יום שני, 26 באוקטובר 2015

הר חרת, פירבור ומטרופולין


בואו נדבר ממש שנייה על פירבור ומטרופולין. שני הדברים מאוד ברורים -- פירבור זה ממש רע, ומטרופולין, כלומר מודל מטרופוליני לירושלים -- כמו תל אביב -- זה ממש טוב. לקראת הדיון היום בתכנית הר חרת,(המתנהל ברגעים אלו ממש), התכנית שבעצם הקימה את הבלוג הזה בשנת 2007, רציתי לחשוב בקול רם על איך אני מיישב לעצמי את הסתירה הזו.

נראה לי שיש כאן שלוש נקודות:

אופי הבנייה, ובכלל, עקרונות בסיסיים של תכנון נכון. נגיד, למשל אי הקמת ישובים חדשים ופיתוח צמוד דופן (תמ"א 35) נראה לי כמו התחלה טובה. יצירת אזורים שניתנים לשירות יעיל על ידי תחצ (צפיפויות עירוניות סבירות, בלוקים קצרים -- את זה למדתי מלרמן) צריכה כנראה להיות ההמשך. מה קורה בהר חרת? נראה לי שאף אחד מהנ"ל. אולי הצפיפות לא ממש כפרית (ממה שאני זוכר -- לא מוצא כרגע את התכנית), אבל חוץ מזה אין אף וי בצ'קליסט.

הלאה, חיזוק פנימה ולא יציאה החוצה. קראתי את המכתב של ניר ברקת (PDF) אל משרד הפנים. חשבתי שאמצא קריאה לחיזוק ירושלים פנימה, ותו לא, אבל ממש לא. ברקת מדבר על פיתוח פנימה, במקביל לאסטרטגיה של פיתוח מטרופוליני, וגם מוסיף, כמצופה, שהניהול של האסטרטגיה הזו צריך להתבצע מירושלים (דרך פורום תכנוני לאומי), ולא לנחות עלינו הר כגיגית. אני מסכים לגמרי -- צריך גם ציפוף, וגם יציאה החוצה, אבל באחריות. ברקת מונה את השירותים שהעיר מספקת (הארנה, סינמה סיטי, סטודנטים), וזו, לדעתי, צריכה להיות ההתמחות של העיר -- מתן שירותים לתושביה ולתושבי המטרופולין. אני מקווה שקלעתי כאן לדעת גדולים, אבל בשביל שיהיה למי לספק שירותים -- צריך [גם] לעבות את המטרופולין, אין מה לעשות. אז כאן דווקא יש להר חרת צ'ק אחד ברשימה (עיבוי המטרופולין), אבל בסעיף ה-"באחריות" אני מצטרף לדעה שהם נכשלים לגמרי.

וצריך לומר כאן עוד משהו -- האם הר חרת זה ירושלים או מטרופולין? רוב התכנית נמצאת בתחום השיפוט של העיר (!). אז עד שלא מצמצמים קצת את גבול השיפוט, תושבי ירושלים יממנו את משאיות הזבל של העירייה שיצטרכו לנסוע לשם, ותושבי הר חרת -- את אחזקת הגינות הציבוריות של רחביה. זה לא בדיוק (כלומר: בדיוק לא) ההגיון של מטרופולין.

ולבסוף -- סביבה. הכל באזור ירושלים רגיש -- אנחנו נמצאים באחד האזורים הרגישים ביותר בישראל, וכל פיתוח גורר אובדן של אקולוגיה, נוף, ומכלול של ערכים. ישנם כלים להערכת ערכיות השטחים הפתוחים, שפותחו בתכנית "ישראל 2020" ובתמ"א 35 על-ידי מוטי קפלן. אולי בפוסט אחר...

בינתיים אנסה להתעדכן מה קורה שם.

