ראוי במחיר שפוי

"דיור ראוי במחיר שפוי"? האמנם השוק החופשי הכזיב בגדול, ורק פיקוח מחירים יחזיר את שוק הדיור למסלול שפוי? או האם השוק בעצם ממש לא חופשי מספיק, כמו שכותב לרמן?

המחאה מגיעה מהבטן, אבל כדאי להיזהר לא להביא משם גם את הפתרונות. כל הגופים העוסקים בתכנון מנסים לפצח את הסיפור של דיור בהישג יד, וההישג הגדול של המחאה יכול להיות רק להזיז את הגופים הללו - שיפסיקו לגרור רגלים, ובעיקר שיתחילו לשוחח זה עם זה במקום להשקיע זמן ואנרגיה בלסכל זה את תכניותיו של זה. פיקוח או הסרת חסמים; סבסוד משכנתאות או סופרטאנקר - הוויכוח מעניין וראוי, אבל אולי לא באוהל המחאה.

בתוך בליל המלים על הדיור, אני באמת מציע לכם לקרוא את שני הפוסטים של לרמן, על הרגולציה העודפת ומוצר הדיור האמיתי שנמצא במחסור, ועל התחבורה והפריפריה. לרמן מסביר איך התקנות בנושא חנייה ושטחים פתוחים מונעות בנייה של מקומות עירוניים ראויים, שהם-הם המוצר שנמצא במחסור. גם 100,000 יחידות דיור בנגב ובגליל מחר בבוקר לא יפתרו את המחסור הזה. מה שכן יפתור אותו זה התחדשות עירונית - הגדלת מספר יחידות הדיור (הסבירוֹת) במרכזי הערים.

ותחבורה - הרי ברור שתחבורה ציבורית יעילה ובהישג יד יכולה תוך זמן קצר להפוך את כל העיירות הקטנות שמקיפות את העיר הפנימית של ירושלים: גילה, רמות, פסגת זאב, תלפיות מזרח - למאגרים גדולים של דיור בהישג יד. תוך זמן ארוך מעט יותר היא יכולה לגרום למקומות הללו, אחרי שימשכו אוכלוסיות מגוונות, להפוך לעירוניים מעט יותר, ומשעממים הרבה פחות.

לעניין המחיר השפוי: אני לא כלכלן, אבל הערכתי היא שמחירי מקסימום לשכירות יקטינו דראסטית את שוק הדירות השכורות (אנשים יעדיפו לשים את הכסף במקום אחר). במצב החדש שבו ההיצע ירד (והביקוש כנראה ישאר פחות או יותר דומה, לפחות בהתחלה), ניתן להניח כי כל הדירות יתיישרו למחיר המקסימום - גם אלו שהיו הרבה מתחתיו (כי עכשיו תהיה מצוקה חריפה וכולם יהיו מוכנים לשלם כל מחיר). קביעה של שיעור עליית מחירים שנתי מקסימלי יגרום לאותה תופעה - ההיצע ירד אבל כל הדירות שיישארו יעלו בדיוק בשיעור המקסימלי, לא פחות.

מחר בערב:

וביום שני: 

הפקעה בהישג יד

הממשלה החליטה להתנגד להצעת החוק של זאב בילסקי, דב חנין, ויריב לוין, לצרף את המטרה "דיור בר השגה לצעירים" לרשימת צרכי הציבור שלשמם מותר להפקיע קרקע בתכנית

(יחד עם: דרכים, גנים, שטחי נופש או ספורט, שמורות טבע, עתיקות, שטחי חניה, שדות תעופה, נמלים, מזחים, תחנות רכבת, תחנות אוטובוסים, שווקים, בתי מטבחיים, בתי קברות, מבנים לצרכי חינוך, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, בתי חולים, מרפאות, מקלטים ומחסים ציבוריים, מיתקני ביוב, מזבלות, מיתקנים להספקת מים וכל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר הפנים לענין סעיף זה)

החלטת הממשלה כאן והצעת החוק כאן (RTF).

מחיר למשתכן וועדות הדיור הלאומיות

שימו לב להודעה הזו של משרד הבינוי והשיכון. הם מביאים לממשלה הצעה לסיבסוד 50% מערך הקרקע, בשיווק במכרזי "מחיר למשתכן". האוצר מתנגד כמובן - הנה בגלובס. כ-10% מהדירות בישראל בשנתיים האחרונות שווקו במסגרת מכרזי "מחיר למשתכן", אבל לאחרונה נטען שההטבה למעשה אינה קיימת.

הרעיון הוא כזה: במכרזי "מחיר למשתכן" הקבלנים מתחרים מי יציע את המחיר הזול ביותר לדירה (למשתכן), כאשר מחיר הקרקע עבור הקבלן נקבע לפי שמאוּת (כלומר קבוע מראש), וקניית דירה ב-"מחיר למשתכן" בפרוייקט כזה  מותנית בזכאות (ששר השיכון שינה את כלליה לפני כשנה). הרעיון הנוכחי של אטיאס הוא פשוט - למכור לקבלנים את הקרקע ב-50% מהשומה, בהנחה שקבלן שירצה לזכות יהיה חייב להוריד מאוד את המחיר למשתכן, במיוחד באזורים בהם מחיר הקרקע מהווה חלק גדול ממחיר הדירה הסופי (כלומר במקומות בהם אנשים רוצים לגור - מה שנקרא אזורי הביקוש).

האוצר טוען שמדובר באובדן הכנסות אדיר למדינה, ובהטבה רגרסיבית - ככל שמחיר הקרקע גבוה יותר כך גבוהה יותר ההטבה. אני לא מבין הרבה, אבל לי זה נשמע כמו תגובה אוטומטית של אגף תקציבים. משרד הבינוי והשיכון מציע בעצם שבשביל לקדם אינטרס ציבורי מובהק, מותר לאבד הכנסות פוטנציאליות משיווק קרקע. נשמע לי כאילו סוף סוף מישהו עושה צעד אמיתי בכיוון הנכון. גם כשהורה נותן משהו לילדים, הוא לא מחייב אותם במחיר שוק.

אוקיי - שורה תחתונה - זה טוב או רע לירושלים?

שאלה לא פשוטה בכלל. קודם כל אין כל כך איפה לשווק קרקע (מדינה) בירושלים. הסיפור די נגמר, כך שההחלטה הזו תגדיל את ההיצע בר-ההשגה בבית-שמש הרבה יותר מאשר בירושלים (גם טוב). שנית יש את העניין הזה שבירושלים מתגוררים כשלושה מגזרי אוכלוסייה שונים מאוד זה מזה, וגם הפערים במעמד חברתי-כלכלי עמוקים מאוד. שיווק מחיר למשתכן ברוממה  זה לא בדיוק אותו דבר כמו בבית הכרם. אבל אם נניח שיימצא מקום גם בירושלים - אז זה בדיוק מה שעשוי להשאיר כאן משפחות צעירות. העניין הוא שכרגע יחידות דיור במכרזי מחיר למשתכן בירושלים בשלבים כאלו או אחרים של מכרז (230 דירות, המידע מאתר המשרד) נמצאות רק בנווה יעקב וברמות... רגע, אז זה רע? אני אישית חושב שזה יותר טוב מכלום. עכשיו אולי העירייה תלחץ על משרד השיכון לשווק מחיר למשתכן גם באזורים חילוניים.

