‏הצגת רשומות עם תוויות הפגנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הפגנה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

ההנהגה מנותקת מהעם

אתמול, כשעשרות האלפים עמדנו בכיכר פריס, המוזיקה שלפני העצרת הופסקה, היה רגע של שקט עוצמתי מדהים. השקט הופרע בצרחות לתוך המיקרופון: העם -- דורש -- צדק חברתי. באותו רגע רציתי שיהיה קצר במערכת ההגברה. הייתה לי הרגשה שלהמון השקט הזה, שיודע שאם הוא ירקע בכוח האדמה תרעד - להמון הזה מגיע קצת יותר. 

כנראה שעוד הרבה חשבו כמוני, כי רק עשרות ידיים בודדות הורמו במענה לקריאה, והמענה בקושי נשמע. הייתה הרגשה שהציבור עבר פאזה. הלהט שהיה כאן בהפגנה הקודמת נרגע. אנחנו כבר מרגישים מספיק בטוחים בעצמנו כדי להיות שקטים. הציבור בפאזה אחרת, אבל מי שמאחורי המיקרופון עוד נמצאת בהפגנה הקודמת.

אוקיי - התעלמתי מהצעקות וחיכיתי למוצא פיו של הדובר הראשון (אל דאגה - לא יבוא כאן תאור של כל הדוברים - נשברנו והלכנו מהר מאוד). ואז אני שומע שהוא אומר שלנו יש אחריות, ולא נעזוב אתכם. רגע - מתי זה נהיה אנחנו ואתם? חשבתי שכולנו בסיפור הזה ביחד. ומה פתאום יש לו אחריות עלי - מה זה השטויות האלה? בקיצור - מישהו שם שיכור מרוב כוח, אבל לא מסוגל לתת תשובה ל-60 אלף איש שעומדים בשקט ומחכים לשמוע משהו אמיתי. אז הוא שוב צועק - העם -- דורש... בנקודה הזו הצטרפו אליו שני מתופפים מהגג של הבנק - זה היה מביך, כי בקושי ענו להם. 

אני רציתי לשבור את הציניות, אבל בשורה גדולה לא שמעתי שם. 

יום שבת, 3 בספטמבר 2011

מוצ"ש

חומת הציניות נסדקה. מונחים שאתמול נשמעו ארכאים - "מדינת רווחה" למשל, נשמעים היום כמו הדבר הכי עדכני שיש. "מדינת רווחה" - איך לא חשבנו על זה קודם! אפילו שטרסלר...

אותה ציניות היא הכלי החזק ביותר להשאיר אותנו בבית. כי באמת - מה יכול להשפיע עוד בנאדם אחד... כי ברור שאין סיכוי שביבי יהפוך את עורו להיות סוציאל-דמוקרט... 

אני מציע שתסדקו קצת גם את הציניות שלכם, וכמו שמדינת הרווחה נשמעת פתאום כמו רעיון עדכני ומרענן, ככה יישמע גם הרעיון שהציבור יכול להשפיע בכלים דמוקרטיים - לא רק בקלפי.

אני לא חושב שנתניהו יהפוך לסוציאל-דמוקרט במוצ"ש, ולא שיהיה כאן סדר חברתי חדש. אבל אני מקווה שההפגנה הזו תהיה מכה אנושה קשה לחומת הציניות שהפכה את המדינה הזו ממדינה עם חזון, למה שהיא עכשיו.

יום חמישי, 22 באפריל 2010

הרפורמה והולילנד

עכשיו גם ראש ממ"י לשעבר, אפרתי, במעצר, ונתניהו מבקש לבחון מחדש את הרפורמה. עד שיתבררו תוצאות הבדיקה מחדש, אתם מוזמנים לכיכר ציון, להפגנה ביום רביעי, 28.4.2010, בשעה 18:00.

 

בלי קשר

ישראל יוצאת באופן רשמי נגד גוגל באז, על רקע הפגיעה בפרטיות. "רק שיתוף פעולה בינלאומי יכול לעצור את גוגל", אומר ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (הנה המכתב שנשלח לגוגל). טוב שהרגולטור עושה את עבודתו, אבל לכל מי שחושב שגוגל זה האח הגדול בהתגלמותו, פשוט תעברו לשרות אחר, ותפסיקו לקטר. אני אישית מעדיף את המידע שלי אצלם מאשר אצל אחרים. מומלץ גם לקרוא את חוק המאגר הביומטרי (הנוסח הסופי בפדפ כאן) ולהזכר במדיניות שמירת הפרטיות של המדינה.