** עדכון מאוחר: התכנית לא תועבר, בינתיים, לותמ"ל. כאן בדמרקר



ובנימה יותר אופטימית -- גם בקו 19א (שעצם קיומו הוא ברכה לכל מי שצריך להגיע להר הצופים), התקינו את הביצים הקשות שיאפשרו לנו בעתיד לעלות מאחור ולתקף בעצמנו. כן, באירופה זה כבר נהוג עשרות שנים, אבל אצלנו זו עליית מדרגה.


יום רביעי, 21 באוקטובר 2015

מתחם עדן, הרוחות מתחממות


ביום ראשון התקיים במכון (ירושלים) כנס על מתחם עדן, והמגדל שנמצא כיום בהפקדה (שזה אומר שלכל אחד מאיתנו יש הזדמנות להשפיע). רציתי לכתוב משהו לכבוד יום הסטטיסטיקה הבינלאומי החל היום, או על שכונות לא חוקיות בפורטלנד אורגון ואצלנו, אבל לפני שאני שוכח את מה שאני עוד זוכר מהכנס, אעלה את זה על הכתב.

*** חשוב - מחר בערב (יום רביעי, 21.10.2015, 17:45) יש דיון מיוחד על המגדל בועדת השימור העירונית בעירייה. אולם הנהלה 2 קומה 6. דיונים מקדימים בירושלים האחרת ואצל תמיר ניר.

הדיון שהיה ביום ראשון הסתובב, כמו שאני רואה את זה, בכמה מישורים, שלא נגעו זה בזה. המישור האחד היה תכנוני. האם מתאימה בכלל בנייה לגובה? בהקשר הזה הובאה הדוגמה של פריז, שכביכול הבינה את גודל הטעות והסכנה בבנייה לגובה לאחר בניית מגדל מונפרנס, והחליטה להישאר נמוך. לטענה הזו ענה ליבסקינד (כן, הוא היה שם. כל הכבוד!) עם שמץ של זחיחות, שכיום מתוכנן בלב פריז מגדל. נדמה לי שהטענה הזו, שלא צריך בכלל לבנות לגובה, קצת ארכאית בירושלים, ויש אפילו תכנית מיתאר (שאולי לא תאושר לעולם, אבל היא מסמך שעובדים לפיו -- זו בעייה אבל זו לא הנקודה כרגע) שקובעת לכך כללים. אם כבר מדברים על תכנית המיתאר, אז זוכרים את "המתנה לעיר" כפי שכונה המגדל בישיבת המקומית (בפוסט הקודם)? אז כמובן שלטובת המתנה שברו את הכללים, ולדעתי דווקא העניין הטכני הזה הוא ממש בעיה, כי מחר כשירצה יזם אחר לבנות מגדל שפורץ את המיתאר, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לומר לו שהמתנה לעיר קיבלה החרגה מיוחדת. לא אני המצאתי את הטיעון הזה, שמעתי אותו מאחד ממאתיים האנשים שפגשתי בערב העיון.

לדעתי חסר היה הדיון בהקשר הרחב. הנוכחות של המגדל בשכונת אבן ישראל הסמוכה לא תהיה חזקה יותר מהנוכחות שלו בגן העצמאות או בהר הזיתים (למעט הקצת צל המבורך שהוא יטיל על אגריפס). הייתה התייחסות לכך, אבל זה לא התפתח לדיון.

יום ראשון, 27 בספטמבר 2015

עוד פעם רכב פרטי -- אוטובוס

עדיין בעניין רכב -- תחבורה ציבורית. שתי שאלות: הראשונה היא (בהנחה שיש לכם רכב) האם לקחת אותו בבוקר, או לנסוע לעבודה באוטובוס; והשנייה (אם אין לכם רכב), מה יותר זול, לקנות אחד, או להסתפק בתחבורה ציבורית. השאלה השנייה מעניינת אותי יותר, כי לאחרונה עברנו צד -- מכרנו את האוטו. אבל נדמה לי שצריך קודם להגיד משהו גם על השאלה הראשונה.