וכמעט שכחתי - הסופר טנקר של הבירוקרטיה - הועד"ל. אין מה לומר - נתניהו גאון. התחלות הבנייה גם ככה בעלייה, ונזקו של הסופר-טנקר הזה יהיה בוודאי רב מתועלתו, אבל כשיגיעו הבחירות יהיה במה להתפאר.

10 שנים + 9 חודשים

לדוח השנתי של משרד השיכון (PDF) הגעתי בגלל הנתון שבכותרת, שמציין את משך הזמן שלוקח להרוויח (שכר ממוצע) את מחירה של דירה (ממוצעת). בדיוק ראיתי דוח (PDF) של demographia.com שמשווה בין 7 מדינות גדולות, ומדרג את כל המטרופולינים הגדולים שלהן החל מדיור בר-השגה (3 שנים ומטה לדירה) ועד לבלתי מושג באופן קשה (5 שנים ומעלה לדירה). נתון קשה יותר מאשר בישראל נמצא רק במטרופולין אחד שנבדק - הונג קונג.

אבל תוך כדי רפרוף על הדוח של משהב"ש ראיתי נתון מעניין באמת (כי מחירי הדיור הרי נטחנו כבר מכל הכוונים). שימו לב - 16% מהתחלות הבנייה (יחידות דיור) בירושלים בשנים 2006-2010 היו בבניינים של 1-2 קומות! מי שבונה 1-2 קומות, שלא יתפלא כשיוצא לו כפר. מגה-כפר.

* למי שחושש שאני סתם נבהל (או אולי לא יודע לקרוא נתונים...), אז תנוח דעתכם - בירושלים האחוז היה גבוה יותר מאשר בכל הערים הגדולות (מבחינת התחלות בנייה) למעט ראשון-לציון.

ואולי נסיים בנימה אופטימית - בנייה להשכרה בבקעה (זמן ירושלים). הנה - זה עובד גם בקריית שמואל - יומי, שבועי, חודשי:

רנט קונטרול

ידיעה בגלובס הובילה אותי אל דוח של ה-OECD בנושא דיור (כאן המסמך המלא- PDF). אני מקווה לעבור על הדוח - זה נראה לי מעניין וחשוב - אבל תקווה זה לא תמיד מספיק...

אז בינתיים קבלו רק את איור 4.5 - מידת הרגולציה בשכירות (יש גם אקסל).

הגרף העליון הוא אינדיקטור משולב של מידת הרגולציה על שכירות בשוק החופשי: עד כמה אפשר להעלות את שכר הדירה בחופשיות, צורת הקביעה של שכר הדירה ועוד. עלייה באינדיקטור מייצגת עלייה במידת הרגולציה.

הגרף התחתון מתאר את מידת ההגנה שיש לדיירים בשכירות - עד כמה קל לפנות דייר, גובה הפקדון וההגנה על הדייר. עלייה באינדיקטור מבטאת עלייה בהגנה על הדייר.

רואים שחוץ מפינלנד, בכל מדינות ה-OECD יש יותר רגולציה בשוק השכירות מאשר בישראל. כלומר שאפשר באמת לתת מגבלות על גובה שכר הדירה ולהשאר בחיים.

כולם מקטרים על דיירים סרבנים, אבל מסתבר שחוץ מאשר בארצות-הברית, הגנת הדייר גבוהה יותר בכל ארצות ה-OECD מאשר בישראל. לפני שבוע-שבועיים היה לנו ויכוח סוער על זה בארוחת הצהריים, והעמדה שחשוב להגן גם על הדייר, ושזה חלק מהערבות ההדדית בחברה - פשוט נשמעה איזוטרית. איזה מזל שנכנסנו ל-OECD.

הגרף מתוך הדוח - אפשר ללחוץ להגדלה

20-20-20 התכנית לדיור בהישג יד

לתכנית 20-20-20 של העירייה לדיור בהישג יד מגיע יותר מאיזכור בשולי פוסט, אבל לפני זה - אם גם לכם הצרוף 20-20-20 עושה אסוציאציה של צמיחה, ואתם לא זוכרים מאיפה, כנראה שגם לכם יש פרט גנני או חקלאי בעברכם.

העירייה מתכננת לדרוש מכל יזם העורך תכנית שמוסיפה יותר מ-20 יחידות דיור, לדרוש ש-20% מהיחידות יהיו בגודל של עד 100 מ"ר, ויימכרו במחיר זול ב-20% ממחיר השוק. לא ברור לי מה הכלי החוקי שיכול להפוך את הדרישה הזו (המחיר) למחייבת.

התכנית תשפיע רק על הדירות החדשות שנבנות, שהן מעטות יחסית. בנוסף, כל דירה כזו חוזרת לשוק החופשי אחרי מספר שנים (7?), ונגרעת ממאגר הדירות בהישג יד. מצד שני - אם התכנית תתמיד - יתווספו כל שנה סביבות 200-300 דירות בהישג יד - אם אפשר לחלק את הפרוייקטים בערך לפי יחס האוכלוסיות (במגזר הערבי הפרוייקטים הגדולים מועטים יחסית), אפשר להניח שכמאה חמישים מהדירות הללו ייבנו במגזר היהודי הכללי. בואו נהיה תמימים לרגע, ונחשוב שתכלס מדובר במאה חמישים משפחות צעירות שבלי התכנית הזו היו עוברות למעלה אדומים או למודיעין. זה לא המון אבל זה בהחלט משהו. גם העירייה במסמכים שהיא הוציאה לא טענה שהתכנית הזו יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא צריכה להיות משולבת עם עוד אמצעים. העירייה גם טוענת שיהיו מנגנונים שיוודאו שהדירה נשארת בהישג יד לאורך שנים. אני משער שמדובר על אותן 7 (?) שנים בהן הקונה מחוייב לגור בדירה.

המחיר - איך יפקחו על המחירים ויוודאו שהזכאים שזכו בדירה אכן מתגוררים בה? לזה אני משער שלעמית יש פתרונות, אבל לא ברור לי מהיכן יבוא הכסף. האם מישהו חושב שהיזמים יספגו את ההוזלה הזו? או שפשוט יתר ה-80% דירות בפרוייקט יהיו עוד פחות בהישג יד מאשר היום. אם זה אכן כך - יצרנו תכנית להגדלה של פערי המחירים בין דירות. במקום מגוון מחירים נקבל דירות יותר זולות, ודירות יקרות בטירוף. חדשות לא טובות עבור מי שלא זכאי להשתתף בתכנית (למשל בעלי דירות, או בני 41 ומעלה), אבל מעוניין לשפר דיור בלי לעזוב את ירושלים.

