הפלסטינים יהרסו את האקוויפר

בזמן האחרון אני לא ממש מצליח להרים את הראש מעל המים, אבל המציאות, כך מסתבר, ממשיכה לזרום. בסוף היה קש שעיצבן אותי והצליח להקפיץ אותי עד לבלוג.

"חשש: המים של הפלסטינים יהרסו את האקוויפר" - לא תאמינו מי אומר את זה - רשות המים, שומרי האקוויפר הנאמנים. כשאנחנו מתכננים את מדינת ישראל, אנחנו בלי בושה מסמנים את כל יו"ש כ"שטח לשימור משאבי מים", אבל כשהפלסטינים רוצים להתפיל - פתאום דואגים מה יקרה ברעידת אדמה. מה עם קצא"א למשל - אולי נפסיק את הפעילות שלו שמא תהיה רעידת אדמה? ובחיאת וואינט - לא יכולתם להירגע קצת עם הכותרת? כאילו שזו התשתית המסוכנת הראשונה שמושכים רחוק מדי אצלנו במדינה.

אם כבר פלסטינים, אז עוד משהו שתפס את עיני היה הודעה לעיתונות של העירייה שדיברה על "מדיניות תכנונית חדשה לאיזורים רווים בעבירות בניה". העירייה מדברת על אישור בדיעבד לעבירות בנייה במזרח ירושלים, ואכיפה הדוקה יותר נגד עבירות חדשות. זה נשמע הרבה יותר שקול ממה ששמענו לפני חצי שנה.כרגע כתוב באתר הכנסת (זה הוצג בועדת החוקה) שהפרוטוקול יפורסם בקרוב (חפשו לפי תאריך 13/12/2009 וסמנו "לצפייה גם בישיבות ללא פרוטוקול"). בינתים תראו מה כתבו על זה בלוקל.

ואחרון על סביבה וקיפוח (ידעתם ש-TED מתרגמים לעברית?) אם יש לכם 18:33 דקות פנויות, כנסו לשמוע את הסיפור של מייורה קרטר (משום מה באמבד אין תרגום עברי), ואיך צדק סביבתי פוגש צדק חלוקתי בדרום ברונקס.

תפסיקו כבר למחזר בקבוקים

רוצים לעשות משהו למען הסביבה מחר? אל תקנו מים בבקבוקים (אם יש לכם מים בברז). בטורונטו לקחו את זה רחוק ואסרו למכור בקבוקים עם מים בכל תחום העיר. וזו עיר גדולה - אמנם קצת יותר קטנה מירושלים בשטח, אבל מתגוררים בה יותר מ-2.5 מיליון אנשים.

אבל אם ממחזרים אז מה הבעייה בעצם? בואו נתחיל מהתחלה

• מאיפה מגיעים המים: רמת הגולן? מעיין עין-גדי? הגליל העליון? אלו מים ששייכים לבתי גידול טבעיים. אם המים שאתם שותים הם מיובאים - עיברו לנקודה הבאה
• איך הם הגיעו אליכם: משאיות מזהמות? אוניות המזהמות חוץ מהאויר גם את הים?
• לאן הם הולכים:
• לזבל: אין צורך להרחיב - הנפח של הבקבוקים האלו עצום, והם יהיו במזבלה גם כשהנכדים של הנכדים שלכם ילכו לבקר שם. לא מומלץ..
• למיחזור: שוב משאית (זיהום), ואז תהליך המיחזור עצמו, שגם הוא פולט מזהמים, ובסופו - הבקבוקים לא יתפרקו ו-"יחזרו לטבע", אלא יהפכו למוצר פלסטיק אחר, שהוא - ממש לא בטוח שימוחזר.
• חשבתם שסיימנו? על הדרך עזרתם לשמן מערכות כלכליות עצומות שלא בהכרח מחוייבות לסביבה - יצרני הבקבוקים, חברות המשקאות (רובן תאגידים בינלאומיים - כך שהכסף לא בהכרח נשאר בישראל, אבל דווקא המחוייבות לסביבה אולי כן קיימת...) ואולי עוד מישהו שלא חשבתי עליו.

וכל זה בשביל לקבל מוצר שמגיע בצינורות אליכם לברז, על-ידי משאבה חשמלית, אחרי שנשאב על-ידי רשות ממשלתית שיש לה איזשהו סוג של מדיניות שמירה על מקורות המים. בלי משאיות לשום כיוון, בלי פלסטיק, בלי השתלטות על מעיינות ששייכים לכולנו.

אז מספיק עם הבקבוקים האלו.

