הר חרת, פירבור ומטרופולין

בואו נדבר ממש שנייה על פירבור ומטרופולין. שני הדברים מאוד ברורים -- פירבור זה ממש רע, ומטרופולין, כלומר מודל מטרופוליני לירושלים -- כמו תל אביב -- זה ממש טוב. לקראת הדיון היום בתכנית הר חרת,(המתנהל ברגעים אלו ממש), התכנית שבעצם הקימה את הבלוג הזה בשנת 2007, רציתי לחשוב בקול רם על איך אני מיישב לעצמי את הסתירה הזו.

נראה לי שיש כאן שלוש נקודות:

אופי הבנייה, ובכלל, עקרונות בסיסיים של תכנון נכון. נגיד, למשל אי הקמת ישובים חדשים ופיתוח צמוד דופן (תמ"א 35) נראה לי כמו התחלה טובה. יצירת אזורים שניתנים לשירות יעיל על ידי תחצ (צפיפויות עירוניות סבירות, בלוקים קצרים -- את זה למדתי מלרמן) צריכה כנראה להיות ההמשך. מה קורה בהר חרת? נראה לי שאף אחד מהנ"ל. אולי הצפיפות לא ממש כפרית (ממה שאני זוכר -- לא מוצא כרגע את התכנית), אבל חוץ מזה אין אף וי בצ'קליסט.

הלאה, חיזוק פנימה ולא יציאה החוצה. קראתי את המכתב של ניר ברקת (PDF) אל משרד הפנים. חשבתי שאמצא קריאה לחיזוק ירושלים פנימה, ותו לא, אבל ממש לא. ברקת מדבר על פיתוח פנימה, במקביל לאסטרטגיה של פיתוח מטרופוליני, וגם מוסיף, כמצופה, שהניהול של האסטרטגיה הזו צריך להתבצע מירושלים (דרך פורום תכנוני לאומי), ולא לנחות עלינו הר כגיגית. אני מסכים לגמרי -- צריך גם ציפוף, וגם יציאה החוצה, אבל באחריות. ברקת מונה את השירותים שהעיר מספקת (הארנה, סינמה סיטי, סטודנטים), וזו, לדעתי, צריכה להיות ההתמחות של העיר -- מתן שירותים לתושביה ולתושבי המטרופולין. אני מקווה שקלעתי כאן לדעת גדולים, אבל בשביל שיהיה למי לספק שירותים -- צריך [גם] לעבות את המטרופולין, אין מה לעשות. אז כאן דווקא יש להר חרת צ'ק אחד ברשימה (עיבוי המטרופולין), אבל בסעיף ה-"באחריות" אני מצטרף לדעה שהם נכשלים לגמרי.

וצריך לומר כאן עוד משהו -- האם הר חרת זה ירושלים או מטרופולין? רוב התכנית נמצאת בתחום השיפוט של העיר (!). אז עד שלא מצמצמים קצת את גבול השיפוט, תושבי ירושלים יממנו את משאיות הזבל של העירייה שיצטרכו לנסוע לשם, ותושבי הר חרת -- את אחזקת הגינות הציבוריות של רחביה. זה לא בדיוק (כלומר: בדיוק לא) ההגיון של מטרופולין.

ולבסוף -- סביבה. הכל באזור ירושלים רגיש -- אנחנו נמצאים באחד האזורים הרגישים ביותר בישראל, וכל פיתוח גורר אובדן של אקולוגיה, נוף, ומכלול של ערכים. ישנם כלים להערכת ערכיות השטחים הפתוחים, שפותחו בתכנית "ישראל 2020" ובתמ"א 35 על-ידי מוטי קפלן. אולי בפוסט אחר...

בינתיים אנסה להתעדכן מה קורה שם.

** עדכון מאוחר: התכנית לא תועבר, בינתיים, לותמ"ל. כאן בדמרקר

ובנימה יותר אופטימית -- גם בקו 19א (שעצם קיומו הוא ברכה לכל מי שצריך להגיע להר הצופים), התקינו את הביצים הקשות שיאפשרו לנו בעתיד לעלות מאחור ולתקף בעצמנו. כן, באירופה זה כבר נהוג עשרות שנים, אבל אצלנו זו עליית מדרגה.

כמה בונים?

לפני כמה זמן דיברתי עם חבר (אני מקווה שאתה בסדר עם ההגדרה), והגענו לתכנית ספדי. הוא שאל מה עמדתי, וכשאמרתי שאני מתנגד, הוא שאל אם יש לי דירה בירושלים. הוא סיפר שמבין האנשים שהוא דיבר אתם, רוב (או אפילו כל) מי שמתנגד לתכנית ספדי, הוא בעל דירה בירושלים. גם אני נכנס לתיאור הזה.

אני ניסיתי לומר משהו, אבל זה היה לפני שריכזתי את הנתונים על בנייה לשנת 2011, וראיתי שמבחינת גמר בנייה בירושלים, 2011 מסמנת שיא שלילי של כל הזמנים. הבדיקה שלי הלכה אחורה עד שנות ה-1970, ולא מצאתי אפילו שנה אחת בה הושלמו בירושלים פחות מ-1,500 יחידות דיור. בשנת 2011 הושלמו רק 1,361 יח"ד.