רוצים לשמוע מגוף ראשון? קראו אצל עמית, ולכו לישיבה ביום שלישי הקרוב.

התפזרתי קצת.
תכלס יש בתכנית יתרון אחד ענק - היא מאותתת ליזמים בעיר שכדאי להפנים את האג'נדה החדשה, כי יש מי שהולך עליה ברצינות. יישר כח לעושים במלאכה.

מצד שני יש כמה קצוות שנראים, לפחות במבט ראשון, בעייתיים.

חילוני מסורתי - קלאסי

האם ככל שאמתין יותר זמן בין פוסט לפוסט יצטברו יותר נושאים? 

היום יערוך ראש העיר מסיבת עיתונאים ויכריז על תכניתו לדיור בהישג יד. פרטים (בדבר השעה והמיקום בלבד..) כאן. את התכנית הכינו אנשים מאוד רציניים - כולנו ציפייה. עמית מדבר על אחוז מכל פרוייקט שיוקדש לדיור בר השגה (לפני כמה חודשים בבלוג). מבורך, אבל לא ישפיע על 194,000 הדירות הקיימות בעיר (כן - זה מתוך השנתון החדש :-), אלא רק על 1,000-2,000 דירות שבנייתן מסתיימת בכל שנה.

אתמול, בעוד שבוע, ובעוד שבועיים - קלאסי ברחביה:

(היה כל כך חם שאפילו לא שלפתי מצלמה, אבל נראה נחמד)

 

לפני שבועיים פורסמו עיקרי התכנית לפיתוח התחבורה. יוסי סעידוב לא התלהב. נראה שעדיין מתכננים את התחבורה "מאחורי ההגה" (windshield perspective). הרי כל כביש שייבנה ייפקק - את זה גילו בבריטניה כבר לפני עשרות שנים. אני מתכוון למשל לכביש 16 - שמתפצל מכביש 1 (הכניסה לעיר) בסיבוב מוצא, ומגיע במנהרה למחלף גבעת מרדכי-בגין. לא היינו כבר בסרט הזה? כביש 9 ביטל את הפקק? כן - לחצי שנה (או פחות). יש כבר מספיק דוגמאות, אז למה לייצר עוד ועוד? את כל הכסף שיעלה הכביש הזה אפשר להסיט לפיתוח תחבורה ציבורית, ואופניים.

אופניים - למה כשכבר מחליטים לקדם את תחום האופניים, מדברים על השטחים הפתוחים? (אביב לביא כתב על זה). הרי העיקר זה האופניים בעיר, וכאן גם נמצאים רוב הרוכבים. והרפורמה עם כל התקציב האדיר הזה, היא בדיוק ההזדמנות. ולא - שביל אופניים סובב גן-סאקר הוא לא פתרון לכלום.

כשהלמ"ס שואלת על מידת דתיות, היא נותנת 5 אפשרויות: חילוני, מסורתי לא כל כך דתי, מסורתי דתי, דתי, וחרדי. האם התרגלנו לחשוב בהכללות האלו? כנראה שכן. כששאלתי את אביגיל על חברה שלה - אם היא דתיה או לא - היא ניסתה להסביר לי שהם "חילונים מסורתיים". ברגע הראשון זה הצחיק אותי, אבל אז הילדים שלי הסבירו לי שזה בדיוק כמונו. אופס - כנראה שחמש האפשרויות לא מספיקות כדי לתאר את המגוון.


משהו שראיתי באפס 2 לינק - סיור לאורך תוואי הרכבת הקלה.

ואחרון - עצומה שהיא בעצם מכתב לראש העיר בנושא מלון קולוני בכניסה למושבה הגרמנית. אריאל הירשפלד כתב על זה בהארץ. ראוי לתת על התכנית עוד פרטים, אבל הגיע הזמן לשגר כבר את הפוסט הזה - אחרת יצטברו עוד נושאים.

שבוע טוב.

דיור בהישג יד אבל לא באקירוב

כל כך הרבה נאמר על דיור בהישג יד. דניאל גת כתב ב"מרחב" לפני כמה ימים שדיור בהישג יד במגדלי אקירוב בתל-אביב הוא שימוש הזוי בכספי המיסים. יש משהו נכון וטבעי בקריאה למי שרוצה לגור במרכז: שלם כסף! או שתתפשר על משהו. כבר בשנת 1973 היו בתל-אביב כאלו שהעדיפו לגור בארון עם ארבעה אנשים ולא לשלם 550 על דירת חדר וחצי, כל עוד היא בפינת רחוב מזא"ה (ורחוב למה). דרך אגב 550 לירות של אז הן בערך 2,600 ש"ח של היום - מחיר סביר לדירת חדר וחצי בתל-אביב.

חזרה לענייננו: אני מסכים שלבקש את המוצר היקר ביותר בחנות במחיר מסובסד זה חצוף, אבל דיור במרכז הוא לא סתם מוצר יקר (דניאל גת משווה אותו למרצדס, רולקס וארוחה במסעדה יקרה), אלא גם אמצעי לפיתוח המרכז, לצמצום פערים ומוביליות חברתית, לצדק מרחבי... חשוב שמי שרוצה יוכל להיחשף למרכז ולתרום לפיתוחו, אבל חשוב גם לשמור על תמחור סביר של המגורים. עושים את זה דרך המערך היפה הקרוי מטרופולין. הרעיון, שכולכם כמובן מכירים, הוא שיגורו בחוץ (לא מעבר להררי חושך - איפושהו בין צור הדסה למעלה אדומים) ויפעלו בפנים. מיליוני אנשים בישראל יודעים את זה היטב. 

אז מה הבעייה? יש כמה כשלים. החשוב בהם הוא התחבורה. 

