‏הצגת רשומות עם תוויות גיאו-פוליטיקה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גיאו-פוליטיקה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 17 במרץ 2010

כתוב דבר מה - או: בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים


העיר בוערת, לא ברור מה יקרה - אבל אני חייב לשתף אתכם במשהו קטן שראיתי הבוקר בתחנת האוטובוס (בתמונה למעלה). סתם מחברת שמישהו תלה בתחנה. קשה קצת לראות בתמונה - יש הוראות שימוש: 1. נא פתח הספר בעמוד ריק.  2. כתוב דבר מה.  ואנשים ממלאים אחרי ההוראות!

ובכל זאת בעניין הבנייה - לא ברור מה יקרה בטווח הארוך עם בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. מה שברור הוא שבטווח הקצר הישימות של בנייה בשכונות שמעבר לקו יורדת.

לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהו שלא היה סגור בדיוק על מסלולו החמקמק של הקו הירוק בירושלים. כדאי להזכיר (באפור מקווקוו):


מה העניין עם הבנייה מעבר לקו? העניין הוא שחלק גדול ממה שנהוג לכנות "עתודות הבנייה" של העיר נמצאות מעבר לקו הירוק. אפשר לומר שאם אי אפשר בחוץ, אז נבנה בתוך הקו הירוק, אבל זה לא פשוט. לאורך השנים התכנון ברובו פנה מזרחה, ותכנון חדש, שמבין שיש כאן בעייה, לא עושים ביום אחד.

כדאי להסתכל על דוח עתודות הקרקע של הקואליציה למען הרי ירושלים. הדוח הזה, של אורי ברשישת, היה הבסיס העיקרי לטענה העיקרית נגד תכנית ספדי. והטענה הייתה שיש מספיק מקום בתוך העיר. איפה בתוך העיר? לא אלאה אתכם במספרים - מספיק להסתכל במפות שבדוח, בשביל להבין שבלי גילה, רמות, פסגת זאב, הר חומה, ותלפיות-מזרח - העתודות שעל-פיהן נדחתה תכנית ספדי כבר לא קיימות.

האם להחזיר את תכנית ספדי? - חס וחלילה.

צריך כמה שיותר מהר לשבת ולגבש מחדש את עתודות הקרקע לבנייה, ולעבוד עם תרחישים שונים.

יום רביעי, 18 בנובמבר 2009

היתרי הבנייה בגילה, או: הכחשה



אחרי שמחקו את הקו הירוק בכל המפות, עם ישראל קיבל בהלם את הסכם אוסלו. הצירוף "פושעי אוסלו לדין" עדיין מעורר צמרמורת. גם רצח רבין היה חלק מההכחשה הכללית. עד כדי כך היה חזק ההלם. כמי שהתחנך בבית הספר בתקופה שבה הקו הירוק היה שייך למפות היסטוריות בלבד, אני יכול לומר שכל הרעיון שאנחנו יושבים על קרקע שבחלקה הייתה מיושבת על-ידי אנשים אחרים - לא היה במסגרת השיח.

היום כולם יודעים בדיוק איפה עבר הקו הירוק, ומדברים על אחוזים וריכוזי אוכלוסייה בשטחים. אבל מה עם ירושלים? רוב המפות בעולם אינן מכירות בסיפוח מזרחה, אבל בישראל אין קו ירוק במפות של ירושלים - אותה הכחשה בדיוק.

אז כולנו מחזיקים בקונספציה שמזרח ירושלים היא שטח ישראלי לכל דבר, כי בשנת 1967 סיפחנו אותה כדת וכדין. מחקנו את הקו הירוק מהמפות כדי שהחברה האזרחית של מחר (קובעי המדיניות של מחרתיים) בכלל לא ידעו שיש כזה דבר קו ירוק בירושלים, ולכן ההלם כשאמריקה מדברת על בנייה בשכונת גילה כאילו זו התנחלות. ראו את התגובות בכתבה הזו. האנשים בהלם ובהכחשה. גילה זה ירושלים וירושלים זה ישראל.