רכס לבן בולנתע

המדינה מקדמת בחשאי את תכנית ספדיה, כתב ניר חסון שלשום בהארץ. גם ב-NRG כתבו על זה. הרעיון הנוכחי הוא לשלב בתממ\1\30 העומדת (כבר שנים...) לפני אישור סופי, סימבול באזור רכס לבן, שיאפשר שינוי ייעוד בעתיד, במסגרת שינוי תממ. גילוי נאות: הייתי חלק מצוות התכנון של התממ.

קודם כל הרעיון מצחיק - בואו נזמין בתכנית שינוי עתידי לתכנית... זה כמו שתתכננו בניין חדש ולא יאפשרו לכם עוד קומה, אבל יכניסו הערה שאתם מוזמנים להגיש תכנית חדשה לתוספת קומה, כי לא הצלחתם לשכנע את הוועדה הפעם... ואחר-כך מתלוננים על הסרבול ואי-ההגיון במערכת התכנון. למה אנשי מינהל התכנון לא מוכנים לקבל את החלטות קודמיהם? בדיון בולנת"ע (הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים) המענה על זה היה שלקראת שנת היעד של התכנית היא כבר תהיה מיושנת ולכן יהיה מותר, או רצוי, או מומלץ להגיש שינוי באזור רכס לבן (אולי בתלות בדו"ח מיצוי עתודות קרקע לבנייה - זה בהחלט משמעותי). עדיין יש כאן אבסורד - אם אנשי הולנת"ע חושבים שהם יכולים לראות את צרכי ירושלים מעבר לשנת היעד - שיתכבדו ויתכננו באמת, ולא יתקעו איזה סימבול שהוא טלאי שאולי בכלל תפור במקום הלא נכון.

עיר ואם

תכנית מד/2020, מתוך האתר של ממ"י

המועצה הארצית החליטה לעכב את התפתחות העיר מודיעין (כאן) כדי לא לחבל בלוד, רמלה וירושלים. את בית-שמש כבר לא מזכירים, אם כי לא קראתי את ההחלטה המקורית - אשמח אם מישהו מהקוראים יפנה אותי לישיבת המועצה (מספיק תאריך). הרעיון ברור - הקמת העיר מודיעין יצרה אלטרנטיבה שסחבה מרמלה, לוד ובית-שמש את האליטה שהייתה שם, או ששקלה להגיע, והשאירה את הערים הללו להתבשל במיץ של הבעיות של עצמן. קצת מזכיר את הקפיצה לגבעה הבאה עם תכנית ספדי.

מחקרי-נגד מנסים לבדוק כמה מהגרים למודיעין מכל מיני ישובים. מסתבר שרק 5% מעוזבי רמלה עוברים למודיעין, ורק 6% מעוזבי לוד. יופי. אין כמו קצת סטטיסטיקה כדי להוכיח כל דבר. יפה שואל הכותב אם כל העוזבים של כל הישובים הנספרים על-ידי המחקר לא יכולים היו להגיע לרמלה או ללוד במקום למודיעין. ברור שכן. נראה לי שיש עוד כמה בעיות בטיעון, אבל בקיצור - אף אחד לא יודע לאן היו מגיעים המהגרים שהגיעו בסופו של דבר למודיעין, אלמלא היא הוקמה. אולי לרמלה, אולי ללוד, אולי לבית-שמש, שאז עוד לא חלמה להפוך לעיר חרדית. אולי היו נשארים בירושלים.

אז יפה שהחליטו לעצור את סיבוב הגלגל - גם אם לא להחזיר אותו לאחור. אבל מה הלאה? לדעתי הרכבת המהירה לירושלים דרך מודיעין, תחזק את הקשר בין השתיים, ותאפשר לאנשים להתגורר במודיעין ולעבוד בירושלים. אתם יודעים שלדעתי זה טוב, אבל למי שבחרדה מהגירה המונית למודיעין, כדאי להזכיר שאמנם מירושלים הרכבת נוסעת למודיעין, אבל משם היא ממשיכה לתל-אביב. כך שהיתרון היחסי של מודיעין כמקום באמצע - קצת יצטמצם, או במילים אחרות - מי שעובד בתל-אביב יוכל להמשיך לגור בירושלים. לגבי רמלה ולוד - אני לא מספיק מכיר את המצב והתכניות כדי לומר אם יש לערים הללו סיכוי להשתקם ומה התנאים כדי שזה יקרה.

ובעניין דומה

עיר ערבית חדשה - זה אותו סיפור? קופצים מהבעיות במקום לפתור אותן? או שסוף-סוף מישהו עושה משהו עם המידרג היישובי המעוות במגזר הערבי.

ספדי חוזר, ובקטן

אזור רכס לבן בתממ/ 1/ 37 - מערב ירושלים. בכתום אזור לבינוי חדש ובצהבהב אזור בנוי לציפוף מסיבי.

רענן דינור מבקש להחיות את הבנייה במערב ירושלים, "לרבות ברכס לבן" (הארץ - כאן).

