תכניות ישנות

תכניות ישנות הן רעה חולה. תשאלו את המתכננים של רחביה, שהגיעו לשכונה כשתכנית ישנה מתירה שם תוספת קומה (ועוד אחת בהקלה) באופן גורף. משם הם היו צריכים להתחיל לעבוד - למשל על נושא השימור.

תשאלו את מינהל קהילתי יובלים, שנלחם בבית משפט נגד יישום פתאומי של תכנית ישנה לצמודי קרקע במורדות לכיוון עין-כרם, שסיכלה תהליכי תכנון נוכחיים (וניצח).

חלק מהתכניות הללו פשוט לא מתאימות להיום. צריך היה לבטל או לשנות אותן.

לשם הבהרה - אין בעייה לבטל תכנית קיימת על-ידי תכנית חדשה, רק עניין פעוט עוצר את זה לגמרי - הפיצויים על אובדן הזכויות. עסקי אוויר - היום יש לי בניין ללא זכויות, מחר אני מאשר תכנית - ופתאום יש לי רכוש חדש (שלא קניתי) - זכויות בנייה - שצריך לפצות אותי בגין לקיחתן אם מתאשרת תכנית שמקטינה אותן. לא אלאה אתכם, אבל רק כדי לסבר את האוזן - אנשים כבר ביקשו וקבלו פיצוי אפילו בגין אובדן של זכויות צפויות - כלומר לא כאלו שהיו מוקנות להם על-פי תכנית, אלא כאלו שהיו לבניין ליד והיה להם יסוד סביר להניח שיינתנו גם להם... אתם מבינים ששום ועדה מחוזית לא מסתכנת באישור תכנית שלוקחת זכויות מוקנות.

במיוחד עכשיו, כשתהיה (אינשאללה) הרבה עבודה של תכנון והתחדשות בתוך מרקמים בנויים - חשוב להסדיר את היחס לתכניות מאושרות שכבר לא מתאימות למדיניות הנוכחית. זה בדיוק מה שדב חנין וניצן הורוביץ ניסו לעשות בהצעת חוק חדשה (קובץ וורד). הם הציעו שתכניות שאושרו לפני יותר משמונה שנים ועדיין לא מומשו, יעברו בחינה מחודשת לפני שיינתן לפיהן היתר בנייה, ותינתן הזדמנות לציבור לתת התייחסויות. לאור הבחינה המחודשת וההתייחסויות, מציעים חנין והורוביץ (ולא בפעם הראשונה - הנה הצעה כמעט זהה של אופיר פינס-פז מ-2008, והנה עוד אחת של חנין, פינס-פז והורוביץ (הכל בקבצי וורד)) שניתן יהיה לנייד זכויות, להתלות את התכנית, לשנות או לבטל אותה. מציעי החוק חשבו במיוחד על תכניות המתירות בנייה בשטחים פתוחים כמו פעם (מתחם שפיים געש למשל), אבל לדעתי זה לא פחות רלוונטי בערים. הנה ב-nrg.

אבל גם הפעם זה לא הלך. ועדת שרים לענייני חקיקה דחתה את זה. חבל שהחלטות הועדה באתר משרד ראש-הממשלה מעודכנות ללפני חודשיים, אבל לכשהאתר יעודכן - זה אמור להופיע כאן. בינתיים נסתפק בידיעה ב-nrg.

בדרך לבית-הספר

שנת הלימודים של הילדים אמנם נגמרה מזמן, אבל תזכורת קטנה למה שהילדים עברו כל בוקר עד סוף יוני. המיקום: צומת שבילים להולכי-רגל בעמק המצלבה. ישר - לגן סאקר, ימינה - לבית-הספר. רגע - אם זה שבילים להולכי רגל אז למה יש שם בכלל מכוניות? נהגי המכוניות שואלים את אותה שאלה לגבי הולכי-הרגל ורוכבי האופניים... כולם שם ממהרים ועצבניים - חוויה מזעזעת.

למה בכלל אפשר להגיע לשם ברכב? התשובה היא כנראה כדי לאפשר לאוטובוסים של תיירים להגיע למנזר המצלבה (וגם לאב המנזר שתמיד מגיע במונית).

ברקע בית המחוקקים...