אז אני לא חושב שצריך או שאפשר לפנות את גילה. גם להפסיק את הבנייה במזרח ירושלים יהיה מאוד קשה - פסגת זאב, רמות, הר חומה וגילה - מחזיקות את רוב עתודות הקרקע לבנייה בעיר. אבל כדאי לדעת את העובדות לפני שנכנסים לדיון, והעובדות הן שהסיפוח של מזרח ירושלים יצר הפרדה מלאכותית בין השכונות הירושלמיות שהוקמו שם, לבין ההתנחלויות. אבל זה שלא כל אחד בעולם מקבל את ההפרדה הזו לא צריך להכניס אותנו להלם.

בתמונה: תכנית המיתאר של גילה, תב"ע 1905 שאושרה בשנת 1977.

יום חמישי, 1 בינואר 2009

איך מסיימים את הכיבוש במזרח ירושלים

התנאים במזרח ירושלים ממש לא משהו. מחסור בלתי-נתפס בכיתות בית ספר ובגנים, תשתיות ודרכים מדורדרות או לא-קיימות, מרחב ציבורי לא מפותח, מוזנח, מלוכלך ורווי מפגעים. כל אלו מונצחים על-ידי מחסור בתכנון הולם לצרכים, או על-ידי אי-תכנון.

עד כאן אני משער שלא חידשתי הרבה. חלקכם כנראה מאמינים שהפתרון לבעיות הללו הוא "התנתקות" ממזרח ירושלים. על החלופות השונות למזרח כתבתי פעם משהו, ועכשיו אני רוצה לנסות ולהבין למה חלק מאיתנו חושבים שלהעביר את מזרח העיר או חלקים ממנה לרשות הפלסטינית (או אולי להתנתק חד-צדדית מהשטח...) זה פתרון.

ראשית, הרבה אומרים שגם כך העיר מחולקת, ולכן צריך לחלק אותה. זה טיעון מוזר. המטרה שלנו בתכנון ערים צריכה להיות לדעתי לגרום למגוון רחב של אנשים, שלא תמיד דומים זה לזה, ולא בהכרח אוהבים זה את זה, להצליח לחיות ביחד. בשביל זה ישנן ערים ובשביל זה, אנחנו כאן. למי שחושב שהתשובה הזו מתחסדת ונשמעת כאילו נלקחה מהגשה של תלמיד אדריכלות שנה ב' - אתם צודקים. אנסה שוב: זה שהעיר מחולקת היום, זו לא סיבה לחלק אותה לתמיד. האם הייתם ממליצים לחלק את חיפה ולהעביר את השכונות הערביות שלה לרשות הפלסטינית? את שיקאגו? ברלין הייתה מחולקת והיום היא כבר כמעט שאינה מחולקת - מהיכן השאיפה הזו לקבע את המצב הקיים? נראה לי שזה לא מחזיק מים.

סיבה נוספת לחלק את העיר היא שתושבי מזרח ירושלים תלויים כאבן ריחיים על תקציב העירייה (והמדינה). זה טיעון שנראה ברגע הראשון גזעני (כי אם כך, מדוע לא להתנתק גם מהעניים האחרים?), או שלקוח מעולם הקפיטליזם הדורסני (אם כי בטווח הארוך יש סיכוי רב שנמצא שהתנתקנו גם ממכונת הכסף שנקראת תיירות). יש כאן אולי מידה של גזענות, ושל קפיטליזם קצר-רואי, אבל הסיבות שהטיעון הזה לא מחזיק מים הן
א. שבכלל לא ברור (לי) אם זה באמת כך. אני לא ראיתי ניתוח של השקעות העתק במזרח ירושלים ובתושביה, מול התוצר הגולמי של תושבי המזרח. נכון - הם מקבלים ביטוח לאומי.
ב. לא "מתנתקים" ממה שעולה הרבה. זה בבסיס החוזה של תושב עם עירו ועם מדינתו. בהקשר הזה אני מאמין שההתנתקות מעזה [מוצדקת, אבל] לא קשורה לעלות של חטיבות הצבא ששמרו על הישובים שם, אלא לזה שישבנו במקום שלא היינו צריכים לשבת בו. זה שההתנתקות חוסכת כסף זה היה שיטה למכור אותה לציבור.