הרעיון במטרופולין הוא שתוכלו להגיע ביעילות (=מהירות) מהבית למוקדי הפעילות. אם אנשים צריכים לגור במרכז העיר כדי להגיע בזמן לעבודה, הכל קורס. במנהטן מתגוררים בסה"כ פי 4 תושבים מאשר בת"א (על שטח דומה), אבל בכל בוקר נכנסים לאי הקטן הזה עוד 2.3 מיליון עובדים. רובם לא מגיעים ברכב פרטי. בישראל כשלאדם אין רכב הוא יודע שבשביל להגיע בשעה סבירה לעבודה במרכז העיר הוא צריך לצאת מהבית בפרבר בשעה לא סבירה בעליל. אם לרכב אין לו כסף, וגם לא לדירה בעיר אז פשוט אין לו פתרון. בהקשר הזה כדאי לקרוא את מה שיוסי סעידוב כתב על כנס התחבורה עם אגד שהתקיים לא מזמן. ואם מישהו לא שמע - מערכת הסעת ההמונים של ירושלים תגיע לאחד ממרכזי התעסוקה. אריה שחר כבר לא יוכל לתקן את הבחנתו, אבל עדיין קשה לומר שהרכבת תשרת היטב את מי שמחפש תחבורה יעילה למרכזי התעסוקה הגדולים בעיר (גבעת שאול, הר חוצבים, גבעת רם, הר הצופים - את כולם הרכבת מפספסת). מצד שני - היא לפחות נוסעת. 
אז עכשיו נשאלת השאלה - דיור בהישג יד, תחבורה, או שניהם? ברור ששניהם. תחבורה כדי לקיים את המטרופולין, ודיור בהישג יד כי העיר צריכה לעודד אוכלוסיות מסויימות, מאוד מסויימות, להתגורר במרכז או לפחות בעיר. דוגמה נדושה, אבל סטודנטים במרכז העיר ירושלים - זה דיור בהישג יד. העיר רצתה מרכז סטודנטיאלי ותוסס, והשיגה את זה דרך מגורים.

עוד מישהו שהגיב לדניאל גת הוא יהונתן הימן. דיון ער היה גם בתגובות. הקואליציה לדיור בהישג יד פנתה לניר ברקת עם הצעה - הם מפרטים אותה בבלוג, ומתייחסים בעיקר לתמהיל גדלים. מעניינת ההתייחסות של תכנית רחביה לעניין הזה - התכנית מגדירה תמהיל באזור ג' בלבד (מדרום לרחוב עזה), אבל לא ברחביה הישנה (יש תקנון וגם תשריט. להזכירכם - התכנית בהפקדה). עוד משהו קטן על ערים בנות השגה או שאינן כאלו היה בCNN. שם יצרו מדד מתוך שכר חציוני ומחיר דירה חציוני. אנחנו במכון ירושלים גם עשינו משהו דומה - אולי זה יגיע בקרוב לטור שלנו בעיתון. 


אמרו כבר המון דברים על התיאטרון הלאומי הבימה. בשבת זכיתי לראות את הפלא בעצמי. זה מאוד הזכיר לי את קניון פסגת זאב, שהדביקו לו את אחד הדברים האלה שמדביקים לקניונים. חבל.

המאבק בקריית יובל עולה דרגה עם מעצר הסטודנט שהוריד חוטי עירוב לא חוקיים (בינתיים הוא שוחרר).אבל שימו לב לזה - העירייה פרסמה שהיא מפרסמת מפה של העירוב החוקי. הנה ההודעה, אבל את המפה לא מצאתי. היא בטח בעיתונים של סוף השבוע.

אני הולך להחזיר את ילדיי המחופשים, הרטובים והמאושרים מבית הספר. שבת שלום ופורים שמח.

המינהל משווק עוד 6,000 יח"ד, 1,000 מהן בירושלים

משרד הבינוי והשיכון ומינהל מקרקעי ישראל משווקים עוד כ-6,000 יחידות דיור בישראל. הנה ההודעה, ויש גם מפה. 1,000 מהיחידות הללו הן בירושלים (כולל קצת במבשרת). אם נראה לכם נכון שירושלים מקבלת כשישית מהיחידות, כדאי להזכיר את השיווק הגדול הקודם, שבו ירושלים לא נזכרה (אם כי בבית שמש שווקו אז כ-2,000 יח"ד).

חשוב ליצור מלאי שיוריד את המחירים. האם 1,000 יחידות דיור זה מספיק? החשבון הוא מורכב, אבל מספר התחלות הבנייה בשנה הוא לרוב גדול יותר (הנה הנתונים בשנתון).

האם תהיה להגדלת ההיצע בבית-שמש השפעה על ירושלים? אני משוכנע שכן. מספר המשפחות הבוחרות לעבור מירושלים לבית-שמש הוא גדול, וכל משפחה מפנה דירה. מבחינת ההגירה - זהו מרחב בחירה אחד, למרות הפקקים בבוקר (אולי היוזמה להוריד משאיות מכביש 1 בבוקר תועיל בצמצום הפקקים).

אבל השאלה הגדולה - איך גורמים להיצע דיור לשפר את העירוניות של ירושלים? הרי היצע דיור לבדו, אפילו אם יוריד את המחירים, זה לא מספיק. לי נראה שהמפתח כיום הוא תחבורה. בעיקר ציבורית כמובן. אם נצליח להעביר את כל אותם תושבים חדשים משכונות המגורים אל מרכזי הפעילות - תעסוקה, תרבות, מסחר - אנחנו עשויים לקבל עיר שוקקת חיים. אם לא, נקבל עוד תופעות כמו קניון פסגת-זאב.

ביבי ודב"י

ביבי רוצה לבטל את הוועדות המחוזיות, במסגרת עוד רפורמה. שר הפנים אלי ישי מודיע שהמחוזיות לא יבוטלו. כדאי לקרוא את מה שרחל אלתרמן אמרה לתני גולדשטיין על זה.

אני חושב שאם לתכנון יש פן פוליטי שרוצים לשמר זה מוזר. הועדה המקומית היא הרי פוליטית בהגדרתה, והרכבה זהה לרוב להרכב מועצת הרשות (נגיד בירושלים - מועצת העיר). אז לוקחים את אותם נבחרים, שצריכים לדאוג למי שבחר בהם (שזה לפעמים לתת לו לסגור מרפסת, ולפעמים זה לדאוג שהשכן דווקא לא יסגור את המרפסת...) ומשאירים אותם בתור הסמכות התכנונית היחידה או העיקרית. מה זה?

רחל אלתרמן אומרת ש-"זה די אבסורדי שכל הרחבה שרוצים לעשות לבית דורשת אישור של ועדה שיושבים בה נציגים של משרד הפנים, משרד התשתיות, השיכון והתחבורה. " [הכוונה לוועדה המחוזית]. אבל זה שכל הרחבה דורשת אישור של נבחרי הציבור זה לא אבסורד? למה נציגי ש"ס במועצת העיר הם שיחליטו על המרפסת שלי? אני בהחלט מעדיף את נציגי משרד הפנים והתשתיות - מה גם שאלו לרוב אנשי תכנון מאותם משרדים.