דרך אגב, מה שנהוג לעשות למכוניות שחונות ככה או ככה, זה להרים או להפוך את המגבים שלהם (לא שזה מזיז לנהג, אבל לנו יש הרגשה נחמדה שעוד מישהו התעצבן כאן לפנינו :-)

והנה מה שקרה ללרמן יום אחד על המדרכות בעיר הגדולה:

צפיפות, קטמונים ומבקר המדינה

כולכם כבר יודעים על כנס מרחב. יודן ולרמן כתבו עליו, וכמובן שכל הפרטים באתר של מרחב. (אני חושב שיכלו לחשוב על סיבה טובה יותר למקם אותו בבת-ים, כי לומר עליה שהיא "העיר הצפופה במדינה" (למרות שזה נתון נכון) זה לומר שמיעוט תעסוקה זה צפיפות).

אבל מה עם ירושלים? אנחנו מצטופפים? אולי להפך? מה יכולה הייתה תכנית ספדי לעשות בעניין הזה? קשה (כאמור) להשוות צפיפויות של ערים זו לזו, בגלל השימושים השונים. תל-אביב עתירה בשטחי תעסוקה ותשתיות, וזו אחת הסיבות שבנתונים היא כביכול לא צפופה. אם בודקים רק שטח שיפוט אז בכלל - בתל-אביב יש את נתיבי איילון עם כל המחלפים, בירושלים את הר שלמון - שטחים שמורידים את ממוצע הצפיפות בלי להיות חלק מהמרקם העירוני. אבל גם כשבודקים נפשות לדונם בנוי, אז חוץ מזה שרחביה באמת דלילה, יש בה משרדים (מחד) וסטודנטים שכתובתם רשומה במקום אחר (מאידך גיסא), שמורידים את הממוצע. בקיצור - אם לא עוברים ממש בפינצטה - קשה מאוד לסמוך על נתונים קשיחים בעניין הזה. יש נתון שכן כדאי להתייחס אליו - נתוני הארנונה למגורים. הם יכולים לתת תמונה לא רעה - מ"ר מגורים לדונם לפי אזורים סטטיסטיים (אפנה לזה כשהאתר של מכון ירושלים יעלה בחזרה מהתיקונים...). זה עוזר להשוות בין אזורים בעיר - אבל לא עוזר כל-כך בהשוואה בין ערים. נדמה לי שכאן אנחנו צריכים הרבה אינטואיציה והיכרות עם השטח - אשמח ללמוד על פטנט אחר.

עדכון: האתר של מכון ירושלים עלה בחזרה (!) והנה נתוני הבנייה. אני מתכנן פוסט שיתן השוואה יותר מסודרת בין השכונות

בשנה האחרונה מקדמת העירייה תכנית הצטופפות לשכונת קטמונים. כתבתי על זה משהו, אבל בינתיים קורים דברים. כתבתי בתמימות שהתכנית לא מקצה זכויות בנייה. טכנית זה נכון כי היא לא סטטוטורית, אבל בפועל עובדים שם בקני מידה מאוד מפורטים, ובעצם כן מארגנים את הזכויות שיקבל בעל המגרש בבואו לאשר תכנית (סטטוטורית - תב"ע). אז הנושא הוא ציפוף, ובגוננים מרגישים שהעירייה מנסה לממש על גבם מטרות עירוניות, אחרי שחמישים שנה הזניחו אותם. הם (בעצם אנחנו - אני שותף כמתנדב) מרגישים שהעירייה גם מצופפת יותר מדי, וממבט במצבת השטחים הפתוחים (נמוכה), מוסדות הציבור (גם נמוכה) והכבישים (לא נמוכים אבל צרים) - זה נראה נכון. אני עוד אכתוב על זה. דרך אגב - אנחנו לא לבד. גם בבקעה לא שמחים מהציפוף (כאן).

ושני דברים שקשה לעבור עליהם לסדר היום
בדיון ביום שני השבוע היה כנראה ממש עצוב (כאן בוואינט). לא רק שלא יודעים מה הפתרונות (שכיח), ואפילו לא מה הבעיות (גם קורה הרבה), אלא שאפילו לא סגורים על זה שיש בעיות (נדיר. אנחנו עיר יחידה במינה)-:

ומי שסגור על הבעיות הוא כמובן מבקר המדינה שהדוח שלו התפרסם היום (חבר שאני מעריך אמר שהיום מתחיל בזריחה ומסתיים בזריחה למחרת). מה שאותי עניין הם לא האי-סדרים בתקצוב הרכבת הקלה, אלא ההמלצה האמיצה לגבי מודל BOT (בנה-הפעל-העבר: היזם בונה על חשבונו, מפעיל וגורף את הרווח, ומעביר בסוף למדינה. כמו כביש 6) "...לבחון ללא דיחוי אם נכון להמשיך במודל העבודה הזה של שיתוף המגזר הפרטי בפרויקטים של פיתוח תשתיות..." (עמ' 1188)

ועדת הכלכלה ממליצה לחזק את ירושלים. נו שוין...