יום רביעי, 10 במרץ 2010

מהדרין


ביום חמישי, 1 בדצמבר 1955, במונטגומרי, אלבאמה, התיישבה רוזה פארקס באוטובוס באחד המקומות השמורים לשחורים. האוטובוס המשיך לנסוע, ואחרי שנתפסו כל המקומות השמורים ללבנים, נקט הנהג בנוהל המקובל: הזיז את השלט "colored" שורה אחורה, וביקש מארבעה אנשים שחורים לעבור לאחור ולעמוד. שלושה הסכימו. רוזה לא.

הנהג הזמין משטרה, שעצרה את פארקס. השחורים בתגובה הכריזו חרם - "חרם האוטובוסים של מונטגומרי". כדי להוביל את החרם בחרו בכומר צעיר, חדש בעיר, שעדיין לא הופחד על-ידי השלטונות. מרטין לותר קינג.

החרם נמשך 381 יום, ובסופו קבע בית המשפט העליון כי חוק הסגרגציה באוטובוסים אינו תואם את החוקה, וביטל אותו.
(בתמונה: האוטובוס בו נסעה רוזה פארקס. התמונות והמידע מווקיפדיה)


צריך להוסיף משהו? במוצאי שבת ההפגנה נגד קווי המהדרין.
19:30 בכיכר פריז.


חשבתם פעם למה בכלל משלמים על אוטובוס? הרי לדרוש כסף על נסיעה באוטובוס זה כמו לדרוש כסף על פינוי אשפה, או על שירותי המשטרה. כתבתי על זה פעם מהיבט אחר, אבל הפוסט הזה מסביר את זה בצורה מפורטת. היתרונות העיקריים שהוא מציין הם:
1. לא צריך לצייד את האוטובוסים בהתקני גבייה או פיקוח
2. חיסכון בהוצאות תפעול - לא צריך את כל מערכת הסליקה העוסקת בכל-כך הרבה כסף מזומן כל יום
3. יותר מהר - לא צריך להתעסק בתשלום
4. ניצול והחזר השקעה יעיל יותר
5. יותר נוסעים - קל יותר להביא אנשים לנסוע בתח"צ חינמית

והרי גם ככה התשלום שמשלמים הנוסעים הוא לא מה שמממן את אגד.

לא קשור אבל קשור:
בג"ץ החליט היום בעתירה של הירוקים נגד הקידום המהיר של הרפורמה בתכנון. החלטה מעניינת - בגץ ממליץ לועדת השרים לשקול לדחות לפרק זמן קצר נוסף את דיוניה והחלטתה בעניין תזכיר החוק. בהתאם להחלטת הוועדה ותגובת הירוקים לה, יחליט בג"ץ על המשך הטיפול בעתירה. איזו עדינות של ניסוח.

וזו רוזה פארקס. מאחוריה מרטין לותר קינג.

יום ראשון, 5 ביולי 2009

לפני שבוע הפגננו בכיכר

כן - הפוסט הזה מאחר בדיוק בשבוע... אבל טוב מאוחר מלעולם, לא? בינתיים התייחסו להפגנה כבר בירושלים חופשיה, ובירושלים האחרת. היום אנחנו כבר אחרי הפאזה הבאה.
ההפגנה הייתה הפגנה של אחדות, הפגנת כוח, תמיכה בראש-העיר ובדו-קיום בשלום בין האוכלוסייה החרדית לאוכלוסייה החופשית. אני הרגשתי אחרת מבהפגנות קודמות.
ההרגשה הטובה נבעה (גם) מזה שידענו שמישהו בקומה 6 מקשיב לשירים ולצעקות, ושכמו בימים הטובים ההם (מתי זה היה בעצם?) לא חייבים לנהוג באלימות כדי שמישהו בעירייה יקשיב.
היו גם כמה אמירות צורמות, כמו ההתייחסות ללבוש "המאה ה-18" של החרדים (ואם הם היו מתלבשים בלבוש מודרני זה היה בסדר?)
מה שהיה מוצלח במיוחד (כן, גם תדמיתית...) הוא הריקודים בסוף ("שישו את ירושלים, גילו בה כל אוהביה").
גם אני הייתי אמור להגיד שם משהו, אלא שרשימת הדוברים התארכה ולא נשאר לי מקום. יותר טוב ככה - מה שהיה לי לומר לא ממש התאים. הנה הדברים בקליפת אגוז:

1. לחרדים בעיות דומות לבעיות של יתר האוכלוסייה - למשל ההגירה השלילית. החרדים מהווים 28% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת (בני 20+), וראה זה פלא - גם 28% מהמהגרים החוצה מירושלים (ממוצעים של השנים האחרונות). יעדי ההגירה שלהם אחרים כמובן - ביתר עלית, קרית ספר, תל ציון וכולי.

2. החרדים מתאפיינים בבדלנות - בחינוך, בכלכלה, ובמגורים. יוצא דופן באופן מסורתי הוא מרכז העיר, שאין בו הגמוניה לקבוצת אוכלוסייה אחת על פני האחרות. אין שום סיבה להתחיל בכפייה של החרדים במרכז העיר.

3. העיר ענייה בפעילות כלכלית. התוצר המקומי הגולמי מתעשייה לנפש בירושלים היה 5,600 ש"ח. הממוצע בישראל היה 11,500 ש"ח - פי שניים! ובתל-אביב 16,100 ש"ח. במיוחד עני בפעילות כלכלית הוא מרכז העיר, שהפעילויות עזבו אותו לגבעת-שאול, לגן הטכנולוגי ולכל מקום אפשרי. הדבר האחרון שמרכז העיר צריך עכשיו זה הורדת הפוטנציאל לפיתוח פעילות כלכלית נוספת.

כי הרי אותם אנשים שמגיעים לחנוֹת בשבת לא מוציאים כסף רק בעיר העתיקה. אם החופשה הבאה שלהם תהיה באילת או בתל-אביב, כי "בירושלים סוגרים חניונים בשבת", יפסיד גם בית המלון, כל יתר השרותים שצורכים תיירים, ובסופו של דבר כולנו. שלא לדבר על התדמית של עיר חרדית, שגורמת לנו הפסדים יום יום.

קטנות
שני פוסטים של אורבניקה אחד על קורס מטרופולין שהיה (עם קישור לקישור למצגות), ואחד לקורס שיהיה על התקציב העירוני (של תל-אביב כמובן). למה אין כאלו בירושלים?

וכאן הקליפ מההפגנה (תודה לירושלים חופשיה)

יום שלישי, 23 ביוני 2009

ירושלים חופשית

אחרי שבהפגנה הקודמת הייתי בספגטים (וננזפתי), אני מרגיש חובה לשתף אתכם בקריאה להפגין השבוע:



יום שני, 8 ביוני 2009

נצרת - תל אביב - ירושלים


בנצרת - עוד שבת של כדורגל, בתל-אביב מפגינים נגד הכיבוש, ובירושלים מתחולל "קרב על השבת". זו באמת המציאות או שזו רק הדרך שבה התקשורת משקפת אותה? מזל שבשבת אחרי הצהרים ישבנו בספגטים, כמה מאות מטרים מההפגנה הזו, והדבר היחיד שרמז שמשהו שונה מהרגיל היו עשרות מסיירי המרתון של יד בן-צבי. בדרך חזרה הביתה ראינו שהכביש לכוון כיכר צה"ל סגור, ונזכרנו שיש שם בלגן.

יום ראשון, 30 בנובמבר 2008

בור מונבז


[תמונה קבוצתית עם בית לשימור המיועד להריסה]

ביום שישי מחינו, במסגרת "בתים נכחדים" על ההרס בחזית ליפו של נחלת שבעה.
החדשות המעניינות ששמעתי שם, שאחר-כך ראיתי שכבר נמצאות בעיתון, הן שהפרוייקט של אפריקה-ישראל ברחוב מונבז-הנביאים - הוקפא. כן - "הנביאים קורט" (סליחה - haneviim court, ואם הלינק כבר לא עובד - תודיעו לי) כנראה לא יהיה. לפחות לא כרגע.

