יום ראשון, 31 באוגוסט 2008

בחירות כאילו אין מחר


תמונה מווקיפדיה...

בקרב החרדים מישהו מנסה לשדר שיש כאן מלחמה (כאן בוואינט), ולשם שינוי, הצד השני נוקט בגישה דומה - ראו למשל את התגובות בירושלים האחרת כאן וכאן. רוח הדברים: אנחנו נמצאים במלחמה של להיות או לחדול נגד החרדים, אבל כל מי שמתפייט על השנים הטובות של טעמון סתם מקשקש - בכלל לא היה אז טוב יותר. גלית לובצקי תיארה את זה בצורה קולעת (גם את זה ראיתי אצל עמית).

אז גם אנחנו מתייחסים לבחירות כמלחמה של להיות או לחדול. יש בזה משהו, וזה חשוב כדי שכולם יזכרו שביום שלישי 11.11.2008 עוברים בקלפי בדרך לעבודה\לימודים\בית-קפה. אבל לא הצלחתי להבין איך זה מסתדר ביחד? איך זה שבשנות אולמרט ולופוליאנסקי נפתחו כל המקומות הלא-כשרים שפתוחים גם בשבת, והעיר נהייתה כל כך טובה.

אני מרגיש כך: מרכז העיר הולך ומתחלן, והולך בסך-הכל בכוון טוב מאוד. בשכונות המגורים יש בעיות קשות, ובראשן ההתחרדות.

ירושלים דומה קצת לבלפאסט, ביותר ממובן אחד. הפתרון שלהם ל-"התחרדות" היה מרכז עיר קוסמופוליטי ומעורב לגמרי, וסגרגציה קשוחה באמצעות חומות וגדרות - בשכונות המגורים. מה שמדהים הוא שאחרי הסכם "יום שישי הטוב" והפסקת האלימות בין האירים לבריטים (הקתולים והפרוטסטנטים), החומות בין השכונות המשיכו להיבנות, ואפילו בקצב מהיר יותר. "חומות השלום" הם קוראים להן, ונדמה לי שלא בציניות. אם נצליח ליצור סגרגציה מסויימת במגורים, גם לנו יכול להיות שלום בעיר, כי מרכז קוסמופוליטי פחות-או-יותר - יש. מה שצריך בשביל זה זה כנראה קצת יותר היצע מגורים בשכונות, וגם מחוץ לעיר. גם הידברות כדאי שתהיה. אם בבלפאסט זה הצליח אחרי שהנורמה הייתה יריות ומטענים בפאבים, אז מה זה כמה עגלות אשפה שרופות?

Blog Day 2008

יום הבלוג
היום זה יום הבלוג. האמת שאני קטן מאוד בבלוגוספריאדה. לא כותב הרבה, וגם לא קורא המון. גם הבלוג צנוע, ומספר המבקרים - בהתאם...

הרעיון הוא להמליץ על חמישה בלוגים ולספר עליהם קצת - אבל נראה לי שבגלל שכולם במרחק של קליק אחד - אז עניין הסיפור לא ממש מתאים. ובואו נגביל את זה לעברית.

אז בענייני תכנון עירוני יש את אורבניקה, את לרמן ואת גושדניאל. שלושתם ממש רציניים - כל אחד בדרכו ובקצב הפרסום שלו.

בענייני ירושלים יש (חוץ מירושלים האחרת) כל מיני. על חלק אני מרפרף, וחלק אני קורא ממש (לפעמים אפילו קצת מגיב). אחד שממש שמחתי לראות אחרי הפסקה ארוכה הוא אפס שתיים לינק - אוסף של לינקים למקומות הנכונים.

קשה למצוא עוד אחד - כי מסיבות בטחוניות זה לא בדיוק בלוג (ולא שמישהו מכם לא מכיר אותם...), במלונה דודו מפרסם ממש מעט, ואת בלוגיקה התחלתי לקרוא ממש לאחרונה.

יום חמישי, 28 באוגוסט 2008

בתים נכחדים



גם השנה יתקיים ארוע "בתים מבפנים". שנה שעברה היה מעולה. גם השנה אמור להיות טוב - אתר הבית כאן. השנה יש גם קבוצה שנקראת "בתים נכחדים", שרוצה להראות שיש גם צד שני.

אנחנו מתכוונים לחלק תוכנייה אלטרנטיבית - בעקבות בתים ששינו את פניהם לבלי הכר, עומדים להיהרס, או שנהרסו. אם אנחנו רוצים לקחת את הילדים ל-"בתים מבפנים 2020", כדאי שנעזור לעצור את ההרס היום.

יום שישי, 22 באוגוסט 2008

איך הייתם מרגישים אם היו מסלקים לכם את הבית

המון זמן לא כתבתי, הייתי בחופש (ואני עדיין...). אולי משהו על מסחר בקומת הקרקע במעלות? פרבור זוחל בחורפיש? גלידה ושבילי אופניים בנהריה?