סיפור וחצי על דיור בהישג יד

מחוז ווסטצ'סטר - פרבר עשיר ולבן של ניו-יורק - יבנה דיור בהישג יד לשחורים ולהיספנים. 750 יחידות דיור למשתכרים קצת פחות מהממוצע (כלומר לא לעניים המרודים). הרעיון הוא דה-סגרגציה (אינטגרציה) מרחבית, והם לא עושים את זה כדי להיות נחמדים, אלא כדי להתחמק ממשפט בתביעה שהגיש נגדם ארגון בשם Anti-Discrimination Center. הנה - גם באמריקה המתוקנת צריך שבית המשפט יכופף את היד למחוז כדי שיעשה משהו למען שוויון הזדמנויות או אפלייה מתקנת. למי שמתעניין - משפחה של ארבע נפשות שמרוויחה $75,000 (החציון במדינת ניו-יורק הוא בערך $80,000) זכאית לקנות שם. הפרטים כאן

אצלנו מנסים לעודד בנייה להשכרה. משה גפני עם עוד שני ח"כים הגישו הצעה להקלה במיסוי דרך חוק עידוד השקעות הון (ההצעה כאן), אבל בגלל שהממשלה לא ממש אוהבת הצעות חוק פרטיות, הם ינסחו הצעה ממשלתית לאותו עניין - שיהיה בהצלחה.

המדיניות לבלימת הפיתוח של האוצר

האוצר מתכנן להקפיא את הפיתוח במרכז הארץ - הנה כאן. שימו לב לטרמינולוגיה: התכנית לעצירת התנופה במרכז הארץ.

גושדניאל גת כתב על זה כאן. הוא מזכיר לנו שם כמה עובדות שנשכחו, כגון שמוסדות התכנון הם האמונים על התכנון המרחבי, ושהמדינה אחראית דווקא על תכנון התשתיות, המוסדות הציבוריים והתעסוקה - ושאולי כדאי שיעסקו בזה אם הם באמת רוצים לפזר את האוכלוסייה בפריפריה.

אז את מי חושבים אנשי האוצר להעביר לפריפריה? הרעיון הוא כמובן להעלות עוד יותר את מחירי הדיור במרכז, ובכך לצמצם את חופש הבחירה לאוכלוסייות החלשות מבחינה כלכלית, שייאלצו להעתיק את מגוריהם לפריפריה - רק שם יהיו דירות במחיר סביר. האם זה מזכיר לכם משהו אבל לא זוכרים מה? נסו את שנות ה-50. מדובר בטרנספר שקט של אנשי המעמד הנמוך והבינוני-נמוך לפריפריה, מחוסר ברירה. הטרנספר הזה יגדיל את מידת ההומוגניות של האוכלוסייה במרכז - יותר עשירים ופחות עניים, וגם בפריפריה (יותר עניים ופחות עשירים). העיקר שנפתח את הנגב והגליל.

האם חשבתם על אמצעי מדיניות קצת יותר חיוביים? כאלו שגם יעלו לכם קצת כסף? למשל בניית מגורי יוקרה בפריפריה על-ידי סבסוד ליזמים שיבנו בסטנדרט גבוה? האם המושג "דוגמה אישית" עלה בדיונים? האם נראה חברי כנסת עוברים לנגב ולגליל? אולי פקידים של האוצר? יש לי הרגשה שלא.

ומה עם ירושלים? האם היא מרכז או שוליים? יקר כאן בטירוף אבל האוכלוסייה ענייה. עיר בירה אבל פריפריה כלכלית. האם את העניים מ(מחוז)המרכז ידחפו (גם) לכאן? כנראה שכן. האם זה מה שירושלים צריכה? לא בטוח.

עמדתי האישית ידועה. לדעתי אין צורך "לחזק" את הפריפריה במספרים (אוכלוסייה) אלא באיכות חיים. נגישות ותחבורה, תעסוקה ושרותים הן מילות המפתח. לדחוף לשם אנשים מתוסכלים כי לא הצליחו לרכוש בית במרכז הארץ, זוהי מדיניות של יצירת המשבר החברתי הבא.

לא רוצים לגור, בשכונת רפאים

כ ל ה כ ב ו ד

למלונה, רוח חדשה, וכל מי שארגן את הקמפינג אתמול. גם על הארגון, אבל בעיקר על העבודה התקשורתית: וואינט, נרג', וואלה ועוד.

"בונים רק למיליונרים" הייתה הסיסמה הרווחת. האמנם? אני לא חושב שבהר-חומה זו המציאות. גם מחירי השכירות שכל-כך התקוממו נגדם - אינם גבוהים כל-כך בפסגת-זאב. הכל יחסי כמובן - ירושלים הייתה יקרה תמיד.

אני הייתי מחליף את הביטוי "העיר" ב-"מרכז העיר", כדי לקבל פרופורציות. במרכז העיר אכן בונים רק למיליונרים, וזו אכן טעות איומה. אני מאמין שמה שצריכים לבנות שם זה תעסוקה ותיירות. זה שהצעירים רוצים לגור במרכז זה מעולה ,וחשוב לעיר. היא צריכה להשקיע בזה, אבל מאוד בזהירות. כי אם (לדוגמה) מגדל כי"ח יירכש על-ידי העירייה ויעבור הסבה, כולו, לדיור בר-השגה לצעירים - זה יהיה אסון. דווקא שיפור המודל של עזרה בשכר-דירה, ואולי הרחבה של גבולות הזכאות לסיוע - לאזורים עם יותר היצע - יכולה להיות השקעה טובה יותר מבחינת העירייה, וגם מבחינת הצעירים. דוגמה: עזרה בשכר-דירה למי ששוכר דירה בסכום של עד 1,400 שקל לחדר (או 50 שקל למטר, או משהו דומה), שזה בעצם רנט-קונטרול ממוסד על-ידי העירייה.

ומי בעצם ירצה לגור ב-"כפר הסטודנטים" - אפילו במרכז העיר?

לפעילות הזו של מלונה, רוח חדשה, צעירים במרכז יש תועלת אדירה (ונדמה לי שזה יותר ממה שאני עושה...). זה יעלה את אחוזי ההצבעה (אינשאללה), זה מביא נושאים כואבים למודעות ולדיון, ונראה שזה מתחיל להזיז משהו. כשקוראים את התגובות לכתבות, מתברר הנזק. זה מחזק את התדמית של ירושלים כעיר שוקעת, שצעיריה בורחים, והיא ננטשת לטובת החרדים. המציאות, כידוע, הרבה יותר מורכבת.

ובקשר לטענות של העירייה לגבי זה שהמפגינים הם שלוחי ניר ברקת לקראת הבחירות - היה עוזר אם לא הייתה שם כרזה שתומכת בו...

ועדת הכלכלה ממליצה לחזק את ירושלים. נו שוין...

