוח בשטחים רגישים שצריכים להשאר פתוחים. אין אפשרות לתקן טעויות כאלו - לא להחזיר את הקרקע שנבנתה להיות שטח פתוח, ולא להלאים בחזרה את מה שהופרט (כשנבין שטעינו) - אפילו אם עוד לא נבנה.

בעניין המוצר הציבורי - זה נשמע לי כמו טענה של מי שרגיל להלחם בהפרטות של שרותים. החינוך הוא מוצר ציבורי, כך גם הבריאות, וגם המים בברז. זו הסיבה שחינוך פרטי, בריאות פרטית, או מים פרטיים, יוצרים ירידה ברמת השרות - המוצר הציבורי - אותו מקבל התושב. אבל מה ציבורי בקרקע מוחכרת? קרקע מדינה שעליה נבנה מפעל הי-טק כבר אינה מוצר ציבורי. גם הקרקע עליה ניצב הבית שלי אינה מוצר ציבורי. האם מישהו רוצה לשמור לעצמו את האופציה להלאים לי את הבית? אני מקווה שלא. שטחים פתוחים הם לכאורה מוצר ציבורי, כי כל הציבור נהנה מהם, אבל מה שציבורי בהם איננה הקרקע - יכול להיות שיש עליה שדה פרטי לגמרי. מה שציבורי בשטחים הפתוחים הוא העובדה שהם אינם בנויים, או ה-"פתיחות" שלהם. על זה שומרים בעזרת רגולציה (המדינה מאשרת את התכנון), ולא באמצעים קנייניים (המדינה היא הבעלים).

עוד אינפורמציה:
אקו-ויקי (תודה ללרמן)
מכון דש"א