יום שלישי, 30 בספטמבר 2008

שנה טובה

נראה לי שאת הסיכומים נשמור לסוף דצמבר. בינתיים שתהיה לכולכם שנה טובה ומצויינת. סליחה אם פגעתי כאן (או בכל מקום אחר) במישהו או מישהי מכם.

תודה שאתם קוראים ועוקבים

רק טוב,
יאיר.

ואלו כמה תמונות שבחרתי מתשס"ח - בלי מסר או משמעות...

יום רביעי, 24 בספטמבר 2008

שימור ופיתוח במרכז תרבות העמים


פרטי הקורס - לחצו להגדלה

בתוך כל אירועי "בתים מבפנים" ו-"בתים נכחדים", פתאום הגיעה הזמנה לסדרת הרצאות שנראה שחבל לפספס. "מי מפחד מבנייה בירושלים". הפרטים באתר של מרכז תרבות העמים - כאן.


תכנית הקורס - לחצו להגדלה

יום רביעי, 17 בספטמבר 2008

אחד מכל חמישה זרק את הפתק לפח

כן - מנתונים שהוצאתי לאחרונה במסגרת ניתוחים שאנחנו עורכים כאן במכון, הגעתי לנתון שאסור שישאר על השולחן רגע אחד. כולנו צריכים להתחיל לחשוב עליו מהר.

הנה זה בא: בבחירות למועצת העיר בשנת 2003, מתוך סך הקולות (הכשרים) במגזר היהודי הלא-חרדי, 19% הלכו למפלגות שלא נכנסו למועצה.

הסכום במילים: אחד מכל חמישה שהצביעו במגזר היהודי הלא-חרדי (שגם לא הצביע באחוזים גבוהים כידוע - אבל זה לא חדש) זרק את קולו לפח האשפה, לא קידם אף מפלגה, לא החליש אף מפלגה, ובעצם לא הזיז כלום.

הפוסט הזה מיועד לכל מי שעומד להצביע למפלגה קטנה, ולכל מי שעומד בראש מפלגה כזו. השנה יש לא פחות מפלגות קטנות, וחשבון פשוט אומר שכנראה שיהיה אחוז דומה של מצביעים שיצביע להן, ולמעשה יזרוק את קולו לפח.

לפני הבחירות כדאי לקרוא סקרים ולהיות בטוחים שהפתק שלכם עומד להשפיע. מפלגה שמתנדנדת בין לעבור את אחוז החסימה לבין לא לעבור אותו - לא תקבל את הקול שלי!

ואתם - אנשי הרשימות הקטנות - קחו אחריות! מספיק עם האגו! כל אחד מכם בטוח שהוא ייכנס ב-20 מושבים, אבל הפתעה - מספר המושבים במועצה לא רק שלא גדל, אלא הוא קטן - כלומר שאחוז החסימה עולה. תתאחדו ותחליטו מי ראשון ומי שני ברשימה - זה כל-כך קשה? עדיף לזרוק אלפי קולות לפח?

יום שישי, 12 בספטמבר 2008

פעם היו ברחוב יפו בזארים


רחוב בן יהודה בשנת 1970. התמונה של פריץ כהן מאוסף התצלומים הלאומי.

לא תמיד אני קורא את הטור של יעקב מאור בידיעות ירושלים. היום קראתי.

הוא כותב שם על [כל מיני דברים וביניהם] הבור שפעור היום היכן שעמד קולנוע אדיסון, ומי עומד לגור שם, במקום בו הופיעו טוסקניני וקליף ריצ'רד. הוא גם כותב על הרכבת הקלה, ואיך בעוד שנים כשהיא סופסוף תיסע יעמדו הזקנים "שראו יותר ממשהו" ויספרו איך פעם היו כאן "חנויות נעליים אפלוליות, בזארים ב-9.99 שקל לפריט..." פתאום קלטתי שהזקנים האלו נהיה אנחנו!

בלי קשר לזה שזה אנחנו, הרכבת כנראה תיסע בסוף, וכמו שמדרחוב בן-יהודה, ויותר ממנו נחלת שבעה, קיבלו זריקת עידוד מהנגשת המרחב הציבורי להולכי רגל, כך יקרה כנראה גם ברחוב יפו. וכמו שהמוסכים של רחוב יואל משה סלומון התחלפו בגלריות ומסעדות, וכך גם תחנות המוניות של בן יהודה - כך גם הבזארים של יפו יהפכו כנראה לחנויות מותגים וגלריות, כמו שכותב יעקב מאור. אז אתם יכולים לקרוא לה "תקלה" או "רקבת", ועידן תחבורתי חדש היא אולי לא תביא, אבל היא כנראה תשדרג את רחוב יפו. וזה לא מעט.