כתבתי על זה לפני שנה משהו ב-"ירושלים האחרת" (כאן), ואם לתמצת אז כשיוצאים בבוקר, המחיר ברכב פרטי בנסיעה של 6 ק"מ (שזורקת ארבעה בני משפחה במקומות אליהם הם צריכים להגיע -- בי"ס, עבודה) עולה 4-5 ש"ח (דלק). באוטובוס זה יוצא משהו כמו 18 ש"ח (שני ילדים נוסעים ב-3.45 כל אחד, ושני מבוגרים ב-5.52 כל אחד). יוצא שההפסד הכספי שלכם כשאתם בוחרים להשאיר את האוטו בבית ולקחת אוטובוס הוא בערך 14 ש"ח, וזה עוד לפני שדיברנו על מחיר שעת עבודה. רק אם אתם משלמים מחיר מלא על חנייה (4.50 לשעה לתושב ירושלים) יכול להיות שלא כדאי (כלכלית) לבוא לעבודה עם האוטו.

אז למה באמת הרבה אנשים בוחרים להשאיר את האוטו בבית?

יום שלישי, 22 בספטמבר 2015

נסועה

הלמ"ס פרסמה אתמול את נתוני הנסועה (זוכרים שבטסט שאלו אתכם מה הקילומטרז'? זה מקור הנתונים). הם הצביעו על כך שהצפיפות בכבישים עולה. כנראה שמי שתקוע עכשיו, ערב יום כיפור, בפקק בכביש 1 יסכים עם זה...

בערוץ 10 (תודה, אלון) השוו את גידול האוכלוסייה לגידול בנסועה (כאן מדקה 58, אבל עד 1:02 זה קצת קישקוש. אני לא בטוח שהנתונים מהלמ"ס, כי יש שם עוד כמה דברים מעניינים שלא מצאתי להם מקור).

מתוך ערוץ 10


כמנהגי - הלכתי לנתונים.

רוצים לראות משהו לא מעודד? הנה הנסועה של אוטובוסים בקווים קבועים, לעומת רכבת, לעומת רכב פרטי:



כמו תמיד בנתונים - אפשר להסתכל על זה קצת אחרת. רוצים את זה ביותר מעודד? מספיק לשנות את שנת הבסיס:



(המקור לנתונים כאן (PDF) וכאן (XLS), והקובץ שלי כאן)


שורה תחתונה: גמר חתימה טובה, שנה טובה ומוצלחת, בריאות ואושר.
צום קל וטוב לצמים, רכיבה בטוחה ומהנה לרוכבים, וחשבון נפש פורה לכולנו (תמיד).

יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

העירייה מפרקת את מינהל קהילתי גוננים

רציתי לכתוב על אוטובוסים ורכב פרטי, אבל אז ראיתי את הידיעה במיינט שמתארת את הישיבה האחרונה של הועדה למינהלים קהילתיים. הדיבור של מאיר תורג'מן לא נעים ולא ראוי (באנדרסטייטמנט של השנה - קיראו את התמליל (PDF)), אבל השורה התחתונה של הישיבה הזו אולי קשה עוד יותר, ואומרת שמינהל קהילתי דרום (גוננים, קטמון ח'-ט', פת) יפורק. סדר היום, דוח הישיבה והתמליל כאן.

הסכסוך בגוננים ארוך וקשה, והוא מתמקד בהנהלת המינהל, והסכסוך בינה לבין העירייה. אינני יודע "מי צודק", וברור לי שלכל צד יש את הצדק שלו. ההחלטה קובעת כי כרגע (החל מסוף דצמבר 2015) השירותים לתושבים יינתנו דרך המינהלים השכנים (גינות העיר), עד "להסדרה הקבועה של העניין", שתכלול כנראה בחירות חדשות, שלמעשה יקימו מינהל קהילתי חדש (סיכום הישיבה עם הצעת ההחלטה שאושרה - כאן (PDF)). בעוד העירייה וההנהלה מיידות אבנים זו בזו, מי שנמצאים באמצע הם כמובן העובדים הסופר-מסורים של המינהל (אחד מהם הוצא מהישיבה), והתושבים. אלו ואלו נאלצים לספוג את הריקושטים של הסכסוך הזה. גם כשאני קורא כמה פעמים בתמליל הישיבה שכולם פועלים להמשך ההעסקה של העובדים - זה לא ממש מרגיע אותי...