בתאריך 11 בפברואר התקיימה ישיבה של ועדת הכלכלה של הכנסת על נושא "פגיעה קשה בזוגות צעירים בירושלים ביתר והסביבה בעקבות הקפאת הבנייה". ההודעה לעיתונות של הועדה כאן. לכשיפורסם הפרוטוקול, וחשוב יותר - מסמך מממ שחובר לישיבה (שלוואינט כבר הגיע, אבל חבל על הזמן שלכם) - אעדכן. לפני ההודעה לעיתונות כדאי להסתכל רגע על דף ההודעות שלהם (כאן). נראה שהם פשוט רוצים לתעדף את כולם... נכים יוכלו לנסוע בנת"צים, ביטוח אופנועים יוזל, הקריות יקבלו את ההטבות של חיפה, זמן ההמתנה לטכנאי יוגבל, יינתנו מענקים לבנייה בפריפריה, גם בירושלים (לזה מיד אגיע) - הכל כאילו בעד "הציבור" - כאילו, כי הציבור כידוע כולל גם את ציבור הנוסעים באוטובוסים שרוצים להגיע לעבודה, ציבור סוכני הביטוח לאופנועים, ציבור הטכנאים וכולי. אני משער שהוועדה הזו לא ממש חביבה על פקידי האוצר שצריכים לפי הצעותיה לשלם כל הזמן, אבל אני משער שבניגוד אלי - אותם זה פשוט מצחיק - אם הם טורחים להתעדכן. ולענייננו:

אז כמו שצריך לתעדף את הנכים, לקוחות YES, רוכבי אופנועים, תושבי הקריות, הנגב והפריפריה - כך צריך גם לתעדף את ירושלים.

בראשית הדברים, מציין יו"ר הוועדה את אי-הרלוונטיות של הדיון כולו. הוא מצהיר שצריך להחזיר את המענקים בחוק, ובאותה נשימה מציין שפעם שעברה שזה נעשה, זה בוטל בחוק ההסדרים (ע"ע פקידי האוצר לעיל).

כל הדוברים ציינו עד כמה זה נורא שמקפיאים את הבנייה בירושלים וסביבותיה-שמעבר-לקו-הירוק. הגדיל לומר ניר ברקת כאשר שלף את התובנה ש-"אין עשן בלי אש" בנסיון לענות על השאלה האם אכן יש הקפאה במזרח העיר.

ההחלטה הבנאלית הייתה לבקש הבהרות, לגבש תכנית לחיזוק העיר, להפחית את מחירי הקרקע...
אה כן - ולתת מענקים והלוואות לרוכשי דירות בעיר (ע"ע אי-רלוונטיות לעיל)

אני משער שכשיגיע לאתר הכנסת המסמך של מממ, יהיו בו תובנות שאינן בנאליות או פופוליסטיות.

**עדכון** - הפרוטוקול פורסם - כאן. בושה לקרוא. מחליטים על צעדים כלכליים (מענקים) ללא התייעצות בכלכלן, דנים בבינוי ובכיווני התפשטות עירוניים ללא התייעצות באדריכל או במתכנן ערים. אף אחד שם לא בדק או לא ציין את סיבת הכביכול-הקפאה... עצוב.

דבר קטן: מי שבוחר להגיב: יותר נחמד כשאתם לא אנונימיים... (רק סמנו "שם/כתובת" בתגובה - אפשר לכתוב רק שם)

כנס הרצליה והכנסת

השער לכנסת

יום הדיונים הראשון של כנס הרצליה נערך השנה בירושלים. הרבה נכתב על המשמעות של התמקמות הכנס בכנסת - אפשר לתהות האם למועדון סגור של חברים יאותו הח"כים להשכיר את ביתם-ביתנו, או שמא אנו רואים כאן את "המחוקקים החדשים" עם או בלי מרכאות - מתמקמים במקומם הטבעי...

המושב האחרון הוקדש לירושלים, ואני יצאתי ממנו עם הרגשה מאוד קשה, אבל לפני כן גילוי נאות: במסגרת עבודתי במכון ירושלים הוזמנתי לכנס, הגעתי אליו, ואף הייתי שותף ליצירת ההצגה של המכון. על ההצגה שלנו, מן הסתם, לא אפרט.