ישנה גם סיבה בטחונית. חלק מהפיגועים קיבלו סיוע במזרח ירושלים. זו באמת סיבה טובה להתנתק, רק שמי שמאמין בהתנתקות מסיבה זו צריך לזכור שאז לא מדובר ב-"עיר פתוחה", אלא בהסטת הגדר אל תוך העיר, וניתוק פיזי ותפקודי מהמזרח. ניתוק כזה יכול להיות קטלני לעיר, גם כלכלית. עניין נוסף הוא מה יקרה מצד שני של הגדר - אולי זה לא מעניין אתכם כרגע, אבל כשיישארו מאות אלפים מתושבי ירושלים הפלסטינים בצד השני, ללא עבודה ועם שרותים לקויים אם בכלל - זה מאוד יעניין את כולנו.

אבל תושבי מזרח ירושלים בעצמם רוצים להתנתק מישראל. זו באמת טענה שאם היא נכונה - קשה להתמודד איתה. השאלה אם זה נכון. תושבי מזרח ירושלים מדברים אחרת לגמרי כשהם מצהירים הצהרות, ובשיחות פרטיות. ההצהרות הן כמובן בעד ניתוק מישראל, והפסקת הכיבוש, ובשיחות מצומצמות יותר מתברר שיש, גם מבחינתם, הרבה יתרונות בלהיות ירושלמים.

אז למה לא לחלק את העיר

למה לא לחלק: מבחינתי ישנה סיבה אחת - זאת עיר, עיר שצריכה לשאוף להיות נורמלית. עיר שיש לה המון מה להרוויח ממגוון, ויותר מזה - זה הייחוד שלה. ה-DNA שלה. מי שנבהל מההגירה השלילית ראוי שיזכור מהן החוזקות של העיר - שבגללן אנשים כן נשארים כאן. אחת החוזקות היא "אווירה מיוחדת" שלדעתי נובעת בעיקר ממגוון של אוכלוסייות, תרבויות ומקומות.

ועוד משהו קטן על המגוון - יש תאוריות שיגידו לנו שהוא נושא עמו גם רווח כלכלי. (בעיקר ריצ'רד פלורידה עם "מדד המגוון" של הערים היצירתיות)

לפני שבועיים ערכה "במקום" כנס על תכנון בירושלים המזרחית, בעקבות פרוייקט שהם עורכים בג'בל-מוכאבר וסוואחרה אל ע'רביה (למי שלא יודע איפה זה - זה כאן), שהפאזה הנוכחית שלו היא סקר תכנוני מקיף. הכנס היה מרתק, ובמיוחד ההרצאה של וונדי פולאן (אתר הפרוייקט conflictincities.org מאוד מומלץ), שדיברה על תרבות של התנגדות. מה שעוד היה מעניין היא צורת ההתבטאות של הפלסטינים ממזרח ירושלים. הם דיברו הרבה על הבעיות והמצוקה, אבל לא הפנו את האצבע המאשימה אל העירייה (כמו שלרוב קורה), אלא לגורם אחר - הכיבוש. אולי אלו היו תוצאות ההפחדה של לפני הבחירות העירוניות, שבהן כנראה שהרשות הפלסטינית איימה על פלסטינים שהתכוונו להצביע.

יום ראשון, 9 במרץ 2008

נפרדנו כך?


מתוך האתר הרשמי של פרוייקט "נוף ציון"

האם כל חסידי "חלוקת ירושלים" תפסו טרמפ על הפיגוע, או שזה רק נדמה לי? ההצהרות של דני יתום ושל חיים רמון (כאן וכאן) הן לדעתי עוד תולדה מסוכנת של גדר ההפרדה. מישהו מפריע לנו - נתנתק ממנו, או שלפחות ניצור בקרה על כניסתו לשטחנו. זה מתאים ל-gated communities שמתחילות להתפתח כאן:

גני ציון שבגוננים מבטיחים "פארק פרטי", הולילנד - כנ"ל, נוף ציון שבתוך ג'בל מוכבר - מבטיחים בכלל "נוף פרטי", "שכונה פרטית" או "מתחם פרטי סגור".