חדשות טובות? לא בטוח. ההרס כבר בוצע, וכל יום שעובר משאיר אותנו עם בור - פצע פתוח במרכז העיר. הפרוייקט החדש שייבנה בבור ביום מן הימים עלול להיות עוד-יותר-גרוע, ועוד לפני זה - מקבלי ההחלטות יתרגלו לבור, וכך הוא עלול ללוות אותנו הרבה שנים...

-- עדכון: זה הגיע גם למיינט --

יום שישי, 22 באוגוסט 2008

איך הייתם מרגישים אם היו מסלקים לכם את הבית

המון זמן לא כתבתי, הייתי בחופש (ואני עדיין...). אולי משהו על מסחר בקומת הקרקע במעלות? פרבור זוחל בחורפיש? גלידה ושבילי אופניים בנהריה?

אבל הגיע משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. מישהו שיצא מביתו, וכשחזר לא היה בית, פשוטו כמשמעו. חברת ה-"שיכון" הציבורי עמידר אחראית לזה, ומנגנוני הממשלה שכולנו מממנים - מגבים אותה. כל זה קרה ב-2005, ואפשר לקרוא קצת בנרג'.

כדי לתמוך קצת, אפשר להגיע להפגנה ביום שני הקרוב, 25.8.2008, בשעה 9:00 בבוקר מול משרד הקליטה - ליד הכנסת.

והנה הפנייה כלשונה:


אני, סלהו אדגו, יהודי עולה אתיופיה, כל חיי התפללתי להגיע לירושלים, אני מודה לאל כי הגעתי לירושלים.

קיבלתי קרוואן אשר שימש לי כבית בגבעת המטוס בירושלים. ענייני מטופלים במשרד הקליטה, עם כל האישורים והזכויות כעולה יחיד. במשך 12 שנה גרתי באושר, כאשר עבדתי לפרנסתי כמאבטח במוזיאון ישראל.

ב 4/9/05 יצאתי בבוקרו של יום לבקר בקברה של אימי ז"ל, שלושה חודשים לאחר מותה. בדרכי הביתה חשבתי לעצמי כי אוכל להעלות את זכרה של אימי במקום הכי אישי שלי, בבית! בקורת הגג היחידה שלי!

לתדהמתי, כאשר הגעתי לבית, הבית לא היה! פשוט נעלם! כל הזכרונות של 12 שנים מאז עלייתי לירושלים נמחקו כלאחר יד. יותר מכך, כל רכושי, בגדים, אלבומי תמונות וצילומי וידאו של אימי ז"ל משנותיה האחרונות, הלכו כלא היו! בתמימותי פניתי למשטרת ישראל והגשתי תלונה על גניבת הבית שלי. לחרדתי התברר לי במשטרה כי חברת עמידר, הקבלנית של משרד הקליטה, לקחה את הבית שלי על כל תכולתו.

החברה תרצה את מעשיה בחוב כספי של 8,000 ₪. מיותר לציין כי אין לי כל חוב, את כל התשלומים שילמתי בזמן. מוזר ותמוה הדבר בעיניי שעבור חוב של 8,000 ₪ לוקחים מבן אדם את ביתו, מבצרו וזיכרונותיו. משמעות חמורה נוספת היא שלילת כל זכויותי כדייר בשכונת הקרוואנים בגבעת המטוס.

מאז שלקחו את ביתי אני נמצא במערבולת: משרדי הממשלה לא עוזרים לי, וחמור מכך, מונעים ממני כל אפשרות לקבלת סיוע או למחות על ההתנהגות הדורסנית שלהם. גם את הזכות הבסיסית למחות בדרכים דמוקרטיות מנסים לשלול ממני: האוהל שהקמתי במו ידי נלקח, השלטים שתליתי נתלשו שוב ושוב, והאוכל שנתנו לי אנשים טובים נלקח אף הוא.
היום הנני עולה חדש מאתיופיה, ללא הורים וללא כל אמצעים מינימליים, או יכולת להביע את מחאתי מול הכוחות החזקים של עמידר ומשרד הקליטה.

לצערי הרב היום, כאשר כל הדלתות סגורות בפני, וענייני נמשכים מעל לשלוש שנים, אני שואל את השאלה העצובה: האם הפתרון לבעיית יהודי אתיופיה במדינת ישראל הוא התאבדות???

אני פונה אליכם בבקשה לבוא לתמוך בי ולקחת חלק בהפגנה מול המדיניות האטומה של ממשלת ישראל ומשרד הקליטה בפרט, ולהשיב לי את הקרוואן שנלקח ממני, או לתת לי את הזכויות של מפונה קרוואנים שנשללו ממני.