תומכי פרוש לראשות העיר
כשרות לציבור - רשימה של תומכי פרוש לראשות העיר כפי שפורסמה במודעה של פרוש:
מנכ"ל משרד האוצר ומשרד העבודה והרווחה לשעבר; ח"כ לשעבר; מנכ"ל חברת השקעות; שותף בקרן השקעות; בעל מכבסה; מ"מ ראש העירייה לשעבר; יו"ר אמנות לעם לשעבר; יו"ר הכנסת לשעבר; עו"ד; עוד עו"ד; מהנדס העיר לשעבר; אמן; אדריכל; מפקד מחוז ירושלים לשעבר; בעל סוכנות ביטוח; סוחר במרכז העיר; עוד עו"ד; יו"ר ועד עובדי הסוכנות; משנה למנכ"ל העירייה; יו"ר לשכת עוה"ד בירושלים; עו"ד - ראש לשכת רה"מ לשעבר; יזם ובונה בירושלים.

איפה אנשי הרוח? איפה הסטודנטים? איפה השכירים והאנשים הפשוטים? איפה אנשי החינוך והרווחה ואנשי העמותות החברתיות? חסרונם כאן לא מראה שאין לפרוש תומכים בקרבם - הרי גם את תלמידי הישיבה החרדים הוא לא ציין - המשמעות היא שהם, כלומר אנחנו, לא ממש חשובים בעיניו.

יום שני, 8 בספטמבר 2008

טיול בין אתרים לשימור

פוסט אורח של איתן בלואר

רבות דובר ונכתב על חשיבותה ההיסטורית של ירושלים, ובכל זאת ערכי השימור שהיינו מצפים שיהוו חלק בקבלת ההחלטות , לא נלקחים בחשבון.



לאחרונה התוודעתי לפרויקט שהולך ומוקם בחלק ממתחם נחלת שבעה (בצמוד לכיכר ציון), אמנם ידעתי על התוכנית הפיתוח של המתחם, אולם, לא האמנתי שהיא אכן תצא לפועל. כנראה למישהו בעירייה ממש לא אכפת מההיסטוריה העירונית, אחרת מאוד קשה להסביר את רצף התוכניות ופרויקטים שמתוכננים ונבנים במקומם של אתרים בעלי ערכים היסטוריים שבכל מקום אחר היו מיועדים לשימור.

בין תכניות הבנייה ניתן למצוא את הבנייה בחצר הרב קוק שבו נהרס מבנה לשימור (ששימש בעבר כמבנה חינוך), הפרויקט בבניין פרומין (מיקומה של הכנסת הראשונה) שבימים אלו עבר בקריאה ראשונה חוק כנגד הריסתו, ועוד.

אפשר להתייחס לתהליך כמאבק בין תהליכי הפיתוח לבין תהליכי השימור. הצורך בפיתוח העירוני הוא ברור - על מנת שהעיר תצעד קדימה כלכלית וחברתית יש צורך במשיכת יזמים (לתעסוקה ולמגורים) המכניסים כסף לעיר. אולם תהליכי הפיתוח (פרויקטים לבניה) לא צריכים לבוא במקום שימור ההיסטוריה אלא צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהיסטוריה.

הבעיה מתחילה כאשר צריך להשקיע עוד כסף בשלב הראשוני של הפיתוח. כסף שיופנה לשימורו ולשילובו של האתר ההיסטורי בפיתוח, השקעה זו נוגדת את החוק המרכזי בכלכלה - מינימום השקעה מקסימום רווח ועל אף שהשקעה בשימור תחזיר את עצמה בסופו של דבר - היזמים מעדיפים שלא להשקיע את הכסף (זול וקל יותר להרוס מלשמר). דוגמאות להתנגשות בין פיתוח לשימור ניתן לראות בנקודות רבות בעיר חלקן מוצלחות "יותר" וחלקן "פחות".