אבל הגיע משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. מישהו שיצא מביתו, וכשחזר לא היה בית, פשוטו כמשמעו. חברת ה-"שיכון" הציבורי עמידר אחראית לזה, ומנגנוני הממשלה שכולנו מממנים - מגבים אותה. כל זה קרה ב-2005, ואפשר לקרוא קצת בנרג'.

כדי לתמוך קצת, אפשר להגיע להפגנה ביום שני הקרוב, 25.8.2008, בשעה 9:00 בבוקר מול משרד הקליטה - ליד הכנסת.

והנה הפנייה כלשונה:


אני, סלהו אדגו, יהודי עולה אתיופיה, כל חיי התפללתי להגיע לירושלים, אני מודה לאל כי הגעתי לירושלים.

קיבלתי קרוואן אשר שימש לי כבית בגבעת המטוס בירושלים. ענייני מטופלים במשרד הקליטה, עם כל האישורים והזכויות כעולה יחיד. במשך 12 שנה גרתי באושר, כאשר עבדתי לפרנסתי כמאבטח במוזיאון ישראל.

ב 4/9/05 יצאתי בבוקרו של יום לבקר בקברה של אימי ז"ל, שלושה חודשים לאחר מותה. בדרכי הביתה חשבתי לעצמי כי אוכל להעלות את זכרה של אימי במקום הכי אישי שלי, בבית! בקורת הגג היחידה שלי!

לתדהמתי, כאשר הגעתי לבית, הבית לא היה! פשוט נעלם! כל הזכרונות של 12 שנים מאז עלייתי לירושלים נמחקו כלאחר יד. יותר מכך, כל רכושי, בגדים, אלבומי תמונות וצילומי וידאו של אימי ז"ל משנותיה האחרונות, הלכו כלא היו! בתמימותי פניתי למשטרת ישראל והגשתי תלונה על גניבת הבית שלי. לחרדתי התברר לי במשטרה כי חברת עמידר, הקבלנית של משרד הקליטה, לקחה את הבית שלי על כל תכולתו.

החברה תרצה את מעשיה בחוב כספי של 8,000 ₪. מיותר לציין כי אין לי כל חוב, את כל התשלומים שילמתי בזמן. מוזר ותמוה הדבר בעיניי שעבור חוב של 8,000 ₪ לוקחים מבן אדם את ביתו, מבצרו וזיכרונותיו. משמעות חמורה נוספת היא שלילת כל זכויותי כדייר בשכונת הקרוואנים בגבעת המטוס.

מאז שלקחו את ביתי אני נמצא במערבולת: משרדי הממשלה לא עוזרים לי, וחמור מכך, מונעים ממני כל אפשרות לקבלת סיוע או למחות על ההתנהגות הדורסנית שלהם. גם את הזכות הבסיסית למחות בדרכים דמוקרטיות מנסים לשלול ממני: האוהל שהקמתי במו ידי נלקח, השלטים שתליתי נתלשו שוב ושוב, והאוכל שנתנו לי אנשים טובים נלקח אף הוא.
היום הנני עולה חדש מאתיופיה, ללא הורים וללא כל אמצעים מינימליים, או יכולת להביע את מחאתי מול הכוחות החזקים של עמידר ומשרד הקליטה.

לצערי הרב היום, כאשר כל הדלתות סגורות בפני, וענייני נמשכים מעל לשלוש שנים, אני שואל את השאלה העצובה: האם הפתרון לבעיית יהודי אתיופיה במדינת ישראל הוא התאבדות???

אני פונה אליכם בבקשה לבוא לתמוך בי ולקחת חלק בהפגנה מול המדיניות האטומה של ממשלת ישראל ומשרד הקליטה בפרט, ולהשיב לי את הקרוואן שנלקח ממני, או לתת לי את הזכויות של מפונה קרוואנים שנשללו ממני.

ההפגנה תיערך יום שני, 25/8/08, בשעה 9.00, ברחוב קפלן 2, מול בניין משרד הקליטה. (בסמוך לבניין הכנסת).

ההפגנה באישור המשטרה.

לפרטים נוספים ניתן ליצור עימי קשר במספר: 052/3968804, סלהו אדגו.

יום שני, 11 באוגוסט 2008

המדיניות לבלימת הפיתוח של האוצר

האוצר מתכנן להקפיא את הפיתוח במרכז הארץ - הנה כאן. שימו לב לטרמינולוגיה: התכנית לעצירת התנופה במרכז הארץ.

גושדניאל גת כתב על זה כאן. הוא מזכיר לנו שם כמה עובדות שנשכחו, כגון שמוסדות התכנון הם האמונים על התכנון המרחבי, ושהמדינה אחראית דווקא על תכנון התשתיות, המוסדות הציבוריים והתעסוקה - ושאולי כדאי שיעסקו בזה אם הם באמת רוצים לפזר את האוכלוסייה בפריפריה.