בתאריך 11 בפברואר התקיימה ישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת על נושא "פגיעה קשה בזוגות צעירים בירושלים ביתר והסביבה בעקבות הקפאת הבנייה". ההודעה לעיתונות של הועדה כאן. לכשיפורסם הפרוטוקול, וחשוב יותר - מסמך מממ שחובר לישיבה (שלוואינט כבר הגיע, אבל חבל על הזמן שלכם) - אעדכן. לפני ההודעה לעיתונות כדאי להסתכל רגע על דף ההודעות שלהם (כאן). נראה שהם פשוט רוצים לתעדף את כולם... נכים יוכלו לנסוע בנת"צים, ביטוח אופנועים יוזל, הקריות יקבלו את ההטבות של חיפה, זמן ההמתנה לטכנאי יוגבל, יינתנו מענקים לבנייה בפריפריה, גם בירושלים (לזה מיד אגיע) - הכל כאילו בעד "הציבור" - כאילו, כי הציבור כידוע כולל גם את ציבור הנוסעים באוטובוסים שרוצים להגיע לעבודה, ציבור סוכני הביטוח לאופנועים, ציבור הטכנאים וכולי. אני משער שהוועדה הזו לא ממש חביבה על פקידי האוצר שצריכים לפי הצעותיה לשלם כל הזמן, אבל אני משער שבניגוד אלי - אותם זה פשוט מצחיק - אם הם טורחים להתעדכן. ולענייננו:

אז כמו שצריך לתעדף את הנכים, לקוחות YES, רוכבי אופנועים, תושבי הקריות, הנגב והפריפריה - כך צריך גם לתעדף את ירושלים.

בראשית הדברים, מציין יו"ר הוועדה את אי-הרלוונטיות של הדיון כולו. הוא מצהיר שצריך להחזיר את המענקים בחוק, ובאותה נשימה מציין שפעם שעברה שזה נעשה, זה בוטל בחוק ההסדרים (ע"ע פקידי האוצר לעיל).

כל הדוברים ציינו עד כמה זה נורא שמקפיאים את הבנייה בירושלים וסביבותיה-שמעבר-לקו-הירוק. הגדיל לומר ניר ברקת כאשר שלף את התובנה ש-"אין עשן בלי אש" בנסיון לענות על השאלה האם אכן יש הקפאה במזרח העיר.

ההחלטה הבנאלית הייתה לבקש הבהרות, לגבש תכנית לחיזוק העיר, להפחית את מחירי הקרקע...
אה כן - ולתת מענקים והלוואות לרוכשי דירות בעיר (ע"ע אי-רלוונטיות לעיל)

אני משער שכשיגיע לאתר הכנסת המסמך של מממ, יהיו בו תובנות שאינן בנאליות או פופוליסטיות.

**עדכון** - הפרוטוקול פורסם - כאן. בושה לקרוא. מחליטים על צעדים כלכליים (מענקים) ללא התייעצות בכלכלן, דנים בבינוי ובכיווני התפשטות עירוניים ללא התייעצות באדריכל או במתכנן ערים. אף אחד שם לא בדק או לא ציין את סיבת הכביכול-הקפאה... עצוב.

דבר קטן: מי שבוחר להגיב: יותר נחמד כשאתם לא אנונימיים... (רק סמנו "שם/כתובת" בתגובה - אפשר לכתוב רק שם)

החרדים מפקחים על מחירי הדיור?

למקרא הכתבה על ההתמודדות עם מחירי הדיור הגואים במגזר החרדי (הארץ נדלן - כאן), חשבתי מיד על הכוח שיש לקהילה, על רנט קונטרול ואיזה יופי כשהקהילה משתמשת כמו שצריך בכוח הזה.

במחשבה שנייה, ובקריאה עד הסוף, עם נסיון לקרוא משהו בין השורות, זה נראה קצת אחרת. פיקפוק של החרדים עצמם ביעילות הוועדות (הקובעות את מחירי המקסימום) לאורך זמן, ושחיקה של המערכות הסוציאליות (גם הילדים לוקחים משכנתא - וכבר לא מקבלים דירה לגמרי במתנה...). בסופו של יום, השוק מכריע אפילו חברה מלוכדת וצייתנית כמו החרדים. כשהביקוש גואה וההיצע קטן, בסוף המחיר כנראה יעלה.

מה לומדים מזה? ראשית, שאולי לא רק הקיצוץ בקיצבאות הוא שהוציא חרדים ובעיקר חרדיות לעבודה, אלא במידה רבה תהליכים דומים לאילו העוברים על החברה הכללית (חילונית, דתית), או בקיצור עלייה ביוקר המחייה וספציפית - מחירי הדיור.

שנית, אולי רנט קונטרול בכל זאת צריך להגיע בשם אינטרס הציבור (ראו את ההערות של ליאור קופולוביץ' מרנט קונטרול על הפוסט שקצת התקיף אותם כאן. אני שוב מסייג - הכל עם הערכה גדולה למי שעושה) ולא בשם האינטרס האישי של כל אחד מצרכני הדיור. יכול להיות שגם מוסרית זה עדיף, אבל בלי קשר - כנראה שאחרת זה לא עובד, אפילו אצל החרדים.

זכות אנושית בסיסית? לא הגזמנו?

אי אפשר להתנגד לתנועת grassroots חברתית. גם רנט קונטרול יכול להתפתח למשהו טוב ולהיות חלק משינוי חברתי. בקרוב אצלנו בעזרת עמית (כאן), מלונה, וכל מי שגם עושה ולא רק מקטר כמוני... חשבתי על זה כשקראתי על על רנט קונטרול שוב אצל לרמן (כאן), והסתכלתי גם על האתר שלהם (כאן). אני חושב שצריך להחליט אם משחקים את המשחק הפוליטי של קידום האינטרסים, או את המשחק החברתי של שיפור ושינוי.

אם אתם במשחק הפוליטי, אז הכל כשר. אם אתם במשחק החברתי, אז צריך לשקול מלים טוב טוב, ולא להתיימר לשמור על זכות אנושית בסיסית (כך כתוב באתר). את זה עושים כוחות הסיוע ההומניטרי בקניה, או להבדיל, מחלקות הרווחה של העיריות - גם בישראל. אלו נותנים בית, או shelter למי שחסר אותו. זוהי זכות אנושית בסיסית.

גם בירושלים - לשכור דירה בזול במרכז אינה זכות אנושית בסיסית. מאזן של רווח והפסד (גם אם תרבותי) לעיר - אני מקבל. זה רעיון תכנוני וחברתי. אבל כשרנט קונטרול כותבים לבעלי הדירות: אנחנו לא בדירה שלכם, הדירה שלכם בעיר שלנו, הם למעשה מצהירים על כניסה למגרש האינטרסים - המגרש הפוליטי, ולדעתי חבל.

דיור בר-השגה בניו-יורק?

עוד כתבה על מרכז העיר ודיור בר השגה בירושלים מצאתי אצל אפס-שתיים (כאן, ותודה. הכתבה עצמה בהארץ כאן). שם קיבלתי סוף סוף קצה חוט כדי לבדוק בעצמי את כל השיטות להבאת צעירים למרכז שמספרים לנו שנהוגות בעולם הרחב. שלמה חסון סיפר שם על הוואצ'רים של ארגון בשם HUD (כל הטייסים להרגע - מדובר ב- housing and urban development). הוואוצ'רים נותנים סיבסוד לדיור בעיר, למי שזכאי, בבית אותו הוא בוחר. הלכתי לבדוק.