כדי להביא את הסיפור מתחילתו, צריך לומר שהחברה הירושלמית למינהלים קהילתיים היא דבר די ייחודי - צורה של מתן אוטונומיה מסויימת לשכונות במתן שירותים לתושבים, ותיווך בינם לבין העירייה, המטפלת ב-850 אלף איש, אישה וילד. הרעיון הוא שמוסד שכונתי נדרש לספק שירותים לאוכלוסייה הומוגנית (ביחס לעיר), והוא גם יכול להכיר טוב יותר גם את הצרכים והרצונות של תושבי השכונה.

הפרק הבא בסיפור מדבר על הדמוקרטיה שנתבעה על-ידי ראש העיר, שדרש שיתקיימו בחירות להנהלות במינהלים. אחרי קונפליקט שאין טעם לפרט אותו כאן, פורקה החברה הירושלמית, והמינהלים הפכו להיות כפופים ישירות לעירייה.

הבחירות אכן החלו להיערך, והרכבי ההנהלות בחלק מהמינהלים מאוד השתנו. האם ההנהלות החדשות ייצגו את התושבים טוב יותר? האם הן היו כשירות יותר למילוי תפקידן מאשר הקודמות? אני לא יודע.

והשורה התחתונה של הפוסט הזה היא: האם ההנהלות הבאות - אלו שייבחרו לאחר תום הסאגה הזו בגוננים - יהיו כשירות יותר? האם אתם הייתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד חבר הנהלה בגוננים?

וגם: האם מינהל שעובר כזו טלטלה - יצליח לייצג את האינטרסים של התושבים גם כשהם שונים מ(או אפילו סותרים את )אלו של העירייה?

יום שבת, 5 בספטמבר 2015

תכנית אב לרסקו - גבעת הוורדים - קריית שמואל -- הצגת חלופות



בחמישי האחרון נערך כנס תושבים להצגת חלופות התכנון בתכנית האב לשכונות רסקו - גבעת הוורדים (קצת מידע כאן). החלופות מעניינות ושווה לדבר עליהן, ומעניינות אפילו יותר הן צורת הדיבור של המתכננים, ותגובת התושבים, שבסופו של יום הם שיקבעו איך תיראה השכונה. אתייחס לשלושה בסדר הזה. חשבתי שאכתוב משהו קצר, אבל כבר עכשיו מציפות אותי כל הרבה מחשבות, כך שכנראה שגם זה ייצא ארוך... אנסה לפחות לחלק לנושאים, ולא לכתוב זרם תודעה מתמשך כמו שקורה לי לפעמים.

יום שישי, 28 באוגוסט 2015

תמ"א 38

המון נאמר על תמ"א 38, אבל עכשיו נראה שהמוזות קצת שותקות - ולכן יכול להיות שניתן להניח שהתותחים רועמים. האמת היא ששנתון משרד הפנים 2014 (PDF) מראה את זה. לפי השנתון בשנים האחרונות מאושרות בישראל בכל שנה פי שניים בקשות להיתר (לפי תמא 38), מאשר בשנה שקדמה לה. בשנת 2013 המספר הגיע ל-1,059 היתרים. אני משער שבשנים הקרובות העלייה תמשיך בקצב דומה, כי אנחנו רחוקים מרוויה בשוק.

תמא 38 שינתה את חוקי המשחק בתכנון בתוך מרקמים בנויים. היא עקפה לחלוטין את שלב התב"ע, כלומר לא רק את הוועדה המחוזית, אלא גם את המקומית, והביאה למצב שאישור יחידות דיור חדשות הוא בסמכות רשות הרישוי המקומית - בהיתר בנייה. נכון שזה אותו גוף כמו הוועדה המקומית, אבל הוא יושב בכובע אחר לגמרי, ובהליך אחר לגמרי. כשהיא יושבת כרשות רישוי, אין לועדה שום עניין, או אפילו אפשרות, לשמוע על הקונטקסט העירוני או השכונתי. הם מקבלים הרמוניקה לאישור. על הפקדה והתנגדויות אין מה לדבר.