אז מה בתכנית? האם נתנתק מכל דורשי רעתנו? או סתם ממי שקצת שונה? מישהו חושב שהאסטרטגיה הזו מחזיקה מים, כלומר בת-קיימא לאורך זמן? כנראה שכן.

יום שישי, 19 באוקטובר 2007

חורף


וואלג'ה וג'ירפה. החומה בחזית איננה גדר ההפרדה.

אותי החורף תפס במקום הכי שווה בירושלים - גן החיות. אמנם גם שם אי אפשר לברוח מענייני דיומא - אל מול עבודות גדר ההפרדה מוואלג'ה... אבל הגן בהחלט ראוי למקומו כאתר התיירות המוביל במדינה (כאן בדן אנד ברדסטריט) כולם מתערבבים - דתיים, חילוניים, חרדים, ערבים, זקנים ונכדים, צעירים וילדים, אפילו זוגות דתיים שמחפשים רגע של שקט. חבל שבדרך לשם עוברים ליד הולילנד "פארק"...

קישור חשוב שרק היום ראיתי - הממ"ג המקוון של הפורטל הממשלתי
(govmap.gov.il)
פרוייקט של המרכז למיפוי ישראל עם הועדה הבינמשרדית לממ"ג. יש שם בעיקר סינדיקציה של הרבה מקורות, אבל ביחד זה יוצא מצויין. שכבות מאוד מפורטות, כולל תצ"א , מפות 1:50000, מעט מפות היסטוריות, תכניות מיתאר, מתחמים לפינוי-בינוי, אפילו בנצ'מרקים (של מודדים). מומלץ. חבל רק שהוא לא תומך בשועל האש



אני מאוד מקווה שאירוע בתים מבפנים בשישישבת יהיה הצלחה מסחררת

יום רביעי, 17 באוקטובר 2007

חלוקת ירושלים



View Larger Map


קשה להשאר אדיש מול מבול התגובות לתכניות "חלוקת ירושלים" שעומדות עכשיו על הפרק. אז למרות שכבר כתבתי על זה, ולמרות שזה לא ממש עניין תכנוני פרופר - עוד דבר אחד קטן: את מה בעצם מחלקים? האם ירושלים שסופחה בשנת 1967 היא-היא "בירתנו הנצחית לנצח נצחים..." ברור שלא. אז אולי את הצעקות והמחאות תשמרו לרגע בו ידברו על נכסים אמיתיים - העיר העתיקה למשל, ולא על כפרים שמעולם לא היו חלק מירושלים.

אני דווקא לא תומך בהעברת שכונות לרשות, אבל לא בגלל שזו חלוקת העיר אלא מסיבות שפורטו בקיצור באותו פוסט.

במפה למעלה צור באחר - כפר בשוליים הדרום מזרחיים של העיר. ניתן לראות חלק מהר-חומה (למטה) ומתלפיות-מזרח (למעלה). העברת הכפר הזה לרשות הפלסטינית היא ה-"חלוקה" שעליה מדובר.

ולגבי תכנון פרופר - אני ממליץ לקרוא את הפוסט המצויין הזה בירושלים האחרת

יום ראשון, 16 בספטמבר 2007

ירושלים - אלקודס - 2020

אז מה יהיה בירושלים מבחינה גיאו-פוליטית? "היפרדות" משכונות פלסטיניות במזרח העיר, חלוקה כלשהי על בסיס המצב הנוכחי, או על בסיס הקו הירוק? או אולי דו-קיום? זה בהחלט ישפיע על חיי כולנו כאן בעיר בשנים הקרובות והרחוקות.