אחת מתצוגות הנפל של שילוב זה אפשר לראות במרכז כלל, בניין שנבנה במקומו של בית הספר "שחר אליאנס". בית הספר הוקם בסוף המאה ה-19 ונחשב בזמנו לבית הספר היהודי הגדול ביותר. בשנת 1972 עם הקמתו של בניין כלל, התחייב היזם לשמר ולטפח מספר חלקים מאתר בית הספר ההיסטורי. אולם, היזם לא ביצע כל דבר לשימור והשאיר את "שאריות" בית הספר להתפורר ללא טיפול בתקווה שלבסוף מישהו יהרוס אותם (מתוך סכנה לציבור). אמנם פרשת השימור בבניין כלל מריחה לא טוב אך בדרך כלל ממרבית האתרים ההיסטוריים לא נותר כל סממן שיזכיר את קיומם.

לדוגמה, במתחם חצר הרב קוק נהרס לפני פחות מחודש מבנה שיועד לשימור על ידי ועדת השימור (של העירייה), ועל הריסותיו מוקם פרויקט מגורים גדול של אפריקה ישראל, ודוגמאות נוספות להרס המבנים לא חסרות.

אבל לא הכל שחור, לאחר מאבקים של המועצה לשימור אתרים יחד עם אנשי שימור בחלק מהתוכניות מצליחים לשנות ולשמר חלקים מהאתרים (מעט מידי). לדוגמה פרויקט הבנייה בשכונת מחנה ישראל (ברחוב המלך דוד) השכונה השנייה שנבנתה מחוץ לחומות. הפרויקט הבניה משלב את המבנה ההיסטורי בקומה הראשונה עם בניין מגורים יוקרתי, דוגמה נוספת אפשר לראות בפרויקט מלון פאלאס שבו למרות הרס המלון משומרות החזית המקוריות.



מחקרים רבים מציגים שמבקרים ותושבים נמשכים לאותנטיות ולאופי של ערים (ברצלונה, ברלין וכו'), משיכה זו מסייעת לפיתוחה הכלכלי של העיר (תיירות, אוכלוסייה יצירתית וכו'). אופי העיר נובע מהדברים המוצגים כלפי חוץ - תרבות, אנשים - והיסטוריה. לכן בערים רבות מייחסים לאתרים היסטוריים חשיבות רבה ופועלים לשמרם. דוגמאות לכך ניתן למצוא לא רק בחו"ל אלא אפילו בארץ, לדוגמה תל אביב שבה הוחלט על הכרזתם של 1,200 אתרים לשימור. אם בתל אביב משמרים, מה עובר בראשיהם של קברניטי העיר בעלת 3,000 שנות היסטוריה? אולי יש יותר מידי אתרים לשימור? על אף חוקי השימור הקיימים בירושלים, העירייה וראשיה לא עובדים על פיהם. צריך להבין שניתן לשלב פיתוח עם שימור, אלו תהליכים שהולכים יחד ומשפעים לחיוב אחד על השני ובעיקר על העיר. עיר "נקייה ומטוהרת" ללא "הלכלוך" של האתרים היסטוריים מאבדת את צביונה אופייה ואישיותה וסופה שתאבד את אוהביה.

יום שבת, 6 בספטמבר 2008

למי קראת מתחרדת


התמונה הזו לקוחה מהארץ, והנתונים ממכון ירושלים לחקר ישראל

עמוד השער - על התחרדות ירושלים - במוסף נדל"ן (הנה הלינק). סחטיין להארץ שמציג הפעם דעה הפוכה לשיח התקשורתי המקובל (שהוא הפחדה דטרמיניסטית - "עוד מעט קריית היובל תהיה כמו בני ברק" - כאן ב-mynet).

המסקנה מהכתבה היא שהעיר כן מתחרדת - אבל ממש ממש לאט. שזה ממש חשוב לומר - לכל מי שמושפע מהשיח התקשורתי הנ"ל.

השאלה שמטרידה אותי מרגע שראיתי את הנתונים האלו היא איך זה יכול להיות? איך זה ששכונות שלמות התחרדו, אף לא שכונה חרדית אחת התחלנה, ושיעור החרדים גדל כל-כך מעט? גם הכותבת ניסתה לענות על זה:

אז תשובה אחת ברורה - הר חומה, פסגת זאב, רמות רחל - שכונות חדשות שהתאכלסו בלא-חרדים.
השלמה לתשובה הזו - רוב המאכלסים החדשים הן משפחות צעירות, שמהר מאוד הופכות משני אנשים לארבעה, כלומר שאוכלוסייה של שכונות כאלו גדלה בשיעורים עצומים.