הדבר הכי מרשים שמצאתי באתר (כאן, אבל קצת קשה להתמצא) הוא כל נושא הדיור ההוגן (fair housing). יש רשות שלמה שמטרתה לדאוג להוגנות בדיור - גם קנייה וגם השכרה. אבל לא זה מה שבאנו לחפש... הכוונה איננה לסבסוד אלא למניעת אפלייה על רקע כלשהו, ריכוז החוקים המגנים על הדיירים וכו'. המשכתי לחפש את הוואוצ'רים.

הנה (כאן) - קראתי על הוואוצ'רים, והתאכזבתי. לא שזה לא פרוייקט מקסים, זה כן. אלא שהצורה שבה כורכים אצלנו פרוייקטי רווחה עם פרוייקטי התחדשות עירונית מקוממת אותי. אסביר. המפתח הוא הזכאות לאותו וואוצ'ר נכסף. אז הזכאות לוואוצ'ר היא כמובן לפי מבחן הכנסה, אבל בהארץ רצו שזה ייראה כאילו מסבסדים את הצעירים המגניבים - המעמד היצירתי - אז רשמו שמסבסדים את ההפרש בין שכר הדירה החציוני באזור לבין 30% מההכנסה החציונית באזור, ולא היא.

הזכאות היא למשפחה שהכנסתה אינה עולה על חצי מהשכר החציוני במחוז או באזור המטרופוליני בו היא בוחרת לגור. כלומר מדובר בעניים. אני משוכנע שרוב הצעירים שרוצים לגור במרכז העיר לא יעברו בחיים את המבחן הזה. אבל רגע - הרשות (HUD) מחוייבת לחלק את רוב הוואוצ'רים למי שלא רק שעמד בתנאי הקודם, אלא שהכנסתו אינה עולה על 30% מהשכר החציוני באזור בו בחר לגור. האם מישהו מקוראי בלוג זה עומד בתנאי סף זה? האם מישהו מצעירים במרכז? אולי מרוח חדשה? אשמח אם מישהו יעמיד אותי על טעותי, אבל נראה לי שמנסים למכור לנו פרוייקט רווחה כפרוייקט להחייאת מרכז העיר.

עיר תוססת או עיר רפאים?

אני הגעתי לכנס באיחור, וישבתי בלובי לצפות בטלויזיה במעגל סגור שהקרינה את הכנס. הספקתי בעיקר להתרשם מההפסקה ומהמושב השני.
הדברים שעולים בראשי:
עמית - הצגת את קריאת המצוקה של הצעירים באופן משכנע ביותר. לא הזדהיתי עם חלק ממה שאמרת - אני לא חושב שזה עד-כדי-כך נורא לגור קצת הצידה מהמרכז עצמו, ושלא צריך לעשות מאיתנו בלתי-כשירים - אנחנו יודעים לעלות על אוטובוס, מונית או אופניים, ולא רק הולכים ברגל. מה גם שמוסדות החינוך הגבוה נמצאים ברובם לא במרכז, כך שמי שרוצה באמת להגיע ללימודים ברגל מתגורר במעונות רזניק. דבר קטן נוסף שכולנו מודעים לו - את המצב מנצלים לא רק בעלי הדירות, אלא גם השוכרים! למרבה הזוועה הסטודנט שגר בדירה לפניך יספסר בשמחה במספר הטלפון של בעל הבית תמורת כמה לירות או תמורת זה שתקנה ממנו את המקרר... אבל יש לי הרגשה שהקריאה שלך נפלה על אוזניים קשובות - לפחות בין באי הכנס.

אורי עמדי ואילן האזרחי, דיברו לדעתי מאוד יפה. אילן האזרחי העלה את העניין הכל-כך נכון, שתושבי החוץ, גם אלו שאינם מתגוררים בדירותיהם, אינם אויבים. הם ברובם אנשים שניתן לדבר אתם, ואילו יסבירו להם עד כמה זה יכול לעזור לעיר הם אולי ישכירו את הדירות לצעירים בשמחה. משהו כמו "אמץ סטודנט ירושלמי". שניהם סיפרו על מקרים של מחזיקי "דירות רפאים". אחד בונה את מרכז תרבות עמים לנוער ותורם שנים לנחלאות, והשני בסך-הכל שלח את בנו להיות אנימטור בירושלים (אפרופו המעמד היצירתי). במילים פשוטות - הם לא קונים סתם דירה להשקעה, ויגיעו אליה בגיל תשעים - רבים רוצים ויכולים להשקיע בעיר, ורבים גם עושים זאת. לחבר המועצה שלמה מליק הייתה שאלה אחת במקומה - האם נעשתה בחינה של דירות רפאים בערים גדולות בעולם? התשובה הייתה שלא.

גם הפאנל היה מעניין, ושלמה חסון הפליא כתמיד בתור המנחה. מהנדס העיר הבהיר שם לדעתי שהסוגייה רחבה יותר מאשר דירות רפאים או דירות לצעירים, ולדוגמה הביא את מאות הדירות בשכונת רחביה, התפוסות על-ידי רופאים, עורכי-דין וכו'. העירייה מנסה לפנות את המשרדים והקליניקות הללו, אך הם טוענים ובצדק, שאין לאן לעבור - במרכז העיר לא נבנים משרדים... המסקנה היא כמובן שבניית משרדים במרכז העיר עשוייה לפנות דירות רבות בשכונות כמו רחביה וקריית שמואל. גם ליתר הפאנליסטים היו דברים מעניינים לומר.

סחטיין לכל העושים במלאכה.

תרבות חיים חדשה?

אין ספק שהגדר של מתחם משרד החוץ שנמצא בבנייה היא מהחינניות שראינו, בתמונה לא רואים את כל הצעירים שמטפסים על הגדר ומנסים לפחות להסתכל פנימה... אולי אם אעבור שם בהזדמנות אצלם גם אותם. השאלה היא אם ב. יאיר באמת מוביל תרבות חיים חדשה כפי שזועקת הגדר בשלוש שפות (מנחשים באילו שפות? רמז - לא בערבית), או שזה הולך להיות מתחם אקסקלוסיבי ללא מגע יד אדם.

ביום ראשון הקרוב יתקיים במשכנות יום עיון על דירות הרפאים. עמית התייחס בהרחבה כאן ונתן גם את התכנית, וגם באפס שתיים לינק כאן. מעבר לזה המון התייחסות בתקשורת, וכל הכבוד למי שיוצר את זה. מבחר קטן כולל את הארץ (כאן וכאן), וסקופ - עם התייחסות ליום העיון ולינק לבלוג של עמית - כאן. בסקופ יש גם התייחסות למחקר של יהונתן לוירר, שיוצג ביום העיון, וחבל לי מאוד שלא אוכל להגיע להרצאה שלו, אלא רק לדיון בסוף. יהונתן לוירר עשה כנראה עבודה די מדהימה, ששילבה נתונים ממקורות שונים והגיעה לממצאים מדאיגים לגבי דירות הרפאים והמכירה לזרים.