מגבונים לחים בהרי ירושלים
קשה לכם לחכות למחר? רוצים לעשות משהו למען הסביבה היום? אז תפסיקו לזרוק מגבונים לחים לאסלה, או יותר טוב - תפחיתו את השימוש בהם בכלל.

רוצים לראות לאן הם מגיעים? בבקשה:
נוף מגבונים בהרי ירושלים


ומקרוב


אלו ממש ישנים:


והנה המקור
אם השיחים ליד נראים לכם כמו עגבניות אתם צודקים. כן, כן - הזרעים הגיעו עם המגבונים...


גם כשהביוב לא פורץ - הם מגיעים שלמים לגמרי למכון הטיהור בנחל שורק.

מאי שווארמה
ודבר אחרון - פעם הבאה שאתם אוכלים ב-"מאי שווארמה" בסוקולוב בחולון, תגידו לו שהוא שכח סטוק של פליירים מתחת לסיבוב מוצא:

באזז משבר המים

תמ"א 35 - ארץ, תשריט הנחיות סביבתיות, גליון 3 (ירושלים). השטח המקווקוו בכחול הוא אזור לשימור משאבי מים

מתחילת השבוע מדברים איתנו על המשבר העמוק במשק המים. מיום ליום המשבר מעמיק. היום הופיע גם ה-"קו השחור", אחיו הגדול והמפחיד של הקו האדום, ותיארו לנו בפירוט מה הוא יעשה לנו אם לא ניענה לקמפיין.

אז מה באמת יקרה כאן: תעריפי המים יועלו, ובמיוחד להשקיית גינות. אוקיי. מכסות המים השפירים (מי שתייה) לחקלאות יקוצצו, וכאן כדאי לשים לב למספרים: מ-450, ל-300 מיליון מ"ק בשנה. הנתון שחסר הוא מה קורה עם מי הקולחין (ביוב מטוהר) - והנה זה בא: כמות מי הקולחין לחקלאות תוגדל ל-500 מיליון מ"ק, במקום 350 מיליון מ"ק כיום.

כלומר שכיום - לפני הקיצוץ (ולא שלפניו אנחנו בשפע מים), רוב המים בחקלאות הם שפירים, ושגם אחרי הקיצוץ העמוק, שבא בעקבות המשבר "החמור זה 80 שנה, נזק בלתי הפיך למאגרי המים של ישראל וכולי..." - החקלאות משתמשת ב-300 מלמ"ק מים שפירים. אז מה רוצים מאיתנו עם הקמפיין הזה?

אני דווקא השתכנעתי מהראיון עם קלמנס מסרשמיד. והראיה שרשות המים מתכננת את צעדיה דקה מראש, ולא 50 שנה מראש - כפי שהייתי מצפה, היא תשובתו של יו"ר רשות המים לשאלה למה התעוררתם עכשיו? הוא עונה: "היה צורך בהבשלת דעת הקהל..." (כאן). אתם קולטים? דעת הקהל היא הגורם החשוב בניהול משק המים. נו, בטח - עלינו קל להשפיע. קמפיין אחד סקסי, וזהו. נראה הרבה יותר טוב מהשקעה בתשתיות התפלה, או מדיונים קשים נגד הלובי החקלאי. לחילופין אפשר אולי להתפלל, כפי שהציע בתחילת השבוע מנהל אזור הכנרת ברשות המים. קמפיינים ותפילות - אלו אמצעי המדיניות של רשות המים. ורצוי להתחיל להפעיל אותם בחודש יולי של השנה הקשה ביותר במשבר הקשה ביותר מזה 80 שנה. הרי לכם מדיניות ניהול של משאבים.

ולעינייננו - שימו לב למפה למעלה (ללחוץ כדי להגדיל). תמ"א 35 מגדירה את אזור ירושלים יחד עם כל יו"ש כאזור שימור משאבי מים. התכנית מורה כי באזורים אלו חובה על מוסד הדן בתכנית לשקול את הצורך בקביעת הוראות בדבר חידור מי נגר עיליים, וכל תכנית העלולה לגרום לזיהום מי תהום (לפי דעתו של מוסד תכנון) חייבת חוות דעת הידרולוגית והוראות למניעת הפגיעה במי התהום. כדאי לזכור את זה - למשל בפעם הבאה שסוללים חנייה על שטח פתוח.

בכל אופן - כנראה שרשות המים משתמשת בכל המילים הנכונות (הארץ כאן). הדבר המעודד היחיד כאן היה הידיעה הקטנה שקיבוץ עין-גדי סוף-סוף שיחרר מים לנחל.


תוספת - מסמך של מממ שנותן תמונה טובה, וחשוב יותר - אמינה. באתר הכנסת כאן.