למה? כי עכשיו, בגלל מדיניות ההתנחלות-כאילו-אין-מחר, שמים עלינו שבע עיניים גם בבנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. אז אפשר לעשות שריר כמה שרוצים, אבל מורדות גילה, המשך הר-חומה, המשך פסגת זאב, עטרות ועוד - יהיו הרבה יותר קשים למימוש מעכשיו. ופתרון הקסם - כמובן - מערב ירושלים של ספדי!

רכס לבן זה לכאורה ספדי לייט. צמוד דופן, סמוך לירושלים. למעשה זו חצי הגברת עם אותה אדרת. רכס לבן הוא ההר עליו נמצאים המושבים אורה ועמינדב, ובהמשכו יד-קנדי וחרבת סעדים. עיקר הבינוי המוצע גולש לנחל רפאים, ובדרך ממלא לגמרי את העמק שבין אורה לגבעת משואה. בחלק מהעמק נותר מרווח של כ-300 מטר בין פסי הרכבת לבין הבינוי, כך שלמעשה לא נותר שם מרווח כלל. העמק נסתם בבינוי. על פסגת הרכס, במושבים אורה ועמינדב, ציפוף מסיבי, כלומר מגדלים גבוהים.

אז מה רע בזה? פיתוח של אזור דרום-מערב העיר, משיכת אוכלוסייה חזקה - מה רע?
אז ככה - הבעייה העיקרית בעיניי היא העיקרון. רוממות הציפוף בגרונות כולם, אבל בסוף המנכ"ל מוריד הוראה - לקפוץ לגבעה הבאה! מה שצריך הוא ללמוד איך מתערבים במרקם קיים בלי להרוס אותו. בשביל זה צריך איפוק ורגישות, אבל בעיקר מדיניות כוללת לרובעים שלמים של העיר. כוללת זה אומר תנועה ותחבורה, שטחים פתוחים, אספקת שרותים, וכל זה.

מדיניות כזו תראה למתכנן שבא - נגיד להגביה שני בניינים בקומה או שתיים - מה הצפי הרובעי לנסיעות, איך עונים על מכסת השטחים הפתוחים, איפה התושבים החדשים אמורים לחנות... ככה לא יהיה צורך להמציא בכל פעם את הגלגל, או במילים אחרות ליצור פרוייקטים ענקיים של פינוי-בינוי שיותר טוב שיישארו על הנייר - וכנראה שבאמת זה מה שיהיה.

אבל רגע - לא פחות חשוב - עין לבן יהיה פתאום באמצע השטח הבנוי, וכל הטרסות היפהיפיות ייעלמו, יחד עם השומֵרות וכל המסורת החומרית הזו - נוף הארץ. איך הילדים שלי יסבירו לילדים שלהם מה זו טרסה, ואיך עשו פה חקלאות פעם? בונים כאילו אין מחר.

קטנה
לא לפספס את עמית על עירוב שימושים [או לא] בירושלים.
תוספת: ועל תכנית ספדי

השתתפות תושבים

איזה יופי. ירושלים חוץ מלהיות ענייה ו-"בירת הפשע" היא גם בירת השתתפות התושבים בתכנון ("הארץ" של יום שישי - כאן). האמת - חשדנו בזה כשראינו את הלא-יאומן קורה - את ראש העירייה משנה את דעתו לגבי תכנית ספדי וחובר אל הירוקים, שהיו עד אז מוקצים מחמת מיאוס (כאן). גם עמק הצבאים נתן תנופה גדולה לנושא השתתפות התושבים בתכנון. המשותף לשני המאבקים הוא רב, אבל לדעתי העיקר הוא ההצעה החלופית. כאשר הקואליציה לשימור הרי ירושלים הבהירה שהחלופה ליציאה מערבה היא ציפוף העיר, ואחד בא על חשבון השני, היא הקשתה על הציבור ועל מקבלי ההחלטות את ההחלטה. לפתע היו שתי חלופות, ולא חלופה וכנגדה אי-חלופה, ומסתבר שהציבור אינו מטומטם ,וגם מקבלי ההחלטות עושים את הבחירה בין א' לבין ב' טוב יותר מאשר בין א' לבין כלום.

אז כל הכבוד לאורי בר-שישת, יעל אלישר, נעמי צור ועוד רבים אחרים שדואגים יום-יום לעיר שבה יגורו הילדים שלנו

שאלות לאחר דחיית תכנית ספדי

תכנית ספדי נדחתה. האם המשמעות היא שנראה בעיר יותר מגדלים? האם העיר תצטופף כפי שמבקשת תכנית המיתאר החדשה, והאם עתודות הקרקע הגדולות שנתגלו על-ידי ירושלים בת-קיימא וקיומם אושש על-ידי תומר גוטהלף, יתבררו כזמינות, או שגם בהן התכנון ייתקע.

האם מחירי הדיור ימשיכו לעלות, והאם זה טוב או רע? האם נראה בעיר הסבה של אזורי תעסוקה ומסחר למגורים, ומה זה יעשה למרכזיות של ירושלים?