אבל זה לא היה אמור להפתיע אותנו. מדובר בהמשך של תהליך הפרטה ענק, בו אנחנו נדרשים להילחם על זכויות שבעבר היו נתונות לנו דרך רגולציה. בדיוק כמו שהמדינה שולחת אותנו להתמקח עם חברת הביטוח או הבנק, במקום לקבוע מערכתית את רמת השרות המינימלית ואת רמת המחיר המקסימלית כדי להגן על אלו שלא נמצאים בעמדת מיקוח, כך היא שולחת כל בניין לסגור עם קבלן על מנת להיטיב את תנאיו ככל שיוכל (ולהקטין את הסיכוי שהבניין יקרוס ברעידת אדמה) - במקום לבצע תכנון כולל, שיטיב לא רק עם בעלי הבתים, אלא עם הציבור הנוכחי והעתידי כולו.

יש לרעיון הזה ביטויים מאוד קונקרטיים - תמא 38 יכולה להכפיל את היקף המטרים הרבועים בבניין, בלי להוסיף מקום חנייה אחד, גן ילדים אחד, מ"ר אחד של גינת משחקים, או אפילו סתם מדרכה. כלום. כל הדברים הללו - השרותים שאנחנו מצפים שהתכנון הכולל יספק לנו - לא מתקבלים כאשר עוברים לתכנון נקודתי בסגנון התמא. אם תכנון אמור להיות איזון בין אינטרסים, הרי שהתמא אומרת שאין צורך לאזן. היא מעניקה את זכויות הבנייה שמעל לבניין - "זכויות האוויר" - לדיירים הנוכחיים, במקום להשתמש בזכויות הללו בתור הביטחון העתידי של תושבי השכונה לקבלת שרותי ציבור נאותים. איך אפשר היה להבטיח את השרותים הללו? דרך תכנון עירוני, או לפחות שכונתי. מהבחינה הזו התמא היא פשוט אנטי תכנון.

אני חושש שאת הנזק לשכונות המגורים בהן הרבה בניינין יישמו את התמא, נגלה כשהילדים של הזוגות הצעירים שעכשיו קונים את הדירות החדשות והמחודשות - יגיעו לגיל הגן. בערך באותו זמן הן (המשפחות הצעירות) צפויות גם לרכוש רכב - מה שיחשוף את הפן הקשה ביותר של התמא - אי-הדאגה לחנייה. צריך לסייג ולומר שלפחות בירושלים, במקומות שאפשר, הועדה מחייבת גם פרוייקטי תמא 38 בחנייה. אבל הרבה פעמים פשוט אי אפשר...

אתם יכולים לומר שאני נאיבי ושרק התמא "הצליחה" ליצור התחדשות במקומות בהם היה קשה מאוד להעביר תכנית שכונתית. אני משער שזה נכון, אם כי זו לא חוכמה גדולה. אבל הבעייה היא שעכשיו התמא מיושמת גם במקומות בהם יש תכנית מעולה - כי זה יותר זול, והרבה יותר פשוט. למשל ברחביה - החנייה לפי תכנית 9988 (שקיבלה תוקף אחרי עבודה של כעשר שנים) היא צורך מעיק. מה עושים? מגישים תמא 38! מה התוצאה? תכנית שכונתית תקפה שהושקעו בה עשר שנים מפרכות, לא מיושמת ובמקומה כל בניין יוצא להתמקח עם המקומית ולהשיג מה שהוא יכול (ולהיפטר מכמה היטלים על הדרך). עוד "הישג" של תמא 38.