אז את מי חושבים אנשי האוצר להעביר לפריפריה? הרעיון הוא כמובן להעלות עוד יותר את מחירי הדיור במרכז, ובכך לצמצם את חופש הבחירה לאוכלוסייות החלשות מבחינה כלכלית, שייאלצו להעתיק את מגוריהם לפריפריה - רק שם יהיו דירות במחיר סביר. האם זה מזכיר לכם משהו אבל לא זוכרים מה? נסו את שנות ה-50. מדובר בטרנספר שקט של אנשי המעמד הנמוך והבינוני-נמוך לפריפריה, מחוסר ברירה. הטרנספר הזה יגדיל את מידת ההומוגניות של האוכלוסייה במרכז - יותר עשירים ופחות עניים, וגם בפריפריה (יותר עניים ופחות עשירים). העיקר שנפתח את הנגב והגליל.

האם חשבתם על אמצעי מדיניות קצת יותר חיוביים? כאלו שגם יעלו לכם קצת כסף? למשל בניית מגורי יוקרה בפריפריה על-ידי סבסוד ליזמים שיבנו בסטנדרט גבוה? האם המושג "דוגמה אישית" עלה בדיונים? האם נראה חברי כנסת עוברים לנגב ולגליל? אולי פקידים של האוצר? יש לי הרגשה שלא.

ומה עם ירושלים? האם היא מרכז או שוליים? יקר כאן בטירוף אבל האוכלוסייה ענייה. עיר בירה אבל פריפריה כלכלית. האם את העניים מ(מחוז)המרכז ידחפו (גם) לכאן? כנראה שכן. האם זה מה שירושלים צריכה? לא בטוח.

עמדתי האישית ידועה. לדעתי אין צורך "לחזק" את הפריפריה במספרים (אוכלוסייה) אלא באיכות חיים. נגישות ותחבורה, תעסוקה ושרותים הן מילות המפתח. לדחוף לשם אנשים מתוסכלים כי לא הצליחו לרכוש בית במרכז הארץ, זוהי מדיניות של יצירת המשבר החברתי הבא.

יום שלישי, 5 באוגוסט 2008

לא רוצים לגור, בשכונת רפאים

כ ל ה כ ב ו ד

למלונה, רוח חדשה, וכל מי שארגן את הקמפינג אתמול. גם על הארגון, אבל בעיקר על העבודה התקשורתית: וואינט, נרג', וואלה ועוד.

"בונים רק למיליונרים" הייתה הסיסמה הרווחת. האמנם? אני לא חושב שבהר-חומה זו המציאות. גם מחירי השכירות שכל-כך התקוממו נגדם - אינם גבוהים כל-כך בפסגת-זאב. הכל יחסי כמובן - ירושלים הייתה יקרה תמיד.

אני הייתי מחליף את הביטוי "העיר" ב-"מרכז העיר", כדי לקבל פרופורציות. במרכז העיר אכן בונים רק למיליונרים, וזו אכן טעות איומה. אני מאמין שמה שצריכים לבנות שם זה תעסוקה ותיירות. זה שהצעירים רוצים לגור במרכז זה מעולה ,וחשוב לעיר. היא צריכה להשקיע בזה, אבל מאוד בזהירות. כי אם (לדוגמה) מגדל כי"ח יירכש על-ידי העירייה ויעבור הסבה, כולו, לדיור בר-השגה לצעירים - זה יהיה אסון. דווקא שיפור המודל של עזרה בשכר-דירה, ואולי הרחבה של גבולות הזכאות לסיוע - לאזורים עם יותר היצע - יכולה להיות השקעה טובה יותר מבחינת העירייה, וגם מבחינת הצעירים. דוגמה: עזרה בשכר-דירה למי ששוכר דירה בסכום של עד 1,400 שקל לחדר (או 50 שקל למטר, או משהו דומה), שזה בעצם רנט-קונטרול ממוסד על-ידי העירייה.

ומי בעצם ירצה לגור ב-"כפר הסטודנטים" - אפילו במרכז העיר?

לפעילות הזו של מלונה, רוח חדשה, צעירים במרכז יש תועלת אדירה (ונדמה לי שזה יותר ממה שאני עושה...). זה יעלה את אחוזי ההצבעה (אינשאללה), זה מביא נושאים כואבים למודעות ולדיון, ונראה שזה מתחיל להזיז משהו. כשקוראים את התגובות לכתבות, מתברר הנזק. זה מחזק את התדמית של ירושלים כעיר שוקעת, שצעיריה בורחים, והיא ננטשת לטובת החרדים. המציאות, כידוע, הרבה יותר מורכבת.

ובקשר לטענות של העירייה לגבי זה שהמפגינים הם שלוחי ניר ברקת לקראת הבחירות - היה עוזר אם לא הייתה שם כרזה שתומכת בו...