אז מהן האפשרויות? חלופת ההיפרדות
ראשית החלופה שנראתה פעם קיצונית, רבים זעקו חמס בתואנה שהיא מהווה חלוקה של ירושלים המאוחדת, ואפילו אהוד ברק בגלגול הקודם לא היה מוכן להוציא מפיו דבר לגבי ירושלים מלבד "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראלית". הכוונה לאיזושהי היפרדות של ירושלים משכונות פלסטיניות שיועברו אל הרשות.
ראשית, כדאי לראות באילו שכונות מדובר. המועמדות הטבעיות הן השכונות של דרום מזרח העיר כלומר צור-באחר והשכונות הסובבות אותה. מועמדות אחרות הן אלו שכבר נגרעו בפועל על-ידי גדר ההפרדה: כפר-עקב ומחנה הפליטים שועפאט (לא השכונה - רק מחנה הפליטים) בצפון העיר. ככל שרוצים לעשות מעשה דרמטי יותר, ניתן לחשוב על שכונות נוספות כגון בית-חנינא, ג'בל-מוכאבר ואום-טובא. במפה המצורפת - אחת האלטרנטיבות שהציג מכון ירושלים - ניתן לראות כי כמעט כל השכונות הערביות הוצאו אל מחוץ לגדר.

החלופה הזו קוסמת במיוחד. היא "פותרת" את "הבעייה הדמוגרפית", כלומר מותירה בתחום העיר רוב יהודי - וזאת ללא מעבר של אדם אחד ממקום למקום - רק קו הגבול משתנה... בנוסף היא יוצרת מצב בו אנו כביכול אדונים לגורלנו והפלסטינים לגורלם - משהו דומה להתנתקות. זו הסיבה שרבים תומכים ב-"התנתקות" מעין זו.

הבעיות שהחלופה מציבה הן רבות. החל מבעיות אורבניות של ניתוק שכונות משרותים ומתשתיות - בעיות פתירות לכאורה, דרך בעיות משפטיות - שלילת מעמד של תושב קבע והזכויות הכרוכות בו מתושבי מזרח העיר, שלא ברור אם הן פתירות, וכלה בשתי בעיות המהוות לעניות דעתי את הליבה - האם זה מוסרי? והאם זה יכול בכלל להצליח?
מוסר - שיחליט כל אחד בעצמו לפי ערכיו, אבל השאלה אינה האם זה צודק לשנות את מצבם של ערביי מזרח ירושלים, אלא האם אין לנו אחריות כלשהי לגורל האזור כולו ותושביו - כולם. לגבי סיכויי ההצלחה, אז למעט הבעיות המשפטיות שיחליטו המומחים אם וכיצד הן פתירות, ישנה את האפשרות של הפלסטינים להצביע ברגליים. כל עוד הם תושבי קבע בישראל, ובעלי חופש תנועה, הם יכולים פשוט לעבור דירה לפסגת זאב הסמוכה, או לתלפיות-מזרח הסמוכה ו...הפתעה! הם כבר עושים זאת. אז עד שהחכמים יואילו, יכול להיות שכבר תהיה בעייה חדשה, ופריסת אוכלוסייה חדשה.

חלופת האפס
בואו נחשוב לרגע שוב על חלופת האפס. לא לעשות כלום? לא בדיוק, אבל בערך. לנסות להשקיע את המאמץ לא בשרטוט קווים אלא בתכנון ובנייה של דו-קיום. יצירת חיבור בין שני חלקי העיר ולא ניתוק, והבאת מזרח ירושלים למצב דומה למערבה. נראה כי חלופה זו היא הריאלית ביותר לטווח הנראה לעין, ויחד עם חסרונותיה, יכולים להיות לה אפילו כמה יתרונות.

הבעייה העיקרית שנוצרת בחלופה זו היא "הבעייה הדמוגרפית". כפי שמבטיחים לנו אנשי האוכלוסייה, העיר מאבדת את אופייה היהודי, והדבר מדאיג. לדעתי לבעייה זו אין פתרון קסם, גם לא היפרדות. האפשרות הריאלית יותר היא למתן את "המלחמה על הקרקע" באמצעות חיזוק החברה האזרחית ותחושת השותפות. למה הכוונה? שיתוף האוכלוסייה הערבית בתהליכי קבלת החלטות, עידודה להשתתף בתהליך הדמוקרטי - ולא טיפוח הפחד הנורא מ-"היום בו יחליטו הערבים להצביע", אכיפת חוקי תכנון ובנייה (ואת יתר החוקים) - במקביל לתכנון הולם והוגן, וכלל - שילוב האוכלוסייה הערבית בעיר ולא דחיקתה.

המפות מתוך אתר האינטרנט של מכון ירושלים לחקר ישראל
www.jiis.org.il