למי שהגיע עד כאן מגיע לדעת למה אני מספר את כל זה. ובכן - בבניין שבו יש לנו דירה (אנחנו שוכרים במקום אחר בשכונה), התארגנו כמה דיירים לנסות ליזום תמ"א 38. אתם בטח מבינים שאני בדילמה - לא נראה לי שתהיה לי בזמן הנראה לעין אפשרות להרחיב את הדירה בלי להשתמש ב-"פטנט" של תמא 38, ומצד שני - התמא, כאמור, הורסת שכונות מגורים.

ודבר אחרון - רעידות אדמה. אם המטרה הייתה חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה, כנראה שהתכנית הייתה כוללת תמריצים ליישום באזורים רגישים ססמית, ולא באזורים בהם ערכי הקרקע גבוהים, לא? עוד על כך במסמך (PDF) של מיה נגב, ערן פייטלסון, אהוד סגל ויגאל שוחט.

שבת שלום.

יום חמישי, 6 באוגוסט 2015

מתחם קולנוע עדן טייק 2

לפני שבוע ביקשת ממני, איתמר, את שני הסנט שלי על ההדמיות החדשות של מתחם קולנוע עדן. עניתי לך שבמבט ראשון זה מאכזב - מכינים תכנית, משקיעים בכתיבת התנגדות (זה אנחנו - לא משנה שעיקרה היה תמיכה), האדריכל מצהיר שנספח הבינוי מחייב ואסור לשנות בו כלום, ושלוש-ארבע שנים אחר-כך - פתאום הכל אחר לגמרי - לא נספח ולא נעליים. וגם העיצוב - לא נראה שבפירמידה הזו יש איזו בשורה גדולה יותר מהעיצוב הקודם. והאדריכל - אותו אחד בדיוק - דניאל ליבסקינד (עם יגאל לוי הישראלי). אם אתם צריכים עדכון על הפרק הקודם, אתם מוזמנים לקרוא את מה שכתבתי על זה לפני כמה שנים כאן בבלוג.

עניתי גם שאנסה לברר עוד כמה פרטים - אז הנה תוצאות הבירור:

לא היה פשוט - לא היה לי מספר תכנית, ולא ידעתי באיזה שלב היא נמצאת (ואם זו בכלל תב"ע או שמא היתר בנייה - כי בסוף נספח הבינוי לא היה מחייב). עיריית ירושלים אמנם מעלה את כל הישיבות לאינטרנט - ובאמת כל הכבוד על השקיפות, אבל לך תמצא תכנית בין עשרות פרוטוקולים סרוקים, שכל אחד מחזיק כמה עשרות עמודים... מישהו כאן יודע אם יש איזה שינוי בדרך?

ואז שגיא הפנה אותי לתאריך בו נערכה הישיבה במקומית. תודה שגיא - אין כמוך!
ומשם זה כבר היה קצת יותר פשוט.

אוקיי - אז ראשית - כמה פרטים טכניים: מדובר בתב"ע חדשה, בסמכות מקומית. מספרה הוא: 101-0263723. תמצאו פרטים באתר של מבא"ת (כאן. אין לינק ישיר - מוזמנים לשאול למה), ועוד פרטים בסדר היום של ישיבת ועדה מקומית מתאריך 13/5/2015 (PDF), ובתמליל של אותה ישיבה (DOC). 

סמכות מקומית - ראיתם פעם תכנית למגדל בן 32 קומות בסמכות ועדה מקומית - כלומר שמי שמאשר את המגדל סופית הם חברי הקואליציה העירונית? נפלאות הן דרכי התכנון. הסיבה היא, מן הסתם, שהזכויות אושרו בסיבוב הקודם, ולכן התכנית הנוכחית לא מוסיפה זכויות. טוב? רע? אין הרבה טעם לדוש בזה, כי הכל ישתנה ברגע שיסתיים המעבר לעבודה לפי תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה.