עם כל הכבוד לראש עיריית הרצליה

אתמול (או היום?) צפריר רינת כתב בדמארקר על שימור אתרי טבע עירוניים (הערך הנדל"ני של הקרפדות העירוניות). יעל גרמן צוטטה:"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם". זה כל-כך עקום. צפריר רינת מסביר שזה לא בדיוק כך: "שטח כמו בריכת חורף יכול להעניק לפארק סמוך ייחודיות, ובכך להפוך גם את הפארק למושך בהרבה. שילוב כזה מציע חוויה יוצאת דופן של תצפית ונוף וגם אפשרויות רבות לפיתוח פעילות חינוכית במסגרת העירונית". גם זה עקום. נכון אבל מפספס. מפספס את זה שטובת הקרפדות, טובת בתי הגידול הטבעיים היא טובת בני האדם, לא (רק) בשביל שיהיה לנו משהו יפה להסתכל עליו, אלא כי זו הסביבה בה אנחנו חיים. אנחנו מקבלים ממנה שרותים (שרותי חינם כמו שאומרת ג'יין ג'ייקובס) כמו מים (!), טיהור אויר וחידוש החמצן בו, פירוק פסולת אורגנית (שחלק ממנה הופך תוך מליוני שנים ל... נפט ממנו אנחנו גם מפיקים דבר או שניים). הסביבה היא בית הגידול שלנו, וכרגע אין לנו אחר.

יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.

וכאן עוד משהו על התכנית

סובי, סובי, מ מ ט ר ה

אז מי צודק? קלמנס מסרשמיד שטוען שאנחנו משופעים במים וסתם מבזבזים (מוסף הארץ - כאן), רשות המים שטוענת שהמשבר אמיתי ושהוא החריף ביותר מזה עשור (כאן), או החקלאים שבוכים על קיצוץ המים דווקא למי שחוסך (כאן)?

מסרשמיד מפריך ארבעה מיתוסים:

• אין כאן מספיק מים
• מדי כמה שנים ישנה בצורת המביאה אותנו למשבר מים
• ניהול משק המים הישראלי הוא מפותח ורציונלי
• הפרחנו את השממה
  

הכי טוב לקרוא את מה שהוא אומר, אבל למי שלא מתכוון לעשות את זה, אז העיקר הוא שאנחנו נותנים אחוז עצום (כחצי) מהמים השפירים לחקלאות, שחלקה הגדול לייצוא - כלומר ייצוא מים. כן - לוקחים את המשאב שאצלנו נמצא במחסור, ומוכרים אותו באירופה בנזיד עדשים. למה בנזיד? כי התרומה של הייצוא החקלאי לתל"ג היא מזערית.

נקודה שנייה - אם חשבתם שמישהו למעלה דואג - אז טעיתם. ניהול משק המים הוא באמצעים של הימור על חורף גשום...

מיתוסים, אתוסים ותכנון. החקלאות היא אתוס לאומי. אנחנו חושבים שהבאנו אותה לכאן, ושהיא קדושה (האמת היא שלפחות באזור ירושלים וההר, רוב השטחים שהיו מעובדים עד 1948 הם עכשיו יערות קקל). אבל אולי זה לא בדיוק כך. אולי לא צריך להקצות בכלל מים שפירים לחקלאות?

מה זה קשור לעניינינו? לא קשור ישירות לירושלים, אבל אם מישהו ישלח לינק לתרשים המפורסם שמראה איך למחזר מים בירושלים - את מי הרחצה לשטיפת רצפה ואחר-כך לשרותים - יבורך. אנחנו חיים בעיר עם משאבי מים מוגבלים, ועם קווי מים אימתניים שמגיעים מהשפלה ומעלים לילה-לילה את המים שאנו רוחצים בהם את האוטו ואת הרצפה, משקים בהם את העציצים ואת גן סאקר.

הורה ממטרה

מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי

רן קילוח בצינור,
צינורות – עורקי הנגב,
זה דרכו של המזמור –
מן הברז אל הרגב
יעלו מימי תהום.
משאבה אומרת לחם!
נגב, נגב, מה מיום?
נגב, ממטרות עליך!

סובי, סובי, ממטרה, הי!
סובי, סובי, ממטרה,
לפזר פניני אורה,
סובי והתיזי מים!
עץ יריע בשדרה,
אדמה תיתן פריה
באין גשם משמיים.

המרחב כולו נצוד,
צינורות פרשו הרשת,
והנה סימן ואות,
בטיפין נראית הקשת,
ברית הפרח והניר,
ברית השקט והזמר,
ממטרה, שירך הוא שיר,
רנניהו, עד אין גמר.

סובי, סובי, ממטרה , הי...