כל הזמן אומרים לנו שיש מה לעשות וכנראה שביום העיון יוצגו אמצעי המדיניות המיוחלים דרכם ניתן להכריח את בעלי הדירות תושבי החוץ - להשכיר אותן. אני מאוד מסופק אם במערכת שלנו ניתן יהיה לעשות זאת, אבל נשמע ביום ראשון. רעיון אחד שהיה לי - לא מכוון ההכרח, ולא מכוון ההנחה, הוא להציג את ההשכרה לצעירים כתרומה לקהילה - האמת המדוייקת, ואולי עם מצ'ינג קטן של העירייה או של מישהו אחר. הרעיון הוא שעל ידי המעשה של המשכיר הוא מניע את הרשות ותורם לקהילה. ככה עובדים פרוייקטים קהילתיים רבים בארה"ב של אמריקה - "על כל דולר שאתה תורם לקהילה אנחנו נותנים גם" או על כל מוצר שאתה קונה אנחנו מותנים למען הנזקקים וכו'.

אז ביום ראשון

תכנון ובנייה במקומוני השבת - קונים זרים

סקירת עיתונות מצויינת נותן תמיד עמית, אבל השבת הופיעו כל-כך הרבה מאמרים בנושאי תכנון ובנייה...
חשבתי שאקרא את הכל או כמה שאספיק ואז אולי אכתוב משהו, אבל אחרי קריאת כתבת השער של "העיר כל-העיר" (עם הצילום של אותו שלט...) לא יכולתי להתאפק. בכלל - אחרי קריאת הפתיחה עם התסריט של רחוב עזה השומם סטייל "כוכב הקופים" הפסקתי לקרוא מרוב עצבים, אבל חזרתי לקרוא. אז למה כל-כך התעצבנתי?
ראשית - אותה סטודנטית שנתקעה ברחוב עזה השומם מגיעה במיוחד מתל אביב. האם שם ישנו מלאי עצום של דירות במחיר שווה לכל נפש, ובמיוחד בהתאמה לסטודנטים של מדעי הרוח , החברה והחינוך (אני מסיק מזה שהיא הייתה בדרך אל הר הצופים). ואם מדובר על פרברים, אז גם כאן יש, והמחירים אחרים.
ולגופו של עניין:
התושבים הזרים הרוכשים בעיר הם תופעה שצריך להתייחס אליה. אני מודה שאולי בעבר קצת הקלתי ראש בתופעה (כאן) אבל אני עדיין חושב שיש הרבה הנחות שגויות בכתבה. ההנחה העיקרית היא שכל תושב חוץ שקונה יוצר דירת רפאים. האם אני היחיד ששומע יותר ויותר צרפתית ואנגלית ברחובות של שכונות המגורים לאחרונה? אלו לא תיירים אלא אותם תושבי חוץ. חלק גדול מהם (כמה? אני חושב שהבדיקה שהציג עמית של מדי המים היא מעניינת והייתי שמח לקרוא עליה יותר) מתגוררים בעיר. ומה לעשות - הם באמת מזרימים חיים לכלכלה העירונית. גם למוכרי ולמשכירי הדירות, וגם לבעלי העסקים.
הרעיון של השכרה לסטודנטים במחיר סמלי תמורת עבודה קהילתית נראה לי מעולה - מפני שהנחות בארנונה לבדן לא יגרמו למי שהפרוטה מצוייה בכיסו בשפע, להשכיר. אם, לעומת זאת, הוא ידע שבזה הוא תורם לקהילה - זה בהחלט מניע שעשוי לדבר אל לבם של רבים.
נראה לי שאמשיך עם זה בתחילת השבוע, אבל הייתי חייב לפרוק קצת...
שבת שלום

מחירי הדיור

אז כמה עולה לשכור כאן דירה?
אחד הקיטורים המקובלים הוא שכאן אפילו יותר יקר מבתל-אביב. אז אולי זה לא עד כדי כך - הנה כאן המחירים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ברבעון הראשון של 2007 המחיר עמד על כמעט 2,400 שקל לדירת 2.5-3 חדרים בירושלים, לעומת 2,900 בתל-אביב. לדירת 3.5-4 חדרים, שילמנו בירושלים 3,000 שקל, לעומת 4,000 ששילמו השוכרים בתל-אביב. יתר האזורים בארץ נמצאים בליגה אחרת. יותר מזה: שכר הדירה בתל-אביב עלה בשנת 2006 ביותר מ-5%, ובירושלים הוא עלה בקצת פחות מ-2% (הנתונים כאן).

אז החדשות הן טובות או רעות? חשוב שמי שרוצה יוכל לשכור כאן דירה - חשוב מאוד. מדובר בסטודנטים ומשפחות צעירות שהם התקווה של העיר. אבל חשוב יותר שהם יוכלו להשתקע כאן. אז מה בדבר קניית דירה?

מבחינת המצב ביחס לתל-אביב וליתר אזורי הארץ המצב פחות-או-יותר דומה לשכירות. הנתונים (כאן) אומרים שדירה של 2.5-3 חדרים היינו יכולים לקנות (מבעליה המתגוררים בה - לא מקבלן) ברבעון הראשון של 2007 ב-760,000 שקל, ודירה של 3.5-4 חדרים ב-1,080,000 שקל. בתל-אביב זה קצת יותר יקר, וביתר אזורי הארץ נמוך יותר. אלא מה - בתל-אביב המחירים עלו ב-2006 ב-2.6%, ובירושלים - שימו לב: 12.1%.

אז אם זה ממשיך ירושלים הופכת לעוד יותר יקרה, ועוד פחות נגישה לאותן משפחות וצעירים שרוצים להשתקע בה. מה עושים? יכול להיות שמול הנכונות של תושבי חוץ לשלם הרבה כסף עבור דירה בירושלים, יצטרכו מי שירצו לקנות כאן דירה לבחור בין דירה קטנה, או רחוקה יותר מהמרכז. כדי שהם בכל זאת יעדיפו שני חדרים במרכז העיר, או ארבעה בגילה, על-פני חמישה פלוס גינה במודיעין, העירייה צריכה לתת להם גם את הסיבות להישאר בעיר - תרבות למשל - וגם את האפשרות לגור בגילה ולהרגיש קרובים, קרי תחבורה ציבורית טובה מאוד.

שמעתי טענות נגד המת"צים של דרך חברון ושל קרן-היסוד. אם הם נותנים לצעירים את ההרגשה שאפשר לגור בשכונה פריפריאלית (גילה, תלפיות-מזרח) ולהרגיש בירושלים - הם עושים את העבודה.