אז התחלתי לקרוא את תמליל הישיבה. עכשיו - גם הפורומים היותר-רציניים שאני מכיר, נוטים להיות לפעמים קצת מבדחים בזמן אמת, כך שזו לא חוכמה להיתלות בשטויות שהם אומרים, אבל לקשור את הפירמידות עם בני ישראל? ישר התעצבנתי, או יותר נכון - התעצבתי. וזה לא נהיה יותר טוב.

מסתבר שיזם אחר (פרוספר אמויאל) קנה את המגרש מהיזם הקודם (שמואל סגל) ויזם את התכנית החדשה. נראה לכם הגיוני שיזם ימכור מגרש עם תכנית מאושרת שאפשר ליישם מחר בבוקר? כנראה שגם לשמואל סגל זה לא ממש בא בטבעיות, ולפי News1 היתה שם גם סחיטה.

ואז יגאל לוי מתחיל לתאר את הפרוייקט. "אולי הבניין הכי מעניין שיקום אי פעם בירושלים" (קצת נסחפנו, לא?), "מתנה לעיר", "גם הפירמידות יש בהן הרבה סמלים יהודיים", "הנושא של פירמידות הוא היום ... בלונדון ... בסן פרנסיסקו". נראה לי שלהביא את סן פרנסיסקו זה באמת הזוי - הפירמידה שם נבנתה בתחילת שנות ה-1970... בקיצור - אני משער שהבנתם. אחסוך ממכם את ההמשך.

למעלה תהיה "מסעדה בשחקים" "לטובת הציבור", ומרפסת תצפית 360 מעלות. חלק מהחברים במקומית מניחים שהתצפית היא זיקת הנאה לציבור. יגאל לוי עונה שבוודאי בוודאי בוודאי - רק לשלם ולעלות... כלומר לא זיקה ולא נעליים. ככלל כשמופיעה המילה "בוודאי" כדאי לקרוא בעיון גם את האותיות הקטנות.

חזית מרחוב אגריפס

אוקיי - העפתי מבט בתכניות. במפלס הרחוב הבניין מציג חזית מסחרית גבוהה מאוד (שתי קומות מסחר), מאחורי ארקדה. האמת - לי הקשתות האלו נראות קצת מיושנות, ולא ממש מתאימות עיצובית לכל הדה-קונסטרוקציה למעלה.

מתחם קולנוע עדן - תכנית חדשה - בינוי

מפלס הרחוב הוא רחבה אחת גדולה שכוללת את רחוב אגריפס, ומעבר לכיוון "גלידה קרוול" - הרחבה של בנק הפועלים (זו ושימו לב לארקדת הקשתות...). יש גם מעבר פנימי דרך הבניין - זיקת הנאה. ממנו עולים לקומת המסחר השנייה - סוג של קניון. המעבר הפנימי דרך הבניין הוא ברוחב 5.6 מטר במקום הצר שלו (לא הרבה יותר רחב מהמדרכה של רחוב קינג ג'ורג'), וכולל גרם מדרגות לכיוון רחוב עליאש. מה זה אומר? שאם אני מגיע עם עגלה מהשוק (אני לא) וצריך ללכת לכיוון רחבת המשביר (הישן), כנראה שלא ארגיש שם בנוח. בנוסף, הפיתוח של רחוב אגריפס, שבעצם קצת מנכס את הרחוב לבניין (כדי שגם שם לא ארגיש לגמרי בנוח אם לא באתי לקנות) - הוא על תקן "מטלת יזם" - כלומר "שרות לציבור". הפוך על הפוך. והכניסות לחנויות הן גם מהרחבה, וגם מהמעבר הפנימי. בהצגה במקומית יגאל לוי מבטיח שהחנויות יהיו "ברמה בינלאומית". שיהיה...

אה - שימושים. מעל המסחר יש מלון ( 200 חדרים), מעליו מגורים, ולמעלה המסעדה והתצפית. מתחת להכל חניון שהכניסה אליו מעליאש.

טוב, הפוסט מתארך, והרעיון נראה לי ברור.
בבניין ציון ננוחם (או שלא).