ההפגנה תיערך יום שני, 25/8/08, בשעה 9.00, ברחוב קפלן 2, מול בניין משרד הקליטה. (בסמוך לבניין הכנסת).

ההפגנה באישור המשטרה.

לפרטים נוספים ניתן ליצור עימי קשר במספר: 052/3968804, סלהו אדגו.

יום שלישי, 5 באוגוסט 2008

לא רוצים לגור, בשכונת רפאים

כ ל ה כ ב ו ד

למלונה, רוח חדשה, וכל מי שארגן את הקמפינג אתמול. גם על הארגון, אבל בעיקר על העבודה התקשורתית: וואינט, נרג', וואלה ועוד.

"בונים רק למיליונרים" הייתה הסיסמה הרווחת. האמנם? אני לא חושב שבהר-חומה זו המציאות. גם מחירי השכירות שכל-כך התקוממו נגדם - אינם גבוהים כל-כך בפסגת-זאב. הכל יחסי כמובן - ירושלים הייתה יקרה תמיד.

אני הייתי מחליף את הביטוי "העיר" ב-"מרכז העיר", כדי לקבל פרופורציות. במרכז העיר אכן בונים רק למיליונרים, וזו אכן טעות איומה. אני מאמין שמה שצריכים לבנות שם זה תעסוקה ותיירות. זה שהצעירים רוצים לגור במרכז זה מעולה ,וחשוב לעיר. היא צריכה להשקיע בזה, אבל מאוד בזהירות. כי אם (לדוגמה) מגדל כי"ח יירכש על-ידי העירייה ויעבור הסבה, כולו, לדיור בר-השגה לצעירים - זה יהיה אסון. דווקא שיפור המודל של עזרה בשכר-דירה, ואולי הרחבה של גבולות הזכאות לסיוע - לאזורים עם יותר היצע - יכולה להיות השקעה טובה יותר מבחינת העירייה, וגם מבחינת הצעירים. דוגמה: עזרה בשכר-דירה למי ששוכר דירה בסכום של עד 1,400 שקל לחדר (או 50 שקל למטר, או משהו דומה), שזה בעצם רנט-קונטרול ממוסד על-ידי העירייה.

ומי בעצם ירצה לגור ב-"כפר הסטודנטים" - אפילו במרכז העיר?

לפעילות הזו של מלונה, רוח חדשה, צעירים במרכז יש תועלת אדירה (ונדמה לי שזה יותר ממה שאני עושה...). זה יעלה את אחוזי ההצבעה (אינשאללה), זה מביא נושאים כואבים למודעות ולדיון, ונראה שזה מתחיל להזיז משהו. כשקוראים את התגובות לכתבות, מתברר הנזק. זה מחזק את התדמית של ירושלים כעיר שוקעת, שצעיריה בורחים, והיא ננטשת לטובת החרדים. המציאות, כידוע, הרבה יותר מורכבת.

ובקשר לטענות של העירייה לגבי זה שהמפגינים הם שלוחי ניר ברקת לקראת הבחירות - היה עוזר אם לא הייתה שם כרזה שתומכת בו...

יום חמישי, 26 ביוני 2008

קצת צניעות - חשוב

לא ראיתי את זה אצל עמית, וגם לא באנדרגראונד, אז הנה משהו שקיבלתי היום:

שלום לכולם,
כפי שאולי שמעתם, אתמול בטקס לחנוכת הגשר חרדים מהעירייה ציוו על הרקדנים והרקדניות במופע (ברגע האחרון) להתכסות ולהחליף את התלבושות שלהם בלבוש צנוע יותר. צעד כזה נראה לי צעד מסוכן לכיוון של כניעת העיר לתכתיבים דתיים קצוניים.
על מנת להביע מחאה, קבוצה של אנשים מנסה לעודד אותם רקדנים צעירים שהתאכזבו אתמול - וציבור גדול בירושלים שחרד לעתיד העיר - להביע את מחאתם ברחבה של העירייה היום, יום חמישי, בשעה 19:30 בערב. באותה שעה תתקיים ישיבה של מועצת העיר. אנא באו והביעו את מחאתכם בנוכחות ובריקודים ברחבה.