התנאים במזרח ירושלים ממש לא משהו. מחסור בלתי-נתפס בכיתות בית ספר ובגנים, תשתיות ודרכים מדורדרות או לא-קיימות, מרחב ציבורי לא מפותח, מוזנח, מלוכלך ורווי מפגעים. כל אלו מונצחים על-ידי מחסור בתכנון הולם לצרכים, או על-ידי אי-תכנון.
עד כאן אני משער שלא חידשתי הרבה. חלקכם כנראה מאמינים שהפתרון לבעיות הללו הוא "התנתקות" ממזרח ירושלים. על החלופות השונות למזרח
כתבתי פעם משהו, ועכשיו אני רוצה לנסות ולהבין למה חלק מאיתנו חושבים שלהעביר את מזרח העיר או חלקים ממנה לרשות הפלסטינית (או אולי להתנתק חד-צדדית מהשטח...) זה פתרון.
ראשית, הרבה אומרים ש
גם כך העיר מחולקת, ולכן צריך לחלק אותה. זה טיעון מוזר. המטרה שלנו בתכנון ערים צריכה להיות לדעתי לגרום למגוון רחב של אנשים, שלא תמיד דומים זה לזה, ולא בהכרח אוהבים זה את זה, להצליח לחיות ביחד. בשביל זה ישנן ערים ובשביל זה, אנחנו כאן. למי שחושב שהתשובה הזו מתחסדת ונשמעת כאילו נלקחה מהגשה של תלמיד אדריכלות שנה ב' - אתם צודקים. אנסה שוב: זה שהעיר מחולקת היום, זו לא סיבה לחלק אותה לתמיד. האם הייתם ממליצים לחלק את חיפה ולהעביר את השכונות הערביות שלה לרשות הפלסטינית? את שיקאגו? ברלין הייתה מחולקת והיום היא כבר כמעט שאינה מחולקת - מהיכן השאיפה הזו לקבע את המצב הקיים? נראה לי שזה לא מחזיק מים.
סיבה נוספת לחלק את העיר היא ש
תושבי מזרח ירושלים תלויים כאבן ריחיים על תקציב העירייה (והמדינה). זה טיעון שנראה ברגע הראשון גזעני (כי אם כך, מדוע לא להתנתק גם מהעניים האחרים?), או שלקוח מעולם הקפיטליזם הדורסני (אם כי בטווח הארוך יש סיכוי רב שנמצא שהתנתקנו גם ממכונת הכסף שנקראת תיירות). יש כאן אולי מידה של גזענות, ושל קפיטליזם קצר-רואי, אבל הסיבות שהטיעון הזה לא מחזיק מים הן
א. שבכלל לא ברור (לי) אם זה באמת כך. אני לא ראיתי ניתוח של השקעות העתק במזרח ירושלים ובתושביה, מול התוצר הגולמי של תושבי המזרח. נכון - הם מקבלים ביטוח לאומי.
ב. לא "מתנתקים" ממה שעולה הרבה. זה בבסיס החוזה של תושב עם עירו ועם מדינתו. בהקשר הזה אני מאמין שההתנתקות מעזה [מוצדקת, אבל] לא קשורה לעלות של חטיבות הצבא ששמרו על הישובים שם, אלא לזה שישבנו במקום שלא היינו צריכים לשבת בו. זה שההתנתקות חוסכת כסף זה היה שיטה למכור אותה לציבור.
ישנה גם
סיבה בטחונית. חלק מהפיגועים קיבלו סיוע במזרח ירושלים. זו באמת סיבה טובה להתנתק, רק שמי שמאמין בהתנתקות מסיבה זו צריך לזכור שאז לא מדובר ב-"עיר פתוחה", אלא בהסטת הגדר אל תוך העיר, וניתוק פיזי ותפקודי מהמזרח. ניתוק כזה יכול להיות קטלני לעיר, גם כלכלית. עניין נוסף הוא מה יקרה מצד שני של הגדר - אולי זה לא מעניין אתכם כרגע, אבל כשיישארו מאות אלפים מתושבי ירושלים הפלסטינים בצד השני, ללא עבודה ועם שרותים לקויים אם בכלל - זה מאוד יעניין את כולנו.
אבל
תושבי מזרח ירושלים בעצמם רוצים להתנתק מישראל. זו באמת טענה שאם היא נכונה - קשה להתמודד איתה. השאלה אם זה נכון. תושבי מזרח ירושלים מדברים אחרת לגמרי כשהם מצהירים הצהרות, ובשיחות פרטיות. ההצהרות הן כמובן בעד ניתוק מישראל, והפסקת הכיבוש, ובשיחות מצומצמות יותר מתברר שיש, גם מבחינתם, הרבה יתרונות בלהיות ירושלמים.
אז למה לא לחלק את העירלמה לא לחלק: מבחינתי ישנה סיבה אחת - זאת עיר, עיר שצריכה לשאוף להיות נורמלית. עיר שיש לה המון מה להרוויח מ
מגוון, ויותר מזה - זה הייחוד שלה. ה-DNA שלה. מי שנבהל מההגירה השלילית ראוי שיזכור מהן החוזקות של העיר - שבגללן אנשים כן נשארים כאן. אחת החוזקות היא "אווירה מיוחדת" שלדעתי נובעת בעיקר ממגוון של אוכלוסייות, תרבויות ומקומות.
ועוד משהו קטן על המגוון - יש תאוריות שיגידו לנו שהוא נושא עמו גם רווח כלכלי. (בעיקר
ריצ'רד פלורידה עם "מדד המגוון" של הערים היצירתיות)
לפני שבועיים ערכה "
במקום" כנס על תכנון בירושלים המזרחית, בעקבות פרוייקט שהם עורכים בג'בל-מוכאבר וסוואחרה אל ע'רביה (למי שלא יודע איפה זה - זה
כאן), שהפאזה הנוכחית שלו היא
סקר תכנוני מקיף. הכנס היה מרתק, ובמיוחד ההרצאה של
וונדי פולאן (אתר הפרוייקט
conflictincities.org מאוד מומלץ), שדיברה על תרבות של התנגדות. מה שעוד היה מעניין היא צורת ההתבטאות של הפלסטינים ממזרח ירושלים. הם דיברו הרבה על הבעיות והמצוקה, אבל לא הפנו את האצבע המאשימה אל העירייה (כמו שלרוב קורה), אלא לגורם אחר - הכיבוש. אולי אלו היו תוצאות ההפחדה של לפני הבחירות העירוניות, שבהן כנראה שהרשות הפלסטינית איימה על פלסטינים שהתכוונו להצביע.