יום שלישי, 28 ביולי 2015

קירוי בגין ואיילון

חשבתי להחיות את הבלוג. תשעה באב היה כאן לפני שנייה, תכנית ספדי מתעוררת ומביאה איתה גם את "בת הרים", תמ"א 38 משתוללת, קולנוע עדן הרוס (ובבנייה) - התכנון בירושלים ממש לא משעמם. נקווה שאצליח לעמוד בקצב.

אתמול (כלומר לפני כמה ימים) קראנו שהתכנית לקירוי נתיבי אילון אושרה במקומית של תל אביב (כאן למשל בגלובס). הקירוי יכוסה בעיקר בשטחים פתוחים - "פארק איילון"? אה, השם הזה כבר תפוס פעמיים... אסתר זנדברג כתבה בהארץ שהקירוי על-ידי פארק הוא טעות, ושעדיף להמשיך את הריקמה העירונית, ולא להנציח את הנתק שיוצרים נתיבי איילון. בסה"כ נראה לי שהיא צודקת, אבל אני לא ממש מכיר את תל אביב. פארק שחוצה את העיר לכל האורך (בלי קשר אם כן או לא עובר מתחתיו כביש מהיר) נשמע מצד אחד כמו אלמנט מנתק, אבל מצד שני זה לא מאוד שונה מהקונספט של פארק הירקון (לא באותו קנה-מידה - מדובר ב-240 דונם בקירוי איילון, לעומת כ-3,000 בפארק הירקון), או של כל נהר עירוני באירופה. מצד שלישי זה קצת מזכיר גם את הקונספט של העיר מודיעין. רק עזבו את ההשוואות להיי-ליין - (גילוי נאות: טרם הספיקותי, אבל) נדמה לי שאין שום קשר.

נראה לי שאולי המתכננים (משרד לרמן) ראו דווקא את הפרוייקט שמתוכנן בגרמניה לקירוי האוטובאן A7 בהמבורג (פרטים כאן). שם הגרמנים מדברים על משהו מאוד דומה לרעיון בתל-אביב - חיבור בין שכונות שהופרדו על-ידי הכביש, באמצעות פארק ענק.

שורה תחתונה - פארק זה כיף גדול, ובמיוחד בעיר שהיא מרכז מטרופוליני לכ-3 מיליון איש לפחות. אבל לא צריך יותר מדי (פארק הירקון לא נכנס בסנטראל פארק אפילו פעמיים), ולחבר בין שכונות? אני לא בטוח.

ושנייה לפני שחוזרים לעיר הקודש, נראה לי שחשוב גם לשאול האם זה הגיוני, או הוגן, ש-"הפרוייקט המוניציפלי הגדול בישראל" (שני מיליארד שקלים) יעסוק בפיתוח פארק(!) על כביש(!). זה המשבר הגדול בערים שלנו? מחסור בפארקים? טיפול בכבישים?

אצלנו בעיה"ק יש פרוייקט שקצת קשור - קירוי בגין. גם כאן מדברים על חיבור (בין בית הכרם לגבעת רם), אבל לא (רק) על שצ"פ אלא גם על בינוי - מגורים, דיור מוגן, מלונאות (שני משפטים בועדת כספים עירונית מאוגוסט 2014). בעצם חלק מבגין כבר מקורה מזמן - במחלף בייט-גבעת מרדכי. הנה התכנית (במ/4761, אושרה ב-2004):


רואים מה עולה על הכביש (איפה שהכיתוב "מנ")? נכון - גם שטח פתוח, גם בינוי למגורים (זה "לב העיר" שנמצא בבנייה...), וגם חניון. יותר הגיוני, לא? מטרות התכנית פותחות ב-"השלמת המרקם העירוני ויצירת רצף בין שכונת רמת בית הכרם ושכונת גבעת מרדכי..."

ככה זה נראה בתצ"א.

וזה חלק מקורה נוסף - ליד "חניון המקשר" - שמיועד להיות חלק מתכנית הכניסה לעיר.

טוב, חזרתי :-)