אז מי היה שם? יולי אדלשטיין פתח בשאלה הקצת-מוזרה בעיני: מי צריך להחליט על ירושלים? למה מוזרה? כי לדעתי כל דבר בעולמנו אינו שייך רק לנו. מה עם עתיקות אתונה ורומא? מי אמור להחליט על נכסי צאן הברזל של התרבות המערבית? הם גם שלי! ומה עם הקיבוץ שנולדתי בו? למה אין לי מילה שם? ואיך זה שבאתר הטיולים החביב עלי עומד פתאום אתר תיירות? למה לא שאלו אותי? טוב - הבנתם. בקיצור, אני מרגיש שבירושלים ניתן לנו אוצר לפיקדון, ואנחנו צריכים לשמור עליו. בסוף המושב יולי אדלשטיין קצת ענה, כשהזכיר ציבור גדול שאינו אתנו אבל יש להתחשב בו - הוא ציטט יפה מ-"ניצבים" ומי שרוצה יכול לשמוע באתר של הכנס.

עודד ערן התייחס לחלוקת האגן ההיסטורי והדגים באותות ובמופתים עד כמה זה בלתי-אפשרי

אילת מזר. שימו לב לבחירת הדוברת. האם זו המחשבה האסטרטגית שמציע המכון למדיניות ולאסטרטגיה בבית הספר לממשל? שיבת ציון? עזרא ונחמיה? חומת דוד חוברת לחומת שלמה ליצירת "חוברה לה יחדיו"? אני התחלחלתי. לא מדברי אילת מזר, שהיו גם הם משיחיים ועיקרם היה הדגמת הקיום של המקרא בממצא הארכיאולוגי, אלא מבחירת מארגני הכנס לדבר על ארכיאולוגיה - האסטרטגיה לירושלים - התרכזות בעבר.

צבי צמרת וזאב סגל האירו כל אחד מתחומו המאוד שונה את ירושלים, אבל גם הם לא התייחסו לירושלים של מטה. כל הדוברים התייחסו לעיר כאל פלקט - סמל, והשורה התחתונה של כולם הייתה שירושלים "מאוד חשובה". נו, יופי.

לא נראה לי שנבוא בירושלים של מעלה, אם לא נלכלך את הידיים קצת לפני כן - בתכנון ובנייה, בניקיון ואיכות הסביבה, בשרותי ציבור ובמזרח העיר. אנשים חיים כאן.


מישהו רואה את שערי דוד פלומבו?

הכנסת

הייתי כבר כמה פעמים בכנסת, אבל אתמול היה לי זמן להסתכל קצת, וגם לראות בפעם הראשונה את האגף החדש. הדבר הראשון ש(לא) רואים הם שערי דוד פלומבו, הפסַל שנהרג משרשרת שבת כשרכב על אופנוע בשנת 1966. השערים המונומנטליים שעיצב עבור בית המחוקקים מתגמדים ליד מה שכינתה מישהי שאני מעריך: שער ברנדנבורג. את השערים המקוריים הציבו בצד - הם משמשים מקום ליונים ותוך מספר שנים יהיו אולי מוסתרים לגמרי על-ידי הצמחייה. קצת על השערים ויצירות אחרות בכנסת, עם תמונות יפהיפיות של פלומבו ושל השערים - כאן

השער החדש הופך את הרחבה האדירה שלפני הכנסת - ששידרה תמיד שילוב של כבוד - כיכר הקתדרלה - עם שוויון - אולי בפני החוק - הופך אותה לרחבה עם גוון פשיסטי. זה אינו שער פתוח או גדר שיודעת להיפתח (בסגנון פלומבו), אלא שער שדרכו יכול לצעוד מצעד, אבל אתם ואני לא.

ברחבה עצמה מגיע קרדיט ענק למתכנני האגף החדש - הוא פשוט בלתי נראה (!), למרות גודלו.

ובתוך הכנסת - לא אייגע, אבל היא ממש לא כמו מבחוץ. ברגע שנכנסים מהחלל העצום של הרחבה, נשפכים ישר למסדרונות וחללים קטנים - יחסית. זה יוצר דיסוננס, אבל נראה לי שכאן אסיים (אסור היה להכניס מצלמות).

לכנסת יש חניית אופניים! (לא - אלו שבתמונה אינם שלי...)