תשובה שנייה - גם ברורה - הגירת חרדים החוצה אל ביתר עילית, בית שמש, תל ציון, מודיעין עילית וכולי. גם כאן המהגרים החוצה הן משפחות צעירות שגדלות מהר מאוד משניים לשמונה ויותר - בביתר עילית וביישובי היעד האחרים. כל הגידול הזה לא קורה בירושלים. מי שנשאר כאן הם אולי ההורים.

תשובה שלישית שבעצם ממש הגיונית אבל לא מדברים עליה - שיפור הדיור של החרדים. הילדים התחתנו, אבל לא מוכנים יותר לחדר ורבע ליד ההורים, אלא רוצים דירה גדולה. איפה יש דירות גדולות? למשל ברמות אשכול... אז ההתחרדות מבטאת גם תהליך שבמגזר החילוני הוא מובן מאליו ומוכר לכל אחד, אבל כשזה מגיע לחרדים זה כאילו חדש... כדאי לזכור שזה אומר גם משהו על מעמד חברתי-כלכלי. מי שמחפש דירה גדולה ויכול להרשות אותה לעצמו בתוך ירושלים - אינו עני מרוד. אם זה לא ברור, אז זה שלחרדים יש יותר כסף זה מאוד מאוד חיובי. זה אומר שהם מתחילים להשתתף בכלכלת העיר!

כנראה שהחרדים הירושלמים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר נמצאים היום בערי הלווין שציינתי, ותיכף גם במטרופולין תל-אביב.

תיקון טעות: המחקר על עזיבת סטודנטים פורסם על-ידי העירייה. מאיה חושן כתבה עליו - כאן.

מצפה נפתוח

תכנית מצפה נפתוח - תממ\ 1\ 47 - בוטלה בבג"ץ (הארץ כאן, ופסק הדין כאן). אני משער שדיירי דרך החורש והמשעולים שלצידה חוגגים, ואולי גם הצבי הישראלי שצורף לעתירה כעותר. ממש מומלץ לעבור על פסק הדין כדי לראות איך בית משפט נוגע בעניינים תכנוניים, בלי להכנס לשיקולים התכנוניים.

בשורה התחתונה ירדו כ-2000 יחידות דיור מהעתודות של דוח העתודות של ירושלים בת-קיימא, וקיבלנו את הגבעה פתוחה. העותרים יצאו מרוצים, כולל כנראה הצבי. ראינו הדגמה חיה איך פרוייקט שסיכויי המימוש שלו קרובים ל-100% - נופל.

האם אורי בר-שישת יעדכן את סיכויי המימוש של הפרוייקטים בדוח? אני משער שלא, אבל יכול להיות שכדאי לבדוק את זה, כי למרות שאני שמח כמו כולם על כל גבעה שניצלת - כדאי שגם יהיה איפה לגור בעיר הזו.

יום רביעי, 3 בספטמבר 2008

מידע בישראל בגוגל מפות



פתחתי את גוגל מפות כדי לבדוק משהו, וקיבלתי את מה שאני מקווה לו כבר הרבה זמן - המידע הווקטורי. בעברית זה אומר רחובות, תחנות דלק, חנייה, שמות יישובים ועוד קצת. כרגע זה מוצג באנגלית, אבל אם תחפשו בעברית תראו שאתם גם מוצאים, וגם שמות רחובות!

את בסיס הנתונים הם קיבלו כנראה מחברת מפה, שחוץ מאיכות זה מבטיח גם עדכון שוטף. מפה מציעים שרות דומה, שחלקו בתשלום - כך שלא ברור לי למה הם תומכים בשרות חינמי - אבל יש להם כנראה סיבות טובות.

אז אטלס סי.טי. שנותנים באמת שרות טוב, והמון אתרים משתמשים בהם - ביניהם דפי זהב, ו-ymap - כבר לא לבד.

מה זה אומר? לא יודע - אבל זה חינם, ניתן להטמעה בכל אתר, ואפשר ליצור מפות משל עצמכם (כמו מפת האופניים שלנו).

ואם לרמן מתעסק בזה - זה בטוח רציני...

תיקון - יש עברית

תוספת נוספת - בעקבות התגובה של אנונימי למטה, ניסיתי להטמיע מפות עם עברית - ובאמת לא הצלחתי...